|
|
שורה 44: |
שורה 44: |
| '''אחותו הנשואה עד אינו מטמא לה.''' פרק הבא על יבמתו: | | '''אחותו הנשואה עד אינו מטמא לה.''' פרק הבא על יבמתו: |
|
| |
|
| == יד == | | == {{עוגן1|יד}} - {{עוגן1|טו}} == |
|
| |
|
| '''אין הכהן מיטמא וכו' נקטע ראשו וכו' עד וכן שאר הקרובים:''' כתב הראב"ד ז"ל הרב אינו פוסק כן עכ"ל: | | '''אין הכהן מיטמא וכו' נקטע ראשו וכו' עד וכן שאר הקרובים:''' כתב הראב"ד ז"ל הרב אינו פוסק כן עכ"ל: |
שורה 51: |
שורה 51: |
|
| |
|
| '''לפיכך אסור לכהן להטמא וכו' עד סוף הפרק.''' באבל רבתי ובנזיר פרק כהן גדול ופרק הבא על יבמתו ובספרא פרשת אמור אל הכהנים ובפרק הסמוך אוסיף לקח ואגדיל כח לחזק דברי ר"מ ז"ל בזה הפסק: | | '''לפיכך אסור לכהן להטמא וכו' עד סוף הפרק.''' באבל רבתי ובנזיר פרק כהן גדול ופרק הבא על יבמתו ובספרא פרשת אמור אל הכהנים ובפרק הסמוך אוסיף לקח ואגדיל כח לחזק דברי ר"מ ז"ל בזה הפסק: |
|
| |
| == טו ==
| |
|
| |
| '''אין הכהן מיטמא וכו' נקטע ראשו וכו' עד וכן שאר הקרובים:''' כתב הראב"ד ז"ל הרב אינו פוסק כן עכ"ל: ''' ואני ''' אומר אמת הוא שהרב ז"ל הביא בהלכות טומאה הא דתניא בסיפרא ומייתי לה בנזיר פ' ג' מינין <small> {{ממ|דף מ"ג מ"ד}} </small> לה יטמא ואינו מטמא על איבריה שאין אדם מיטמא לאבר מן החי מן אביו אבל מחזיר על עצם כשעורה מאביו ע"כ, ומכלל דבריו שהוא פוסק כך אמנם נסתייעו דברי ר"מ ז"ל אצלי מדגרסינן בנזיר פ' ג' מינין גמ' מתניתין דנזיר שהיה שותה כו' אמר רב חסדא אמר רב נקטע ראשו של אביו אינו מטמא לו מ"ט דאמר קרא לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר ואקשינן עליה דרב מהא מתניתא לה יטמא ואינו מטמא לאיבריה לפי שאין אדם מיטמא לאבר מן החי של אביו אבל מחזיר על עצם כשעורה מאביו ופרקינן רב דאמר כי האי תנא דתניא מעשה שמת אביו של רבי צדוק בגינזק ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים יצא ושאל את רבי יהושע בן אלישע וארבעה זקנים ואמרו לו לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר ע"כ, אלמא הלכתא כרב דהא רב חסדא דהוא אמורא בתרא אמרה למלתיה וכן פסקו רבותינו בעלי התוספות ז"ל ועוד דכיון דתלמודא פריק למלתיה מכלל דקים ליה כוותיה ועוד דמעשה רב בכל מקום ומדמקשי ליה מהא דאחותו ופרקה שמעינן דה"ה לשאר קרובים כמ"ש ר"מ ז"ל. שוב מצאתי לרבינו הגדול הרמב"ן ז"ל בנמוקי תורת האדם שלו בשער שני סוף ענין הכהנים שסייע לר"מ ז"ל מהא דרב חסדא אמר רב ומההוא מעשה שכתבתי והוסיף עוד ז"ל וז"ל ועוד דרבים נינהו ולא דחינן ברייתא דרבים מקמי ברייתא דיחיד דלא מפרש בה מאן קתני לה ודילמא רבי יהודה היא דפליג התם בנזיר ועוד דלא אשכחן אמורא דפליג עליה דרב חסדא אמר רב גם קי"ל הלכה כבתרא ואע"ג דתני רב כהנא כראב"י לה יטמא לה מיטמא ואינו מיטמא לאיבריה פרט לכזית מן המת וכזית נצל ומלא תרווד רקב אבל מיטמא הוא לשדרה וגולגולת ולרוב בניינו ולרוב מנינו וקי"ל משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ואפילו יחיד במקום רבים כדמוכח בפרק הבא על יבמתו אפ"ה לא דחינן מימרא מפורשת דרב חסדא אמר רב מקמי כללא דמשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי דהא רב גופיה אית ליה משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי כדמוכח התם ביבמות והכא לא סבר לה כוותיה אלמא לא מסתברא טעמייהו א"נ הך מתניתא דר' אליעזר בן יעקב רב כהנא הוא דתנא לה ולא מיתניא בסתמא דתלמודא ורב לא תני לה ולא סבר לה דכל מתניתא דלא מיתניא בי ר' חייא ור' אושעיא לא מותבינן מינה בי מדרשא הלכך עדיפא ליה מעשה דרבים ומימרא דרב חסדא ורב דקי"ל בכל מקום הלכתא כאמוראי וכ"ש דאיסורא דאורייתא הוא וספק איסורא לחומרא וכן כתב הר"מ ז"ל וכן הלכה עכ"ל והם דברים המוכיחין:
| |
|
| |
| ''' לפיכך אסור לכהן להטמא וכו' עד סוף הפרק.''' באבל רבתי ובנזיר פרק כהן גדול ופרק הבא על יבמתו ובספרא פרשת אמור אל הכהנים ובפרק הסמוך אוסיף לקח ואגדיל כח לחזק דברי ר"מ ז"ל בזה הפסק:
| |
|
| |
|
| {{פורסם בנחלת הכלל}} | | {{פורסם בנחלת הכלל}} |
| {{ניווט כללי תחתון}} | | {{ניווט כללי תחתון}} |