אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/ביצה/לז: הבדלים בין גרסאות בדף

והנה בדבריו העלה התוספות יום טוב שני דרכים לבאר חלוקת הדין ד'אין ברירה' בדאורייתא ו'יש ברירה' בדרבנן. א' מעיקר הדין יש ברירה, אלא שהחמירו חכמים בשל תורה להחמיר ולנהוג כביכול 'אין ברירה'. ב' מעיקר הדין 'אין ברירה' וכן יש לנהוג במילי דאורייתא, אלא שבמילי דרבנן הקילו חכמים לנהוג כביכול 'יש ברירה'. ויש להוסיף דרך שלישית, וכך כתב הפני יהושע {{ממ|[[פני יהושע/ביצה/לח/א|ביצה לח.]]}} והיא שבמחלוקת זו אם יש ברירה או אין ברירה, אין הכרעה, כיון דאשכחן כמה תנאי דס"ל שיש ברירה וכמה תנאי דס"ל שאין ברירה, ומשכך מספקא ליה לרבי הושעיא הלכתא כמאן, ומשו"ה הלך בה כבכל ספקות התורה, דבשל תורה הלך אחר המחמיר דספק דאורייתא לחומרא, ולגבי דרבנן פסק לקולא כיון דבשל סופרים הלך אחר המיקל, דספק דרבנן לקולא. ואמנם גם דרך זו אפשר לבארה בדברי הרמב"ם, שהרי ידועה דעת הרמב"ם שהא דאמרינן ספק דאורייתא לחומרא, היינו מדבריהם, אך מדאורייתא ספק דאורייתא לקולא. ואם כן יש לומר שלכן ס"ל להרמב"ם שמשום כבוד מלכות התירו למלך ולמלכה לאכול הקרבן פסח שלהם אף שאם אין ברירה יש לשורפו, כי מאחר וכל הדין דאין ברירה בדאורייתא היינו מכח ספק, וספק דאורייתא לחומרא רק מדבריהם, הם אמרו והם אמרו שבמלך ומלכה יש להקל משום כבוד מלכות.