163
עריכות
ירושלמי/סוטה/א/ג: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←ציונים ומראי מקומות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
''' לא כמשנה ראשונה''' לא גרסי' לא, תוס' הרא"ש {{ממ|[[תוס' רא"ש/סוטה/ו/א|סוטה ו.]]}} וכ"ה במשנה למלך {{ממ|[[משנה למלך/תרומות/ח#טו|פ"ח מתרומות הט"ו]]}}. | ''' לא כמשנה ראשונה''' לא גרסי' לא, תוס' הרא"ש {{ממ|[[תוס' רא"ש/סוטה/ו/א|סוטה ו.]]}} וכ"ה במשנה למלך {{ממ|[[משנה למלך/תרומות/ח#טו|פ"ח מתרומות הט"ו]]}}. | ||
עי' מל"מ שם שפירש מתני' דאומרת טמאה לך מיירי אחר ששתתה דומיא דבאו עדים דמוקמי' בגמ' בבלית לאחר ששתתה [ובמאירי בהדיא דמתני' בתרי גווני] דאי קודם ששתתה | עי' מל"מ שם שפירש מתני' דאומרת טמאה לך מיירי אחר ששתתה דומיא דבאו עדים דמוקמי' בגמ' בבלית לאחר ששתתה [ובמאירי בהדיא דמתני' בתרי גווני] דאי קודם ששתתה אפי' אינה נאמנת לומר טמאה אני לא גרע ממי שאמרה איני שותה דאסורה בתרומה משום סתירה כמתני' דלעיל, אלא מתני' לאחר ששתתה ואע"פ שבדקוה המים תלינן שהיה לבעלה עוון או שיש עדים שזינתה. והיינו דאמר בירושלמי דע"כ כמשנה ראשונה שנאמנת דאי כאחרונה שאינה נאמנת, אף היתה אוכלת בתרומה. ובעונג יו"ט {{ממ|[[עונג יום טוב/קסט|סימן קסט]]}} הוכיח נמי דבמידי דלא שכיחא לא תלינן נגד בדיקת המים ולכך פירש הירושלמי ע"פ דעת הרשב"א שלהי נדרים {{דיוק מקור}} דמדינא נאמנת לומר טמאה אני לך משום שויא אנפשה חתיכה דאיסורא אלא משום חשש דעיניה נתנה באחר אפקיענהו רבנן לקידושין מיניה וס"ד דאפילו אם קדם לאמירתה קינוי וסתירה נמי. הנה כקושיית המשנה למלך על אומרת טמאה אני לך איכא לאקשויי נמי אאידך השנויין במתני' דאומרת איני שותה ושבעלה אינה רוצה להשקותה דתיפוק ליה דמשום סתירה אינה אוכלת בתרומה. והרע"ב נתכוין לתרץ זה שכתב אלו אסורות לאכול בתרומה 'לעולם' דאילו משום קינוי וסתירה משתריא אחר בדיקה אבל באלו ליכא בדיקה וממילא אסירן לעולם. וכתב בחשק שלמה {{סוטה ו.}} שמכאן ראיה למה שכתבו התוס' ביבמות {{ממ|[[תוספות/יבמות/צה/א|צה. ד"ה אילימא]]}} שבעל שאמר איני משקה אינו יכול לחזור בו, ובתוס' שם טרחו למצוא מקור לזה, וכתב בחשק שלמה שממתני' מקור לזה. ובבית שמואל {{מ[[בית שמואל/אבן העזר/יא#ב|סימן יא ס"ק ב]]}} כתב דאפשר שבית דין כופין אותו להשקותה, וכבר כתב המשנה למלך {{ממ|[[משנה למלךך/סוטה/ב#יב|פ"ב מסוטה הי"ב]]}} שנסתר מדברי התוס'] והתוס' מייתי ראיה שאינו יכול לחזור בו ממתני' {{ממ|[[בבלי/סוטה/כג/א|סוטה כג.]]}} דמנחתה נשרפת, ולפי זה גם אומרת איני שותה נמי אינה יכולה לחזור בה שגם היא שנויה בין הנך שמנחותיהן נשרפות וכמו שציין רעק"א בתשובות כת"י {{ממ|גשטטנר, במילואים למהדו"ב סימן ק}} אלא שהקשה דהא בגמ' {{ממ|[[בבלי/סוטה/כ/א|סוטה כ.]]}} מבואר דטעמא דלא מציא לחזור בה משום דכאומרת טמאה אני, הא לאו הכי, וכגון באומרת משום ביעתותא, יכולה לחזור בה. ובספר דבר שאול {{ממ|[[דבר שאול/ח|סימן ח]]}} תירץ דלא אמרו כן בגמ' אלא באומרת כן אחר מחיקת המגילה הא קודם לכן לא מציא לחזור בה. ועפ"ז יש לפ' נמי דטמאה אני קמ"ל דנאמנת כי היכי דלא תשתה עוד ולא תוכל לחזור בה וכ"כ בחי' הגרי"ז סוטה ו. ויותר מכן כ' בקר"א שם דאומרת טמאה אני ורוצה לשתות למשנה אחרונה בודקין אותה. ובאמת שאומרת טמאה אני דמהימנינן ליה בתורת ודאי נ"מ נמי לענין מלקות דאי משום קינוי וסתירה דאיסורה מספיקא אינה לוקה על אכילת התרומה משא"כ אי ודאי, דאפילו אם נפרש דאחר קינוי וסתירה אסורה איסור גמור הרי כתבו התוס' {{ממ|[[תוספות/סוטה/כח/א|סוטה כח.]]}} שאינו אלא איסור עשה אבל אי טמאה ודאי לוקה, ועי' קובץ יגדיל תורה {{ממ|שנה ב סי' סז}} ותליא באשלי רברבי אי לוקין מכח שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, עי' חזו"א {{ממ|אה"ע ב יז}} שהביא מהגר"א דלוקין ותמה עליו והדברים ארוכין.{{ש}} וע"ע מנח"ח שסה שכ' דנהי דבמתני' דנדרים למ"ר מהימנא משום שאחד"א התם משום דהוי נגד איתחזק ודשב"ע אבל בסוטה דע"א מהימן אף אשה אף שהיא בע"ד מהימנא מדין ע"א ולפי"ז אף תלקה. ונסתרו דבריו מהירו' דידן ומתוס' סוטה ו. ד"ה האומרת דמדמי לה למתני' דנדרים, וכמש"כ בס' מנחה חריבה שם, וכ' עוד שם דנסתר מתשו' הרשב"א | ||
עוד יעויין במאירי שכתב לפרש מתני' דקמ"ל דאף על פי שאינה נבדקת אפילו הכי אסורה בתרומה, ונראה מדבריו דקמ"ל שנאסרת לבעלה ולתרומה והיינו כמשנה אחרונה דבעלמא אינה נאמנת והכא משום דאיכא רגל"ד וכמו שפירשו בגמ' | עוד יעויין במאירי שכתב לפרש מתני' דקמ"ל דאף על פי שאינה נבדקת אפילו הכי אסורה בתרומה, ונראה מדבריו דקמ"ל שנאסרת לבעלה ולתרומה והיינו כמשנה אחרונה דבעלמא אינה נאמנת והכא משום דאיכא רגל"ד וכמו שפירשו בגמ' | ||