נתיבות עולם/נתיב התורה/א: הבדלים בין גרסאות בדף

רצה לומר, שהדרכים הם בחזקת סכנה, וכמו שהתבאר בפירוש הפרקים {{ממ|[[דרך חיים/אבות/ג#ד|אבות פ"ג מ"ד]]}} טעם הדבר שהדרכים הם בחזקת סכנה, כי הדרכים אין שם ישוב האדם, ודבר כמו זה הוא נבדל מן עיקר העולם, כי עיקר העולם הוא הישוב ודבר זה יוצא מן הישוב, ולפיכך שולטים שם הפגעים אשר הם מתנגדים אל העולם, ולכך יש לחוש שישלטו בו פגעים אשר אינם מסדר העולם. ולפיכך אמר: "ההולך בדרך ואין לו לויה", ובודאי כאשר יש לו לויה הרי הם מתחברים אליו בני אדם, וכיון שיש אצלו בני אדם נחשב זה כאלו היה בישוב העולם, ואין נקרא זה שפורש מן הישוב. אבל זה שאין לו לויה וחיבור אל הישוב מה יעשה ויהיה לו חבור? יעסוק בתורה, כי התורה סדר שמירת העולם כמו שהתבאר, ולכך כאשר התחבר אל התורה הרי יש לו לויה וחבור אל סדר העולם, ושמירת הסדר מציל מן הפגעים אשר לא ישלטו, כי אין הפגעים שולטים רק כאשר פורש מן העולם כמו שאמרנו, כי לכך כל הדרכים בחזקת סכנה, אבל כאשר הוא מתחבר אל התורה יש לו לויה אל סדר העולם ובשביל זה אינו יוצא מן ישוב העולם. והדבר הזה הוא אל העולם לויה גמורה, ואם יחשב לאדם לויה כאשר יש לו התחברות אל בני אדם, כי אז אינו נחשב שהוא לעצמו, ולכך כאשר יש בני אדם עמו יש לו לויה, שאז הוא מתחבר אל הבריות שהם העולם, ואם דבר זה הוא לויה שלו, כל שכן כאשר יתחבר אל התורה שהיא סדר כל העולם ובה נמצא הכל, שיש לו לויה גמורה, שמתחבר אל העולם, ואינו נבדל ממנו שיהיו שולטין בו הפגעים, ודבר זה מבואר.

ולכך אמר אחריו: "אם יש לאדם חולה בגופו", שכל אשר הוא חולה יוצא מן הסדר, יעסוק בתורה שהוא סדר העולם, ואז האדם אשר היה מקבל חולי שהוא שינוי, יחזור אל הסדר שהוא בריאתו. ואמר עוד "חש בראשו וכו'", כי כאשר יבוא שינוי לגוף כמו כל הדברים שהם שינויים בגוף, על ידי התורה שהיא סדר העולם, מחזרת את הגוף שהיה בו שינוי אל סדר שלו, כי אל סדר התורה נמשך הכל כמו שאמרנו. ומה שאמר "הראש" בפני עצמו, מפני שהראש שם השכל, והוא קרוב אל התורה, בעבור חשיבת הראש, הוא ראשון וקודם לקבל רפואה על ידי התורה, ולפיכך אמר בראשון "חש בראשו יעסוק בתורה". ואמר אחר כך: "חש בגרונו יעסוק בתורה", הגרון הוא למטה מן הראש אשר שם השכל, והגרון יוצא ממנו הדיבור, והגרון כלי אל שכל הדברי, והוא למטה מן שכל עיוני. ואמר כי אף בזה, אם יעסוק בתורה ימשוך לו על ידי התורה רפואה, אף כי הוא יותר רחוק מן השכל. ואמר עוד "חש בבני מעיו", האבר הזה הוא למטה מן הגרון, כי הגרון שם הדיבור השכלי, ובני מעיים כמו ריאה ולב הם כלים לחיים, ולכך הם למטה מן הגרון ששם השכל הדברי, ואפילו הכי על ידי התורה מקבל רפואה והויה מן השם יתברך. ואמר: "חש בעצמותיו יעסוק בתורה", העצמות הם למטה מהם, שאינן כמו בני מעיים שהם כלי ומשכן לרוח חיים, אבל אלו הם בניין האדם שעליו נבנה האדם. ואמר שגם העצמות מקבלים רפואה והויה על ידי התורה מן השם יתברך. ואמר אחר כך: "חש בכל גופו", אף על גב שהוא רחוק יותר, עד שאין דבר נתלה בו כלל, כי אין דומה שאר הגוף לעצמות, כי הם בניין האדם, עד כי אם יש שינוי בכל דבר, התורה של אדם שהיא סדר העולם, ואחריה ימשך העולם, היא מחזרת האדם אל סדר שלו. והנה התחיל בראש, שהוא יותר ראשון ויותר קודם לקבל הויה ורפואה מן השם יתברך, ואחר כך הזכיר הגרון שהוא למטה המינו, ואחר כך בני מעיים, ואחר כך העצמות, ואחר כך כל גופו, כי כל אחד ואחד לפי מעלתו הוא קודם לקבל חיים מן השם יתברך.

ואמר כי בשר ודם נותן סם לחבירו, כי מפני שאי אפשר שלא יהיה לאותו סם איכות, או שהוא קר או שהוא חם, וכיוצא בזה מן האיכות. ואם הסם ההוא קר, אז מזיק לאברים הקרים, ואם הוא חם, מזיק לאברים החמים, וכי לא ימלט הסם ההוא מן איכות. אבל התורה היא רפואה כללית, כי אין בתורה איכות, רק כי היא שכל אלהי העליון, ובשביל כך התורה היא סם חיים ורפואה אל הכל. וכמו שהתורה היא רפואה לאדם מן חליו, כך התורה היא רפואה לאדם מכל שאר חסרון. כאשר האדם היה מקבל שינוי, התורה מחזרת אותו אל הסדר אשר הוא חסרון לאדם, כי בתורה נברא העולם, ובה סדר השם יתברך הכל כסדר הראוי לו כמו שהתבאר, לכך על ידי התורה הוא חוזר אל סדר הראוי. ומפני שבתורה נברא העולם, לכך כאשר יש חסרון בבריאה יושלם על ידי התורה שהיא רפואת כל הגוף.

ויש לפרש כי המאמר הזה ר"ל, כמו שהתורה מחזרת חולי הגוף אל הסדר כמו שהתבאר, כך התורה מחזרת אנשי חולי הנפש אל הסדר, אף אם יש בהם חולי הנפש התורה היא מחזרת הכל אל סדרו. וחולי הנפש, כאשר האדם יש לו חסרון בשכלו ובמחשבתו, והחטא במחשבה הוא בכמה דברים. ועוד יש חולי הנפש בכוחות הגוף של אדם, שמהם התאווה והקנאה וכל הדברים אשר מהם החטא. ועוד יש חולי הנפש במעשה, דהיינו פעולת החטא בעצמו. וכנגד זה אמר "חש בראשו יעסוק בתורה", כי בראש המחשבה, והתורה היא רפואת חולי הנפש הזה. ואמר "חש בגרונו יעסוק בתורה", נגד הדבור שהוא בגרון, וגם התורה רפואה לחולי הזה. ואמר עוד "חש בבני מעיו יעסוק התורה שנאמר 'רפאות תהי לשרך'", פירוש, בני מעיו שבהם לב וכבד אשר הם כוחות התאווה והקנאה, וגם כן התורה רפואה לחולי הנפש הזה. ואחר כך אמר "חש בעצמותיו יעסוק בתורה" העצמות הם כלים שעל ידיהם המעשה, כי הבשר בלבד אין פועל המעשה, אבל המעשה אשר יעשה על ידי העצמות שהם קשים וחזקים, על ידם המעשה, והתורה גם כן רפואה לחולי הנפש הזה. כי כאשר יוצא האדם מן הסדר בשינוי אשר יש לו במחשבותיו מחשבת עבודה זרה או קנאה בלב אשר בו הקנאה, והתאווה מן הכבד וכמו שידוע, וגם בדבר זה התורה מחזיר אותו אל הסדר. ואחר כך אמר, כמו שהתורה רפואה אל חולי הנפש להחזיר חולי הנפש אל הסדר, כך התורה היא רפואה לגוף, ולכך אמר "חש בכל גופו יעסוק בתורה", ולכך לא כלל האברים המיוחדים דהיינו הראש והגרון ובני מעיים והעצמות כמ"ש חש בכל גופו, רק כי אלו אברים חולי הנפש תלוי בהם. ואחר כך זכר חש בכל גופו כנגד הגוף, שהתורה היא רפואת הנפש והגוף, וכל זה מפני כי היא סדר ושמירת הכל, ולכך העוסק בתורה אין ראוי שיהיה נמצא שינוי כלל.