13,444
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/מועד קטן/כז: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←משלוח מנות לאבל: כנדצ''ל. [עי' ד"ה ולפי זה חידש - אין זה ''אתא'' - אולי צ''ל ''אלא''?]
(משלוח מנות לאבל) |
(←משלוח מנות לאבל: כנדצ''ל. [עי' ד"ה ולפי זה חידש - אין זה ''אתא'' - אולי צ''ל ''אלא''?]) |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
ובמור וקציעה {{ממ|[[מור וקציעה/אורח חיים/תרצו|סימן תרצו]]}} הקשה על דברי המגן אברהם בשם המט"מ שכתב שהמנהג הוא שאין שולחים משלוח מנות לאבל, מדברי המשנה במסכת מועד קטן {{ממ|[[בבלי/מועד קטן/כז/א|כז.]]}}: אין מוליכין לבית האבל [- דברי מאכל בשבעה], לא בטבלא, ולא באסקוטלא, ולא בקנון, אלא בסלים, ע"כ. מבואר להדיא שאפילו במהלך ימי השבעה מותר לשלוח מנות לבית האבל, ורק צריך להקפיד שלא לשולחם בכלים מכובדים, וגם זאת לא אסרו אלא בשבעה, אבל באבילות של שלושים וי"ב חודש לא שמענו לאסור אפילו בכלים מכובדים. | ובמור וקציעה {{ממ|[[מור וקציעה/אורח חיים/תרצו|סימן תרצו]]}} הקשה על דברי המגן אברהם בשם המט"מ שכתב שהמנהג הוא שאין שולחים משלוח מנות לאבל, מדברי המשנה במסכת מועד קטן {{ממ|[[בבלי/מועד קטן/כז/א|כז.]]}}: אין מוליכין לבית האבל [- דברי מאכל בשבעה], לא בטבלא, ולא באסקוטלא, ולא בקנון, אלא בסלים, ע"כ. מבואר להדיא שאפילו במהלך ימי השבעה מותר לשלוח מנות לבית האבל, ורק צריך להקפיד שלא לשולחם בכלים מכובדים, וגם זאת לא אסרו אלא בשבעה, אבל באבילות של שלושים וי"ב חודש לא שמענו לאסור אפילו בכלים מכובדים. | ||
ובטעם הדבר שהקשה כן היעב"ץ על דברי המגן אברהם ולא על עיקר פסק הרמ"א, כתב חכ"א {{ממ|קובץ באר יצחק ח"ג עמוד שלה}} שהוא משום שבדעת הרמ"א יש לומר שאין אסור לשלוח אלא רק דברים של שמחה, ולפי זה טעם האיסור יהיה משום שמחה ולא משום שאילת שלום, ואם כן לא קשה כלל מדברי המשנה במועד קטן שאין הכרח שעוסקת | ובטעם הדבר שהקשה כן היעב"ץ על דברי המגן אברהם ולא על עיקר פסק הרמ"א, כתב חכ"א {{ממ|קובץ באר יצחק ח"ג עמוד שלה}} שהוא משום שבדעת הרמ"א יש לומר שאין אסור לשלוח אלא רק דברים של שמחה, ולפי זה טעם האיסור יהיה משום שמחה ולא משום שאילת שלום, ואם כן לא קשה כלל מדברי המשנה במועד קטן שאין הכרח שעוסקת בדברים של שמחה. משא"כ המג"א שהביא מהמט"מ שאסור לשלוח אפילו דברים שאינם של שמחה, ועל כרחך שטעם האיסור אינו משום שמחה אלא משום שאילת שלום, ועל כך מקשה היעב"ץ שפיר מדברי המשנה במועד קטן. | ||
בענין זה הפנה האדמו"ר מצישינוב (ניו יורק) רבי שלום יחזקאל שרגא רובין-הלברשטאם הערה אל רבי משה פינשטיין. בדבריו טען על מנהג מקומו להביא לאבלים בימי השבעה חבילות של מיני אוכלין ומשקין, וכתב לאסור זאת משני טעמים; א' מדין האיסור לשלוח מנות לאבל כל י"ב חודש וכ"ש בימי השבעה. ב' מצד מנהג העכו"ם. | בענין זה הפנה האדמו"ר מצישינוב (ניו יורק) רבי שלום יחזקאל שרגא רובין-הלברשטאם הערה אל רבי משה פינשטיין. בדבריו טען על מנהג מקומו להביא לאבלים בימי השבעה חבילות של מיני אוכלין ומשקין, וכתב לאסור זאת משני טעמים; א' מדין האיסור לשלוח מנות לאבל כל י"ב חודש וכ"ש בימי השבעה. ב' מצד מנהג העכו"ם. | ||
| שורה 40: | שורה 40: | ||
ובעיקר קושיית המור וקציעה הוסיף עוד בספר דברי סופרים {{ממ|פנ"ד הערה א}} שאין דבריו מובנים, שהרי בתורת צדקה שיהיה לו מה לאכול ודאי מותר, ואם כן יש להעמיד דברי המשנה שהיו שולחים מנות לבית האבל באופן שלא היה לו מה לאכול. | ובעיקר קושיית המור וקציעה הוסיף עוד בספר דברי סופרים {{ממ|פנ"ד הערה א}} שאין דבריו מובנים, שהרי בתורת צדקה שיהיה לו מה לאכול ודאי מותר, ואם כן יש להעמיד דברי המשנה שהיו שולחים מנות לבית האבל באופן שלא היה לו מה לאכול. | ||
עוד הביא שם שראה מי שתירץ קושיית המור וקציעה שאין איסור לשלוח משלוח מנות אלא על ידי שליח, שבכך מראה שזוכרו ואוהבו, אבל בנתינה מיד ליד אינו מורה כל כך על אהבה וריעות ובאופן זה התירה המשנה. ומקור חידוש זה בקובץ באר יצחק {{ממ|ח"ג עמוד שלג אות ח-יא}}, שם רצה חכ"א לחדש שכל האיסור לשלוח מנות לאבל הוא דוקא כששולח לאבל ע"י שליח, שאז גדרו 'שאילת שלום'. ומקור חידושו, על פי מה שמבואר בשו"ע {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/קצה# | עוד הביא שם שראה מי שתירץ קושיית המור וקציעה שאין איסור לשלוח משלוח מנות אלא על ידי שליח, שבכך מראה שזוכרו ואוהבו, אבל בנתינה מיד ליד אינו מורה כל כך על אהבה וריעות ובאופן זה התירה המשנה. ומקור חידוש זה בקובץ באר יצחק {{ממ|ח"ג עמוד שלג אות ח-יא}}, שם רצה חכ"א לחדש שכל האיסור לשלוח מנות לאבל הוא דוקא כששולח לאבל ע"י שליח, שאז גדרו 'שאילת שלום'. ומקור חידושו, על פי מה שמבואר בשו"ע {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/קצה#י|יו"ד סימן קצה ס"י]]}} שנדה אסורה למזוג לבעלה את הכוס בפניו, אבל בשינוי או שלא בפניו שרי. ועוד כתב שם {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/קצה#יג|סי"ג]]}} שכשם אסורה למזוג לו, כך הוא אסור למזוג לה. ולא עוד אלא אפילו לשלוח לה כוס של יין אסור. והנה בנוגע לאיסור מזיגה בעצמו לא מצאנו בפוסקים חילוק בין מזיגתה למזיגתו, ומשמע שע"י שינוי שרי. אמנם לענין שליחת כוס של יין על ידי אחר, לא הוזכר בפוסקים שיועיל שינוי לזה. | ||
וכתב לבאר ע"פ מה שכתב בשו"ת דברי יואל {{ממ|יו"ד סימן סד}} לחדש, שכל איסור שילוח כוס הוא דוקא כששולח על ידי שליח שלא בפניה, שבזה מראה שנותן דעתו עליה, וכמו שכתבו הראשונים בביאור איסור שילוח. ולכן לא מהני שינוי וכל שכן שלא מהני שישלח שלא בפניה כדרך שמועיל במזיגה, כיון שאדרבה כששולח בפניה אין זה שילוח אלא מזיגה. [ועפ"ז כתב נפק"מ להתיר הגשת כוס של קידוש בשינוי, כיון שבפניה הוי מזיגה ולא שילוח, ובמזיגה מהני שינוי]. | וכתב לבאר ע"פ מה שכתב בשו"ת דברי יואל {{ממ|יו"ד סימן סד}} לחדש, שכל איסור שילוח כוס הוא דוקא כששולח על ידי שליח שלא בפניה, שבזה מראה שנותן דעתו עליה, וכמו שכתבו הראשונים בביאור איסור שילוח. ולכן לא מהני שינוי וכל שכן שלא מהני שישלח שלא בפניה כדרך שמועיל במזיגה, כיון שאדרבה כששולח בפניה אין זה שילוח אלא מזיגה. [ועפ"ז כתב נפק"מ להתיר הגשת כוס של קידוש בשינוי, כיון שבפניה הוי מזיגה ולא שילוח, ובמזיגה מהני שינוי]. | ||
| שורה 48: | שורה 48: | ||
;העמדת איסור שליחת מנות רק באופן ששולח על ידי שליח | ;העמדת איסור שליחת מנות רק באופן ששולח על ידי שליח | ||
ולפי זה חידש עוד, שכל איסור שליחת מנות לאבל כיון שהוא משום שאילת שלום, יש לומר שאינו אסור אלא באופן ששולח על ידי שליח שלא בפני האבל, שבכך נכנס בגדר שאילת שלום. משא"כ כששולח לו בעצמו, אין זה אתא נתינת מנות ללא הדרישה בשלומו, וזה לא נאסר באבל. ועפ"ז כתב כנ"ל ליישב קושיית המור וקציעה מדברי הגמרא במועד קטן, כי הגמרא במועד קטן איירי באופן שהשולח בעצמו מביא את דברי המאכל ולכן אין בכך איסור, משא"כ משלוח מנות אסור כיון שהוא ע"י שליח. ואכן מדוייק כן בלשון | ולפי זה חידש עוד, שכל איסור שליחת מנות לאבל כיון שהוא משום שאילת שלום, יש לומר שאינו אסור אלא באופן ששולח על ידי שליח שלא בפני האבל, שבכך נכנס בגדר שאילת שלום. משא"כ כששולח לו בעצמו, אין זה אתא נתינת מנות ללא הדרישה בשלומו, וזה לא נאסר באבל. ועפ"ז כתב כנ"ל ליישב קושיית המור וקציעה מדברי הגמרא במועד קטן, כי הגמרא במועד קטן איירי באופן שהשולח בעצמו מביא את דברי המאכל ולכן אין בכך איסור, משא"כ משלוח מנות אסור כיון שהוא ע"י שליח. ואכן מדוייק כן בלשון המשנה "אין מוליכין" ולא "אין משלחין" כי לשלח אסור אפילו בכלים פחותים. | ||
אמנם הדברי סופרים שם דחה דבריו, שהרי הרמ"א כתב שאם אין בעיר אדם אחר מותר לו לשלוח מנות לאבל כדי לקיים המצוה, ואם כל האיסור אינו אלא בשליחת מנות על ידי שליח, אם כן כדי לקיים עיקר המצוה של משלוח מנות יוכל לתת לו בעצמו באופן שאינו מרבה כל כך אהבה וריעות ומותר. וכמו שמסיק בשו"ת בנין ציון {{ממ|[[בנין ציון/מד|סימן מד]]}} שלמעשה לא בעינן משלוח מנות על ידי שליח דוקא. ואף שהמשנה ברורה {{ממ|[[משנה ברורה/אורח חיים/תרצח#יח|סימן תרצה ס"ק יח]]}} הביא כן משמו שנסתפק בזה ונשאר בספק, ועינינו הרואות שפשט ספיקו, מ"מ כוונת המ"ב שפשיטות הבנין ציון היא לפי דעת הרמ"א [בענין שלח לחבירו ומחל לו חבירו] ואילו לדעת הפרי חדש לא נפשט ספיקו. וכיון שלדעת הרמ"א נפשט הספק אם כן הרמ"א גופיה לא היה לו להתיר שליחת מנות לאבל ע"י שליח אף שהוא יחיד בעיר, כיון שלשיטתו מותר להביא המשלוח מנות מיד ליד שלא ע"י שליח. | אמנם הדברי סופרים שם דחה דבריו, שהרי הרמ"א כתב שאם אין בעיר אדם אחר מותר לו לשלוח מנות לאבל כדי לקיים המצוה, ואם כל האיסור אינו אלא בשליחת מנות על ידי שליח, אם כן כדי לקיים עיקר המצוה של משלוח מנות יוכל לתת לו בעצמו באופן שאינו מרבה כל כך אהבה וריעות ומותר. וכמו שמסיק בשו"ת בנין ציון {{ממ|[[בנין ציון/מד|סימן מד]]}} שלמעשה לא בעינן משלוח מנות על ידי שליח דוקא. ואף שהמשנה ברורה {{ממ|[[משנה ברורה/אורח חיים/תרצח#יח|סימן תרצה ס"ק יח]]}} הביא כן משמו שנסתפק בזה ונשאר בספק, ועינינו הרואות שפשט ספיקו, מ"מ כוונת המ"ב שפשיטות הבנין ציון היא לפי דעת הרמ"א [בענין שלח לחבירו ומחל לו חבירו] ואילו לדעת הפרי חדש לא נפשט ספיקו. וכיון שלדעת הרמ"א נפשט הספק אם כן הרמ"א גופיה לא היה לו להתיר שליחת מנות לאבל ע"י שליח אף שהוא יחיד בעיר, כיון שלשיטתו מותר להביא המשלוח מנות מיד ליד שלא ע"י שליח. | ||