13,565
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/מועד קטן/יא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←נשתנו הטבעים: כנדצ''ל
(נשתנו הטבעים) |
(←נשתנו הטבעים: כנדצ''ל) |
||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
והשדי חמד {{ממ|[[שדי חמד/ר/נד|מערכת הרי"ש כלל נד]]}} עמד על כך שישנו חילוק בין דברי התוספות והכסף משנה ובין דברי היש"ש, שהרי התוספות רק כתבו שבזמן הזה תופסים כן לסכנה, אך לא כתבו שיהיה אסור לנהוג כרפואות המבוארות בש"ס. וכ"כ החיד"א בפירושו ברית עולם על ספר חסידים {{ממ|[[ספר חסידים/תעז|סימן תעז]]}}: שינוי המקומות ושינוי הזמנים גורם לכמה דברים, כגון הרפואות שבש"ס, שעתה אינן מועילות. ולא משמע מדבריו שיהיה איסור בדבר אלא רק שאין להקפיד עליהם כיון שאינן מועילות. ואילו הים של שלמה הוסיף יותר מכך שיש חרם קדמונים שלא לנהוג ברפואות אלו כדי שלא להוציא לעז על חכמים הקדמונים. | והשדי חמד {{ממ|[[שדי חמד/ר/נד|מערכת הרי"ש כלל נד]]}} עמד על כך שישנו חילוק בין דברי התוספות והכסף משנה ובין דברי היש"ש, שהרי התוספות רק כתבו שבזמן הזה תופסים כן לסכנה, אך לא כתבו שיהיה אסור לנהוג כרפואות המבוארות בש"ס. וכ"כ החיד"א בפירושו ברית עולם על ספר חסידים {{ממ|[[ספר חסידים/תעז|סימן תעז]]}}: שינוי המקומות ושינוי הזמנים גורם לכמה דברים, כגון הרפואות שבש"ס, שעתה אינן מועילות. ולא משמע מדבריו שיהיה איסור בדבר אלא רק שאין להקפיד עליהם כיון שאינן מועילות. ואילו הים של שלמה הוסיף יותר מכך שיש חרם קדמונים שלא לנהוג ברפואות אלו כדי שלא להוציא לעז על חכמים הקדמונים. | ||
ובשו"ת חות יאיר {{ממ|[[חות יאיר/רלד|סימן רלד]]}} כתב כמה טעמים שאין להשתמש מחמתם ברפואות | ובשו"ת חות יאיר {{ממ|[[חות יאיר/רלד|סימן רלד]]}} כתב כמה טעמים שאין להשתמש מחמתם ברפואות שהזכירו רז"ל: א' מצד העדר ידיעת פירוש המילות, דהיינו שמות העשבים. ב' מצד העדר ידיעת כמותן ותשמישן. ג' מצד שנשתנו הדורות והטבעיים. ובתשובות הגאונים {{ממ|הרכבי, סימן שצד}} מובא, שאין לסמוך על אותן רפואות שאין אנו יודעין היאך רפואה בהן. אמנם לכאורה אין הכוונה לסברת התוספות שנשתנו הטבעיים אלא לסברת החות יאיר הנ"ל על העדר כמותן ותשמישן. | ||
בנותן טעם לציין לדברי הלב האריה {{ממ|[[לב האריה/ז|פרק ז]]}} על ההתנהגות הראויה בדבר רפואות המועילות לזיכרון [אם כי שם אינו מתייחס לרפואות חז"ל, אך סברתו דומה לסברת החות יאיר הנזכרת]: בכל כוחי אבקש לנוס מלעשותן, כי לדעתי שגגותיהם רבים על תועלתם בחכמה... ורבים ראינו ומהם הכרתי אני היום הזה, אשר למען הרבות משיחות ואכילת מיני בלאדו"ר, יצאו מדעתם ונשתטו או נחלו ונהיו ומתו בקוצר ימים, ונשכח זכרם וכל טובם. וזה - כי אי אפשר על הרוב, לכוון המשיחה או המרקחת כפי מזג מוח האיש ההוא | בנותן טעם לציין לדברי הלב האריה {{ממ|[[לב האריה/ז|פרק ז]]}} על ההתנהגות הראויה בדבר רפואות המועילות לזיכרון [אם כי שם אינו מתייחס לרפואות חז"ל, אך סברתו דומה לסברת החות יאיר הנזכרת]: בכל כוחי אבקש לנוס מלעשותן, כי לדעתי שגגותיהם רבים על תועלתם בחכמה... ורבים ראינו ומהם הכרתי אני היום הזה, אשר למען הרבות משיחות ואכילת מיני בלאדו"ר, יצאו מדעתם ונשתטו או נחלו ונהיו ומתו בקוצר ימים, ונשכח זכרם וכל טובם. וזה - כי אי אפשר על הרוב, לכוון המשיחה או המרקחת כפי מזג מוח האיש ההוא בחום וקור ולחות ויובש, ואם יקרה שייבש את מוחו ביותר או ירבה לו לחות - תיטרף דעתו או יחליאהו, כי לא כל הדעות שוות. | ||
והנה התוספות לא אמרו דברם אלא לצד השלילה, דהיינו שאף דברים המובאים בחז"ל כמילי מעלייתא נהגו כיום ליזהר מהם, כיון שנשתנו הטבעים. ואמנם מצאנו גם לאידך גיסא בדברי המגן אברהם, שאף דברים שאמרו חז"ל עליהם שהם דברי סכנה, בימינו אפשר שאין בהם סכנה כל כך. דהנה בשולחן ערוך {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/קעג#ב|או"ח סימן קעג ס"ב]]}} פסק: בין בשר לדגים חובה ליטול [- ידיים], משום דקשה לדבר אחר [- צרעת], וחמירא סכנתא מאיסורא. ובמגן אברהם {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/קעג#א|סק"א]]}} כתב: ואפשר דבזמן הזה אין סכנה כל כך, דחזינן כמה דברים המוזכרים בגמרא שהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים והאידנא אינו מזיק - דנשתו הטבעות, וגם הכל לפי טבע הארצות. | והנה התוספות לא אמרו דברם אלא לצד השלילה, דהיינו שאף דברים המובאים בחז"ל כמילי מעלייתא נהגו כיום ליזהר מהם, כיון שנשתנו הטבעים. ואמנם מצאנו גם לאידך גיסא בדברי המגן אברהם, שאף דברים שאמרו חז"ל עליהם שהם דברי סכנה, בימינו אפשר שאין בהם סכנה כל כך. דהנה בשולחן ערוך {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/קעג#ב|או"ח סימן קעג ס"ב]]}} פסק: בין בשר לדגים חובה ליטול [- ידיים], משום דקשה לדבר אחר [- צרעת], וחמירא סכנתא מאיסורא. ובמגן אברהם {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/קעג#א|סק"א]]}} כתב: ואפשר דבזמן הזה אין סכנה כל כך, דחזינן כמה דברים המוזכרים בגמרא שהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים והאידנא אינו מזיק - דנשתו הטבעות, וגם הכל לפי טבע הארצות. | ||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
;ביאור השם אריה בהשמטת הפוסקים לכמה דברים האסורים משום סכנה | ;ביאור השם אריה בהשמטת הפוסקים לכמה דברים האסורים משום סכנה | ||
ובשו"ע {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/קטז|סימן קטז]]}} הביא כמה דברים האסורים משום סכנה, וברמ"א {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/קטז#ה|ס"ה]]}} הוסיף שכן יש להיזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי חמירא סכנתא מאיסורא. ובשו"ת שם אריה {{ממ|[[שם אריה/יורה דעה/כז|יו"ד סימן כז]]}} תמה על הרמב"ם, הטור והשו"ע שלא כתבו אלא כמה דברים | ובשו"ע {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/קטז|סימן קטז]]}} הביא כמה דברים האסורים משום סכנה, וברמ"א {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/קטז#ה|ס"ה]]}} הוסיף שכן יש להיזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי חמירא סכנתא מאיסורא. ובשו"ת שם אריה {{ממ|[[שם אריה/יורה דעה/כז|יו"ד סימן כז]]}} תמה על הרמב"ם, הטור והשו"ע שלא כתבו אלא כמה דברים שאסרו חכמים משום סכנה והשמיטו הרבה דברים שנזכרו בש"ס שאסורים משום סכנה. | ||
וביאר דעתם על פי דברי היש"ש שיש חרם קדמונים שלא לסמוך על רפואות התלמוד כדי שלא להוציא לעז על חכמים כשלא יועילו הרפואות מחמת שינוי המקומות והזמנים. ומשום הכי לא כתבו הרמב"ם, הטור והשו"ע את כל אלו הדברים המוזכרים בש"ס כדברי סכנה, כיון שבימינו אין בדברים אלו משום סכנה. | וביאר דעתם על פי דברי היש"ש שיש חרם קדמונים שלא לסמוך על רפואות התלמוד כדי שלא להוציא לעז על חכמים כשלא יועילו הרפואות מחמת שינוי המקומות והזמנים. ומשום הכי לא כתבו הרמב"ם, הטור והשו"ע את כל אלו הדברים המוזכרים בש"ס כדברי סכנה, כיון שבימינו אין בדברים אלו משום סכנה. | ||
ובשדי חמד {{ממ|שם}} הביא מה שתמה בפניו רב מובהק | ובשדי חמד {{ממ|שם}} הביא מה שתמה בפניו רב מובהק מידידי נפשו, לפי מה שכתבו המהרי"ל והיש"ש שאסור לנהוג ברפואות שבזמן חז"ל כיון שיש לחוש שיבואו ללעוג וללגלג על דברי חז"ל, כיצד כתב השו"ע {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/ד#כ|או"ח סימן ד ס"כ]]}}: הרוחץ פניו ולא נגבם יפה פניו מתבקעות או עולה בהן שחין. ורפואתו לרחוץ הרבה במי סילקא. הלא רפואה זו מקורה בש"ס {{ממ|[[בבלי/שבת/קלג/ב|שבת קלג:]]}}. | ||
ויישב לו השדי חמד בקל, שכיון שכל החרם היה משום לעז על חז"ל אם לא תועיל הרפואה, אם כן כאן שלא נתנו שיעור לדבריהם ורק אמרו שרפואתו לרחוץ "הרבה" במי סילקא, הרי לעולם יתלה ויאמר שלא רחץ הרבה ולכן לא הועילה רפואתו - ולא יתלה חסרון הרפואה בדברי חז"ל. ולכן לא | ויישב לו השדי חמד בקל, שכיון שכל החרם היה משום לעז על חז"ל אם לא תועיל הרפואה, אם כן כאן שלא נתנו שיעור לדבריהם ורק אמרו שרפואתו לרחוץ "הרבה" במי סילקא, הרי לעולם יתלה ויאמר שלא רחץ הרבה ולכן לא הועילה רפואתו - ולא יתלה חסרון הרפואה בדברי חז"ל. ולכן לא נמנעו הפוסקים מלכתוב רפואה זו, אולי תועיל לו בעזר הרופא לכל תחלואי עמו ישראל ברחמים. | ||
| שורה 44: | שורה 44: | ||
אמנם מבואר בגמרא בחולין {{ממ|[[בבלי/חולין/מג/א|מג.]]}} שישנם שמונה מיני טריפות שנאמרו למשה מסיני, ולכאורה תמוה מה שייך הלכה למשה מסיני על דבר זה, הרי לעולם יש לדון אם במכה כזו ראויה הבהמה לחיות או לא - ומוכח מדברי הגמרא שלענין טריפות בבהמה לאכילתם, לא סמכה תורה על דעת החכמים שיאמרו איזה דברים עשוים שלא תוכל הבהמה לחיות, אלא ההלכה למשה מסיני מורה בזה שהכלל המבואר במשנה ש'כל שאין כמוה חיה - טריפה', נקבע לפי זמן מתן תורה וזמן המשנה והגמרא שהיו הטריפות בו שוות לזמן מתן תורה. | אמנם מבואר בגמרא בחולין {{ממ|[[בבלי/חולין/מג/א|מג.]]}} שישנם שמונה מיני טריפות שנאמרו למשה מסיני, ולכאורה תמוה מה שייך הלכה למשה מסיני על דבר זה, הרי לעולם יש לדון אם במכה כזו ראויה הבהמה לחיות או לא - ומוכח מדברי הגמרא שלענין טריפות בבהמה לאכילתם, לא סמכה תורה על דעת החכמים שיאמרו איזה דברים עשוים שלא תוכל הבהמה לחיות, אלא ההלכה למשה מסיני מורה בזה שהכלל המבואר במשנה ש'כל שאין כמוה חיה - טריפה', נקבע לפי זמן מתן תורה וזמן המשנה והגמרא שהיו הטריפות בו שוות לזמן מתן תורה. | ||
וכך מבואר ברמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/שחיטה/י# | וכך מבואר ברמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/שחיטה/י#יב|שחיטה פ"י הי"ב]]}}: ואין להוסיף על טריפות אלו כלל, ואפילו נודע לנו מדרך הרפואה שאין סופה לחיות. ועוד כתב {{ממ|[[רמב"ם/שחיטה/י#יג|הי"ג]]}}: וכן אלו שמנו ואמרו שהן טריפה, אע"פ שיראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין, ואפשר שתחיה מהן - אין לך אלא מה שמנו חכמים. ודקדק האגרו"מ מלשונו שאף שהאמת שבזמן ההוא כפי שידוע מדרכי הרפואה מכל מקום לא נשתנה הדין, כיון שבשביל זה באה ההלכה למשה מסיני להורות לנו שאין הדבר תלוי בכל זמן וזמן לפי מה שהוא. | ||
אלא שכל זה רק בדיני טריפות, אך לענין חיוב רוצח ברציחת אדם טריפה, בזה תלוי הדבר במציאות - שאם לפי המציאות כדרכי הרפואה בזמנינו יאמרו שהיה הנרצח בחשיבות כשר, שהיה יכול לחיות במחלתו כל ימיו - חייב הרוצח מיתה. ואם בדרכי הרפואה יאמרו הרופאים שלא היה יכול לחיות במחלתו - הרי הוא בדין טריפה שההורגו פטור ממיתת בית דין. וכן מבואר ברמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/רוצח/ב#ה|רוצח פ"ב ה"ה]]}}: ההורג את הטריפה... הרי זה פטור, עד שיוודע בודאי שזה טריפה, ויאמרו הרופאים שמכה זו אין לה תעלה. הרי להדיא שטריפה לענין זה תלוי במה שיאמרו הרופאים בזמן הזה. וכ"כ במנחת חינוך {{ממ|[[מנחת חינוך/לד|מצוה לד]]}} ובאחיעזר {{ממ|[[אחיעזר/א/יב#ה|ח"א סימן יב אות ה]]}} שטריפה שבכלל הטריפות שנאמרו מסיני, שהרופאים אומרים עליה שיש לה רפואה, הרי היא אסורה באכילה, אך הרוצח אדם שהוא טריפה כזו נהרג עליו. | אלא שכל זה רק בדיני טריפות, אך לענין חיוב רוצח ברציחת אדם טריפה, בזה תלוי הדבר במציאות - שאם לפי המציאות כדרכי הרפואה בזמנינו יאמרו שהיה הנרצח בחשיבות כשר, שהיה יכול לחיות במחלתו כל ימיו - חייב הרוצח מיתה. ואם בדרכי הרפואה יאמרו הרופאים שלא היה יכול לחיות במחלתו - הרי הוא בדין טריפה שההורגו פטור ממיתת בית דין. וכן מבואר ברמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/רוצח/ב#ה|רוצח פ"ב ה"ה]]}}: ההורג את הטריפה... הרי זה פטור, עד שיוודע בודאי שזה טריפה, ויאמרו הרופאים שמכה זו אין לה תעלה. הרי להדיא שטריפה לענין זה תלוי במה שיאמרו הרופאים בזמן הזה. וכ"כ במנחת חינוך {{ממ|[[מנחת חינוך/לד|מצוה לד]]}} ובאחיעזר {{ממ|[[אחיעזר/א/יב#ה|ח"א סימן יב אות ה]]}} שטריפה שבכלל הטריפות שנאמרו מסיני, שהרופאים אומרים עליה שיש לה רפואה, הרי היא אסורה באכילה, אך הרוצח אדם שהוא טריפה כזו נהרג עליו. | ||