13,137
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/חגיגה/יא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←מעילת גזבר בקביעת אבן הקדש בביתו: כנדצ''ל
(הוספה) |
(←מעילת גזבר בקביעת אבן הקדש בביתו: כנדצ''ל) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
=== מעילת גזבר בקביעת אבן הקדש בביתו === | === מעילת גזבר בקביעת אבן הקדש בביתו === | ||
;שינוי בקביעת אבן בבנין בלא סיתות | ;שינוי בקביעת אבן בבנין בלא סיתות | ||
במשנה במסכת חגיגה {{ממ|[[בבלי/חגיגה/י/א|י.]]}} שנינו: הלכות שבת, חגיגות והמעילות, הרי הם כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות. והגמרא {{ממ|[[בבלי/חגיגה/י/ב|י:]]}} הולכת ומונה כל דבר ודבר היכן מצאנו שמקרא מועט והלכות מרובות, הלא עיקר הדינים כתובים בתורה להדיא. ולענין מעילה מציעה הגמרא תחילה שהחידוש הוא באופן המבואר במשנה במעילה {{ממ|[[בבלי/מעילה/יט/ב|יט:]]}}, שאם נטל אבן או קורה של הקדש - הרי זה לא מעל, נתנה לחבירו - הוא מעל וחבירו לא מעל, ולכאורה חלוקה זו תמוהה, במה שונה נתינה לחבירו מלקיחה בעצמו. אמנם דוחה | במשנה במסכת חגיגה {{ממ|[[בבלי/חגיגה/י/א|י.]]}} שנינו: הלכות שבת, חגיגות והמעילות, הרי הם כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות. והגמרא {{ממ|[[בבלי/חגיגה/י/ב|י:]]}} הולכת ומונה כל דבר ודבר היכן מצאנו שמקרא מועט והלכות מרובות, הלא עיקר הדינים כתובים בתורה להדיא. ולענין מעילה מציעה הגמרא תחילה שהחידוש הוא באופן המבואר במשנה במעילה {{ממ|[[בבלי/מעילה/יט/ב|יט:]]}}, שאם נטל אבן או קורה של הקדש - הרי זה לא מעל, נתנה לחבירו - הוא מעל וחבירו לא מעל, ולכאורה חלוקה זו תמוהה, במה שונה נתינה לחבירו מלקיחה בעצמו. אמנם דוחה הגמרא שחלוקה זו עצמה אין בה פלא, שכן שמואל מעמיד דין זה בגזבר שאבני בנין מסורות לו, שכל זמן שלא הוציא את האבנים מרשותו לרשות אחר, אף שנטל את הקורה של הקדש, סוף סוף עדיין נשארה האבן ברשותו וכיון שהוא גזבר לא יצאה האבן מרשות בית דין]. | ||
שוב מבארת הגמרא {{ממ|[[בבלי/חגיגה/יא/א|יא.]]}} שהחידוש הוא בדין המובא בהמשך המשנה: בנאה בתוך ביתו - הרי זה לא מעל, עד שידור תחתיה בשוה פרוטה. ודין זה המבואר בסיפא תמוה לפי פשוטו, שהרי כיון ששינה את האבן או הקורה בקביעתה בבניין, אם כן "מה לי דר, ומה לי לא דר". ויש לפרש שעל כך אומרת המשנה שדיני מעילה "כהררים התלויין בשערה". ודוחה הגמרא אף ביאור זה, שכן רב מפרש את דברי המשנה באופן שהניח את האבן או הקורה על פי ארובה, וכיון שאין כאן שינוי - לא מעל ואינו חייב עד שיהנה על ידי שידור תחתיה בשיעור שוה פרוטה. | שוב מבארת הגמרא {{ממ|[[בבלי/חגיגה/יא/א|יא.]]}} שהחידוש הוא בדין המובא בהמשך המשנה: בנאה בתוך ביתו - הרי זה לא מעל, עד שידור תחתיה בשוה פרוטה. ודין זה המבואר בסיפא תמוה לפי פשוטו, שהרי כיון ששינה את האבן או הקורה בקביעתה בבניין, אם כן "מה לי דר, ומה לי לא דר". ויש לפרש שעל כך אומרת המשנה שדיני מעילה "כהררים התלויין בשערה". ודוחה הגמרא אף ביאור זה, שכן רב מפרש את דברי המשנה באופן שהניח את האבן או הקורה על פי ארובה, וכיון שאין כאן שינוי - לא מעל ואינו חייב עד שיהנה על ידי שידור תחתיה בשיעור שוה פרוטה. | ||
מבואר אם כן בדברי הגמרא, שבהוה אמינא ביארנו את דברי המשנה באופן שקביעת האבן בבנין הויא שינוי, ולמסקנא שהניחה על גבי ארובה, ממילא אין כאן שינוי. והנה יש להבין מדוע תחשב קביעת האבן בבנין כשינוי. והתוספות בבבא קמא {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/כ/ב|כ: ד"ה והוא]]}} דקדקו לשון רש"י {{ממ|[[רש"י/בבא קמא/כ/ב#והוא|שם]]}} שביאר דברי רב שהניחה על פי ארובה, "ולא קבעה בבנין, דלא הוי שינוי", ומשמע מדברי רש"י שבהו"א הבינה הגמרא שהוא קבעה בבנין - ועצם קביעתה בבנין יש בה משום שינוי. וכך מבואר גם בדברי הרע"ב {{ממ|[[רע"ב/מעילה/ה#ד|מעילה פ"ה מ"ד]]}} שפירש שלא בנאה | מבואר אם כן בדברי הגמרא, שבהוה אמינא ביארנו את דברי המשנה באופן שקביעת האבן בבנין הויא שינוי, ולמסקנא שהניחה על גבי ארובה, ממילא אין כאן שינוי. והנה יש להבין מדוע תחשב קביעת האבן בבנין כשינוי. והתוספות בבבא קמא {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/כ/ב|כ: ד"ה והוא]]}} דקדקו לשון רש"י {{ממ|[[רש"י/בבא קמא/כ/ב#והוא|שם]]}} שביאר דברי רב שהניחה על פי ארובה, "ולא קבעה בבנין, דלא הוי שינוי", ומשמע מדברי רש"י שבהו"א הבינה הגמרא שהוא קבעה בבנין - ועצם קביעתה בבנין יש בה משום שינוי. וכך מבואר גם בדברי הרע"ב {{ממ|[[רע"ב/מעילה/ה#ד|מעילה פ"ה מ"ד]]}} שפירש שלא בנאה ממש, דאם כן הרי נהנה מיד - שהוסיף בבנין ביתו. אלא כגון שנתנה על פי ארובה שלא בבנין, דהשתא אין לו הנאה עד שידור תחתיה. וכתב ה[[תוספות יום טוב/מעילה/ה#ד|תוספות יום טוב]] שמשמע מדבריו שאם נתנה בבנין, זה עצמו נחשב לשינוי. | ||
ועל כך תמהו התוספות: ותימה, כי קבעה נמי לא קני - דשינוי החוזר לברייתו הוא. והתוספות מביאים את מקור הדין ששינוי החוזר לברייתו אינו קונה, מדברי הגמרא בבבא קמא {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/צו/ב|צו:]]}}: האי דגזל נסכא [- גוש מתכת כסף] מחבריה, עבדיה זוזי [- מטבעות עם צורה], לא קני בשינוי. מאי טעמא, דהדר עביד להו נסכא. וכיון שניתן להחזירם למצבם הקודם, הרי זה שינוי החוזר לברייתו שאינו קונה. ואם כן הוא הדין בנידון דידן מדוע חשובה קביעת האבן בבנין כשינוי הקונה. | ועל כך תמהו התוספות: ותימה, כי קבעה נמי לא קני - דשינוי החוזר לברייתו הוא. והתוספות מביאים את מקור הדין ששינוי החוזר לברייתו אינו קונה, מדברי הגמרא בבבא קמא {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/צו/ב|צו:]]}}: האי דגזל נסכא [- גוש מתכת כסף] מחבריה, עבדיה זוזי [- מטבעות עם צורה], לא קני בשינוי. מאי טעמא, דהדר עביד להו נסכא. וכיון שניתן להחזירם למצבם הקודם, הרי זה שינוי החוזר לברייתו שאינו קונה. ואם כן הוא הדין בנידון דידן מדוע חשובה קביעת האבן בבנין כשינוי הקונה. | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
ורש"י בחגיגה {{ממ|[[רש"י/חגיגה/יא/א|יא.]]}} כתב, וז"ל: שנויי שנייה. כשקבעה בבנין, וקנייה בשינוי שמסתתה וקובעה, עכ"ד. הרי שצירף שני העניינים, הן דברי רש"י בב"ק שבעצם קביעותה בבנין פועל משהו, והן דברי התוספות במעילה שבהו"א הבינה הגמרא שהמדובר הוא באופן שסתתה. וכך משמע גם בדברי רש"י בביאור דברי רב: שהניחה על פי ארובה. לפקוק הארובה, וכל שעה שירצה נוטלה, ולא שנייה מידי, ע"כ. משמע שאף לא מחברה בטיט ואינו קובעה כלל אלא כל שעה שירצה נוטלה. [ואולי אפשר לבאר ברש"י שכיוון בדבריו כנגד שני הגורמים הנזכרים: א' כנגד 'וקובעה' - 'וכל שעה שירצה נוטלה'. ב' כנגד 'שמסתתה' - 'ולא שנייה מידי']. | ורש"י בחגיגה {{ממ|[[רש"י/חגיגה/יא/א|יא.]]}} כתב, וז"ל: שנויי שנייה. כשקבעה בבנין, וקנייה בשינוי שמסתתה וקובעה, עכ"ד. הרי שצירף שני העניינים, הן דברי רש"י בב"ק שבעצם קביעותה בבנין פועל משהו, והן דברי התוספות במעילה שבהו"א הבינה הגמרא שהמדובר הוא באופן שסתתה. וכך משמע גם בדברי רש"י בביאור דברי רב: שהניחה על פי ארובה. לפקוק הארובה, וכל שעה שירצה נוטלה, ולא שנייה מידי, ע"כ. משמע שאף לא מחברה בטיט ואינו קובעה כלל אלא כל שעה שירצה נוטלה. [ואולי אפשר לבאר ברש"י שכיוון בדבריו כנגד שני הגורמים הנזכרים: א' כנגד 'וקובעה' - 'וכל שעה שירצה נוטלה'. ב' כנגד 'שמסתתה' - 'ולא שנייה מידי']. | ||
ושני ביאורים אלו הובאו גם בדברי רש"י במעילה {{ממ|[[רש"י/מעילה/כ/א|ד"ה כיון]]}}: דשינה, שפיחתה [י"ג: שסיתתה] וחתכה, אי נמי | ושני ביאורים אלו הובאו גם בדברי רש"י במעילה {{ממ|[[רש"י/מעילה/כ/א|ד"ה כיון]]}}: דשינה, שפיחתה [י"ג: שסיתתה] וחתכה, אי נמי שבנאה בבנין. וכן בביאור דברי רב כתב שם רש"י: שהניחה על פי ארובה, כשהיא שלימה שלא חתכה ולא בנאה כלום אלא הנחה בעלמא הוא דעבד בה [ע"פ גירסת השיטה מקובצת]. | ||
;דקדוק | ;דקדוק המירא דכיא והתוי"ט בדברי רש"י בחגיגה שביאר שסיתת האבן וקבעה | ||
ואכן בפירוש מירא דכייא {{ממ|[[מירא דכיא/חגיגה/יא/א|חגיגה יא.]]}} כתב שרש"י בדבריו בא ליישב קושיית התוספות בבבא קמא, אמאי נחשב קביעתה לשינוי והלא שינוי החוזר לברייתו הוא, ולכן הוסיף רש"י שמדובר באופן שסתתה וקבעה ולכן הוי שינוי. וגם התוספות יום טוב אחרי הבאת פירוש הרע"ב הביא שכ"כ רש"י והביא קושיית התוספות על רש"י, ושוב ציין לדברי רש"י בחגיגה ובמעילה [לפירוש השני] שפירשו שמדובר באופן שסתתה וקבעה. ובספר עזרת ישראל {{ממ|[[עזרת ישראל/חגיגה/יא/א|חגיגה שם]]}} ביאר בפשטות שכוונת התוספות יום טוב לומר כנ"ל, שרש"י בא בדבריו ליישב את קושיית התוספות. | ואכן בפירוש מירא דכייא {{ממ|[[מירא דכיא/חגיגה/יא/א|חגיגה יא.]]}} כתב שרש"י בדבריו בא ליישב קושיית התוספות בבבא קמא, אמאי נחשב קביעתה לשינוי והלא שינוי החוזר לברייתו הוא, ולכן הוסיף רש"י שמדובר באופן שסתתה וקבעה ולכן הוי שינוי. וגם התוספות יום טוב אחרי הבאת פירוש הרע"ב הביא שכ"כ רש"י והביא קושיית התוספות על רש"י, ושוב ציין לדברי רש"י בחגיגה ובמעילה [לפירוש השני] שפירשו שמדובר באופן שסתתה וקבעה. ובספר עזרת ישראל {{ממ|[[עזרת ישראל/חגיגה/יא/א|חגיגה שם]]}} ביאר בפשטות שכוונת התוספות יום טוב לומר כנ"ל, שרש"י בא בדבריו ליישב את קושיית התוספות. | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
;שני אופני מעילה והערת המנחת ברוך על אופן שלישי במשנה חפץ של הקדש | ;שני אופני מעילה והערת המנחת ברוך על אופן שלישי במשנה חפץ של הקדש | ||
ובשו"ת מנחת ברוך {{ממ|[[מנחת ברוך/כח|סימן כח]]}} ביאר דעת רש"י בבבא קמא באופן אחר. תחילה הוא מקדים שבכלל מעילה בהקדש יש שני אופני מעילה: א' כשנוטל דבר של הקדש לעצמו, ומתכוון להכניס לרשותו דבר שאינו שלו. ובמעילה זו יוצא ההקדש לחולין בשעת ההגבה. ב' כשנהנה בהנאת הגוף מהקדש, אף שההקדש נשאר ברשות ההקדש, וכגון שותה בכוס זהב של הקדש, שכיון שנהנה | ובשו"ת מנחת ברוך {{ממ|[[מנחת ברוך/כח|סימן כח]]}} ביאר דעת רש"י בבבא קמא באופן אחר. תחילה הוא מקדים שבכלל מעילה בהקדש יש שני אופני מעילה: א' כשנוטל דבר של הקדש לעצמו, ומתכוון להכניס לרשותו דבר שאינו שלו. ובמעילה זו יוצא ההקדש לחולין בשעת ההגבה. ב' כשנהנה בהנאת הגוף מהקדש, אף שההקדש נשאר ברשות ההקדש, וכגון שותה בכוס זהב של הקדש, שכיון שנהנה מעל אף שלא התכוון ליטול הכוס של זהב לרשותו. ושוב מוסיף המנחת ברוך שלכאורה היה נראה שיש אופן נוסף של מעילה, שאינו נהנה ואף אינו מתכוון להוציא החפץ מרשות הקדש ואעפ"כ חייב, וזה כשעושה שינוי בדבר של הקדש. ומקור לדין זה מדברי המשנה במעילה הנזכרת, שאם נטל אבן או קורה של הקדש ובנאה בתוך ביתו, כיון שעשה בה שינוי קנאה, והרי המשנה עוסקת בגזבר כפי שהעמידה הגמרא את הרישא של המשנה, ואם כן אינו מוציא את ההקדש מרשות הקדש, ומכל מקום מבואר בגמרא שאם בנאה בתוך ביתו ועשה בה שינוי - מעל אף בלא הנאה. | ||
אמנם דחה זאת המנחת ברוך וכתב שבודאי דבר פשוט הוא שאם שבר קורה של הקדש שלא מעל, וכדרשת הגמרא במעילה {{ממ|[[בבלי/מעילה/יח/ב|יח:]]}} מתרומה דכתיבה בה 'כי יאכל' פרט למזיק. ואם כן צריך להבין מדוע באמת על ידי שינוי זה ייחשב מועל. | אמנם דחה זאת המנחת ברוך וכתב שבודאי דבר פשוט הוא שאם שבר קורה של הקדש שלא מעל, וכדרשת הגמרא במעילה {{ממ|[[בבלי/מעילה/יח/ב|יח:]]}} מתרומה דכתיבה בה 'כי יאכל' פרט למזיק. ואם כן צריך להבין מדוע באמת על ידי שינוי זה ייחשב מועל. | ||