אוצר:מיזמים/אוצר השו"ת/תשפ"א/דברים: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(דעת התורי"ד בסוגיא דפסל)
שורה 26: שורה 26:
והנה עוד יש לתמוה סתירה גלוי' בד' הרי"ד, דהנה כתב בפסקי רי"ד להלן (יט ע"א) וז"ל, 'הכא בקנים היוצאין מן הסוכה עסיק' ומשכה ואזלא חדא דופן בהדיהו, מהו דתימא הואיל ושלים ליה סככה אפלגיה דדופן האי לחודיה קאי קמ"ל, ומשמ' מהכא שאם היתה סוכה גדולה ואין לה כל הדפנות מושכות כנגד תחת כל הסכך לבד שיש בכל דופן שיעור ז' טפחי' היושב תחת כל הסכך יצא ידי חובתו, ואע"פ שיושב כנגד הפרוץ שכל הסכך הוא אחד וכבר אמרי' בריש פרקין דפרוץ כעומד כשר בסוכה',  והיינו דאף דבמקום הזה אין כלל דפנות מ"מ כיון דהוי חלק מהסוכה חשיב דאיא דפנות משום דפרוץ כעומד,  ולכאו' אם נימא דאין כלל דין 'פסל', אלא טעמא דמהני משום דמסקי' דבאמת הוי מקו' אחד ולהכי איכא ג' דפנות, א"כ מנ"ל דאף היכא דאין כלל דפנות, הלא בכה"ג ל"ש לומר דלא הוי מוכחא מילתא, דהא אין שם כלל דפנות, ובודאי הוי מקו' בפ"ע.
והנה עוד יש לתמוה סתירה גלוי' בד' הרי"ד, דהנה כתב בפסקי רי"ד להלן (יט ע"א) וז"ל, 'הכא בקנים היוצאין מן הסוכה עסיק' ומשכה ואזלא חדא דופן בהדיהו, מהו דתימא הואיל ושלים ליה סככה אפלגיה דדופן האי לחודיה קאי קמ"ל, ומשמ' מהכא שאם היתה סוכה גדולה ואין לה כל הדפנות מושכות כנגד תחת כל הסכך לבד שיש בכל דופן שיעור ז' טפחי' היושב תחת כל הסכך יצא ידי חובתו, ואע"פ שיושב כנגד הפרוץ שכל הסכך הוא אחד וכבר אמרי' בריש פרקין דפרוץ כעומד כשר בסוכה',  והיינו דאף דבמקום הזה אין כלל דפנות מ"מ כיון דהוי חלק מהסוכה חשיב דאיא דפנות משום דפרוץ כעומד,  ולכאו' אם נימא דאין כלל דין 'פסל', אלא טעמא דמהני משום דמסקי' דבאמת הוי מקו' אחד ולהכי איכא ג' דפנות, א"כ מנ"ל דאף היכא דאין כלל דפנות, הלא בכה"ג ל"ש לומר דלא הוי מוכחא מילתא, דהא אין שם כלל דפנות, ובודאי הוי מקו' בפ"ע.


ונראה מוכרח מכ"ז דאף הרי"ד למד דאיכא דין פסל, אלא דהוא למד דכל מה שהתחדש 'בפסל', הוא דחשיב 'מקום אחד', דכיון דהוא נטפל לסוכה הרי זה נחשב שהוא מקום אחד, ולא הוי מקום בפ"ע,  אלא דבכך דהוי מקום אחד לא סגי, דהא בכל סוכה אם יש חלק שאין לו דפנות הרי זה פסול, ולהכי הוצרך לכך דיש דאיכא הכשר דפנות,  ולפי"ז א"ש היטב הא דכתב דמשמע מהתם דאף במקום דליכא מחיצות כלל כשר מדין פרוץ כעומד, והיינו משום דכיון דהוי מקום אחד, א"כ כל שיש במחצה מחיצות כשר מדין פרוץ כעומד, אלא דאם זה לא הי' מקום אחד פשיטא דלא אמרינן בי' פרוף כעומד, [דאטו כל חצר של בית תחשב חלק מהבית מדין פרוץ כעומד, הלא פשיטא דלא],    וזהו שהקשה שפיר על דברי רש"י דכיון דכל ענין פסל היינו דחשיב מקום אחד, א"כ בענין שיהי' אף בחלק זה הכשר סוכה, וא"כ הכא לא מהני כלל דחשיב מקום אחד, דהא למעשה בחלק זה ליכא הכשר סוכה דהא הוי סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה.  
ונראה מוכרח מכ"ז דאף הרי"ד למד דאיכא דין פסל, אלא דהוא למד דכל מה שהתחדש 'בפסל', הוא דחשיב 'מקום אחד', דכיון דהוא נטפל לסוכה הרי זה נחשב שהוא מקום אחד, ולא הוי מקום בפ"ע,  אלא דבכך דהוי מקום אחד לא סגי, דהא בכל סוכה אם יש חלק שאין לו דפנות הרי זה פסול, ולהכי הוצרך לכך דיש דאיכא הכשר דפנות,  ולפי"ז א"ש היטב הא דכתב דמשמע מהתם דאף במקום דליכא מחיצות כלל כשר מדין פרוץ כעומד, והיינו משום דכיון דהוי מקום אחד, א"כ כל שיש במחצה מחיצות כשר מדין פרוץ כעומד, אלא דאם זה לא הי' מקום אחד פשיטא דלא אמרינן בי' פרוץ כעומד, [דאטו כל חצר של בית תחשב חלק מהבית מדין פרוץ כעומד, הלא פשיטא דלא],    וזהו שהקשה שפיר על דברי רש"י דכיון דכל ענין פסל היינו דחשיב מקום אחד, א"כ בענין שיהי' אף בחלק זה הכשר סוכה, וא"כ הכא לא מהני כלל דחשיב מקום אחד, דהא למעשה בחלק זה ליכא הכשר סוכה דהא הוי סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה.  


ונראה דכ"ז מדוקדק ממש בלשון קושייתו בסוגיין דכתב 'והא מוקמי' לה לקמן פסל היוצא מן הסוכה דאית ליה הכשר דפנות אלא דלא מוכחא מילתיה כולי האי ומשום הכי תדון כסוכה, אבל הכא דמן האצטבא והלאה גבוהה יותר מעשרים מהיכא תיתי לן לאכשורה, אילו סוכה המסוככת חציה בסכך כשר וחציה בסכך פסול מי נפיק ידי חובתיה, הכא נמי דכל למעלה מכ' אמה סכך פסול הוא וכשפודין של ברזל דמי',  והנה מתחילה שכתב 'אלא דלא מוכחא מילתיה' משמע דנקט דאף למסקנא לא מוכחא מילתא ואפ"ה כשר, ובהכרח דכוונתו דדוקא לענין זה  מהני 'פסל' דנחדש דאפ"ה הוי כמקום אחד,  וגם מש"כ אח"כ 'אילו סוכה המסוככת חצי' בסכך כשר וחצי' בסכך פסול', וצ"ע לשם מה דימה זאת לסוכה שיש בה חצי' סכך פסול הו"ל לומר בפשיטות טפי דלמעשה אין הכשר סוכה, אך להנ"ל א"ש דכוונתו דנהי דהוי 'מקום אחד' לא מהני מידי, דהא אף במקום אחד היכא דיש סכך פסול לא נפיק ידי חובתי', דהא גם במקו' אחד צריך הכשר בכל המקום ופשוט.
ונראה דכ"ז מדוקדק ממש בלשון קושייתו בסוגיין דכתב 'והא מוקמי' לה לקמן פסל היוצא מן הסוכה דאית ליה הכשר דפנות אלא דלא מוכחא מילתיה כולי האי ומשום הכי תדון כסוכה, אבל הכא דמן האצטבא והלאה גבוהה יותר מעשרים מהיכא תיתי לן לאכשורה, אילו סוכה המסוככת חציה בסכך כשר וחציה בסכך פסול מי נפיק ידי חובתיה, הכא נמי דכל למעלה מכ' אמה סכך פסול הוא וכשפודין של ברזל דמי',  והנה מתחילה שכתב 'אלא דלא מוכחא מילתיה' משמע דנקט דאף למסקנא לא מוכחא מילתא ואפ"ה כשר, ובהכרח דכוונתו דדוקא לענין זה  מהני 'פסל' דנחדש דאפ"ה הוי כמקום אחד,  וגם מש"כ אח"כ 'אילו סוכה המסוככת חצי' בסכך כשר וחצי' בסכך פסול', וצ"ע לשם מה דימה זאת לסוכה שיש בה חצי' סכך פסול הו"ל לומר בפשיטות טפי דלמעשה אין הכשר סוכה, אך להנ"ל א"ש דכוונתו דנהי דהוי 'מקום אחד' לא מהני מידי, דהא אף במקום אחד היכא דיש סכך פסול לא נפיק ידי חובתי', דהא גם במקו' אחד צריך הכשר בכל המקום ופשוט.

תפריט ניווט