מראי מקומות/סוגיות/קנין שטר: הבדלים בין גרסאות בדף

מראי מקומות "צורתא דשמעתתא" להערות והוספות: shm5845843@gmail.com

ידוע הנידון מהו יסודו של קנין שטר, דבכל דוכתא מהני שטר לפעול חלות, בקנין קרקע ועבדים וכן בגירושין וקידושין ושחרורי עבדים, וידוע לדון מהו יסוד המעשה קנין בזה. האם יסודו הוא "מסירת ראיה", דמה שמוסר ראיה לשכנגדו על החלות זה הוי מעשה קנין על החלות. או שיסודו הוא "מסירת דברים בכתב", דשטר הוי דברים הקובעים את החלות, והיינו שבעלמא דברים על פה לא אלימי לעשות חלות, אבל דברים הכתובים וחתומים בשטר אלימי טובא ומהני לקבוע ולפעול חלות.

אמנם ידוע להוכיח בראיות רבות מאוד שקנין שטר אינו מסירת ראיה. '''והראיה הגדולה לזה היא משטר קידושין,''' דהנה בשטר קידושין הבעל מוסר שטר לאשה, והרי בקידושין הבעל הוא הזוכה והאשה היא המתחייב, ואם שטר הוא מסירת ראיה מה מקום יש שהבעל ימסור ראיה לאשה על כך שהיא מתקדשת ומקנה עצמה לו, והרי כל ענינה של ראיה היא לעמוד נגד המתחייב ולהוכיח את חיובו.

'''עוד הוכיחו מדברי הרי"ף''' ביבמות (דף ט. מדפה"ר) שכתב ששטר שנכתב ע"מ שלא לימסר, מהני לקנין ולקדש בו אשה, ואע"פ שלראיה ל"מ והוי מפי כתבם. ומבואר להדיא ג"כ שאי"צ שהשטר יהא כשר לראיה.

'''וביותר''' ידוע להוכיח בכמה ראיות  שיסוד קנין שטר הוא "מסירת דברים" שבהם קובע את החלות: ראשית ידוע להוכיח מדברי הראשונים בענין נוסח הגט, '''דהנה כתב הרא"ש''' (בסדר כתיבת הגט - סוף הל' גיטין) וז"ל ראיתי בטופס נוסח הגט של רב אלפס ז"ל שכתוב בו איך אנא פלוני כו', ואינו נופל על הלשון דודאי בשאר שטרות שכותבין העדים הדבר שנתקיים בפניהם שייך למכתב זכרון עדות איך נעשה זה הדבר בפנינו, אבל לשון נוסח הגט הוא סיפור דברים שהבעל מספר שבזמן הזה הוא מגרש אשתו לא שייך למכתב איך אלא בזמן הזה אני פלוני מגרש אשתי, הלכך טוב שלא לכתוב איך. עכ"ל.

והנה בפשוטו יסוד קנין דברים הוא קנין באמירה, דהיינו שהאדם פועל ומחיל את החלות ע"י אמירה, שהוא אומר וקובע את עשייתו. וכמו דברים הנקנים באמירה שהוא עשיית החלות ע"י אמירה. וכן שטר הוי אמירה של המקנה ובאמירה זו הוא עושה וקובע את החלות. וא"כ יסוד הקנין הוא "אמירה בשטר".