רבינו בחיי/שמות/ד: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 5,767 בתים ,  17 באוקטובר 2021
זהו רבינו בחיי!
(למחוק)
(זהו רבינו בחיי!)
 
שורה 1: שורה 1:
{{למחוק|זהו פירוש חזקוני}}
{{הועלה אוטומטית}}
 
 
{{ניווט כללי עליון}}
{{ניווט כללי עליון}}


{{הועלה אוטומטית}}
== ב ==


== א ==
'''מזה בידך.'''  חסר ה"א לרמוז שלא נעשו ע"י המטה רק ה' אותות והם הנחש והברד והארבה והחשך וקריעת ים סוף, והשאר שלא היו ע"י המטה מקצתן ע"י הקב"ה ומקצתן ע"י אהרן.<br> ''' ובמדרש'''  מזה בידך מזה שבידך אתה עתיד ללקות.


'''ולא ישמעו בקלי''' ואם תאמר והלא הבטיחו הקב״‎ה ושמעו לקולך אלא על הזקנים אמר לו הקב״‎ה ושמעו לקולך ולא על שאר העם.
== ג ==


== ב ==
'''השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש.'''  יש לך להתבונן כי שנוי טבע שנהפך המטה לנחש היא בכח הפוך האותיות, והנה זה רמוז בכתוב, ובחזרת האותיות להויתן חזר הנחש מטה וזהו שכתוב ויהי למטה בכפו, וכבר ידעת כי עקר השם המיוחד ג' אותיות כי הה"א כפולה והבן זה.


'''מזה בידך''' מה זה קרי.
'''ויש ''' לפרש כי בשני אותות האלה כלומר אות המטה ואות הצרעת רמז לו הקב"ה שבידו להחיות את המת ולהמית את החי, כי המטה היה עץ יבש כמו מת ונעשה נחש חי גם ידו שהיתה חיה נעשית כמתה שהרי הצרעת חולי חשוב כמיתה כענין שכתוב (במדבר י״ב:י״ב) אל נא תהי כמת, ושני האותיות האלה עשאם במדבר גם במצרים לישראל זהו שאמר לו הש"י באות הנחש למען יאמינו כי נראה אליך ה', וכתיב והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון והיה אם לא יאמינו גם לשני האותיות האלה וגו', ומה שהוצרך לעשותם במדבר יש לתמוה בזה למה שהרי משה לא היה מסתפק בדבר הש"י ולמה יצטרך לעשותם עד הגיעו לישראל במצרים, והתשובה בזה הוא מה שקבלו רז"ל כי שני האותיות האלה כשנצטוה לעשותם במדבר לעצמו הטעם היה באחד כדי לרמוז לו שספר לשון הרע על ישראל כשאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי אחר שאמר לו הקב"ה ושמעו לקולך, ובשני כדי להענישו עליו, וע"כ הוצרך לעשותם ב' פעמים במדבר לעצמו על לשון הרע ועל העונש שלו ובמצרים לישראל למען יאמינו.


== ח ==
== ח ==


'''והאמינו לקל האת האחרון''' כי מי יכול לרפוא נגע צרעת רק הקב״‎ה ויראו כאן שתרפא.
'''והאמינו לקול האות האחרון.''' הזכיר אחרון על הצרעת שהוא אחרון לראשון שהוא אות הנחש ועוד שהיה אחרון במדבר שעשה משה בינו לבין עצמו.


== ט ==
== ט ==


'''והיו לדם ביבשת''' ולא יחזרו לקדמותם ובזאת ידעו כי מאת הקב״‎ה הוא כי כל דבר שנעשה ע״‎י כשוף חוזר לקדמותו, והללו יהיו דם.
'''והיו לדם ביבשת.''' והיו והיו שני פעמים להורות שאחר שיראו המים ביבשה ויהיה הדבר מתברר לעין הכל כי הם מים יהפכו לדם וזה טעם והיו לדם.


== י ==
== י ==


'''בי אדני.''' באל״‎ף דל״‎ת.
'''בי אדני לא איש דברים אנכי.''' דרשו רז"ל שבעת ימים היה הקב"ה מפתה למשה שילך למצרים מתמול ומשלשום הרי ג' וג' גמין רבוין הרי ו' והיה עומד ביום השביעי, ומה שאמר כי כבד פה אמרו במדרש משה נתגדל בפלטרין של פרעה והיה נוטל כתרו ומשליכו לארץ ורצה המלך לדונו להריגה ואמרו לו אצטגניניו זהו שאמרנו לך שהוא עתיד להושיע את ישראל ולהחריב מלכותך, נתיעץ פרעה עם חכמיו והיו בכלל יועציו יתרו ואיוב ובלעם זה אומר חייב מיתה הוא וזה אומר נער הוא ואין לו דעת, מה עשה הביאו לו קערה אחת נתנו בתוכה זהוב אחד וגחלת של אש אמרו אם הוא נוטל הזהוב בידוע שהוא בן דעת וחייב מיתה ואם הוא נוטל הגחלת בידוע שאין לו דעת ופטור מן המיתה היה רוצה ליטול את הזהוב ומלאך בא והטה ידו ונטל הגחלת והכניסם לתוך פיו ונעשה ערל שפתים.
 
'''לא איש דברים אנכי.''' מקרא חסר הוא, והכי קאמר: בי ה', כבר ''' מתמול שלשום מאז דברך אל עבדך''' דברתי לך לא איש דברים אנכי. ואם באת לפרש דברים ככתבם היאך תפרשנו, לא איש דברים אנכי מתמול שלשום, הרי אם לא היה איש דברים מאתמול כ״‎ש משלשום והיה לו לכתוב למפרע לא איש דברים אנכי מאז דברך אל עבדך ולא משלשום ולא מאתמול.


'''גם מאז דברך אל עבדך.''' שלא תאמר מיום שדברת אלי למדתי לדבר בצחות.
'''ולפי ''' המדרש הזה יאמר כי כבד פה וכבד לשון אנכי מנעורי כל שכן עתה שאני זקן ואתה לא רפאתני מאז דברך אל עבדך ותצוה אותי בשליחות זאת, ומה שלא רפאו הש"י ולא הסיר כובד פיו מפני שלא התפלל ומה שלא התפלל מפני שלא היה רוצה ללכת.


'''כי כבד פה.''' לפי שברחתי ממצרים בקטנתי ועכשיו בן שמונים שנה אנכי וכבר שכחתי לשון מצרי אבל אהרן לא זז משם ויודע לשונם.
'''וכתב ''' רבינו חננאל מה שהזכיר שני דברים כבד פה וכבד לשון יורה כי משה רבינו לא היה צח הדבור באותיות זשרס"ץ שהן אותיות השינים זהו שאמר כי כבד פה גם לא באותיות הלשון שהם אותיות דטלנ"ת וע"ז אמר וכבד לשון.


== יא ==
== יא ==


'''מי שם פה לאדם''' כשאני בורא את האדם אני הוא השם לו פה ולשון כ״‎ש שיש בי כח לתקן כובד פיך וכובד לשונך לדבר צחות.
'''או מי ישום אלם.''' האלמות הוא העדר הדבור ואין לשון שימה נופל בו, אבל מפני שיש באדם נפש מדברת וענין האלמות באלמים הוא שיהיה אטום בגידי הלשון ועל זה יחלשו מפני זה הזכיר בו לשון שימה.


'''אלם''' כנגד מי שם פה. פקח הטילו הכתוב בין חרש לעור לפי שהוא נופל על שניהם כמד״‎א (ישעיה מב,כ) ״‎פקוח אזנים ולא ישמע״‎, (ישעיה מב,ז) ״‎לפקוח עינים עורות״‎.
'''ובספר ''' המורה כתוב כי המסיר קנין יאמר בו שפעל האפיסה כי יאמרו במי שיכבה הנר שהביא החשך ע"כ, ומה שאמר או חרש היה לו לומר או שומע או חרש כדי שיהיה דבר והפכו ככל השאר אך מפני שחוש השמע נקשר עם הדבור שהרי לא נדע הדבר שהוא מדבר עד שנשמעהו שידבר וא"כ הרי השמיעה בכלל מי שם פה לאדם וע"כ לא הוצרך להזכיר או שומע והזכיר או חרש שהוא הפכו.


'''או עור''' פרש״‎י מי עשאן עורים כשברחת ולא ראו. חז״‎ק: שהרי כתוב לעיל ״‎וישמע פרעה״‎ פירש״‎י מסרו לקוסטינר להרגו ולא שלטה בו החרב.
'''ויש ''' להתבונן איך סדר הכתוב ג' מעלות זו למעלה מזו, ראשונה הדבור הוא מצד הנפש אשר האלמות הפכו, והשנית חוש השמע שהוא למעלה לחוש הראות זהו שאמר או חרש, והשלישית חוש הראות הוא שאמר או פקח או עור, וזהו שאמר שלמה ע"ה (משלי ט״ו:ל׳) מאור עינים ישמח לב שמועה טובה תדשן עצם, באר כי האור ירחיב הלב אבל חוש השמע גדול יותר מאד כי מלבד שירחיב את הלב וישמח אותו עוד ידשן את עצמותיו, הנה כי רבה התועלת המגעת לאדם מן האוזן יותר מן העין וכן אמרו רז"ל סימא עינו נותן לו דמי עינו חרשו נותן לו דמי כלו, ומפני שבאר הכתוב כי האוזן אבר נכבד מן העין כתיב אחריו (משלי ט״ו:ל״א) אוזן שומעת תוכחת חיים.


== יב ==
'''וידעתי ''' כי לפי זה יקשה לך למה הקדימה לאה אמנו ראובן לשמעון כי מאחר שקראה את שמם זה על שם הראיה וזה על שם השמיעה היה לה להקדים אל הבכור שם השמיעה, והענין הזה לא יתבאר כי אם בקבלה כי הראיה מכח הה"א והשמיעה מכח הוא"ו ומזה הוצרכה להקדים אל הבכור שם הראיה כדי להקדים אות הה"א לאות הוא"ו בסדר א"ב ג"ד, והבן זה.


'''עם פיך''' שירפא את פיך לדבר צחות וכשראה משה שלא הועילו דבריו ואמתלאותיו הכתובות למעלה גלה הדבר שאין רצונו לעשות השליחות שלא ליטול הגדולה לפני אחיו ואמר שלח נא ביד מי שתרצה לשלוח חוץ ממני עד ויחר אף ה׳‎ במשה וגו׳‎ עד כי דבר ידבר הוא, בשמחה יקבל לעשות שליחותי ולדבר בשמי מה שלא עשית אתה.
'''הלא אנכי ה'.'''  יתכן לומר כי הזכיר השם הזה על הבינה שכתוב בה (איוב לב) ונשמת שדי תבינם שכנגדה הכח המדבר בנשמת האדם באבר הלשון וסימנך (תהילים מ״ה:ב׳-ג׳) אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר והמשכיל יבין ויתבאר לו עלוי האדם ביצירתו הנפלאה, וכבר הזכרתי מזה בפסוק (בראשית א) נעשה אדם בדרך הרביעי.


== יג ==
== יג ==


'''ויאמר בי אדני''' באל״‎ף דל״‎ת.
'''בי אדני שלח נא ביד תשלח.''' כבר נתבאר למעלה כי משה רבינו ע"ה היה שלוח לישראל במדת הדין אשר במדת רחמים וע"כ יתחנן לפניו בכאן בשם הזה שהוא מדת הדין כי מדת הדין נתון בתוך האל"ף והיו"ד משני שמות הקדושים שהוא נקמץ מהם ששניהם מדת רחמים והבן זה, ואמר ביד תשלח ביד הראוי לשלוח כי אני אינני ראוי לדבר אל המלך ועוד שאין כבודך בכך שיהיה שלוחך ערל שפתים, וכן תרגם אונקלוס ביד מאן דכשר למשלח.


== יד ==
== יד ==


'''וראך ושמח בלבו''' שזכית לנבואה ולא יקנא בך, מיד ''' וילך משה''' וגו'.
'''ויחר אף ה' במשה.'''  כ"מ שכתוב בהקב"ה חרון אף עושה רושם וכאן עשה בו רושם, והוא מה שדרשו רז"ל שאבדה ממנו הכהונה וזהו שאמר הלא אהרן אחיך הלוי כלומר מזומן תחתיך לכהונה, ועוד דרשו בזה שעשה רושם שלא נתרפא לעולם, והיה אפשר שיעשה לו כבוד שירפאנו כשם שעשה לו כבוד בקרון עור פניו וזהו הרושם כשלא רפאהו, וכן דרשו הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא ואתה לעולם לא תתרפא.


== יח ==
'''וראך ושמח בלבו.''' לא היו מתקנאים במעלתם זה על זה זהו שאמר הכתוב (תהילים קל״ג:א׳) הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, ושמח בפיו לא נאמר אלא בלבו אר"ש בן יוחאי הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים שנאמר והיו על לב אהרן.
 
'''וישב אל יתר חתנו''' מן המדבר להביא לו צאנו שלא היה יודע מתי ישוב.
 
== יט ==
 
'''ויאמר ה׳‎ אל משה במדין''' אחרי שאמר לו במדבר חזר ואמר לו במדין.
 
'''כי מתו כל האנשים''' וגו׳‎ פרש״‎י מי הם דתן ואבירם חיים היו וכו׳‎ כלומר סומים היו אין לומר, שהרי כתוב בפרשת קרח ״‎העיני האנשים ההם תנקר״‎. אין להם בנים - אין לומר, שהרי כתוב ״‎ונשיהם ובניהם וטפם״‎, מצורעים היו - אין לומר, שהרי במחנה ישראל היו כדכתיב ״‎העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם״‎, על כרחך עניים היו. ולפי הפשט כל האנשים קרובי המצרי שהרגת.
 
== כ ==
 
'''ויקח משה את אשתו ואת בניו.''' על ידי שהיו הבנים קטנים ועדיין צריכים לאמם הושיב הוא האם תחלה ואח״‎כ הילדים בחיקה. אבל גבי יעקב שהיו הבנים גדולים כתיב את בניו תחלה ואח״‎כ את נשיו.
 
'''וישב ארצה מצרים.''' הוא לבדו שהרי מיד שפגש הקב״‎ה במשה נמול אליעזר והניחם משה שם והלך לו משה משם עד מצרים וכשנתרפא אליעזר ממילתו שבה צפורה ושני בניה אל אביה.
 
'''את מטה האלקים.''' עדיין לא נקרא המטה על שמו של משה לפי שעד אותו זמן לא עשה בו נס.
 
== כא ==
 
'''ראה כל המפתים''' וגו', חז״‎ק: הרי מהשלושה אותות הכתובות לעיל לא מצינו שנעשה לפני פרעה רק אחד, יהי לתנין.
 
'''ואני אחזק את לבו.''' אין לומר שהקב״‎ה מחזיק ומקשה הלבבות לבלתי שוב אליו אם ירצו לשוב, אלא הכי קאמר אני אחזק את לבו שלא ימות מתוך מורא ולא ירך לבבו מתוך פחד עד שישתלמו כל המכות וכן תפרש ואני אקשה את לב פרעה וראיה לדבר כי אתה שלחתי את ידי ואך אותך וגו'.


== כב ==
== כב ==


'''בני בכרי ישראל''' כל האומות בני הם, אבל ישראל חביבים לפני יותר מכולם והם הבכור, שהם עלו במחשבה להבראות קודם שום אומה. ד״‎א ''' בני בכרי ישראל''' , מאתי היה הדבר שקנה יעקב את הבכורה מעשו אחיו ונתנה לו ועד שלא נבחר אהרן לכהונה היתה עבודה בבכורות לפיכך אמר שלח את בני ויעבדני לפי שהוא בכור.
'''בני בכורי ישראל.''' פירש רבינו חננאל ז"ל מה שמסרתים בידך לשעבד אותם אל תחשוב שהוא מפני שהם קלים בעיני, לא רציתי אלא ליסרם כענין שכתוב (דברים ח׳:ה׳) וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך ואתה הכבדת עליהם עולך לפיכך אני עתיד להכות את בנך בכורך היא המכה האחרונה שבעשר מכות, וקראם בני בכורי ישראל דרך חשיבות ומעלה כענין שכתוב (הושע ב׳:א׳) בני אל חי, וכן הר סיני שהוא מקודש מכל ההרים נקרא (ישעיהו ב׳:י״ד) הר ה', וכן בית המקדש המקודש מכל בית נקרא בית ה', כענין שכתוב (ישעיהו נ״ו:ז׳) כי ביתי בית תפלה וגו' ע"כ. ולפי"ז יהיה שעור זה הכתוב וענין הפרשה ראה כל המופתים אשר שמתי בידך. אלו עשר מכות, ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את לבו בחמש מכות אחרונות ואמרת אל פרעה במכה אחרונה היא מכת בכורות בני בכורי ישראל מעתה יהיו נגאלים ותהיה הבכורה והמעלה נכרת בהם, ומה שאומר ואומר אליך שלח את בני ויעבדני היה לו לומר שלח בכורי מאחר שאמר בני בכורי ישראל.  


== כג ==
'''אבל ''' הענין כי בהיותו בגלות קרא ישראל בני כי איך יקראנו בכורי ואיה הבכורה והם עבדים ברשות אדוניהם ובשעבוד גדול. ואם תחפש בכתובים תמצא כי כשם שקרא הקב"ה לישראל בכור במכת בכורות כך קרא את עצמו בכור הוא שכתוב (שמות י״ג:ב׳) קדש לי כל בכור ופירוש קדש אותי בכלל הבכורות והוא כמו (שמות כ״ה:ב׳) ויקחו לי תרומה, שפירושו ע"ד האמת ויקחו אותי תרומה וזהו שאמר ויקחו לי תרומה העשירי יהיה קדש, והעולה לנו מזה כי מה שקרא בכור לישראל ולעצמו יתברך אחרי מכת בכורות שהוא זמן הגאולה מה שלא קרא קודם לכן יתבאר מזה שהיה עמהם בצרת השעבוד ואין הבכורה נכרת בהם כביכול.


'''ואם מאן אתה לשלח הנה אנכי הרג את בנך בכרך''' מדה כנגד מדה כאן פרש״‎י היא מכה אחרונה וכו׳‎ וזהו שנאמר באיוב וכו'. הכי גרסינן. ולא גרסינן וזהו שאמר איוב, דהא איוב לא אמרו אלא אליהוא.
'''וכך ''' מצאתי בספר הבהיר שאלו תלמידיו לרבי אליעזר, רבי מאי דכתיב קדש לי כל בכור וכי הוי הקב"ה בכור אמר לה אין קדש לי כל בכור אלא שנתקדש ונקדש על שם ישראל דכתיב בני בכורי ישראל כביכול עמהם היה בשעת השעבוד והיינו דכתיב שלח את בני ויעבדני ולא אמר שלח את בכורי.  


== כד ==
== כד ==


'''ויהי בדרך במלון''' פסוק זה ראוי להיות דבוק אל ויקח משה את אשתו ואת בניו כמו שלם ישלם שדינו להיות דבוק אל חמשה בקר ישלם תחת השור, אלא ע״‎י שמסר לו את דבריו בשעת המסע הפסיק בינתיים.
'''ויהיה בדרך במלון.''' מלת ויהי חוזרת למשה והגיד לך הכתוב כי כשהיה משה בדרך במלון ויפגשהו ה' זהו מלאך ונקרא בשם המיוחד והוא מן הנפרדים לא מן הנטיעות, ואף על פי כן נקרא בשם המיוחד, כיון שנשתלח להשלים ולעשות רצון קונו יתברך, וכן אמרו במדרש ויהי בדרך במלון חביבה מילה שלא נתלה למשה עליה אפילו שעה אחת לפי שהיה בדרך ונתעצל למול אליעזר בנו מיד ''' ויפגשהו ה' ויבקש המיתו,''' במשה. אתה מוצא שמלאך של רחמים היה ואעפ"כ ויבקש המיתו, אמר ר' יוסי ח"ו לא נתעצל משה אלא אמר אם אמול ואצא לדרך סכנה הוא לתינוק עד ג' ימים, אמול ואתעכב ג' ימים והקב"ה צוני לך שוב מצרימה, ומפני מה נענש מפני שנתעסק במלון תחלה כלומר היה לו למולו תחלה ואח"כ יתקן מלונו משום דאין מעבירין על המצות, ובאור מלאך של רחמים שלוחו של מדת רחמים היה.
 
'''ויפגשהו''' לשון ״‎אפגשם כדוב שכול״‎ (הושע ג,י״‎ח).
 
'''ויבקש המיתו''' רשב״‎ג אומר: לתנוק, שנאמר כי חתן דמים אתה לי. צא וראה איזהו קרוי חתן או משה או התינוק הוי אומר התנוק. ד״‎א ''' ויבקש המיתו''' למשה, שהרי היה לו למול את בנו ולהניחו עם אמו וללכת לבדו בחפזון בשלחותו של מקום. והוא הלך לאט לרגל אשתו ובניו שהוליך עמו.
 
'''ויבקש המיתו''' פרש״‎י ומפני מה נענש לפי שנתעסק במלון תחלה. וא״‎ת היה לו למשה רבינו להזדרז במילה תחלה שהרי יש בה כרת ובהליכת מצרים לא היו רק עשה. אלא יש לומר אין הכרת מוטל על האב אלא על הערל עצמו כדכתיב וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה וגו׳‎ ולפיכך נתרשל בה ונתעסק במלון תחלה ועל ידי שנתרשל בה ויבקש המיתו.
 
== כה ==
 
'''ותקח צפרה''' וגו'. על ידי החלשות שנפל על משה לא יכול למולו עד שנגלה הדבר לאשתו והיא מלתהו.
 
'''צר''' אזמל חריף כמו חרבות צורים. ד״‎א ''' צר''' לשון אבן כמו כשמיר חזק מצור. שהרי בדרך היתה ובפתע לקחה מה שמצאה.
 
'''ותגע לרגליו''' של הילד זו המילה, כמו לא עשה את רגליו. וצריך לסרס את המקרא ותקח צפורה צר ותגע הצר לרגליו של ילד ותכרות את ערלת בנה. ד״‎א השליכה המילה לרגליו של מלאך להיות במקום קרבן והועיל וכן מצינו בגדעון ומנוח שהקריבו קרבן לפני המלאך. ד״‎א ''' לרגליו''' של משה כי בדם המצוה יסתלק לו הנגף כמו שמצינו במצרים שדם הפסח לא היה נותן המשחית לבא.


'''ותאמר''' אל משה.
'''ודע ''' כי לפי המדרש הזה יש לתמוה כי כיון שהיה משה במלון למה אמר ותקח צפורה צור והראוי למשה שישתדל הוא בעצמו במצוה, וע"כ פירש רבינו חננאל ז"ל כי משה לא היה שם במלון כי כן הזכיר למעלה ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, ובאור הפסוק ששלח אותם לפניו ואח"כ וישב משה מצרימה וכיון שכן לא היה משה עתה במלון, ואמר ויבקש המיתו כלומר לנער שהיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד ירכיו וחוזר ובולעו מרגליו ועד מקום המילה ואז ותקח צפורה צור כי הבינה שהיה העונש על שאחרה זמן המצוה ולא מלה אותו ביום שמיני, כך פי' רבינו חננאל ז"ל בראש סדר וישמע יתרו, ובפי' רש"י ז"ל ראיתי כי משה היה במלון אבל היה חולה ולא היה יכול למולו ומלה אותו צפורה.
 
'''כי חתן דמים אתה לי''' בשבילי. מה שבקש המלאך להרגך הוא בשביל שנתחתנת בי שאנכי מדינית ואתה עברי ואין אני ראויה לך.


== כו ==
== כו ==


'''וירף ממנו.''' המלאך, אחר שנמול ''' אז''' הבינה שעל המילה היה ו''' אמרה חתן דמים למולת''' מה שהיה משה חתן של דמים היינו למולות בשביל מילת בנו ולכך לא אמרה למולות אלא לאחר וירף ממנו. ד״‎א ''' ותאמר''' על בנה כי חתן דמים אתה לי היא קרא לבנה חתן [דמים] ביום מילתו על שם המצוה, וכן הפי׳‎ אתה בני, ''' חתן''' של ''' דמים אתה לי''' שהרי המלאך שופך את דמי בעלי. ''' חתן דמים למולת.''' מה שקראתי לבני חתן דמים היינו בשביל המולות וכל זמן שהיה בבית חמיו לא נענש לפי שלא היה בידו ספק לעשות בשביל חמיו שהיה מעכב כדאיתא בהגוזל שבקש המלאך להמיתו במלון בשביל בנו בכורו שעדיין לא מל ודבר זה גרם לבן בנו להיות עובד עבודת כוכבים. ולפיכך הקדים המלאך להרוג את משה מיד ותקח צפורה צור לפי שעל ידה היה העכוב. מ״‎מ סברת רוב העולם נוטה שעל בנה הקטן שבשני בניה אמרה כי חתן דמים אתה לי, אבל אין משיבים על האגדה. ואם תאמר הרי לעיל גבי ולכהן מדין פרש״‎י שפירש מעבודת כוכבים. אלא נ״‎ל לאו דווקא מעבודת כוכבים אלא שלא יהא נמול ויהא כגר תושב.
'''וירף ממנו.''' המלאך, וכן מצינו לשון זה נזכר במלאך הוא שנאמר (דברי הימים א כ״א:ט״ו) ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך, וזה היה אחר שכרתה את ערלת בנה.


'''כי חתן דמים אתה לי''' לפי שפרש״‎י דמים כמו שופך דמים כמו צא איש הדמים וצריך לסרס המקרא כי דמים חתן אתה לי כלומר הורג חתני אתה לי.
'''ויתכן ''' לפרש כי לפי שהזכיר הכתוב לשון וירף ממנו ולא אמר וילך מאתו רמז רמז לה המלאך שעדיין לא נשלמה המצוה ומיד הבינה צפורה זה והשלימה המצוה ועשתה לו פריעה ומזה אמרה חתן דמים למולות כלומר שתי מילות מילה ופריעה, ומה שהזכיר חתן דמים שני פעמים להורות כי נתחייב מיתה על המילה ונתחייב על הפריעה כי שתיהן מעכבות.


== כז ==
== כז ==


'''ויפגשהו וישק לו''' הה״‎ד חסד ואמת נפגשו חסד זה אהרן דכתיב תומיך ואוריך לאיש חסידך אמת זה משה כדכתיב בכל ביתי נאמן הוא צדק ושלום נשקו צדק זה משה כדכתיב צדקת ה׳‎ עשה ושלום זה אהרן כדכתיב בשלום ובמישור הלך אתי.
'''ויפגשהו בהר האלהים וישק לו.''' אמרו במדרש זהו שאמר הכתוב (שיר השירים ח׳:א׳) מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך וכתיב (תהלים פה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד זה אהרן שנאמר (דברים ל״ג:ח׳) תומיך ואוריך לאיש חסידך, ואמת זה משה שנאמר (במדבר י״ב:ז׳) בכל ביתי נאמן הוא, צדק זה משה שנאמר (דברים ל״ג:כ״א) צדקת ה' עשה וגו', ושלום זה אהרן שנאמר (מלאכי ב׳:ו׳) בשלום ובמישור הלך אתי.


== כח ==
== כח ==


'''ויגד משה לאהרן''' הגיד לו כל אשר קרהו ושהביא אשתו במלון ראשון. ואמר לו אהרן על הראשונים אנו מצטערים. ויש לנו לומר אחרי דברי רבותינו שמשם שלח לה שתשוב לבית אביה.
'''את כל דברי ה' אשר שלחו.''' יכלול המראה אשר ראה בסנה גם ענין השליחות שהיה מסרב בו.
 
== כט ==
 
['''זקני ישראל''' המיוחדים לישיבה].
 
== ל ==


'''ויעש האתת''' מהנחש ומידו ומהמים.
'''ובמדרש ''' את כל דברי ה' רבנן אמרין גלה לו סוד שם המפורש, כונת המדרש הזה שהגיד משה לאהרן השמות שהודיעהו הקב"ה למעלה והם אהיה אשר אהיה אשר פירושם מדת הדין שבמדת רחמים והודיעהו כי שם אהיה ושם המיוחד הכל אחד וגלה לו כי שם אל"ף דל"ת יוצא מהם אל"ף מן אהי"ה וי' מן יהו"ה בסוף ומדת הדין באמצע כי שמי בקרבו, והנה הוא פירש להם כי אהיה אשר אהיה פי' מדת הדין שבמדת רחמים וכבר הזכרתי למעלה והוא דעת הרמב"ן ז"ל.




{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

תפריט ניווט