מראי מקומות/ברכות/ב/א: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ
מ (←‏דעת ר"ת: נקודה)
שורה 95: שורה 95:
* דעת הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/קריאת שמע/א#ט|ק"ש פ"א ה"ט]]}} לדעת השאגת אריה {{ממ|[[שאגת אריה/ד|סימן ד]]}} וה{{ממק|ראשון לציון}}, שלדעת חכמים יש לקרות קריאת שמע עד חצות אף בדיעבד (כדעת תלמידי רבינו יונה), ואף רבן גמליאל מודה שלכתחילה יש לקרות קריאת שמע עד חצות אך בדיעבד אפשר לקרות עד שיעלה עמוד השחר{{הערה|אמנם ראה כסף משנה {{ממ|[[כסף משנה/קריאת שמע/א#ט|שם]]}} וקרן אורה {{ממ|[[קרן אורה/ברכות/ב/א|כאן]]}} שביארו דברי הרמב"ם באופן אחר. וראה להלן הרחבה בדעת הרמב"ם}}.
* דעת הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/קריאת שמע/א#ט|ק"ש פ"א ה"ט]]}} לדעת השאגת אריה {{ממ|[[שאגת אריה/ד|סימן ד]]}} וה{{ממק|ראשון לציון}}, שלדעת חכמים יש לקרות קריאת שמע עד חצות אף בדיעבד (כדעת תלמידי רבינו יונה), ואף רבן גמליאל מודה שלכתחילה יש לקרות קריאת שמע עד חצות אך בדיעבד אפשר לקרות עד שיעלה עמוד השחר{{הערה|אמנם ראה כסף משנה {{ממ|[[כסף משנה/קריאת שמע/א#ט|שם]]}} וקרן אורה {{ממ|[[קרן אורה/ברכות/ב/א|כאן]]}} שביארו דברי הרמב"ם באופן אחר. וראה להלן הרחבה בדעת הרמב"ם}}.


* דעת הירושלמי{{הערה|כפי שביאר השאגת אריה}. וכן דעת הבבלי {{ממ|[[בבלי/ברכות/ט/א|ט.]]}} בהוה אמינא.}} שחכמים ורבן גמליאל נחלקו בביאור "בשכבך" הכתוב בתורה, שדעת חכמים כדעת רבי אליעזר שביאורו כל זמן שבני אדם עסוקים לילך לשכב, אלא שהם סוברים שזמן זה הוא עד חצות, ואילו דעת רבן גמליאל שביאורו כל זמן שבני אדם שוכבים וזמן זה הוא עד שיעלה עמוד השחר.
* דעת הירושלמי{{הערה|כפי שביאר השאגת אריה. וכן דעת הבבלי {{ממ|[[בבלי/ברכות/ט/א|ט.]]}} בהוה אמינא.}} שחכמים ורבן גמליאל נחלקו בביאור "בשכבך" הכתוב בתורה, שדעת חכמים כדעת רבי אליעזר שביאורו כל זמן שבני אדם עסוקים לילך לשכב, אלא שהם סוברים שזמן זה הוא עד חצות, ואילו דעת רבן גמליאל שביאורו כל זמן שבני אדם שוכבים וזמן זה הוא עד שיעלה עמוד השחר.


* השאגת אריה מבאר, שנחלקו חכמים ורבן גמליאל בסוף זמן קריאת שמע מדאורייתא, שדעת חכמים שסוף הזמן מעיקר הדין הוא עד עלות השחר ולכן תקנו סייג לקרותה עד חצות, ואילו דעת רבן גמליאל שסוף זמן קריאת שמע של ערבית מעיקר הדין הוא עד הנץ החמה{{הערה|וכדעת רשב"י לקמן {{ממ|[[בבלי/ברכות/ח/ב|ח:]]}}.}} ולכן תקנו סייג בעלות השחר.
* השאגת אריה מבאר, שנחלקו חכמים ורבן גמליאל בסוף זמן קריאת שמע מדאורייתא, שדעת חכמים שסוף הזמן מעיקר הדין הוא עד עלות השחר ולכן תקנו סייג לקרותה עד חצות, ואילו דעת רבן גמליאל שסוף זמן קריאת שמע של ערבית מעיקר הדין הוא עד הנץ החמה{{הערה|וכדעת רשב"י לקמן {{ממ|[[בבלי/ברכות/ח/ב|ח:]]}}.}} ולכן תקנו סייג בעלות השחר.

תפריט ניווט