163
עריכות
ירושלמי/סוטה/א/ג: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←ציונים ומראי מקומות
| שורה 62: | שורה 62: | ||
'''גזירת הכתוב היא והביא כו''' בקרן אורה ועוד אחרונים הוכיחו מכאן [ובעיק מל' הירו' 'גזיה"כ היא' עי"ש] דיחוד בחייבי ל"ת מה"ת היא כמ"ש הפרישה כב א דאל"ה למה צריך ר"י קרא להתיר, ועוד ביותר ממה שדחו חכמים ובלבד בעדים, ופי' בעץ יוסף על מד"ר נשא וכן בשי"ק דמיתורא ד'את' דריש לה א"כ שמעי' שבלא עדים אסור מה"ת, וכן דייק בעצי ארזים. ובחק"ל אה"ע יח דחה דמסוטה ליכא ראיה דהא טומאה כתיב בה כעריות, אלא שהק' בק"א הנ"ל דהרי הרמב"ם אישות א ד ס"ל דפנויה אסורה בלאו דלא יהיה קדשה, ואפ"ה אמרו בגמ' סנהדרין כא: דיחוד פנויה דוהע"ה גזר, ותי' וכן במנח"ח קפ"ח דפנויה דמיא לנדה שמותרת ביחוד משום שיש לה היתר לאחר איסורה כמ"ש התוס' סוטה ז: ואף פנויה כן שיכול לקדשה | '''גזירת הכתוב היא והביא כו''' בקרן אורה ועוד אחרונים הוכיחו מכאן [ובעיק מל' הירו' 'גזיה"כ היא' עי"ש] דיחוד בחייבי ל"ת מה"ת היא כמ"ש הפרישה כב א דאל"ה למה צריך ר"י קרא להתיר, ועוד ביותר ממה שדחו חכמים ובלבד בעדים, ופי' בעץ יוסף על מד"ר נשא וכן בשי"ק דמיתורא ד'את' דריש לה א"כ שמעי' שבלא עדים אסור מה"ת, וכן דייק בעצי ארזים. ובחק"ל אה"ע יח דחה דמסוטה ליכא ראיה דהא טומאה כתיב בה כעריות, אלא שהק' בק"א הנ"ל דהרי הרמב"ם אישות א ד ס"ל דפנויה אסורה בלאו דלא יהיה קדשה, ואפ"ה אמרו בגמ' סנהדרין כא: דיחוד פנויה דוהע"ה גזר, ותי' וכן במנח"ח קפ"ח דפנויה דמיא לנדה שמותרת ביחוד משום שיש לה היתר לאחר איסורה כמ"ש התוס' סוטה ז: ואף פנויה כן שיכול לקדשה | ||
ובעצי ארזים כ' דלא בא הכתוב להאמינו אלא במקום דמכחישתו ואומרת שבא עליה. | ובעצי ארזים כ' דלא בא הכתוב להאמינו אלא במקום דמכחישתו ואומרת שבא עליה. | ||
אמנם בחק"ל הנ"ל לפ' הסוגיא דלר"י ילפי' מקרא דההבאה תליא בבעל ומכאן דאין מוסרין לו שאם נמסור לו הוי ההבאה ע"י העדים, ודחו רבנן דבלבד בעדים לשומרו אבל ההבאה ע"י הבעל, וכעי"ז בעמק הנצי"ב דההבאה ע"י הבעל ולא ע"י אחרים או ע"י ב"ד וכדממעטי' כז. ומיהו הוא מביא אפי' בעדים, ועי' מלבי"ם נשא ה טו. וי"ל עוד דאי כדי לשומרו הוא א"כ הויא ההבאה ע"י ת"ח שהרי אסור לו להביאה לבדו אבל הם אינן לעדים אם יבא עליה וכדאמרי' בגמ' נמצא דאין ההבאה תלויה בהם אלא בו בלבד והם לעדות. וטעמא דא"צ שמירה או משום שהיה לה היתר או | אמנם בחק"ל הנ"ל לפ' הסוגיא דלר"י ילפי' מקרא דההבאה תליא בבעל ומכאן דאין מוסרין לו שאם נמסור לו הוי ההבאה ע"י העדים, ודחו רבנן דבלבד בעדים לשומרו אבל ההבאה ע"י הבעל, וכעי"ז בעמק הנצי"ב דההבאה ע"י הבעל ולא ע"י אחרים או ע"י ב"ד וכדממעטי' כז. ומיהו הוא מביא אפי' בעדים, ועי' מלבי"ם נשא ה טו. וי"ל עוד דאי כדי לשומרו הוא א"כ הויא ההבאה ע"י ת"ח שהרי אסור לו להביאה לבדו אבל הם אינן לעדים אם יבא עליה וכדאמרי' בגמ' בבלית נמצא דאין ההבאה תלויה בהם אלא בו בלבד והם לעדות. וטעמא דא"צ שמירה או משום שהיה לה היתר או כיון שזינתה תחתיו מאיסא עליו וא"צ שמירה ובגמ' אמרו ואומר מים גנובים ימתקו ובתוס' פי' לה שבא לשלול הטעם שהיה לה היתר אין יצרו תוקפו ובתוס' שאנץ שבא לשלול שאף שמאוסה בעיניו אפ"ה יצרו תוקפו ועי' ב"ש קי"ז ח שכ"כ דכל שזינתה א"צ שמירה משום דמאיסא בעיניו ע"פ התוס' גיטין עט ב' ע"פ הירו', ומיהו בב"ש שם כ' דמהא דלהלכה אחר קינוי וסתירה בעי שמירה ע"כ דשאני שאינו אלא ספק אם זינתה דלא מאיסא כ"כ, אבל בס' מנחה חריבה ז: הוכיח מהירו' לעיל ה"א דגם בספק מאיסא | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
[[קטגוריה:תלמוד ירושלמי: סוטה]] | [[קטגוריה:תלמוד ירושלמי: סוטה]] | ||