ברכת שמואל/פרשת תצוה: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ומעתה''' נבוא אל ביאור המדרש שהתחלנו בו, והוא דאיתא בס' בחיי דעל ידי שקלים מוכח שמשה היה מלך, והקב"ה קבע למשה מטבע מחצית השקל כמו מלך שיש לו מוניטון. והנה קי"ל הא דזכה משה להיות מלך על ישראל משום שצוה לנו את התורה כמלך וע"י זה לא חזר העולם לתוהו ובוהו, ולכן נעשה מלך על כל העולם (עיין לקמן סוף הספר בפ' וזאת הברכה), ולפ"ז יבואר המדרש ואתה הקרב אליך את אהרן, הה"ד לולא תורתך וכו'. והוא דאיתא בירושלמי דאסור להיות כהן למלך, שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו, וסמיך לי' לא יהיה לכהנים חלק. וכ"כ הרמב"ן ז"ל פ' ויחי, וכתב דזהו הטעם דנענשו מלכות בית חשמונאי דהיה להם כהונה ומלכות ע"ש. וא"כ הוא מובן כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב וכו'. הרע לו לפי שרצה משה להיות כהן גדול, והשיב לו הקב"ה שאי אפשר שתוכל להיות אתה כהן גדול לפי שהתורה שלי היתה ונתתיה לך, וע"י זה נתתי לך את המלוכה, כמש"ה תורה צוה לנו משה. ויהי בישורון מלך. ולולי שקבלת התורה אבדתי את עולמי, וא"כ ע"כ מכח התורה נעשית אתה מלך, וא"כ אי אפשר שתהיה אתה כהן מטעם הנ"ל, למען יאריך ימים על ממלכתו, לא יהי' לכהנים ודו"ק:

'''ועל פי זה''' יבואר לנו מ"ר {{ממ|[[מדרש רבה/שמות/לח/א|שמות רבה לח, א]]}} פ' זו וז"ל: לעולם ה' דברך נצב בשמים. אמר דוד כשם שאתה אמת, שנאמר וה' אלהים אמת כך דברך אמת ולעולם נצב בשמים, אל תאמר בשמים אלא כשמים, כשם שמתחילה גזר ונעשו שמים אף דבר שדברת קדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם עכל"ה. והנה המאמר הזה הוא סתום מאוד, דקשה מה הי' יתרון לדוד על שהתפלל עבור כהונת אהרן להיות לאהרן ובניו ברית כהונת עולם, אלא וודאי יש לנו לומר דתועלת גדול הוא לדוד כשהברית כהונת עולם הוא לאהרן ובניו. ועוד יש להבין במה שאמר כשם שאתה הוא אמת כך דברך אמת. לכאורה אין שייכות כלל לכאן, ולפום ריהטא הוא סותר דבריו, דיראה מלשונו כך דברך אמת הוא דבר וודאי, ואח"כ הי' מבקש שיקויים הדבר. ועוד קשה במלת בשמים, דפי' כשמים זהו משולל ההבנה. והנראה לפי דעתי ליישב המאמר זה, דנקוט כלל זה בידך מ"ש לעיל דיש ב' טעמים שניטלה הכהונה מן משה ונתנה לאהרן, הטעם א' הוא משום שסירב בשליחות המקום, ולטעם זה ע"כ צריכין למימר דלא חייבי' ישראל גלות בד' מלכיות, ולכן אין למשה תירוץ כלל במה שסירב בשליחותו של הקב"ה, וע"כ אמרינן יש אם למסורת, כיון שבגד בה שוב אין רשאי למוכרה, וא"כ ע"כ אין חייבי' ישראל ד' גליות. והטעם השני הוא הא דניטל הכהונה ממשה לפי שנשא בת כומר לאשה, וקי"ל בנך הבא משפחה ונכרית וולדה כמוה. ופריך בגמרא {{ממ|[[בבלי/קידושין/סח/ב|קידושין סח:]]}} דילמא בשבעה אומות כתיב שהולד כמותה אבל שארי האומות אמרינן דאין הולד כמוה, אמרית דדרשינן טעמא דקרא וכו'. ואייתיר לה כי יסיר אלא לרבות כל המסירים. וא"כ לפ"ז לא חטא משה כלל בשליחות, כי יש לו תירוץ דדרשינן טעמא דקרא, וקי"ל בבגדו בה לשון פירש טליתו, וא"כ ע"כ מותר ביד הקב"ה למסור אותנו בד' מלכיות, וא"כ כיון דדרשינן טעמא דקרא שפיר ניטלה הכהונה מן משה משום דנשא בת כומר ואין בניו ראויין לכהונה היה. ונפקא מינה מן הני ב' טעמי', דהא מ"מ היה ניטלת הכהונה מן משה, נ"ל דיש נפקותא, דלטעם הא' דין הוא שינטל הכהונה מן משה בעצמו ולא מבניו, אם הוא חטא שסירב בשליחות בניו מה חטאו. משא"כ לטעם השני הוא להיפוך הי' משה בעצמו ראוי לכהונה משא"כ בניו אינם ראויין מהטעם שהיו ולד נכרית, והכלל העולה אם הטעם הראשון הוא עיקר דניטלה כהונתו בשביל שסירב בשליחות אזי היו בניו ראויין לכהונה. ואם הטעם השני הוא עיקר דנסב בת כומר אזי הי' הוא כשר לכהונה ובניו פסולין לכהונה, וא"כ לטעם שני אמרינן דדרשינן טעמא דקרא ויש אם למקרא, וא"כ קי"ל דולדה כמותה בכל האומות, לאפוקי מאן דלא דריש טעמא דקרא קאי דווקא אשפחה ונכרית מז' אומות, נמצינו למדי' אם נאמר הטעם השני הנ"ל ע"כ אמרינן דלא חטא משה בסירוב שליחותו הנ"ל כי הי' יודע שע"כ יהיה עוד ד' גליות, והנה הרמז הראשון לד' מלכיות שבתורה הוא נרמז מפסוק והארץ היתה תוהו ובוהו. כדאיתא במ"ר וז"ל: תוהו זה בבל, שנאמר ראיתי את הארץ והנה תוהו. ובוהו זה מדי ויבהילו להביא את המן. וחשך זה יון שהחשיך עיניהם של ישראל. על פני תהום זו מלכות הרביעי. ועדיין צריכין אנו להקדים פלוגתא של בית שמאי ובית הלל, דפליגי ב"ש אמרי שמים נבראו תחילה ואח"כ הארץ, שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואח"כ את הארץ, וב"ה ס"ל הארץ נבראת תחילה ואח"כ השמים, דכתיב ביום עשות ה' אלהים את הארץ ואח"כ שמים. והנה צריכין אנו ליתן טעם לשבח במאי קמפלגי, הלא הדין הוא נותן דהסברא היא כדעת ב"ש דמביא ראייה מן פסוק ראשון שבתורה משא"כ לסברת ב"ה אינו מביא ראיי' מוכרחת, כי שם אינו אלא סיפור דברים בעלמא, והנה לפ"ז קשה הלא קי"ל הלכה בכל מקום כב"ה, אלא ע"כ מוכרח להביא ראייתו של בית הלל ג"כ מפסוק ראשון של בראשית (עיין יפה תואר פלפולים ארוכים שהן לצורך, וכאן תקצר היריעה להעתיק אותם ע"ש), והנלע"ד דפליגי בפירוש מלת בראשית אי דרשינן טעמא דקרא או לאו, ובפלוגתי' דהני תנאי ויהי' דעת ב"ש כפשוטו, בראשית הוא פי' בראשונה ברא אלהים את השמים ואח"כ הארץ. אמנם ב"ה ס"ל כפי' שפירש הרמב"ן דפי' בראשית הוא בטרם, ויהיה הפי' כך בטרם בריאת שמים וארץ, ובאותו פעם היתה עדיין הארץ תוהו ובוהו, ויאמר אלהים יהי אור. ומזה מוכח דהאור נברא תחילה קודם שמים וארץ, וכדאיתא במדרש דפליגי בו תרי תנאי חד אמר האור נברא תחילה, משל למלך וכו'. וחד אמר בתחילה ברא שמים וארץ ואח"כ האור, משל למלך וכו' ואח"כ אמר הביא הפנסין כו'. וע"כ נראה לומר דלפי' זה דבראשית הוא בטרם, ע"כ מוכח דהארץ נבראת תחילה וכדעת בית הלל, וא"כ יהיה פי' הכתוב כן, בטרם בריאת שמים ואפי' בטרם בריאת הארץ, ויאמר אלקי' יהי אור. ויהיה הפי' כמו לא זו אף זו, אמנם אם שמים נבראו קודם לארץ הוי כמו זו ואין צריך לומר זו, דא"כ לא היל"ל הארץ כלל כיון דשמים נברא תחילה, ואעפ"כ נברא האור קודם, מכ"ש דהאור נברא קודם הארץ. אלא ע"כ הארץ נבראת תחילה, ואח"כ שמים והוי פי' כמו לא זו שמים שנבראת אחר הארץ הי' האור קודמת, אלא אף זו הארץ שהיתה נבראת קודם השמים אעפ"כ ויאמר אלהים יהי אור והוי האור קודם בריאת הארץ ג"כ, וא"כ לפ"ז ממקום שהביא ב"ש ראייותיו שם מוכרח לומר כדעת בית הלל, שפירוש בראשית הוא בטרם, ומוכח שהארץ נבראת תחילה. והנה עדיין צריכין אנו ליישב לפי דברי רש"י שפירושו של בראשית הוא כמו בראשונה, למה לא כתוב באמת תיבת בראשונה במקום בראשית, אלא ע"כ צריכין אנו לומר דבאמת ראש דברך אמת של בראשי"ת בר"א אלהי"ם סופי תיבות הוא אמ"ת. והנה הנפקותא בין פירוש רש"י לפי הרמב"ן, דלפי' הרמב"ן ליכא למימר דהפסוק הוא מרמז על ד' מלכיות, דהא לסברתו אין מקרא יוצא מידי פשוטו, דהא אליבי' אין המקרא אלא סיפור דברים בעלמא (וז"ל הרמב"ן: ואם באת לדרוש בראשית בריאת שמים וארץ והארץ היתה תוהו ובוהו ויאמר אלקי' יהי אור, נמצא הכל נמשך לבריאת האור וכו' ע"ש). וא"כ לפ"ז בא הכתוב להודיענו רק בריאת האור שהוא קודם בריאת ארץ ושמים, וא"כ לפ"ז ליכא לרבויי הימנו ד' מלכיות, וא"כ כיון דאין לנו רמז לגלות ד' מלכיות, ולפ"ז לא יפה עשה משה במה שסירב בשליחותו של מקום, וכמ"ש לעיל דכיון דלא מוכרח הגלות שיהי' אחר גלות, א"כ אין לו תירוץ מה שסירב בשליחותו, אמנם לפירוש רש"י דפירש כפשוטו בראשית בראשונה ברא אלהים את השמים והארץ, ואח"כ ויאמר אלהים יהי אור. וא"כ קשיא לי' לבעל המדרש מאי קאמר והארץ היתה תוהו ובוהו ויאמר אלקי' יהי אור וגו'. וכי אינו יודע אם הקב"ה אומר יהי אור ע"כ החושך היה מוקדם, דאל"כ שרגא בטיהרא מאי אהני, ואלא ע"כ בא לרמז על ד' מלכיות, וא"כ לפ"ז יפה עשה משה שסירב בשליחות כדי שגאולת עולם תהיה לישראל ע"י הקב"ה, וא"כ ע"כ הא דניטל הכהונה הימנו הוא מטעם שנשא בת נכרי, והטעם דאסור בת נכרי הוא משום דדרשינן טעמא דקרא וכמש"ל, בשלמא להרמב"ן לא קשיא מידי דהפסוק והארץ היתה תוהו ר"ל דהאור נברא אף קודם שנבראת ארץ ושמים, וא"כ אין זה אלא סיפור דברי' בעלמא, וא"כ ליכא רמז ד' מלכיות, ולפ"ז לא יפה עשה שסירב בשליחות של הקב"ה. ומעתה נבוא אל ביאור המדרש הנ"ל, לעולם ה' דברך נצב בשמים, והוא דיוצא תועלת גדול לדוד המלך במה דדרשינן טעמא דקרא, ומוכח מזה דהוא כשר לבא בקהל כדדרשינן עמוני ולא עמונית, משא"כ אלו לא דרשינן טעמא דקרא הוי דוד בא מפסול משפחה, וא"כ אם אמרינן דהטעם דניטל הכהונה ממשה הוא מחמת הטעם דנשא בת כומר, ולפ"ז צריכין לומר שמשה לא חטא בשליחותו כי הי' יודע שבע"כ יהיה שעבוד מלכיות, וא"כ כיון דס"ל לדוד הטעם זה י"ל דמילת בראשית הוא כפי' רש"י, וא"כ ע"כ שמים נברא תחילה דפי' בראשית הוא בראשונה, ומה טעם כתיב בראשית ולא כתיב בראשונה, משום דברך אמת, ר"ל סופי תיבות של בראשי"ת בר"א אלהי"ם הוא אמ"ת, וא"כ לפ"ז שפיר נרמז הד' מלכיות וכמש"ל. וא"כ ע"כ הטעם הוא משום דדרשינן טעמיה דקרא, ואז גם דוד מותר לבא בקהל, וזהו שאמר כשם שאתה אמת כך דברך אמת, ולכן כתיב בראשי"ת בר"א אלהי"ם ולא כתיב בראשונה, וא"כ כיון דפי' מלת בראשית הוא בראשונה, ע"כ הוא כמ"ד שמים נברא תחילה, וז"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים, אל תקרי בשמים אלא כשמים. כשם שמתחילה גזרת ונעשו שמים ע"כ הפי' הוא כדעת רש"י דשמים נברא תחילה, ושפיר הוא הרמז והארץ היתה תוהו לד' מלכיות, וא"כ הי' יפה עשה משה במה שסירב בשליחות, וא"כ הטעם דניטל הכהונה מן משה ע"כ הוא משום שנשא בת כומר, וא"כ לפ"ז הי' ניטלת הכהונה רק מבניו, דקי"ל דהולד כמותה, וא"כ לפ"ז אמר אף הדבור שדברת לאהרן לקדש אותו ואת בני"ו דייקא קיים לעולם, והוא דאמרינן בגמרא {{ממ|[[בבלי/זבחים/יט/ב|זבחים יט:]]}} והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדורותם {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ל#כא|שמות ל, כא]]}}. זרעו המיוחס אחריו. משא"כ בני משה לא היו מיוחסי' אחריו משום דדרשינן טעמא דקרא הולד כמותה אף בשאר האומות, וא"כ אף דוד הי' כשר משום דדרשינן טעמא דקרא. משא"כ לטעם השני דהא דניטל כהונתו ממשה משום שסירב בשליחות הוי בניו כהנים ולא משה, וא"כ קשה למה ניטל כהונה גם מבניו, אלא ע"כ הטעם דנטל הכהונה ממשה משום שנשא בת כומר הוא עיקר, ולכן לא היו בניו כהנים, ומהטעם דדרשינן טעמא דקרא וכמש"ל. וא"כ זהו הוא לטובת דוד המלך ג"כ ודו"ק: