18
עריכות
נתיבות המשפט - ביאורים/חושן משפט/רצב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(פתיחת ראשי תיבות) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
{{עוגןמ|א}} אלא משעת תשמיש הנה בנימוקי יוסף כתב שפי' במשנה דחביות דאפילו לא נשתמש בו הוי כגזלן ולכן דבשואל שלא מדעת דהוי גזלן גמור קונה להיות גזלן משעת הגבהה וכן בסי' שנ"ט לא כתב דין זה רק הכא דמיירי בתשמיש שאינו מחסרו ובדבר שאין הבעלים מקפידין כמו שכת' הסמ"ע בסעיף קטן ד' דלא נעשה גזלן כמו שאבאר בסמוך ולענין שיהיה כשואל להתחייב באונסין בעי' התחלת שימוש כמו שאבאר בסמוך: | {{עוגןמ|א}} אלא משעת תשמיש הנה בנימוקי יוסף כתב שפי' במשנה דחביות דאפילו לא נשתמש בו הוי כגזלן ולכן דבשואל שלא מדעת דהוי גזלן גמור קונה להיות גזלן משעת הגבהה וכן בסי' שנ"ט לא כתב דין זה רק הכא דמיירי בתשמיש שאינו מחסרו ובדבר שאין הבעלים מקפידין כמו שכת' הסמ"ע בסעיף קטן ד' דלא נעשה גזלן כמו שאבאר בסמוך ולענין שיהיה כשואל להתחייב באונסין בעי' התחלת שימוש כמו שאבאר בסמוך: | ||
{{עוגןמ|ב}} אלא מפני שהוא שואל | {{עוגןמ|ב}} אלא מפני שהוא שואל שלא מדעת דהוי כגזלן. נראה דמיירי דוקא בלא ייחד לו מקום אבל בייחד לו מקום והשתמש במקומה נראה דלא הוי שואל כלל דהא כתב הרמב"ן הובא בשיטה מקובצת בד' מ"א בד"ה והא לא חסרה שהקשה קושי' רש"י דילמא משום דהוי שואל ש"מ ותירץ וז"ל דמשום שואל אי אפשר לחייבו שאינו נקרא שואל אלא כשהיא יוצאה מרשות בעלים לגמרי בשעת שאילה כו' וזו אינה כן שאף בשעה שמקלו ותרמילו עליה הרי הוא באפר והולכת עם העדר במקום לדעת הבעלים שתהא שם וכו' והר"ן הובא בשיטה תירץ שם שבהמה זו מקצתה משמשת בעליה שהולכת באפר לדעתו ומקצתה משמשת לרועה וכו' והרי זה כגוזל מקצתה והגוזל מקצתה אינו כגוזל את כולו רק בשליחות יד חידוש דלמאן דאמר צריכה חסרון אין מחייבין אותו על כולו בלא חסרון ושואל ש"מ אינו חייב רק כשמוציאה מרשות בעלים לגמרי וכו' ע"ש ובנימוקי יוסף הקשה במתניתין דחביות גבי ייחד לו מקום בית שבמקומו משתמש אין כל הנאה שלו ותירץ כיון דקיימא לן כר"ע דכלתה שמירתו שוב אין להבעלים שום הנאה בשמירתו ונמצא שכל הנאה של זה והוי שואל ש"מ וחייב ע"ש ולפ"ז קשה הכא שפסק הרמ"א דלא כלתה שמירה ועיין בסמ"ע ובפרישה דהוא משום דבר שאין הבעלים מקפידין בו ע"ש וגם ש"י לא שייך בדבר שאין מחסרו וא"כ לא הוי שואל כלל ואפילו קודם שהחזיר' וצ"ל דמיירי דלא ייחד לו מקום שאין כאן מקום שיהיה שייך לומר דניחא ליה לבעלים שיהיה במקום זה ורועה באפר או ייחד לו מקום שאני שניחא ליה להבעלים שיהיה במקום זה דוקא ולפ"ז בייחד לו מקום ונשתמש בו במקומו בדבר שאין הבעלים מקפידים בו אפילו בשעת שאלה פטור לדעת הר"ן והרמב"ן והנ"י ולא מצינו מי שחולק על זה ועיין בחידושי לסוגיא דלדעת רש"י חייב בשואל אפילו כשמשתמש במקומה ע"ש ומ"מ העיקר כהרשב"א והר"ן והרמב"ן דרבים הן: | ||
{{עוגןמ|ג}} ואם החזירה עש"ך ס"ק א' שתמה וכתב דאפילו בדבר שאין הבעלים מקפידין לא מהני השבה למקומה ולפד"נ כדברי הסמ"ע דהא מבואר בתוספות בב"מ דף ל' ד"ה לצורכו ולצורכה בכלי כסף משתמש בהם בצונן דאפילו לצורכו מותר כיון שע"י אותו תשמיש א"א לבוא לידי קילקול וע"ש בשיטה דאפילו בפקדון דינא הכי והא דפריך פקדון מאי עבידתיה גביה היינו דכשהבעלים כאן חייב להודיעו אלמא דלא חשיב כגזלן רק לכתחילה כשהבעלים כאן צריך להודיעו ומשום זה ודאי דלא נחשב כגזלן לומר כלתה שמירתו ומ"מ כל זמן שמשתמש בו נראה דהוי כשואל דשואל ש"מ לא גרע משואל מדעת ובודאי דאפילו בדבר שאינו מקפיד כש"מ דחייב באונסין ודכ"ש כשואל ש"מ והא שכתב הש"ך דדמי למעות נלפענ"ד דלא דמי כלל דאי נדמינהו למעות א"כ קשה על המ"ד דהיתר תשמיש מחייב באונסין בהנך כלים דמותר בתשמיש אפילו לצרכו וכמ"ש התוספות שם יהיה חייב באונס משום היתר תשמיש אלא ודאי מעות שאני דיש ובהן קנין גמור בתשמישן דהא יכול ליתן מעות אחרים ומעות להוצאה ליתן לתשמיש משא"כ בכלים שאין עומדין רק לתשמיש בעין אין קפידא להבעלים בתשמישן ומה"ט לא מהני משיכה כיון דלא נעשה גזלן ע"י המשיכה וגם לא נקנה לו ע"י המשיכה כיון שהיה שלא מדעת אבל בהתחלת שימוש נתחייב דבשואל מדעת ג"כ מהני להתחייב באונסין התחלת השימוש אף בלא משיכה מטעם כיון שכל הנאה שלו מדעתו מתחייב עצמו למ"ש בפרשה כמו שכתב התוספות כתובות נ"ו ע"ש כמו שהארכתי בסי' ש"מ ובחידושי לסוגיא ושואל ש"מ לא גרע משואל מדעת ולפמ"ש מדוקדק לשון המחבר שכ' ה"ה כגזלן בכף הדמיון ולא כתב ה"ז גזלן א"ו דאינו גזלן גמור רק שלכתחילה אסור לעשות בלא דעתו וקצת ראיה לזה מהא דפריך בש"ס גבי הניח מקלו ותרמילו הא שקלינהו ופי' רש"י דלר' ישמעאל פריך ולכאורה קשה דילמא ר"ע הוא ומזה מוכח דאפילו ר"ע מודה בשואל ש"מ בדבר שאינו מקפיד דמהני החזרה למקומה ומקלו ותרמילו דבר שאינו מקפיד הוא כמבואר בשיטה שם: | {{עוגןמ|ג}} ואם החזירה עש"ך ס"ק א' שתמה וכתב דאפילו בדבר שאין הבעלים מקפידין לא מהני השבה למקומה ולפד"נ כדברי הסמ"ע דהא מבואר בתוספות בב"מ דף ל' ד"ה לצורכו ולצורכה בכלי כסף משתמש בהם בצונן דאפילו לצורכו מותר כיון שע"י אותו תשמיש א"א לבוא לידי קילקול וע"ש בשיטה דאפילו בפקדון דינא הכי והא דפריך פקדון מאי עבידתיה גביה היינו דכשהבעלים כאן חייב להודיעו אלמא דלא חשיב כגזלן רק לכתחילה כשהבעלים כאן צריך להודיעו ומשום זה ודאי דלא נחשב כגזלן לומר כלתה שמירתו ומ"מ כל זמן שמשתמש בו נראה דהוי כשואל דשואל ש"מ לא גרע משואל מדעת ובודאי דאפילו בדבר שאינו מקפיד כש"מ דחייב באונסין ודכ"ש כשואל ש"מ והא שכתב הש"ך דדמי למעות נלפענ"ד דלא דמי כלל דאי נדמינהו למעות א"כ קשה על המ"ד דהיתר תשמיש מחייב באונסין בהנך כלים דמותר בתשמיש אפילו לצרכו וכמ"ש התוספות שם יהיה חייב באונס משום היתר תשמיש אלא ודאי מעות שאני דיש ובהן קנין גמור בתשמישן דהא יכול ליתן מעות אחרים ומעות להוצאה ליתן לתשמיש משא"כ בכלים שאין עומדין רק לתשמיש בעין אין קפידא להבעלים בתשמישן ומה"ט לא מהני משיכה כיון דלא נעשה גזלן ע"י המשיכה וגם לא נקנה לו ע"י המשיכה כיון שהיה שלא מדעת אבל בהתחלת שימוש נתחייב דבשואל מדעת ג"כ מהני להתחייב באונסין התחלת השימוש אף בלא משיכה מטעם כיון שכל הנאה שלו מדעתו מתחייב עצמו למ"ש בפרשה כמו שכתב התוספות כתובות נ"ו ע"ש כמו שהארכתי בסי' ש"מ ובחידושי לסוגיא ושואל ש"מ לא גרע משואל מדעת ולפמ"ש מדוקדק לשון המחבר שכ' ה"ה כגזלן בכף הדמיון ולא כתב ה"ז גזלן א"ו דאינו גזלן גמור רק שלכתחילה אסור לעשות בלא דעתו וקצת ראיה לזה מהא דפריך בש"ס גבי הניח מקלו ותרמילו הא שקלינהו ופי' רש"י דלר' ישמעאל פריך ולכאורה קשה דילמא ר"ע הוא ומזה מוכח דאפילו ר"ע מודה בשואל ש"מ בדבר שאינו מקפיד דמהני החזרה למקומה ומקלו ותרמילו דבר שאינו מקפיד הוא כמבואר בשיטה שם: | ||