4,508
עריכות
ברכת שמואל/פרשת חיי שרה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(יצירת דף עם התוכן "{{ניווט כללי עליון}} ==פרשת חיי שרה== {{ממ|ילקוט שמעוני/ב/תתקסד|מדרש ילקוט משלי לא, רמז תתקס...") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
{{ממ|[[ילקוט שמעוני/ב/תתקסד|מדרש ילקוט משלי לא, רמז תתקסד]]}} <big>'''דרשה צמר ופשתים'''</big> {{ממ|[[תנ"ך/משלי/לא#יג|משלי לא, יג]]}}. <big>'''בין ישמעאל ליצחק, שנאמר ותאמר גרש את האמה הזאת ואת בנה'''</big> {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כא#י|בראשית כא, י]]}} עכל"ה. | {{ממ|[[ילקוט שמעוני/ב/תתקסד|מדרש ילקוט משלי לא, רמז תתקסד]]}} <big>'''דרשה צמר ופשתים'''</big> {{ממ|[[תנ"ך/משלי/לא#יג|משלי לא, יג]]}}. <big>'''בין ישמעאל ליצחק, שנאמר ותאמר גרש את האמה הזאת ואת בנה'''</big> {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כא#י|בראשית כא, י]]}} עכל"ה. | ||
'''והוא תמוה''' דמה ענין דרשות צמר ופשתים לישמעאל ויצחק, והנה כדי שנבוא אל הביאור נבאר מתחילה מדרש רבה פ' זו (ב"ר סא, ז), והובא קצת בגמרא דפרק חלק (סנהדרין צא.) וז"ל המדרש: בימי אלכסנדרוס מוקדון באו בני ישמעאל לעורר על ישראל מכח הבכורה, א"ל אלכסנדרוס מוקדון מי תובע מיד מי, אמרו ישמעאלים אנו תובעים מידם, ומתורתם אנו באים עליהם, כתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים (דברים כא יז). וישמעאלים הם בכור לאברהם בדין שיטלו פי שנים, אמר להם גביהה בן קוסם, אדוני המלך אין אדם עושה מה שהוא רוצה לבניו, א"ל הן וא"ל הלא כתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק (בראשית כה ה), אמרו לו והיכן שטר שלוח שחילק לבניו, א"ל ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות (שם ו). ומיד הלכו להם בפחי נפש עכל"ה. והנה הרב בעל יפה תואר נדחק מאוד בפירושו והדקדוקים שבמדרש הלז עיין ביפה תאר, ולדרכינו יבואר הכל בע"ה באר היטב, אך צריכין אנו להקדים תחילה הפסוקים שבפרשת לך לך השייכים לעניינינו ונבארם כיד ה' הטובה עלינו, ובזה יובן ג"כ המדרשים הנ"ל. וז"ל הכתובים ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר (בראשית טז א). ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי איבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי (שם ב). ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה (שם ג). ויבא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה (שם ד). ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה. ישפוט ה' ביני ובניך (שם ה) ע"כ הכתובים. והנה הדקדוקים שבפסוקים הנ"ל המה רבים וישובן תראה בהמשך הדרוש, אמנם נעורר קצתם: הא' קשה דלמה אמר ולה שפחה מצרית, דמאי איכפת לן אם היא שפחה דידה או דידיה. ואף גם ביותר יש לתמוה על המדרש ילקוט שמחבר שני התיבות יחד 'לו ולה' וכותב שהיתה שפחת שניהם היפוך משמעות הפסוק, וצריך ביאור למה דרש המדרש כן דמאי קשיא ליה, ובוודאי לא לחנם דרש כן. גם מה שהזכיר הכתוב ושמה הגר דלאיזה צורך הזכיר שמה, ואיתא במדרש רבה ובמדרש ילקוט (פ' לך לך, רמז עח): הגר הא אגריך שנתן לה פרעה ושפחת נכסי מלוג היתה, והיה אברהם חייב במזונותיה ולא היה רשאי למכרה עכ"ל. והוא ג"כ תמוה מה מלמדינו בזה. גם צריכין אנו להבין מ"ש המדרש ילקוט (פ' לך לך, רמז עט) על פסוק ותתן אותה לאברם אישה (בראשית טז ג). ולא לפלגש, לו לאישה ולא לאחר. דמה משמיעינו בזה דפשיטא דנתנה לאברהם לאשה ולא לאחר, וגם מה שדרש ולא לפלגש הוא אינו מובן. והנה לא מצאתי נחת בכל המפרשי' בביאור מדרשים ופסוקים האלו, ואמנם נראה לי לפרש בהקדים גמרא ביבמות פ"ג (כב.): מי שיש לו בן מכל מקום ואפילו ממזר פוטר אמו מן היבום וזוקק אשת אחיו ליבום, חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ונכרית, שנאמר האשה וילדיה וגו'. מלמד שהולד כמותה ולא מקרי בנו אלא בנה ע"ש בגמרא (כג.). וכתב הרי"ף בשם רב נטוראי דדוקא הבא על שפחה שאינה שלו וא"כ הוי בעילתו בעילת זנות דלא היה יכולת בידו לשחררה מעיקרא והוי בעילתו בעילת זנות משום ולא יהיה קדש והוולד כמותה, אבל הבא על שפחתו וילדה בן הוא בנו לכל דבר דמסתמא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובוודאי שיחררה מעיקרא, וא"כ תו לא הוי שפחה והולד כשר לכל דבר ע"ש. והביא ראייה מפרק השולח, ודלא כמו שכתוב הרמ"ה והרמב"ם, וכן הוכיח הרא"ש ז"ל שם ע"ש, ועיין בטור י"ד סימן רס"ו בבית יוסף. ואיתא בגמרא פרק חזקת הבתים (מט:), ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו, ופריך בגמרא הא ראיה יש אמאי ותימא נחת רוח עשיתי לבעלי וכי תימא בנכסי מלוג, והאמר אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום. ומשני כי אמר אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג דלא עשו ולא כלום היכן דזבין איהו לחוד ומת או זבנה איהי לחודה, אבל היכא דזבין תרווייהו לעלמא זבינייהו זבינה. א"כ דזבנה איהי לדידיה דלא תוכל לומר בנכסי מלוג כיון שהן שלה נחת רוח עשיתי לבעלי (וע"ש ברשב"ם). ואי בעית אימא אמימר ס"ל אף דזבנו תרוויהו וכ"ש היכא דזבנה איהי לדידיה דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, ומתניתין לא ס"ל כאמימר דהוא ס"ל כר' אליעזר ומתניתין לא ס"ל כוותיה ע"ש. נמצא לתירוץ ראשון בגמרא הנ"ל היכא דזבנה איהי לדידיה לא תוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי וזבינה זבינא. אמנם לתירוץ שני אף היכא דזבנה איהי לדידיה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, וא"כ בזה נבוא אל הביאור והוא דהתחיל הכתוב לומר ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית. ר"ל שהיתה שפחת מלוג והיה לאברם הפירות ולה לשרה הגוף, וא"כ מאחר ששניהם היו להם חלק בהגר לא היה לשרה כח ליתנה לאחר כ"א לאברהם אישה כדי שתבנה ממנה כיון שיש לאברהם ג"כ חלק בה, וראייה ושמה הגר הא אגריך. כי עיקר שם העצם היתה קטורה, ולכן אמר ותקח שרה אשת אברם את הגר שפחתה ותתן אותה לאברם אישה. וא"כ הרי היתה שלו לגמרי כי לא יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי כתירוץ ראשון דס"ל כוותיה, וא"כ נעשה לאברם לאשה גמורה כי כיון שהיתה עתה שפחה שלו, וקי"ל חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובוודאי שחררה אברם מתחילה, וז"ש ויבא אל הגר שפחתו. וא"כ לפי זה תבין כוונת מדרש הנ"ל לאברם לאשה ולא לאחר. כי רצו רז"ל לתרץ למה נתנה איסור זה לאברהם ולא לאיש אחר שיבנה מן שפחתה זרע. לזה אמר כי לא יכולה שהיתה שפחת מלוג משא"כ לאברם לא היתה יכולה למימר נחת רוח עשיתי כמבואר לעיל, ובזה נעשית לאשה ולא לפילגש, כי אברהם שחררה ולא עשה בעילותו בעילת זנות. אכן בראותה שרי כי ותקל גברתה בעיניה, ולכן שרי רצתה לגרשה ולמשול עליה בטענה שהיא עדיין שפחתה כי ס"ל כתירוץ השני שבגמרא וכאמימר דס"ל אף היכא דזבנה איהי לדידיה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, וז"ש אנכי נתתי שפחתי דייקא שהיתה עדיין שפחתי. כי נחת רוח עשיתי לבעלי ולכן ותרא כי הרתה וגו' ישפוט ה' ביני ובינך. ובזה יובנו הפסוקי' פ' וירא, ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק. ותאמר לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש עם בני עם יצחק וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתיך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא. ולכאורה הפסוקי' אינם מובנים. גם על רש"י יש להפליא שכולל ב | '''והוא תמוה''' דמה ענין דרשות צמר ופשתים לישמעאל ויצחק, והנה כדי שנבוא אל הביאור נבאר מתחילה מדרש רבה פ' זו (ב"ר סא, ז), והובא קצת בגמרא דפרק חלק (סנהדרין צא.) וז"ל המדרש: בימי אלכסנדרוס מוקדון באו בני ישמעאל לעורר על ישראל מכח הבכורה, א"ל אלכסנדרוס מוקדון מי תובע מיד מי, אמרו ישמעאלים אנו תובעים מידם, ומתורתם אנו באים עליהם, כתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים (דברים כא יז). וישמעאלים הם בכור לאברהם בדין שיטלו פי שנים, אמר להם גביהה בן קוסם, אדוני המלך אין אדם עושה מה שהוא רוצה לבניו, א"ל הן וא"ל הלא כתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק (בראשית כה ה), אמרו לו והיכן שטר שלוח שחילק לבניו, א"ל ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות (שם ו). ומיד הלכו להם בפחי נפש עכל"ה. והנה הרב בעל יפה תואר נדחק מאוד בפירושו והדקדוקים שבמדרש הלז עיין ביפה תאר, ולדרכינו יבואר הכל בע"ה באר היטב, אך צריכין אנו להקדים תחילה הפסוקים שבפרשת לך לך השייכים לעניינינו ונבארם כיד ה' הטובה עלינו, ובזה יובן ג"כ המדרשים הנ"ל. וז"ל הכתובים ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר (בראשית טז א). ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי איבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי (שם ב). ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה (שם ג). ויבא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה (שם ד). ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה. ישפוט ה' ביני ובניך (שם ה) ע"כ הכתובים. והנה הדקדוקים שבפסוקים הנ"ל המה רבים וישובן תראה בהמשך הדרוש, אמנם נעורר קצתם: הא' קשה דלמה אמר ולה שפחה מצרית, דמאי איכפת לן אם היא שפחה דידה או דידיה. ואף גם ביותר יש לתמוה על המדרש ילקוט שמחבר שני התיבות יחד 'לו ולה' וכותב שהיתה שפחת שניהם היפוך משמעות הפסוק, וצריך ביאור למה דרש המדרש כן דמאי קשיא ליה, ובוודאי לא לחנם דרש כן. גם מה שהזכיר הכתוב ושמה הגר דלאיזה צורך הזכיר שמה, ואיתא במדרש רבה ובמדרש ילקוט (פ' לך לך, רמז עח): הגר הא אגריך שנתן לה פרעה ושפחת נכסי מלוג היתה, והיה אברהם חייב במזונותיה ולא היה רשאי למכרה עכ"ל. והוא ג"כ תמוה מה מלמדינו בזה. גם צריכין אנו להבין מ"ש המדרש ילקוט (פ' לך לך, רמז עט) על פסוק ותתן אותה לאברם אישה (בראשית טז ג). ולא לפלגש, לו לאישה ולא לאחר. דמה משמיעינו בזה דפשיטא דנתנה לאברהם לאשה ולא לאחר, וגם מה שדרש ולא לפלגש הוא אינו מובן. והנה לא מצאתי נחת בכל המפרשי' בביאור מדרשים ופסוקים האלו, ואמנם נראה לי לפרש בהקדים גמרא ביבמות פ"ג (כב.): מי שיש לו בן מכל מקום ואפילו ממזר פוטר אמו מן היבום וזוקק אשת אחיו ליבום, חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ונכרית, שנאמר האשה וילדיה וגו'. מלמד שהולד כמותה ולא מקרי בנו אלא בנה ע"ש בגמרא (כג.). וכתב הרי"ף בשם רב נטוראי דדוקא הבא על שפחה שאינה שלו וא"כ הוי בעילתו בעילת זנות דלא היה יכולת בידו לשחררה מעיקרא והוי בעילתו בעילת זנות משום ולא יהיה קדש והוולד כמותה, אבל הבא על שפחתו וילדה בן הוא בנו לכל דבר דמסתמא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובוודאי שיחררה מעיקרא, וא"כ תו לא הוי שפחה והולד כשר לכל דבר ע"ש. והביא ראייה מפרק השולח, ודלא כמו שכתוב הרמ"ה והרמב"ם, וכן הוכיח הרא"ש ז"ל שם ע"ש, ועיין בטור י"ד סימן רס"ו בבית יוסף. ואיתא בגמרא פרק חזקת הבתים (מט:), ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו, ופריך בגמרא הא ראיה יש אמאי ותימא נחת רוח עשיתי לבעלי וכי תימא בנכסי מלוג, והאמר אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום. ומשני כי אמר אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג דלא עשו ולא כלום היכן דזבין איהו לחוד ומת או זבנה איהי לחודה, אבל היכא דזבין תרווייהו לעלמא זבינייהו זבינה. א"כ דזבנה איהי לדידיה דלא תוכל לומר בנכסי מלוג כיון שהן שלה נחת רוח עשיתי לבעלי (וע"ש ברשב"ם). ואי בעית אימא אמימר ס"ל אף דזבנו תרוויהו וכ"ש היכא דזבנה איהי לדידיה דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, ומתניתין לא ס"ל כאמימר דהוא ס"ל כר' אליעזר ומתניתין לא ס"ל כוותיה ע"ש. נמצא לתירוץ ראשון בגמרא הנ"ל היכא דזבנה איהי לדידיה לא תוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי וזבינה זבינא. אמנם לתירוץ שני אף היכא דזבנה איהי לדידיה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, וא"כ בזה נבוא אל הביאור והוא דהתחיל הכתוב לומר ושרי אשת אברם לא ילדה לו ולה שפחה מצרית. ר"ל שהיתה שפחת מלוג והיה לאברם הפירות ולה לשרה הגוף, וא"כ מאחר ששניהם היו להם חלק בהגר לא היה לשרה כח ליתנה לאחר כ"א לאברהם אישה כדי שתבנה ממנה כיון שיש לאברהם ג"כ חלק בה, וראייה ושמה הגר הא אגריך. כי עיקר שם העצם היתה קטורה, ולכן אמר ותקח שרה אשת אברם את הגר שפחתה ותתן אותה לאברם אישה. וא"כ הרי היתה שלו לגמרי כי לא יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי כתירוץ ראשון דס"ל כוותיה, וא"כ נעשה לאברם לאשה גמורה כי כיון שהיתה עתה שפחה שלו, וקי"ל חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובוודאי שחררה אברם מתחילה, וז"ש ויבא אל הגר שפחתו. וא"כ לפי זה תבין כוונת מדרש הנ"ל לאברם לאשה ולא לאחר. כי רצו רז"ל לתרץ למה נתנה איסור זה לאברהם ולא לאיש אחר שיבנה מן שפחתה זרע. לזה אמר כי לא יכולה שהיתה שפחת מלוג משא"כ לאברם לא היתה יכולה למימר נחת רוח עשיתי כמבואר לעיל, ובזה נעשית לאשה ולא לפילגש, כי אברהם שחררה ולא עשה בעילותו בעילת זנות. אכן בראותה שרי כי ותקל גברתה בעיניה, ולכן שרי רצתה לגרשה ולמשול עליה בטענה שהיא עדיין שפחתה כי ס"ל כתירוץ השני שבגמרא וכאמימר דס"ל אף היכא דזבנה איהי לדידיה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, וז"ש אנכי נתתי שפחתי דייקא שהיתה עדיין שפחתי. כי נחת רוח עשיתי לבעלי ולכן ותרא כי הרתה וגו' ישפוט ה' ביני ובינך. ובזה יובנו הפסוקי' פ' וירא, ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק. ותאמר לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש עם בני עם יצחק וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתיך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא. ולכאורה הפסוקי' אינם מובנים. גם על רש"י יש להפליא שכולל ב' פירושים יחד שבמדרש, ופירש מצחק לשון ע"ז וש"ד וג"ע, וגם הוא היה מריב עם יצחק על הבכורה, ואמר ישמעאל אני בכור ונוטל פי שנים וכו' ע"ש. והם ב' דיעות במדרש רבה ורש"י כוללם יחד, והרמב"ן השיג על פירוש רש"י ועיין ברא"ם. ולדרכינו יתבאר הכל באר הטיב וגם יתורץ הדקדוקים שאמר הכתוב עם בני עם יצחק (ורש"י הרגיש בזה ופירש מכיון שהוא בני אם אינו הגון כיצחק, או הגון כיצחק אפילו אינו בני, זה אינו כדאי לירש עמו וק"ו עם בני עם יצחק). והוא דבר זר אם הוא הגון כיצחק ואינו בנו מה מעלה יש לו יותר על ישמעאל. אמנם הכל יובן בהקדים תחילה מה שכתבנו על מדרש רבה פ' תולדות וז"ל: מה ראה יעקב שנתן נפשו על הבכורה, דשנינו תמן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה היה בבכורות. משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים, אמר יעקב יהיה רשע זה עומד ומקריב, לפיכך נתן נפשו על הבכורה הה"ד כי לדם אעשך ודם ירדפך אל לא דם שנאת ודם ירדפוך (יחזקאל לה ו). ופריך וכי עשו שונא את הדם, ר' שמואל בר נחמן אמר זה דם בכורה וקרבנות. ר' לוי אומר זה דם מילה. רבנן אמרי שנאת דם של אדם בגופו, הה"ד ויאהב קללה ותבואהו עכל"ה. והנה י"ל למה מייתי בעל המדרש הסיפא דמתניתין משהוקם המשכן וכו' ללא צורך. עי"ל במ"ש יהיה רשע זה עומד ומקריב, דקשה ממ"נ אם בדין יאתה לעשו העבודה א"כ אף שהוא רשע מה בכך, ואם לא לו משפט הבכורה כיון שהיה רשע א"כ לא היה צריך לקנות ממנו, גם קשה על הכלל כולו אף שעשו לא היה ראוי לעבודה מכל מקום אין ליעקב על כל פנים שייכות לעבודה שלא היה בכור, ותמן תנינן שהיה העבודה כשר דווקא בבכורות. והמפרשים ז"ל רוצים לתרץ כיון שיעקב היה טיפה ראשונה היה לו שייכות בעבודה, מ"מ הא לא קי"ל הכי, ואדרבא הוא פוטר הבאים אחריו מן הבכורה כמבואר בגמרא דבכורות. אמנם לכאורה י"ל כי יעקב ראה שעשו מן הדין לא היה ראוי להקריב והוא דאמרינן במדרש ילקוט פ' בהעלותך, מפני מה זכו שבטו של לוי לתמורת בכורים, על שלא מאסו בתורה ולא עבדו ע"ז ושמרו את המילה משא"כ הבכורים עברו על זה. והנה הטור א"ח סי' קכ"ח הביא בשם רש"י דמשומד ששב והוא כהן ישא את כפיו ויעבוד עבודה, שהרי כהני בית חוניו לא היו רשאין לעבוד אח"כ במקדש. ובגבעון ובנוב ושילה היו מותרין, אלא משום חומר דמקדש וירושלים היו אסורין משא"כ קודם זה ואחר זה דהיינו בזמן הזה מותרין לישא את כפיו. וא"כ הוא מבואר דהוקשה לרז"ל מה ראה יעקב ומה מקום היה לו שעשו אינו ראוי לעבודה, ע"ז אמר תמן תנינן עד שלא הוקם המשכן הוה העבודה בבכורים, משהוקם המשכן נשתנה העבודה לכהנים משבט לוי. וקשיא ליה ליעקב למה נטל שבט לוי דווקא הכהונה אלא על כרחך צריך לומר כמ"ש במדרש ילקוט הנ"ל משום דהבכורים עברו על התורה ועבדו ע"ז ועברו על מצות מילה, וא"כ עשו דעבר ג"כ על ג' עבירות הנ"ל וכמ"ש במדרשים, וא"כ יעקב שקיים התורה ולא עבר על המילה מהראוי הוא שיהי' כהן כמו בשבט לוי שלא עברו ולכן נתנה להם הכהונה והעבודה, אמנם מצד שהעבודה קודם בנין בית המקדש היתה בבמות שאינה חמורה כמו משכן וירושלים ושריא לעבוד לפיכך היה צריך יעקב למסור נפשו עד שהיה עשו נזקק לשבועה לישבע לו שלא יתחרט, ולכן מסיים המדרש הה"ד כי לדם אעשך וגו'. ר"ל אמר בדם בכורה וזהו דם הקרבנות. וע"י מה - זה דם מילה שהיה מואס בה. ורבנן אמרי על שמאס בתורה והרג לבני אדם וכפר בזה אלי - להורות שעבר עשו על ג' עבירות הנ"ל, ולכן מסר יעקב נפשו על הבכורה, שלפי שהוא לא עבר על זה ויותן לו הכהונה כמו שהיה בלוים. ולכן מייתי במדרש הסיפא דמתניתין, משהוקם המשכן וכו'. משום דעיקר ההוכחה מוכח מהסיפא דעשו הוא אינו ראוי לעבודה כמו משהוקם המשכן שהיה העבודה בכהנים וניטלה מהבכורים משום שעברו על שלש עבירות הנ"ל, א"כ כמו כן הדין נותן שיתרחק עשו מן העבודה משום שעבר על ג' עבירות הנ"ל, ויעקב ראוי לעבודה משום שקיים. ובזה נבוא אל הביאור רק זכור מה שכתבנו לעיל דכל מי שיש לו בן אפילו ממזר נוטל בכורתו, אבל בן משפחה ונכרית לא הוי בכור ואפילו בן הנולד אחריו מישראלית הוא בכור, וכמ"ש בפוסקים בח"מ סי' רע"ח ע"ש. וכבר הוכחנו דמי שחטא בע"ז ובש"ד וג"ע בדין אובד בכורתו ולפי זה אתי שפיר, ואמר הכתוב ותרא שרי את בן הגר המצרית מצחק. והוא ע"ז ג"ע ש"ד וכמ"ש רש"י ז"ל, וא"כ בדין הוא אובד בכורתו ואעפ"כ הוא מריב על הבכורה, ולכן כולל רש"י אלו ב' דיעות יחד, כי אילו לא היה בן המצרית מצחק ולא היה עובר על ג' עבירות הנ"ל, אזי היה בדין מריב על הבכורה, אמנם אחר שראתה שרה שעבר ישמעאל על ג"ע וע"ז וש"ד וא"כ שלא כדין הוא מריב על הבכורה, ולזה באתה שרה לאברהם בב' טענות. טענה הראשונה כי שרה לא נתנה הגר לאברהם כ"א לנחת רוח כמבואר לעיל דיכולה למימר נחת רוח עשיתי לבעלי, וא"כ הוי הגר עדיין שפחתה ולא נשתחררה והולד כמותה, ולא היה בן אברם כלל כמבואר, ולכן אמרה גרש את האמה הזאת דייקא, ואת בנה כי היא עדיין אמה וא"כ הוא קרוי בנה ולא בנך, ולכן שרה מסיימת בדבריה באומרה כי לא יירש עם בני עם יצחק ר"ל טענה הא' אף שבני אינו הגון כיצחק מ"מ הוא קרוי בן משא"כ ישמעאל הוא קרוי בן האמה וא"כ אין לו חלק ונחלה בירושה ובבכורה, וטענה השניה עם יצחק אף שלא היה בני אלא הוי נולד ג"כ משפחה כישמעאל, מ"מ הוא הגון ולא עבר על ג' עבירות הנ"ל, משא"כ ישמעאל עבר על ג' עבירות הנ"ל, וא"כ בדין שיוטל הבכורה ממנו ותנתן ליצחק כמו שלקח יעקב הבכורה מעשו וכמו הלוים מהבכורים, ולכן אמרה גרש את האמה ואת בנה דייקא כי לא ירש עם בני עם יצחק ומכ"ש שהוא יצחק והגון והוא בני, ולזה אמר הכתוב וירע הדבר בעיני אברהם על אודות בנו דייקא, כי אברהם ס"ל שהוא שיחרר את הגר ואינו היה עושה בעילתו בעילת זנות, וס"ל כתירוץ הראשון שבגמרא היכא דנתנה איהי לדידיה אינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי וכו'. כדלעיל ולכן דייק על אודות בנו. וגם טענה השניה שאמרה שיצחק הוא הגון ג"כ הרע לאברהם באשר שארז"ל לא תהוי בעבורי אחסנתא ואפילו מברא בישא לברא טבא, וכמאמר הכתוב לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה. אכן הקב"ה הסכים לדעת שרה בטעם אחד ולדעת אברהם בטעם א', ויאמר אלהי' אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתיך דייקא, שינה בלשון ולא אמר על בנה והאמה אלא כינה בלשונו נע"ר ואמת"ך ולא אמתה, וא"כ הוא בנך מאחר שהיה שפחתך ולא שפחת שרה, וא"כ בוודאי אין אתה עושה בעילתך בעילות זנות, ובוודאי שיחררה והוי בנו לכל דבר ומכל מקום מצד טענה השניה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע, ר"ל בטענה שהוא הגון כיצחק, לכך יקרא לך זרע ולא בטענת בני אלא בטענת יצחק משא"כ אלו לא הוי הגון יצחק היה ישמעאל יותר ראוי לבכורה מיצחק מאחר שהוא בנך (או יאמר מעין זה כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק, ור"ל שיעקב הוא קרוי זרע ולא עשו, וזה היה מצד שעבר עשו על ג' עבירות הנ"ל, ולכן נוטל הכהונה והבכורה מן עשו ונתנה ליעקב וא"כ גם ישמעאל עבר על ג' עבירות הנ"ל ויצחק קיים המצוה, ולכן לא ירש עם יצחק, ושולל ב' תירוצים יחד בתיבות ביצחק), אמנם וגם את בן האמה לגוי גדול אשימנו ולא מצד הירושה כי זרעך הוא, לפי ששחררת אותה וא"כ שפיר קרוי בנך. ולפי זה יובן המדרש רבה הנ"ל, והוא דבני ישמעאל כיון שראו ששרה באתה להעביר נחלה מישמעאל בשני טענות הנ"ל, הא' שהוא בן שפחה. והשני שאינו הגון כיצחק. והנה אחר שאמרה התורה ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה זו הגר, וקראה הכתוב אשה וכמאמר ה' כי זרעך הוא. וא"כ לא היתה שפחה כ"א אשה, וא"כ בזה נסתלק טענה א' של שרה. וטענה ב' דחו אותה בזה כי כבר ארז"ל שישמעאל עשה תשובה בחיי אברהם, וא"כ לו יאתה הבכורה ליטל פי שנים אף שהיתה הגר שנואה. ולכן טענו כי את הבכור בן השנואה לא יכיר, ומסתמא לא העביר אברהם הבכורה מן ישמעאל כיון שעשה תשובה, ולזה הוכרח גביהה בן קוסם להשיב להם, והוא דתנינן תמן המחלק נכסיו ריבה לאחד ומיעט לאחד, אם אמר בלשון מתנה דבריו קיימים אף שהשוה הבכור להפשוט, ולכן אמר להם דכתיב ויתן כל אשר לו ליצחק בלשון מתנה וא"כ נסתלק טענת בכורה. אכן עדיין הקשה לו דלו יהי כדבריך הא וודאי לא העביר אברהם הנחלה ממנו ליתן לו חלק פשיטות. לכן השיב להם ולבני הפלגשים נתן מתנות, וא"כ אין להם על יצחק כלום: או יאמר והיכן שטר שילוח וכו'. כי הטור והרא"ש כתבו בסי' רע"ו דהכותב כל נכסיו לבנו דלא עשה לו אלא אפוטרופא, ודווקא כשאמר לו בלשון מתנה אבל בלשון ירושה קנה, וא"כ באו עליו בטענה זו כיון דהבאת ראייה מפסוק ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, א"כ לא עשאה כי אם אפוטרופא, ונשאר חלק בכורה לישמעאל כטענה ראשונה. וגם להרי"ף ורמב"ם שחלקו בענין אחר בין אומר לכותב, והיכי דכותב אז לא עשאה אלא אפוטרופא אעפ"י כן הקשה לו והכתיב ויתן כל אשר לו ליצחק. וארז"ל דכתב לו שטר דייתיקי, וא"כ לפי זה לא קנה יצחק כיון דכתב לו שטר דייתיקי, וא"כ אינו אלא אפוטרופא. והשיב גביעה בן קוסם והא כתיב ולבני הפלגשים נתן מתנות. וא"כ הוי כמו שייר קרקע כל שהוא וקנה, דקי"ל דכל היכי דשייר קרקע כל שהוא קני. ומ"ש כל אשר לו קאי אבכורה לחוד, כדאיתא במדרש ויתן כל אשר לו. ר' יודא אומר זו בכורה. וא"כ הכל כדין עשה אברהם ודבריו קיימין ולא לכם חלק בירושה ולא בבכורה: | ||
'''ובזה יובן''' המדרש ילקוט משלי הנ"ל שהצגנו בריש הסדר, והוא דכבר אמרנו לתירוץ דאמימר דאף דזבנה איהי לדידיה אינו מכיר, ויכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, ומסיק שם בגמרא פ' חזקת הבתים דאמימר ס"ל כר"א דדריש גבי עבד לא יוקם כי כספו הוא (שמות כא כא). ודריש ר"א כספו המיוחד לו, משא"כ עבד של שני שותפים לא קרינן בהו כספו המיוחד לו וה"ה גבי נכסי מלוג ס"ל לאמימר כיון דאינו מיוחד לא לאיש ולא לאשה אינו קרוי שדה האיש ולא שדה האשה, והלכך יכולין לחזור בהם כששכרו והוי כאדם המוכר דבר שאינו שלו. וא"כ לפי זה הא דנתנה שרה את הגר לאברהם אינה היא כאשתו ממש מחמת שהיתה שפחת נכסי מלוג ולא היה כספו המיוחד לו, לא לה ולא לו. ואיתא בגמרא דחולין כסותך המיוחד ולא שותפים דהוה אמינא דבגד שותפים פטור הוא מציצית, לכן כתב רחמנא בגדיהם לשון רבים להורות אף בגד שותפים חייב בציצית. והנה ר"י דרש מבגדיהם היתר לכלאים כמ"ש ביבמות ע"ש. וא"כ אם נלמוד היתר כלאים בציצית מן בגדיהם וכסות שותפים פטור מציצית משום כסותך המיוחד, א"כ דרשינן ג"כ כספו המיוחד משא"כ נכסי מלוג אינה יכולה למכור, א"כ לפי זה עדיין הגר נקראת שפחת שרה כי אינה יכולה להקנותה לגמרי לאברהם כנ"ל. אמנם כשנאמר דבגדיהם קאי אכסות שותפים ולא דרשינן כסותך המיוחד וה"ה גבי נכסי מלוג לא בעינן מיוחד א"כ הגר אשת אברם ממש. ולפי זה אתי שפיר דרשה צמר ופשתים היתר לכלאים בציצית דהיינו מבגדיהם כר"י, וא"כ על כרחך ס"ל כסותך המיוחד לו ולא שותפות, וא"כ הוא הדין גבי נכסי מלוג נמי דרשינן המיוחד ולא של שותפות, ולפי זה מוכח דישמעאל אינו נקרא זרע מכיון דעדיין יכולה לומר נחת רוח ונקראת שפחת שרה, ולכן גרש את האמה ואת בנה דייקא וכמו שנתבאר לעיל, כי מכח דרשה צמר ופשתים דרשה חילק בין ישמעאל ליצחק ודוק. (או יאמר ע"פ מ"ש הירושלמי גדילים תעשה לך לא תלבש שעטנז בדבור א' נאמרו, שנאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמענו, ופירש הרב יפה מראה דלא דריש סמוכים אלא מכח דיבור א' ע"ש. ובפרק אחד דיני ממונות דריש מקרא זה לדרשה אחרת, מקרא א' יוצא לכמה טעמים ואין ב' מקראות יוצאים לטעם א', והנה בזה שהולד שפחה כמותה מצינו ב' מקראות המורים לזה, האחד האשה וילדיה תהיה לאדוניה כמ"ש במס' יבמות השני' כמ"ש בתוספות בקידושין, כי תהיינה וילדה לו כל היכא דאית הוויה קרינן ביה וילדו לו ע"ש, וא"כ אי אמרינן אחת דיבר אלהים וגו' קאי אהיתר דכלאים ולא לדרשא דמקרא א' יוצא לכמה טעמים וכו', אף ב' מקראות אמרינן דיוצאין לטעם א', וא"כ שפיר נלמד דולד כמותה בשפחה משני מקראות הנ"ל, וא"כ לפי זה אינו נקרא ישמעאל זרע כשר. אמנם אם לא מוקמינן הקרא אחת דבר אלהים אכלאים, וא"כ י"ל דבא להורות לימוד השני דאין ב' מקראות יוצאים לטעם אחד, א"כ אפשר דישמעאל הוא זרע אברהם ולא אמרינן הולד כמותה. וא"כ הוא מובן דרשה צמר ופשתים, כלומר שרה דרשה צמר ופשתים, ר"ל דכלאים מותר, וקשה מנלן אלא ע"כ צ"ל דנילמד מהקרא אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי, וא"כ לפי זה נסתר לימוד השני דאין ב' מקראות יוצאי' לטעם אחד וא"כ נוכל לומר דיוצאין, ואם כן לפירש זה נלמד שפיר דולד שפחה כמותה, ולכן אמרה גרש האמה הזאת ואת בנה, דהשתא מוכח דהוא בן שפחה ולא נקרא בנך ולכן גרש את בן האמה. נ"ל הקטן צבי הירש בן הרב המחבר). | '''ובזה יובן''' המדרש ילקוט משלי הנ"ל שהצגנו בריש הסדר, והוא דכבר אמרנו לתירוץ דאמימר דאף דזבנה איהי לדידיה אינו מכיר, ויכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, ומסיק שם בגמרא פ' חזקת הבתים דאמימר ס"ל כר"א דדריש גבי עבד לא יוקם כי כספו הוא (שמות כא כא). ודריש ר"א כספו המיוחד לו, משא"כ עבד של שני שותפים לא קרינן בהו כספו המיוחד לו וה"ה גבי נכסי מלוג ס"ל לאמימר כיון דאינו מיוחד לא לאיש ולא לאשה אינו קרוי שדה האיש ולא שדה האשה, והלכך יכולין לחזור בהם כששכרו והוי כאדם המוכר דבר שאינו שלו. וא"כ לפי זה הא דנתנה שרה את הגר לאברהם אינה היא כאשתו ממש מחמת שהיתה שפחת נכסי מלוג ולא היה כספו המיוחד לו, לא לה ולא לו. ואיתא בגמרא דחולין כסותך המיוחד ולא שותפים דהוה אמינא דבגד שותפים פטור הוא מציצית, לכן כתב רחמנא בגדיהם לשון רבים להורות אף בגד שותפים חייב בציצית. והנה ר"י דרש מבגדיהם היתר לכלאים כמ"ש ביבמות ע"ש. וא"כ אם נלמוד היתר כלאים בציצית מן בגדיהם וכסות שותפים פטור מציצית משום כסותך המיוחד, א"כ דרשינן ג"כ כספו המיוחד משא"כ נכסי מלוג אינה יכולה למכור, א"כ לפי זה עדיין הגר נקראת שפחת שרה כי אינה יכולה להקנותה לגמרי לאברהם כנ"ל. אמנם כשנאמר דבגדיהם קאי אכסות שותפים ולא דרשינן כסותך המיוחד וה"ה גבי נכסי מלוג לא בעינן מיוחד א"כ הגר אשת אברם ממש. ולפי זה אתי שפיר דרשה צמר ופשתים היתר לכלאים בציצית דהיינו מבגדיהם כר"י, וא"כ על כרחך ס"ל כסותך המיוחד לו ולא שותפות, וא"כ הוא הדין גבי נכסי מלוג נמי דרשינן המיוחד ולא של שותפות, ולפי זה מוכח דישמעאל אינו נקרא זרע מכיון דעדיין יכולה לומר נחת רוח ונקראת שפחת שרה, ולכן גרש את האמה ואת בנה דייקא וכמו שנתבאר לעיל, כי מכח דרשה צמר ופשתים דרשה חילק בין ישמעאל ליצחק ודוק. (או יאמר ע"פ מ"ש הירושלמי גדילים תעשה לך לא תלבש שעטנז בדבור א' נאמרו, שנאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמענו, ופירש הרב יפה מראה דלא דריש סמוכים אלא מכח דיבור א' ע"ש. ובפרק אחד דיני ממונות דריש מקרא זה לדרשה אחרת, מקרא א' יוצא לכמה טעמים ואין ב' מקראות יוצאים לטעם א', והנה בזה שהולד שפחה כמותה מצינו ב' מקראות המורים לזה, האחד האשה וילדיה תהיה לאדוניה כמ"ש במס' יבמות השני' כמ"ש בתוספות בקידושין, כי תהיינה וילדה לו כל היכא דאית הוויה קרינן ביה וילדו לו ע"ש, וא"כ אי אמרינן אחת דיבר אלהים וגו' קאי אהיתר דכלאים ולא לדרשא דמקרא א' יוצא לכמה טעמים וכו', אף ב' מקראות אמרינן דיוצאין לטעם א', וא"כ שפיר נלמד דולד כמותה בשפחה משני מקראות הנ"ל, וא"כ לפי זה אינו נקרא ישמעאל זרע כשר. אמנם אם לא מוקמינן הקרא אחת דבר אלהים אכלאים, וא"כ י"ל דבא להורות לימוד השני דאין ב' מקראות יוצאים לטעם אחד, א"כ אפשר דישמעאל הוא זרע אברהם ולא אמרינן הולד כמותה. וא"כ הוא מובן דרשה צמר ופשתים, כלומר שרה דרשה צמר ופשתים, ר"ל דכלאים מותר, וקשה מנלן אלא ע"כ צ"ל דנילמד מהקרא אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי, וא"כ לפי זה נסתר לימוד השני דאין ב' מקראות יוצאי' לטעם אחד וא"כ נוכל לומר דיוצאין, ואם כן לפירש זה נלמד שפיר דולד שפחה כמותה, ולכן אמרה גרש האמה הזאת ואת בנה, דהשתא מוכח דהוא בן שפחה ולא נקרא בנך ולכן גרש את בן האמה. נ"ל הקטן צבי הירש בן הרב המחבר). | ||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
'''ובדרך אחר''' נ"ל דאיתא במדרש רבה דהגר היתה מצרית מעיר שכולה כשפים כמ"ש רז"ל, תבן אתה מביא לעפרים. ואיתא בגמרא דסוטה אשה ציילנית זו יוחני בת רטיבי שהיתה מכשפה, כשהאשה היה מקשה לילד היתה קוטר קטרים של כישוף שלא תלד, ואח"כ אמרה שהיא רוצה להתפלל וכו'. ואיתא במדרש רבה ולבני הפלגשים נתן מתנות, שם טומאה מסר להם. ועיין בזוהר שלמד אברהם לבניו כל מיני כישוף ושלחם לארץ קדם ומהם יצא בלעם ובלק ע"ש. וא"כ יובן הגמרא הנ"ל ר' טרפון אמר ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני. ר"ל שבא לרמז בקריאות שם יוחני שהיא כדמיון יוחני בת רטיבי שהיתה מכשפת וקוטר קטרים של כישוף, אמרו ליה והלא קטורה כתיב ולא יוחני, קרי עלייהו בני קטורה. ר"ל מבני קטורה יכול אתה להבחין שהיא היתה מכשפה ונקראת על שמה של ההיא יוחני, לפי שאברהם מסר להם כל מיני כישוף שהיה למד מקטורה, ולכן היא נקראת בשם יוחני, כדתנינן תלינן הקללה במקולקל. ר"ל שבניה היו קושרי' קטרים של כישוף כהאי יוחני, (ועוד אפשר לומר דשם יוחני הוא מיוחד לראש בעלי הכישוף רמז לזה יוחני וממרא יועצי פרעה) ודוק: | '''ובדרך אחר''' נ"ל דאיתא במדרש רבה דהגר היתה מצרית מעיר שכולה כשפים כמ"ש רז"ל, תבן אתה מביא לעפרים. ואיתא בגמרא דסוטה אשה ציילנית זו יוחני בת רטיבי שהיתה מכשפה, כשהאשה היה מקשה לילד היתה קוטר קטרים של כישוף שלא תלד, ואח"כ אמרה שהיא רוצה להתפלל וכו'. ואיתא במדרש רבה ולבני הפלגשים נתן מתנות, שם טומאה מסר להם. ועיין בזוהר שלמד אברהם לבניו כל מיני כישוף ושלחם לארץ קדם ומהם יצא בלעם ובלק ע"ש. וא"כ יובן הגמרא הנ"ל ר' טרפון אמר ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה יוחני. ר"ל שבא לרמז בקריאות שם יוחני שהיא כדמיון יוחני בת רטיבי שהיתה מכשפת וקוטר קטרים של כישוף, אמרו ליה והלא קטורה כתיב ולא יוחני, קרי עלייהו בני קטורה. ר"ל מבני קטורה יכול אתה להבחין שהיא היתה מכשפה ונקראת על שמה של ההיא יוחני, לפי שאברהם מסר להם כל מיני כישוף שהיה למד מקטורה, ולכן היא נקראת בשם יוחני, כדתנינן תלינן הקללה במקולקל. ר"ל שבניה היו קושרי' קטרים של כישוף כהאי יוחני, (ועוד אפשר לומר דשם יוחני הוא מיוחד לראש בעלי הכישוף רמז לזה יוחני וממרא יועצי פרעה) ודוק: | ||
'''ואברהם''' זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. לפי פשוטו נראה לפרש ע"פ הגמרא דשבת, כל המתעצל בהספידו של חכם אינו מאריך ימים. ופריך והכתיב ויעבדו את ה' כל ימי יהושע וכל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. (ואותו הדור לא היו מספידין כראוי ליהושע, כדאיתא שם בגמרא, ולמד שרגש עליהם ההר להרגן), ומשני ימים האריכו שנים לא האריכו. (פי' רש"י שבלו ימיהם בטוב דחשיב אריכות ימים כדאמרינן בגמרא דיומא (עא.), כי אורך ימים ושנות חיים (משלי ג ב), וכי יש לך שנים שאינו של חיים, אלא אמר רבי אליעזר אלו שנותיו של אדם שמתהפכת מרעה לטובה). ופריך בגמרא אלא מעתה למען ירבו ימיכם וימי בניכם הכי נמי ימים האריכו שנים לא האריכו. ומשני היכי דכתיב ברכה שאני. וא"כ אפשר דלזה כיון הכתוב דבא להורות שאברהם הי' זקן ושבע ימים בטובה, ולזה כתיב ואברהם זקן בא בימים, ושמא תאמר דאברהם לא הספיד לשרה כראוי וא"כ נוכל לומר ימים האריך אבל שנים לא האריך, לזא אמר וה' ברך את אברהם, וא"כ כתיב ביה ברכה בוודאי האריך ימים ושנים בטובה וק"ל: | '''ואברהם''' זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. לפי פשוטו נראה לפרש ע"פ הגמרא דשבת (קה:), כל המתעצל בהספידו של חכם אינו מאריך ימים. ופריך והכתיב ויעבדו את ה' כל ימי יהושע וכל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע. (ואותו הדור לא היו מספידין כראוי ליהושע, כדאיתא שם בגמרא, ולמד שרגש עליהם ההר להרגן), ומשני ימים האריכו שנים לא האריכו. (פי' רש"י שבלו ימיהם בטוב דחשיב אריכות ימים כדאמרינן בגמרא דיומא (עא.), כי אורך ימים ושנות חיים (משלי ג ב), וכי יש לך שנים שאינו של חיים, אלא אמר רבי אליעזר אלו שנותיו של אדם שמתהפכת מרעה לטובה). ופריך בגמרא אלא מעתה למען ירבו ימיכם וימי בניכם הכי נמי ימים האריכו שנים לא האריכו. ומשני היכי דכתיב ברכה שאני. וא"כ אפשר דלזה כיון הכתוב דבא להורות שאברהם הי' זקן ושבע ימים בטובה, ולזה כתיב ואברהם זקן בא בימים, ושמא תאמר דאברהם לא הספיד לשרה כראוי וא"כ נוכל לומר ימים האריך אבל שנים לא האריך, לזא אמר וה' ברך את אברהם, וא"כ כתיב ביה ברכה בוודאי האריך ימים ושנים בטובה וק"ל: | ||