כלי חמדה/שמות/בשלח/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
השלמת אות ב, ההמשך לא שייך לאות זו ויהיה באות ג
(סימן ב. תחילת ההקלדה)
 
(השלמת אות ב, ההמשך לא שייך לאות זו ויהיה באות ג)
שורה 1: שורה 1:
{{חלקי}}
'''כלי חמדה - פרשת בשלח - סימן ב'''
'''כלי חמדה - פרשת בשלח - סימן ב'''
 
{{ניווט כללי עליון}}


ב) '''איברא''' דבעיקר הדבר בענין שבת
ב) '''איברא''' דבעיקר הדבר בענין שבת
שורה 159: שורה 158:
'''שבתי'''  וראיתי בספר צפנת פענח שנדפס
'''שבתי'''  וראיתי בספר צפנת פענח שנדפס
מחדש ממש מכבוד הגאון המובהק
מחדש ממש מכבוד הגאון המובהק
מוהר"י מדינענבערג שיחי' בפ"ז מהלכות >>>
מוהר"י מדינענבערג שיחי' בפ"ז מהלכות
שבת ה"ב שהביא דברי הירושלמי [[ירושלמי/סנהדרין/ח/א|פ"ח דסנהדרין ה"א]] דבעיא שם אם מקושש היה חייב משום תולש או משום קוצר ואינו מובן הא תרווייהו חד מלאכה הוא. וכתב
לתרץ עפי"מ דסובר ר"י בחגיגה הנ"ל דרק
כללות נאמרו למשה בסיני וא"כ נראה דלא
נצטוו במתן תורה כ"א על אבות מלאכות
ותולדות נאמרו אח"כ בתוך המ' שנה. וא"כ
י"ל דזה שאלת הירושלמי אם מקושש תולש
הוי ואעפי"כ נתחייב מיתה ומוכרח מזה
דתולש הוי אב מלאכה דעל תולדה לא נצטוו
עוד. או דילמא דקוצר הי' ושפיר נתחייב
מיתה. וע"ז פשיט דהי' תולש והירושלמי
לשיטתו דס"ל דגם תולש הוי אב. אלו דבריו:
 
'''ואע"פ''' שדברי חכמה המה בכ"ז יסוד
הדברים לא נראה לי דלא נצטוו
מיד בתולדות שבת אפי' למ"ד דרק כללות
נאמרו למשה בסיני ובפרט כיון דר"ע ס"ל
דכללות ופרטות נאמרו למשה בסיני א"כ
דוחק לפרש כן דברי הירושלמי. וראה מה
רחקו דרכיו מדרכי רבינו הגדול בעל פני יהושע
ז"ל שרבינו ז"ל סובר דקודם מלאכת המשכן
ואפי' במרה נצטוו בכל החומרות אפי'
במלאכה שאצל"ג ודעת הגאון שיחי' דאף
במתן תורה לא נצטוו כ"א על אבות
מלאכות:
 
'''אמנם''' לענ"ד נראה דבמתן תורה בוודאי
נצטוו בכל פרטי מלאכות שבת
כיון דישראל השיגו המכוון האמיתי במאמר
השי"ת לא תעשה כל מלאכה הרי ממילא
הוזהרו על הכל ולפי"ז למ"ד תחומין דאורייתא
ונכלל בעשה דשבתון אע"ג דקרא דאל
יצא איש ממקומו נאמר אח"כ או להלימוד
של ר"ע בכ"ז ממתן תורה ואילך נצטוו
באיסורין אלו כמו שכוונה בהן בתורה
הקדושה. אמנם במרה שפיר י"ל דלא
נצטוו אלא על אבות מלאכות:
 
'''ועפי"ז''' יאיר לנו אור חדש בדברי
הגמ' דשבת {{ממ|[[בבלי/שבת/צו/ב|דף צ"ו ע"ב]]}} דאיתא
שם אמר ר"י אמר שמואל מקושש מעביר
ד' אמות ברה"ר הוי במתניתא תנא תולש
הוי ראב"י אמר מעמר הוי וברש"י ז"ל
[[רש"י/בת/צו/ב#מעמר|ד"ה מעמר]] כ' כדאמרן האי מאן דכניף
מילחא ממילחתא חייב משום מעמר עכ"ל .
ותמי' כוונת רש"י ז"ל וכבר הרגיש בזה
הג' בעל מנחת חינוך ז"ל. אמנם נראה דהנה
נראה דכולם מפרשי דהמקושש חילל שבת
רק בתולדה דמעביר ד' אמות הוא תולדה
דהוצאה וכן תולש הוא תולדה לפי גמ' דילן
לכן פירש רש"י ז"ל דראב"י דמחייב משום
מעמר דהוי ג"כ רק תולדה וכוונת רש"י
עפמ"ש החידושי הר"ן ובתשו' מר"ח אור
זרוע {{ממ|[[שו"ת מהר"ח אור זרוע/ריד|סי' רי"ד]]}} באורך דמעמר אינו חייב
אלא בקשירה דוקא. אמנם קשי' לי' מהא
דכניף מילתא ממילחתא עיי"ש מה שתירץ:
 
'''אמנם''' נראה דרש"י ז"ל ס"ל דפליגי
בזה אי הוי מעמר אף בלא
קשירה. וזה מוכרח בכוונת רש"י ז"ל שכתב
בד"ה מעביר ד' אמות לא עימרן ולא תלשן
וקשה מאוד איך אפשר לומר לא עימרן
הא כתיב בתורתינו הקדושה שהי' מקושש
עצים א"ו דהפירוש כיון דלא קשרן אינו
חייב משום מעמר אמנם ראב"י סובר
דגם בכה"ג חייב משום מעמר אך זה
ברור דיותר מתולדה לא הוי. וצריך באמת
להבין למה כולם בחרו לומר דמקושש
חילל שבת רק בתולדה וכנראה מוכרח גם
מרש"י ז"ל הנ"ל דאל"כ מדל לרש"י דס"ל
לראב"י דחייב אף בלא קשירה דילמא
ס"ל דקשרן וע"כ דרש"י ז"ל הרגיש ג"כ
בזה שכולם מפרשין דחילל שבת רק בתולדה
וצריך מובן הכוונה בזה ונראה דהוא עפי"ד
ר"ע שאמר מקושש לש"ש נתכוין דרצה
להורות דמחלל שבת במיתה וצ"ע דמאי
סלקא דעתך שלא נתחייבו מיתה
ועיי' בפרשת שלח מ"ש בזה דהוא
מטעם מודעה דיכולין לחזור מקבלת
התורה:
 
'''איברא''' דלכאורה זה אינו הא של שבת
נצטוו במרה וא"כ א"י לחזור
על שבת כיון דהיתה קבלה ברצון במרה
אמנם כיון דבמרה נצטוו רק על אבות
ולא על תולדות שפיר חילל שבת בחולדות
להורות להם דגם על תולדות חייבין מיתה
וא"י לחזור על קבלת התורה ולכן פשיטא
לכולהו דמקושש חילל שבת רק בתולדה. ומעתה נאמר דזה פירוש הירושלמי דשאל אי מקושש תולש הוה או קוצר הוה דהנה
דעת רש"י ז"ל דבעצים גם קוצר הוי רק
תולדה לא משכח"ל כלל לרש"י ז"ל אב
מלאכה בקצירת עצים אמנם כ"כ במק"א
די"ל דמודה רש"י ז"ל באילן סרק דהוי קצירה
אב מלאכה ודוקא באילן מאכל דאינם עומדים
לקצור בזה ס"ל לרש"י ז"ל דהוי תולדה ומעתה
י"ל דזה שאלת הירושלמי מקושש אי תולש
הוה דלא הי' קוצר דקוצר הוי אב מלאכה
אף בעצים כיון דבמדבר היו רק אילני סרק
וזה פירוש נכון בירושלמי. ויצא לנו מזה
דבמרה לא הוזהרו על התולדות מל"ט
מלאכות. שוב ראיתי לרבינו הגדול בעל
פנים יפות ז"ל ב[[פנים יפות/יתרו|פרשת יתרו]] בקרא דואתם
תהיו לי ממלכת כהנים שכתב דנראה
דקודם מתן תורה צוה הקב"ה למשה רבינו להגיד
לישראל פרטי הל"ט מלאכות וזה נרמז
באלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל
שדרשינן מאלה ל"ט מלאכות אמנם במרה
לא נצטוו עוד על פרטי המלאכות עיי"ש:
 
'''אמנם''' לענ"ד יותר נראה כמו"ש דאע"ג
שנצטוו על אבות מלאכות על
תולדות לא נצטוו עד מתן תורה. ולא
נעלם ממני שגם זה הוא דוחק כיון דאבות
תליא במלאכת המשכן א"כ קודם מ"ת מה
שייכות הי' לאבות ואיזהו מלאכה נקרא
אב ואיזהו תולדה אמנם בכ"ז יש לומר כן
דיסוד של אבות ותולדות הוא מה שדרך
ועיקר המלאכה הוא אב ומה שאינו כן
הוא תולדה ואם כי זה נלמד ממלאכת
המשכן מ"מ י"ל דקודם מתן תורה הוזהרו
על כל האבות מלאכות. וצע"ג בכל זה:
 
'''ובעיקר''' דברי הפנ"י ז"ל שהבאנו
לעיל שהעיר דביו"ט דנצטוו
בפסח מצרים א"כ בוודאי נצטוו גם על
מלאכה שאצל"ג ומקלקל כיון דלא נסמכה
למלאכת המשכן א"כ יהי' יו"ט חמור
משבת נראה דאחר שנצטוו ישראל במלאכת
שבת ואמרה תורה דמלאכה שאצל"ג ומקלקל
פטור משום דאינה מלאכת מחשבת ואינה
בכלל מלאכה ילפינן יו"ט משבת דה"ה
דביו"ט אינה בכלל מלאכה ואינו אסור
מה"ת אמנם עפי"ז יצא לנו לסתור מ"ש
במרףא ואח"כ מצאתי שכוונתי בזה לדברי
רבינו המאירי ז"ל במס' ביצה {{ממ|}} בהא דמת
ביו"ט יקברו ע"י עממים שכתב שם דיש
לומר דאפי' למ"ד דמלאכה שאצל"ג חייב
בשבת דהוי בכלל מלאכת מחשבת מ"מ
ביו"ט מודה דפטור כיון דכ"ז דיליף ר"י
דמלאכה שאצל"ג חייב הוא משום דגלי
קרא במילה דדוחה שבת או משום הבערת
בת כהן דכתיב בי' ביום השבת א"כ י"ל
דזה דוקא בשבת אבל ביו"ט פטור וכיו"ב
י"ל למ"ד מקלקל בהבערה ובחבורה חייב
דז"ד בשבת אבל ביו"ט פטור אמנם לדברינו
הנ"ל ז"א דבאמת ביו"ט אין לנו לימוד
כלל על מקלקל ומלאכה שאצל"ג שלא יהי'
בכלל מלאכה כמו"ש הפנ"י ז"ל ורק מסברא
אמרינן כן שלא יהי' חמור משבת א"כ
למ"ד דגם בשנת חייב במלאכה שאצל"ג
דזה הוי בכלל מלאכת מחשבת א"כ פשיטא
דגם ביו"ט חייב וה"ה לר"ש במקלקל
בחבורה והבערה דאין נפ"מ בין שבת
ליו"ט. ויש להאריך עוד בכ"ז ואין כאן
מקומו וגם טרוד אני מאוד לזאת פה
חתימת דברי מכתבי והי' זה שלום:
 
'''כ"ז''' כתוב אצלי מכבר ועתה בסדרי
הדברים לדפוס זכיתי לאור המאיר
כשמש בצהרים ה"נ ספר "אגלי טל" מכבוד
קדושת רבינו שבגולה שליט"א ראיתי במלאכת
מעמר {{ממ|[[אגלי טל/מעמר/א#ד|אות א' ס"ק ד']]}} שהעיר מעצמו על
דין זה להכריח דא"צ קשירה מהא דמאן
דכניף מילחא ממילחתא עיי"ש. כנראה
שרבינו שליט"א לא ניחא לי' בתירוץ
מהר"ח אור זרוע ז"ל וא"כ דברינו בביאור
דברי רש"י ז"ל שכתבנו בפנים נכונים
מאוד בעזהשי"ת:


{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:כלי חמדה: פרשת בשלח]]
[[קטגוריה:כלי חמדה: פרשת בשלח]]

תפריט ניווט