12,947
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סוכה/יג: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←מרור עם שם לווי: כנדצ"ל
אין תקציר עריכה |
(←מרור עם שם לווי: כנדצ"ל) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
על קושיא זו מביאה הגמרא שני יישובים. אביי אמר, כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה ובאתה תורה והקפידה עליה בידוע שיש לו שם לווי, והני לא נשתנה שמייהו קודם מתן תורה כלל. דהיינו, שאין הקפדת התורה על אזוב שאין לו שם לווי, ואף אזוב שיש לו שם לווי יתכן והוא בכלל כוונת התורה, אלא שאם שם לווי זה כבר היה קודם מתן תורה, יש לנו ללמוד ממה שלא הזכירה התורה שם לווי זה שכוונתה שיקח דוקא דבר ללא שם לווי זה. משא"כ אם שם לווי זה נתווסף אחר מתן תורה אם כן כשאמרה תורה לקחת אזוב היה אף אזוב זה בכלל. | על קושיא זו מביאה הגמרא שני יישובים. אביי אמר, כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה ובאתה תורה והקפידה עליה בידוע שיש לו שם לווי, והני לא נשתנה שמייהו קודם מתן תורה כלל. דהיינו, שאין הקפדת התורה על אזוב שאין לו שם לווי, ואף אזוב שיש לו שם לווי יתכן והוא בכלל כוונת התורה, אלא שאם שם לווי זה כבר היה קודם מתן תורה, יש לנו ללמוד ממה שלא הזכירה התורה שם לווי זה שכוונתה שיקח דוקא דבר ללא שם לווי זה. משא"כ אם שם לווי זה נתווסף אחר מתן תורה אם כן כשאמרה תורה לקחת אזוב היה אף אזוב זה בכלל. | ||
ורבא אמר, הני מרריתא סתמא שמייהו, והאי דקרי להו מרריתא דאגמא משום דמשתכח באגמא. היינו, שלדעת רבא יתכן ואכן כוונת התורה שצריך לקחת אזוב דוקא ללא שם לווי, אלא שמרריתא דאגמא אין זה שם לווי כי שמם הוא 'מרריתא' סתם, ותוספת הכינוי 'דאגמא' אינו אלא | ורבא אמר, הני מרריתא סתמא שמייהו, והאי דקרי להו מרריתא דאגמא משום דמשתכח באגמא. היינו, שלדעת רבא יתכן ואכן כוונת התורה שצריך לקחת אזוב דוקא ללא שם לווי, אלא שמרריתא דאגמא אין זה שם לווי כי שמם הוא 'מרריתא' סתם, ותוספת הכינוי 'דאגמא' אינו אלא כינוי על שם מקום גידול המרריתא שגדלה באגם. וממילא אין זה תוספת בעיקר השם ולכן יוצא בהן ידי חובתו. | ||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
;קושיית החתם סופר שזית לא עדיף ממרריתא דאגמא | ;קושיית החתם סופר שזית לא עדיף ממרריתא דאגמא | ||
והקשה החתם סופר מסוגייתנו, מה הוקשה לתוס' שמא מרור הוא זית, הלא אמרינן שמרור שיש לו שם לווי אין יוצאין בו ידי חובתו ואפילו מרריתא דאגמא לולי דברי רבא שאף מרריתא דאגמא עיקר שמה מרור ולא קרינן ליה 'דאגמא' אלא משום שגדל באגם. ואם כן איך סלקא דעתך שיצא ידי חובתו בזית הלא לא | והקשה החתם סופר מסוגייתנו, מה הוקשה לתוס' שמא מרור הוא זית, הלא אמרינן שמרור שיש לו שם לווי אין יוצאין בו ידי חובתו ואפילו מרריתא דאגמא לולי דברי רבא שאף מרריתא דאגמא עיקר שמה מרור ולא קרינן ליה 'דאגמא' אלא משום שגדל באגם. ואם כן איך סלקא דעתך שיצא ידי חובתו בזית הלא לא נקרא מרור סתם, וצ"ע לכאורה ויש לדחוק, עכ"ד. | ||
ולכאורה תמוה טובא מה העמיד דבריו על הצעת התוספות שאף זית יהיה בכלל מרור, שעה שמפורש במשנה כמה וכמה מינים שיוצא בהם ידי חובת מרור. ועל כרחך מבואר בדברי החתם סופר שסבירא ליה שכל אלו המינים השנויים במשנה קרויים גם 'מרור' סתם אלא שיש להם שם נוסף. ואולי 'מרור' הוא שם המין הכללי ו'תמכא', 'חרחבינא' וכו' הוא שם פרטי בתוך המין. ומכל מקום לגבי זית ודאי אי אפשר לומר שזית הוא פרט בתוך המין שנקרא 'מרור' אלא שכל מה שיש לומר הוא שהזית מר וגם אותו אפשר לכנות בשם 'מרור', ועל כך הקשה החתם סופר שמכל מקום לא עדיף מ'מרריתא דאגמא' ואינו עדיף משם לווי דלא מהני. | ולכאורה תמוה טובא מה העמיד דבריו על הצעת התוספות שאף זית יהיה בכלל מרור, שעה שמפורש במשנה כמה וכמה מינים שיוצא בהם ידי חובת מרור. ועל כרחך מבואר בדברי החתם סופר שסבירא ליה שכל אלו המינים השנויים במשנה קרויים גם 'מרור' סתם אלא שיש להם שם נוסף. ואולי 'מרור' הוא שם המין הכללי ו'תמכא', 'חרחבינא' וכו' הוא שם פרטי בתוך המין. ומכל מקום לגבי זית ודאי אי אפשר לומר שזית הוא פרט בתוך המין שנקרא 'מרור' אלא שכל מה שיש לומר הוא שהזית מר וגם אותו אפשר לכנות בשם 'מרור', ועל כך הקשה החתם סופר שמכל מקום לא עדיף מ'מרריתא דאגמא' ואינו עדיף משם לווי דלא מהני. | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
ובספר כסא רחמים הקשה כעין זה מה קושיית הגמרא שנפסול מרור שיש לו שם לווי כדין אזוב שיש לו שם לווי הפסול, והלא שאני מרור דכתיב ביה 'מרורים' לשון רבים לאתויי אפילו יש לו שם לווי. וכוונתו לדברי הגמרא בפסחים (לט.) א"ל רבה בר רב חנין לאביי אימא מרור חד [חד מינא הוא מהנך ירקות ולאו כל הני. רש"י], והשיב לו על כך: 'מרורים' כתיב. שוב הקשה לו: ואימא מרורים תרי, והשיב: דומיא דמצה מה מצה מינין הרבה אף מרור מינין הרבה, ע"כ. וכיון שהתרבו מינים הרבה היינו אף אם יש לו שם לווי ואם כן תמוה מה מקשה הגמרא שיפסל מרור שיש לו שם לווי כדין אזוב שיש לו שם לווי. | ובספר כסא רחמים הקשה כעין זה מה קושיית הגמרא שנפסול מרור שיש לו שם לווי כדין אזוב שיש לו שם לווי הפסול, והלא שאני מרור דכתיב ביה 'מרורים' לשון רבים לאתויי אפילו יש לו שם לווי. וכוונתו לדברי הגמרא בפסחים (לט.) א"ל רבה בר רב חנין לאביי אימא מרור חד [חד מינא הוא מהנך ירקות ולאו כל הני. רש"י], והשיב לו על כך: 'מרורים' כתיב. שוב הקשה לו: ואימא מרורים תרי, והשיב: דומיא דמצה מה מצה מינין הרבה אף מרור מינין הרבה, ע"כ. וכיון שהתרבו מינים הרבה היינו אף אם יש לו שם לווי ואם כן תמוה מה מקשה הגמרא שיפסל מרור שיש לו שם לווי כדין אזוב שיש לו שם לווי. | ||
ובמוסגר | ובמוסגר כתוב שם: א.ה. ולעד"ן דסבירא ליה להש"ס דמרורים דקאמר לשון רבים לאתויי כמה מיני מרור כמו שנזכרו בפסחים, חזרת ועולשין ותמכא וחרחבינא, ולא לאתויי שם לווי, ע"כ. דהיינו, שאכן מרורים בא להוסיף מינים נוספים, אך מכל מקום כל שיש לו שם לווי הרי הוא פסול. | ||
ולכאורה לפי זה מיושבת נמי קושיית רבי עקיבא איגר כי אין להוכיח מהכשר ה'תמכא' וה'חרחבינא' וכיו"ב לדין 'מרריתא דאגמא', כי היא גרועה טפי באשר יש לה שם לווי משא"כ לאלו המינים שאף שאינם 'מרור' יתרבו | ולכאורה לפי זה מיושבת נמי קושיית רבי עקיבא איגר כי אין להוכיח מהכשר ה'תמכא' וה'חרחבינא' וכיו"ב לדין 'מרריתא דאגמא', כי היא גרועה טפי באשר יש לה שם לווי משא"כ לאלו המינים שאף שאינם 'מרור' יתרבו מהא דכתיב 'מרורים' לשון רבים. אמנם רעק"א לא העמיד את קושייתו רק על דין המשנה המכשיר אלו המינים לקיום מצוות מרור. אלא הוסיף בה דברים שהטעם להכשירם הוא ש'מרור' אינו שם עצם אלא כינוי מחמת מרירותו ואם כן עדיין הקושיא במקומה עומדת, שבודאי אף מרריתא דאגמא סוף סוף מרה היא ולא גרע משאר המינים. | ||