רש"י/ערכין/ח/א: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רש"י/ערכין/ח/א (עריכה)

גרסה מ־02:08, 5 במאי 2021

נוספו 5,260 בתים ,  5 במאי 2021
ביטול גרסה 331539 של מהדורה קמא (שיחה)
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(ביטול גרסה 331539 של מהדורה קמא (שיחה))
תגית: ביטול
 
שורה 1: שורה 1:
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''אלו תלמידי חכמים.''' אלמא אין צריכין חומה:
'''נתן ארבע לראשונה.''' שהעריכו הכהן על הראשונה תחילה לא יצא ידי ראשונה דבעי למיתב כל מה דבידיה כרבנן ואם חזר והעשיר נותן את כל הערך דנתינה קמייתא לאו כלום היא:


'''[זו] כנסת ישראל.''' כולם שוין לענין חומה וגודרים עצמן מלטמע בעובדי כוכבים:
'''כולהו חזיא להאי כו'.''' ועדיין אחד מן הערכין עליו:


'''שאתה מחבב עמים.''' שאתה מצהיב להם פניך להשליטן על בניך:
'''הא יותר על סלע איכא.''' אף על גב דליכא חמשים סלע דאם היו בידו חמש סלעים נותן כולם דהיינו יותר על סלע ופחות מחמשים. וסתמא כרבנן דלר' מאיר ליכא השג יד שיהא יותר על סלע ופחות מחמשים במי שערכו חמשים [אלא או חמשים] או סלע:


'''כל קדושיו.''' של ישראל בידך [הם] לשומרן:
'''מתני' פתח.''' תחילת נדות. שזה דין נדה דאורייתא ראתה היום מונה ששה והוא ראתה שנים מונה חמשה והן ואפילו ראתה כל שבעה ופסקה לערב טובלת ומשמשת ומיום שביעי ואילך הויין ימי זיבה אחד עשר יום שאם ראתה בהן יום אחד או שנים שומרת יום כנגד יום וטובלת ואם ראתה בהן ג' רצופין הויא זבה גמורה וטעונה ספירה ז' נקיים וקרבן ואם משכו ימי זובה חדש או שנה אינה חוזרת לתחילת נדות עד שתשב שבעה נקיים ישבה ז' נקיים וראתה הויא תחילת נדה ומונה ששה והוא חוזרת לעניינה ככל המפורש ואם לא ראתה באותן י"א יום ג' רצופין אינה זבה וכשתראה אחרי כן בין ראתה סמוך בין שהרחיקה ראייתה הויא תחילת נדה ואפילו תראה שלשה רצופין אינה מונה אלא ארבעה והן שאין ימי זוב אלא באותן י"א יום שבין סוף נדה זה לתחלת נדה הבאה וכן מפורש בהלכה אחרונה של מסכת נדה {{ממ|דף עב.}}:  


'''בלשון ארמי נאמר.''' יתנו תרגום של ישנו כמו ושננתם ותנינון {{ממ|דברים ו}}:
'''אין פתח בטועה פחות משבעה.''' טועה שראתה היום ואינה יודעת אם בימי נדתה עומדת אם באותן אחד עשר יום של זיבה אין חוזרת לפתח נדותה בפחות מז' נקיים:


'''אם תנו כולם.''' וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים:
'''ולא יותר על י"ז.''' נקיים כדמפרש בגמ':


'''עתה אקבצם.''' בקרוב אקבצם:
'''גמ' תנו רבנן טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי.''' היום ואינה יודעת אם בימי תחילת נדות הוא וצריכה למנות ששה והוא אם באותן אחד עשר ימי הזוב הוא ואינה צריכה לשמור אלא יום כנגד יום:


'''ויחלו מעט וגו'.''' ואף [אם] מועטין הן השונין בעמים יחלו ממשא מלך ושרים יהיו בטלים מלשאת משא מלך ושרים. יחלו כמו לא יחל דברו {{ממ|במדבר ל׳:ג׳}}:
'''פתחה שבעה עשר.''' שאם לא תראה עד לאחר י"ז לבד מיום זה אז חוזרת לפתח נדותה למנות ששה והוא דממה נפשך לאחר י"ז לבד מיום זה יצתה מספק של ימי הזוב דאם יום זה שראתה מתחילת ימי זיבה היה כיון שכלו י"א יום יצתה ימי הזוב והרחיקה ראייתה שלא ראתה עד לאחר י"ז ותחילת נדה היא ואפילו אם תאמר שיום זה תחילת נדה היא אעפ"כ יצתה ימי הזוב שהרי עברו ששה להשלמת ימי נדותה ואחד עשר שבין נדה לנדה הרי י"ז ולאחר י"ז כשראתה תחילת נדה היא אבל אם תראה ביום י"ז לא יצתה מן הספק אם יום נדה הוא או יום זיבה דיש לומר שמא יום זה שבאת לפנינו כשראתה ראשון לימי נדה היה ויום י"ז שראתה בו סוף אחד עשר יום שבין נדה לנדה הוא ואינה צריכה שימור או שמא יום ראשון שבאתה לפנינו מימי זיבה הוא וכשכלו י"א יום יצתה מימי הזוב ויום י"ז שראתה בו תחילת נדה הוא וצריכה למנות ששה והוא וכל שכן אם תראה קודם י"ז ובספיקא זו תעמוד לעולם עד שתשב י"ז נקיים וכל זמן שהיא בספיקה זו מקולקלת היא מאד שלעולם נחמיר עליה מספק שכשתראה יום אחד בתוך אלו ימי שבעה עשר נאמר תחילת נדה וצריכה ששה והוא וכשתראה שלשה רצופין נאמר ימי זוב הן וצריכה שבעה נקיים וקרבן מספק ואינו נאכל אבל לאחר י"ז אין להחמיר דודאי תחילת נדה ואם תראה שלשה רצופין תמנה ארבעה והן ולבסוף שבעה אם תראה תשמור יום כנגד יום ויום שלשה תהא זבה:


'''מנדה בלו והלך.''' דריוש צוה את פחת עבר הנהר על אנשי כנסת הגדולה:
'''שני ימים טמא ראיתי פתחה י"ז.''' לבד משני ימים הללו שאם לא תראה עד לאחר י"ז תחילת נדה היא ממה נפשך אם שני ימים הללו מימי הזוב הרי כלו להם ימי הזוב לתשעה ימים אחר השנים וכשהרחיקה וראתה לסוף י"ז תחילת נדה ואם תחילת נדה היא הרי כלו להם ימי נדות וזוב לסוף ששה עשר אחר השנים שימי נדות וזוב אינן אלא י"ח וזו שלא ראתה עד לאחר י"ז שהוא יום עשרים לתחילת ראיית הספק נדה היא אבל אם תראה ביום י"ז וכל שכן קודם לכן לא יצתה מן הספק דשמא אלו שני ימים תחילת נדה היו ולסוף ששה עשר אחר השנים כלו ימי נדות וזוב וזו שראתה ביום י"ז תחילת נדה היא או שמא אחד משני הימים סוף י"א של זיבה היה והשני תחילת נדה ולא כלו ימי נדות וזיבות עד לאחר י"ז וזו שראתה ביום י"ז סוף זיבה היא והרי היא בספק וכל שכן אם תראה קודם כגון אם תראה ביום י"ג וי"ד עומדת בספק דשמא ב' ימים הללו שבאתה לפנינו סוף ימי זוב היו וזו שלא ראתה שוב עד יום י"ג תחילת נדה היא או שמא שני הימים תחילת נדה היו ויום י"ג זה שמיני של ימי הזוב הוא ותשמור יום כנגד יום וכן בספק זה היא לעולם עד שתשב י"ז נקיים:


'''מנת המלך.''' מגבת מסים שהן מטילין תמיד על בני המדינה:
'''שלשה ימים טמא ראיתי פתחה י"ז.''' כמו שפירשתי אבל קודם לכן כגון י"ז עצמו עומדת בספק וי"ל שמא שני ימים מהשלשה היו סוף זיבה והשלישי תחילת נדה ויום י"ז זה סוף זיבה הוא או שמא כולן השלשה תחילת נדה היו ולסוף ט"ו לבד מהשלשה כלו ימי נדות וזוב ויום י"ז זה תחילת נדה הוא אבל ליום י"ח יצתה מן הספק ממה נפשך:  


'''ארנונא.''' עישורי תבואות ובהמות מדי שנה בשנה:
'''ארבעה ימים וכו' פתחה ששה עשר.''' שאם לא תראה עד לאחר ששה עשר לבד מהנך יצתה מן הספק ממה נפשך אם תחלת נדה היו הרי כלו ימי נדות וזוב לסוף י"ד אחר ד' הללו ואם ימי זוב היו כל שכן שכלו קודם ששה עשר ועכשיו תחילת נדה היא וא"ת שנים מהן היו סוף זיבה והשנים תחלת נדה אעפ"כ לסוף ששה עשר כלו ימי נדות וזוב והא ליכא למימר שמא השלשה סוף זיבה היו והרביעי תחילת נדה ולא כלו עד סוף י"ז דאם השלשה היו סוף זיבה כשראתה בד' אינה תחילת נדה דכיון שראתה ג' רצופין בימי זיבה זבה היא ולא תצא לעולם מידי זיבה להיות תחילת נדה עד שתשב שבעה נקיים כדכתיב {{ממ|ויקרא ט״ו:כ״ח}} ואם טהרה מזובה וספרה וגו' ולאחר שישבה שבעה נקיים חזרה לתחילת נדותה אבל אם תראה קודם לכן אפילו ביום ששה עשר איכא לספוקה בסוף זיבה ותחילת נדה דשמא שנים מהארבעה היו סוף זיבה והשנים תחילת נדה ויום ששה עשר סוף זיבה או שמא הארבעה היו תחילת נדה או סוף זיבה וכבר יצתה מימי נדות וזוב:


'''כריא חדתא.''' יציאת כריית באר מים חיים לשתות:
'''ה' ימים טמא ראיתי פתחה ט"ו.''' ממה נפשך לאחר ט"ו תחילת נדה היא אם תראה אבל יום ט"ו עצמו אם תראה בו הויא ספק דשמא שנים מהחמשה היו סוף זיבה והשלשה ימי נדות ועדיין יום ט"ו זה סוף ימי הזוב הוא. וכן כולה ברייתא מספקינן לה שנים הראשונים בסוף זיבה והאחרונים מן הנדות אבל טפי מהכי ליכא לספוקי דאי אמרת ג' מהן סוף זיבה תו לא הוו אחריני ימי נדות כל זמן שלא ישבה ז' נקיים והשתא כי חזיא לאחר שישבה את ז' הימים הנקיים תחילת נדה היא:
 
'''לא מידויל.''' לא ימצאו בו מים והפסדתם חנם ויתמי לאו בני מחילה נינהו דליחלו:
 
'''לאגלי גפא.''' לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות. אגלי דלתות כמו טרוקו גלי ברכות {{ממ|דף כח.}} גפא סתימה כמו מצא אחר הגפה באלו מציאות {{ממ|ב"מ דף כה:}}:
 
'''לכריא פתיא.''' חפירת בור לשתות מים ועל שם הכלי המונח שם בבור תמיד לשתות בו עוברי דרכים קורהו פתיא:
 
'''אפילו מרבנן.''' שהכל צריכין למים:
 
'''דלא נפקי באכלוזא.''' שאין הן עצמם יוצאין בהכרזה לחפור אלא שוכרים פועלים:
 
'''ככלב וכעורב.''' שחס הקב"ה עליהם {{ממ|שבת קנה:}} שנאמר יודע צדיק דין דלים {{ממ|משלי כ״ט:ז׳}} לפי שהכלב מזונותיו מועטין לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשת ימים וגבי עורב כתיב לבני עורב אשר יקראו {{ממ|תהילים קמ״ז:ט׳}} לפי שהעורב אכזרי על בניו והקב"ה מזמין להן יתושין מתוך צואתם ואוכלין:
 
Line 10
 
'''דמי כלילא.''' עטרה למלך קיסר:
 
'''אתו.''' עמי הארץ לקמיה דרבי:
 
'''דליוה לפלגא.''' מחל המלך דמי החצי וסילקה מעליהן:
 
Line 11
 
'''שדיוה אכובס.''' הטילוה פחתי המלך על הכובס:
 
Line 12
 
'''החמרת והגמלת.''' שיירא של חמרים ושל גמלים:
 
'''הרי אלו בסקילה.''' כדין שאר יחידים:
 
Line 13
 
Line 14
 
'''יתובי מתא.''' בשלשים יום וגבי עיר הנדחת כתיב יושבי העיר {{ממ|דברים יג}}:
 
Line 15
 
'''ולכל מילי.''' ומקמי הכי לא יהיב מידי עם בני העיר:
 
'''שלשים יום לתמחוי.''' כיון ששהה שם שלשים יום גובין הימנו [גבאי] תמחוי מאכל לעניים:
 
'''לקופה.''' לצדקה:
 
'''לכסות.''' עניי העיר:
 
'''לקבורה.''' לקבור עניי העיר שהיא יציאה יתירא:
 
Line 16
 
'''לשורא.''' לתיקון החומה:
 
'''לפרשא.''' פרש שהולך סביבות העיר לשומר' ולידע מה היא צריכה:
 
'''לטרזינא.''' שומר כלי זיין של בני העיר ויושב בבית אצל השער:


<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
אוחזר מתוך "http://wiki.jewishbooks.org.il/mediawiki/wiki/מיוחד:השוואה_ניידת/331574"

תפריט ניווט