ברכת שמואל/פרשת ראה: הבדלים בין גרסאות בדף

'''והנה''' צריכין אנו ליתן טעם לשבח מה היה כוונת רש"י בזה שפירש כן על מנת. והנה לפי פשוטו נ"ל דכיוון למ"ש הר"ן והפוסקים, דבעל מנת מהני אפילו המעשה קודם לתנאי, וזהו כוונת רש"י על מנת אשר תשמעו, וכמו שנרחיב לקמן. ועפ"ז נ"ל לבאר המדרש ילקוט פרשה זו: ברכה וקללה למה נאמר, לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך הברכות והקללות, שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן הקב"ה שני דרכים הללו, נברר באיזה מהם שירצה, תלמוד לומר ובחרת בחיים עכ"ל. והנה יש לדקדק מהיכי תיתי שיברר האדם את הדרך הרע עד שהוצרך להזהיר שילך ויבחור בדרך החיים. והנה לביאור זה המדרש צריכין אנו לתרץ פסוקי הפרשה מפרשת וילך וז"ל: וילך משה וידבר את הדברים אל כל ישראל ויאמר אליהם משה בן מאה ועשרים שנה וגו'. ופירש התרגום יונתן: ואזל משה לבית אולפנא וכו'. והנה צריך ג"כ לדקדק מה כוונת התרגום יונתן בזה, וגם יש להבין על הכפל לשון דכתוב בפסוק הקודם פ' וילך ראה נתתי לפניך היום החיים ואת הטוב. המות ואת הרע וגו'. והנלע"ד לבאר הכל ע"פ גמרא דגיטין, דכל תנאי שהמעשה לא יוכל להתקיים ע"י שליח התנאי בטל והמעשה קיים אעפ"י שנתבטל התנאי כמו בתנאי חליצה דאי אפשר מלקיים ע"י שליח המעשה. ועפ"ז נ"ל דלכן כשרצה הקב"ה להעציר המטר בימי אחאב ע"כ היה מוכרח למסור המפתח של גשמים ביד שליח שהוא אליהו, לפי שהתנאי הי' בין ישראל להקב"ה שאם שמוע תשמעו אזי ונתתי מטר ארצכם וגו' ואם לאו ועצר וגו'. ואיתא בגמרא דתענית דג' מפתחות הן ביד ה' ולא ביד שום שליח ואלו [הן:] מטר ועקרות ותחיית המתים. וא"כ אלו לא הי' מוסר הקב"ה המפתח של מטר ביד אליהו אז הוי התנאי בטל. והנה עפ"ז נראה ג"כ לפרש הפסוקים בשמואל א' סימן ב' וז"ל: כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות (והכתיב הוא ולא נתכנו עלילות לא באל"ף), קשת גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל שביעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. ולכאורה אין לפסוקי' האלו חיבור ושייכות זה לזה. והנה הרב הגאון רבי יעקב בי רב פי' על פי מ"ש כי הקב"ה יש לו הידיעה ואינה מוכרחת, כי ידוע שהאדם הוא בחיריי האנושי. וז"ש הכתוב כי אל דעות ה'. ואעפ"כ (ולא) נתכנו עלילות, שהעלילות אינם מוכרחי' אלא (ולו) נתכנו ר"ל שיש לו הידיעה, והם דברים ראויים לאומרם. אכן בהמשך ביאורי הפסוקי' הנ"ל נראה לפרש מה שהקשו התוס' פ"ק דתענית: הכא אמרי דיש שלשה מפתחות, והלא בקרא מוכח דיש עוד מפתח ביד הקב"ה, כד"א פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו. ותירצו דהיינו דווקא כשרוצה הקב"ה לעקור אומה שלימה, אזי מוציא הוא כלי זעמו משא"כ כשהוא מכלה לאיזה יחיד אזי מכלה הוא אף ע"י השליח. וא"כ לפ"ז מבואר דד' מפתחות הן בידי הקב"ה ולא ביד השליח. ואלו הן פרנסה ומטר דקחשיב ליה בחד בגמרא דתענית. ומפתח של עקרות. ומפתח של תחיית המתים. ומפתח של כלי זעם כשרוצה לעקור אומה שלימה. ולז"א כי אל דעות ה'. שהוא יודע מכל הטובות ופורענות שבעולם, אכן ולו וקרינן ולא נתכנו עלילות, רצה לומר דיש עלילות שהן בידו, ולכן ולו בוי"ו נתכנו עלילות. ויש עלילות שהן ביד שליח ומלאך ואזי ולא באל"ף נתכנו עלילות, והנה פורט והולך הכתוב הד' מפתחות שהן ביד הקדוש ברוך הוא, האחד הוא קשת גבורים חתים שהוא מוציא כלי זעמו ואז ונכשלי' אזרו חיל שהוא כליון אומה שלימה. שנית שביעים בלחם נשכרו והוא מפתח פרנסה ומטר ורעבי' חדלו. שלישי עד עקרה ילדה שבעה וגו', והוא מפתח של חיה. הרביעית ה' ממית ומחיה, והוא מפתח של תחיית המתים ודו"ק. ומעתה נבוא אל ביאור הכתובים הנ"ל, והוא כי משה כלל יחד התנאי של תחיית המתים שהוא בידו של הקדוש ברוך הוא, וגם שארי ברכות וקללות שהן ביד השליח, והנה משה רמז לישראל שהתחייה היא מוכרחת אף שיעברו התנאי, מאחר שהמעשה הוא בידו של הקדוש ברוך הוא יוכל לקיים מכל מקום. מה שאין כן שאר ברכות וקללות הן תלויין דווקא בקיום התנאי. וזש"ה ראה נתתי לפניך היום את החיים כשתעשה הטוב והמות כשתעשה הרע, ואם תקיים את אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' ללכת בדרכיו וגו' וחיית ורבית וברכך בארץ אשר אתה וגו'. וזהו הכל ברכת העוה"ז שהוא תלוי בתנאי, וחזר וכפל ואם לא תשמע אזי אבד תאבדון, והטעם דהי' כופל משום שתהיה תנאי קודם המעשה, וא"כ תלוי הטוב והרע בקיום ובביטול התנאי, ואם כן הטובות העוה"ז אינם מוכרחי', מה שאין כן תחיית המתים הוא מוכרח אף בלי קיום התנאי, ולז"א העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. שסדרתי לפניכם החיים והמות, ולכן ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעיך על האדמה אשר נשבע ה' לתת להם לאברהם וליצחק וליעקב וגו'. ודרשו רז"ל לכם לא נאמר אלא להם, מכאן לתחיית המתים. ואם כן ע"כ תחיית המתים היא מוכרחת ולכן ובחרת בחיים זו חיים ניצחית בזמן תחיית המתים. משא"כ שאר ברכות וקללות הוא תלוי בקיום התנאי. ובזה תבין המדרש  ילקוט הנ"ל, ברכה וקללה למה נאמר שלפי שנאמר החיים והמות הברכות והקללות וגו', שמא יאמרו באיזה דרך שאנו רוצים נברור, ת"ל ובחרת בחיים. והוא דבעל המדרש בא לרמז דהברכות וקללות הן תלויים בקיום התנאי לפי שהן נמסרי' ביד השליח ואינם מוכרחין ואם כן יש לך לטעות ולומר שמא באיזה דרך יבחור לך, אבל משה הזהיר ובחרת בחיים. ר"ל כי התחייה לעתיד היא מוכרחת. ואם כן לפי זה יובן כוונת התרגום יונתן דפירש ואזל משה לבית אולפנא. והוא כאן בפרשה זו, אמר משה המעשה לפני התנאי, כי רוצה לרמז דבעל מנת מהני המעשה קודם התנאי, אכן קצת פוסקי' חולקי' על זה דלא מהני כשהמעשה הוא קודם לתנאי, ולכן היפך הסדר שם ואמר תחילה התנאי ראה נתתי וגו' לאהבה וגו'. ואמר תנאי כפול ואח"כ אמר וחיית ורבית ובחרת בחיים וגו'. בחיים נצחיי' כמאמר הכתוב ה' מנת חלקי, רצה לומר שהוא ביד הקדוש ברוך הוא ולא ביד השליח, ולכן תומך גורלי לעולם ובחרת בחיים, כיון שתחיים המתים אינו תלוי בתנאי כלל ולכן הזהיר משה ובחרת בחיים ודו"ק:

'''והנה''' מקודם ביאור המדרש הלז נבאר מתחילה מאמר קטן והובא בס' חסידים וזה לשונו בסי' קצ"ה. כשחטא דוד בב"ש ואורי' אמר אוי לי שמא יצא אבשלום בני מהעוה"ז ומעוה"ב, עיין שם. והוא תמוה מאוד. ואגב יבואר הגמרא בסנהדרין וזה לשונו: ובצלעי שמחו ונאספו קראו ולא דמו. בשעה שאומרים לי דוד הבא על אשת איש כלום תקנה יש לו. ולא עוד אלא בשעה שעוסקי' בארבעה מיתות בית דין אומרים דוד הבא על אשת איש וכו' (ובגמרא בבבא מציעא יש גירסא אחרת, ולא עוד אפילו בשעה שהן עוסקי' בנגעים ואהלות אומרים לי דוד הבא על א"א מיתתו במה) והנה צריכין אנו ליישב שני הגירסאות הנ"ל (ועיין לקמן פ' כי תצא מה שכתבתי שם). והנה כדי ליישב המאמרים הנ"ל נקדים מ"ר פ' וזה לשונו: כתיב תאבד דברי כזב איש דמים ומרמה יתעב ה'. ר' פנחס אמר בדואג ואחיתופל הכתוב מדבר איש דמים זה התיר דמים ג"ע ושפיכות דמים וזה התיר גלוי עריות וש"ד. באחיתופל כתיב שאמר אל אבשלום בא אל פלגשי אביך. ובדואג כתיב שאמר דואג לשאול והלא מורד במלכות הוא ודמו הוא מותר ואשתו גם כן מוחרת, מיד הלך שאול ונתן על פי דואג מיבל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש. זה התיר שפיכות דמים באחיתופל כתיב וכו'. אמר דוד ואני באשר עשו כן עשיתי ומה ביני לבינם, אלא שגמלתי עלי חסד ואמרתי לו ע"י נתן הנביא, גם ה' העביר חטאתך עכל"ה. והנה המדרש הזה צריך גם כן ביאור, והנה הרב בעל יפה תואר הקשה מה היה חטא אבשלום שבא על פלגשי אביו, הא איכא חד מ"ד בגמרא דסבירא ליה דפלגשים הן בלא כתובה וקידושין. ושמא סבירא ליה לבעל המדרש כר"י דסבירא ליה דאסור לאדם לישא אנוסת אביו או מפותת אביו, עד כאן לשון היפה תואר. וא"כ לפענ"ד יש לתמוה השתא על דוד. היאך קרא לדואג ואחיתופל אנשי דמים רצה לומר דהתיר אחיתופל שישכב אבשלום עם פלגשי אביו דילמא סבירא ליה כרבנן דנושא אדם אנוסת ומפותת אביו. ועוד קשה על אחיתופל דהיה חכם גדול בתורה איך נתעלמה ממנו הלכה ברורה איסור הבחנה. ועוד קשה מה שאמר דוד ואני כאשר עשו עשיתי גם כן וכו'. מה היה דוד מתפאר שהיה עובר על ש"ד וג"ע אעפ"י דהקדוש ברוך הוא היה מוחל לו על אותן עבירות. והנה להבין זאת נקדים גמרא דיבמות וזה לשונו הבחנה מנ"ל דאסור דכתיב להיות לך לאלהים ולזרעיך אחריך. זרעך המיוחס אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון. והנה תוס' ביבמות שם וזה לשונם לקמן בפרק נושאין: דריש מהאי קרא דאזהיר ליה רחמנא לאברהם ולא לינסיב נכרית ושפחה דלא תתייחס זרעה בתרה. והנה בזה אפשר היו מחולקים דוד ואחיתופל, דאחיתופל ודואג סבירא להו דהכתוב דלהיות לך לאלהים ולזרעך אחריך בא להורות ולא תנסיב שפחה ונכרית, ואם כן לפ"ז אינו צריך להבחנה ומותר דמנ"ל להבחנה. ודוד היה סבירא ליה איסור הבחנה וכדאיתא בזוהר פרשה ויחי. דהביא דחטא דוד בבת שבע היה באיסור הבחנה עיין שם. ויליף לה מדכתיב להיות לך לאלקי' ולזרעך אחרך. ואם כן אמר שם במאמר דוד דקאמר אנשי דמים ומרמה, זה התיר ג"ע וזה התיר ג"ע דאסור משום הבחנה. אך קשה לדוד מנ"ל לאיסור הבחנה, דילמא הבחנה הוא מותר והא דכתיב להיות לך לאלהי' ולזרעך אחריך. קאי כפי' התוס' דלא תנסיב שפחה ונכרית, ולכן אמר דוד ואני כאשר עשו כן עשיתי וכו'. אך שהקב"ה גומל עלי שא"ל ע"י הנביא גם ה' העביר חטאתך. וקשה הלא לא חטא דוד כלל, דקי"ל כל היוצא למלחמת בית דוד הי' כותב גט כריתות, אלא ע"כ צ"ל כדעת הזוהר הנ"ל, דחטאו הי' שלא המתין ג' חדשים, וקשה מנ"ל דאסור בלא הבחנה, אלא ע"כ דהאיסור הוא מדכתיב ולזרעיך אחריך, ואם כן שפיר קאמר אנשי דמים ומרמה יתעב ה', ולכן אמר כאשר עשו, שהתירו איסור הבחנה, כמו כן עשיתי שחטאתי באיסור הבחנה, אלא שהקב"ה העביר חטאתי. ולפי זה יובן המדרש שהובא בספר חסידים הנ"ל, כשחטא דוד בבת שבע ואוריה אמר אוי לי שיצא אבשלום מעוה"ז ומעה"ב. והוא הדבר אשר דברנו כי דוד הי' חוטא לדעת הזוהר רק באיסור הבחנה, משום דכתיב להיות לך לאלקי' ולזרעך אחריך, ואם כן היה אבשלום חוטא ג"כ באיסור הבחנה. בשלמא אלמלא לא חטאתי הוי לאבשלום תירוץ על זה, די"ל דקרא לזרעך אחריך קאי דאזהר הקדוש ברוך הוא לאברהם דלא תנסיב שפחה ונכרית, והא דבא על פלגשי אביו י"ל דס"ל דנושא אדם אנוסת אביו וכו' ופלגשי' הן בלא כתובה וקידושין, אבל עכשיו מחטא בת שבע על כרחך מוכח שחטאתי שהייתי צריך כפרה על איסור הבחנה כמש"ל, א"כ אין לו לאבשלום תירוץ ע"ז ויצא מעוה"ז ומעוה"ב וק"ל: