892
עריכות
חיי אדם/ב/קמד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) מ (נבדק טכנית) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
{{מרכז|כלל קמד{{ש}}{{גופן|4||'''דין ערב | {{מרכז|כלל קמד{{ש}}{{גופן|4||'''דין ערב יום הכיפורים'''}}}} | ||
{{אות סעיף|א}} כתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב היה לו לכתוב בתשעה לחודש בערב תענו את נפשותיכם עד ערב כו' ומדכתיב ועניתם כו' בתשעה לחדש משמע שיתענו בט' ובאמת | {{אות סעיף|א}} כתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב היה לו לכתוב בתשעה לחודש בערב תענו את נפשותיכם עד ערב כו' ומדכתיב ועניתם כו' בתשעה לחדש משמע שיתענו בט' ובאמת יום הכיפורים אינו אלא בי' לחדש וקבלו חז"ל דאדרבה מצוה מן התורה לאכול בעי"כ ורצה הקב"ה ליתן שכר בעד האכילה כאילו התענו שאין דומה מצוה שיש בו צער כמו שאמרו לפום צערא אגרא ואילו כתיב בט' לחדש תאכלו לא היה לנו שכר אלא כמקיים מצותו ע"י אכילה ולכך שינה הכתיב וכתב מצות אכילה בלשון תענית שיהיה נחשב אכילה זו לפני הקב"ה כאילו היה תענית כדי ליתן שכר כמקיים מצוה בצער עינוי {{ממ|פ"א}} ולכן מצוה לאכול ולהרבות בסעודה והנודר שלא יאכל בשר חוץ מיו"ט מותר ג"כ בעי"כ בסעודה המפסקת ולא בשחרית {{ממ|עיין סימן תר"ח במגן אברהם ס"ק ז'}} ונ"ל דלדידן דרגילין לאכול בשר גם בסעודת שחרית וכל הנודר אדעתא דמנהגא נדר ולכן מותר אפילו בסעודת שחרית {{ממ|ונ"ל דזהו כוונת המגן אברהם בסי' תר"ד שכתב סתם שמותר לאכול בעי"ה וכתב ועסס"י תר"ח וכוונתו לחלק דדוקא בזמן הגמרא}} ומי שלא נדר בהדיא אלא שנוהג כך שלא לאכול בשר כ"א בימים שאין אומרים בו תחנון אזי אפילו בלילה של עיה"כ מותר לאכול דוקא בלילה ממש אבל לא מקודם לזה אע"פ שהתפלל ערבית ונכון שלא יאכל אפילו בסעודת שחרית מאכלי חלב חמאה ושום ושום שמרבין זרע: | ||
{{אות סעיף|ב}} אסור להתענות בו שום תענית ומי שראה חלום שמתענין עליו ומתירא לנפשו ורוצה להתענות יתענה עד סעודה המפסקת דודאי מה"ת סגי כשיאכל פ"א ומיהו כיון דלאחר חצות חל עליו שם תענית מוטב שלא להתענות ואם רוצה יקבל עליו להתענות יום אחר ויקובל כאלו התענה היום כן נ"ל {{ממ|עי' סי' רפ"ח במגן אברהם ס"ק ז'}}: | {{אות סעיף|ב}} אסור להתענות בו שום תענית ומי שראה חלום שמתענין עליו ומתירא לנפשו ורוצה להתענות יתענה עד סעודה המפסקת דודאי מה"ת סגי כשיאכל פ"א ומיהו כיון דלאחר חצות חל עליו שם תענית מוטב שלא להתענות ואם רוצה יקבל עליו להתענות יום אחר ויקובל כאלו התענה היום כן נ"ל {{ממ|עי' סי' רפ"ח במגן אברהם ס"ק ז'}}: | ||
{{אות סעיף|ג}} אין נופלין על פניהם וא"א למנצח דכתיב ביה ביום צרה וא"א מזמור לתודה דבזמן הבית אסור להקריב שום קרבן הנאכל | {{אות סעיף|ג}} אין נופלין על פניהם וא"א למנצח דכתיב ביה ביום צרה וא"א מזמור לתודה דבזמן הבית אסור להקריב שום קרבן הנאכל בערב יום הכיפורים דממעט זמן אכילתו שהרי עכ"פ כל הקרבנות נאכלין ליום ולילה אחריו וביה"כ א"א לאכול ונמצא מביא לידי פסול ולכן נ"ל שלא יאמר ג"כ פרשת הקרבנות בערב יום הכיפורים אבל פרשת עולה מותר שאינו נאכל: | ||
{{אות סעיף|ד}} כבר נתפשט המנהג לעשות כפרות | {{אות סעיף|ד}} כבר נתפשט המנהג לעשות כפרות בערב יום הכיפורים דהיינו שלוקחין תרנגול זכר לזכר ותרנגולת לנקבה ולמעוברת ב' דהיינו תרנגול שמא הולד זכר ותרנגולת דאפילו אם הולד נקבה יתכפרו שניהם היא והולד כא' ואפי' ב' בני אדם יכולים ליקח כפרה אחת. ויש לוקחים למעוברת ב' תרנגולת ותרנגול א' ואמנם אף שכמה גאונים כתבו מנהג זה מ"מ מה שנשרש בלב ההמון שכל כפרת יום הכיפורים תולה בזה וכמעט שכפרות ואכילת מצה נחשב להם למצוה אחת וסוברים שאין להם כפרה ביוה"כ אם לא בתרנגול ועי"ז באים לידי איסור נבלה ח"ו שדוחקין זה את זה בקהלות גדולות והשוחטים ניעורים כל הלילה בפנים זעופים ואינם מרגישים בסכין ואי לדידי צייתי ואינם רוצים לבטל מנהג זה טוב יותר היה להם לסבב על ראשיהם במעות כמו שכבר נשרש בלב עמי הארץ שאם א"א להם להשיג תרנגול אזי מסבבין במעות שבאמת כן מצינו במנהג קדמונים שהיו מסבבים בזרעים {{ממ|כמ"ש בשם רש"י בשבת פ"ח}} ותחשב להם לצדקה ושלא יהיו נכשלים באיסור נבלה ח"ו ומכ"ש לפי מנהג הנכון ליחן הכפרות לעניים או לפדותן וליתן המעות לעניים ומי שיכול ורוצה מן המובחר אזי יקרא להשוחט לביתו באשמורת הבוקר ויהיה תיכף לסמיכה שחיטה אבל לא יחשוב שזהו כפרתו אלא יחשוב שכל מה שעושין לעוף הזה הכל היה ראוי לבא עלי {{ממ|כענין הכוונה בקרבנות}} והקב"ה ברחמיו עבור התשובה שעשה היפך הגזירה ונתקיים דוגמתו בעוף הזה {{ממ|כענין שכתב הרמב"ן ריש פ' לך לך בענין הליכת אברהם}} גם יזהרו שלא ידקדקו אחר כפרות לבנים וכבר נתפשט בין הנשים שאין לוקחין אחרים רק דווקא לבנים ומהדרין אחריהם ונותנין ביוקר והוא מדרכי האמורי וחק לעבודת כוכבים לכן יזהרו בזה אלא שאם ממילא יבא לידו לקנות במקח שאר תרנגולים יקנה אותו ולא יאמר כלום והמנהג לזרוק בני מעיהם לפי שנזונים מן הגזל והבני מעיים הם הכלים הראשונים שמקבלים הגזל לכן מרחיקים עצמן מלאכלם כדי ליתן אל לבו להרחיק עצמו מגזל: | ||
{{אות סעיף|ה}} אע"ג שחייב אדם לשוב בכל יום וכ"ש בעשי"ת מ"מ | {{אות סעיף|ה}} אע"ג שחייב אדם לשוב בכל יום וכ"ש בעשי"ת מ"מ בערב יום הכיפורים החיוב יותר ויותר שיהיה כל היום בתשובה ולקיים כמש"כ כי ביום הזה כו' לפני ה' תטהרו ור"ל כי בר"ה אין הקב"ה דן בעצמו אלא ב"ד של מעלה דנין אבל ביה"כ אזי הקב"ה בעצמו ובכבודו יושב על המשפט ומשגיח ולכן צריך כל אדם לידע בנפשו לפני מי הוא מטהר לפני ה' ולכן יראה לתקן הכל מה שעיות בין מה שבין אדם למקום וכ"ש שבין אדם לחבירו מן הגזל ואונאה וכל דבר הנוגע בממון ואונאת דברים כי עבירות שבין אדם לחבירו אין יה"כ מכפר עד שירצה את חבירו ולכן אפי' לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו ואם אינו מתפייס בראשונה יחזור וילך פעם ב' וג' ויפייסנו בכל פעם במין רצוי אחר וכל פעם יקח עמו ג' אנשים ואם אינו מתפייס בג"פ אינו זקוק לו אא"כ רצה לעשות לפנים משה"ד אלא יעמיד י' ב"א ויאמר בפניהם שכבר בקש ממנו מחילה {{ממ|מהרי"ל}}. וכשביקש ממנו זה כדין וזה אינו מוחל לו נקרא חוטא ואכזרי שאין זה ממדת ישראל אלא ממדת עמלק שעליו נאמר ועברתו שמרה נצח ומ"מ אם זה מכוין לטוב כדי שלא ירגיל בכך מותר ואם הוציא ש"ר א"צ למחול לו דאיכא ששמע בש"ר ולא שמע שבקש ממנו מחילה ולא נפק מחשדא ומ"מ אם רוצה במדת ענוה ימחול לו גם בש"ר ואם מת זה שחטא לו אין לו מחילה אא"כ יביא י' בני אדם ומעמידם על קברו וילך על קברו יחף ואומר חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו והם ישיבו לו מחול לך מחול לך ג"כ {{ממ|א"ר}} ואפי' הוציא עליו ש"ר ואם הוא מהלך ג' פרסאות ישלח שלוחו ואם חרפו לאחר מיתה א"צ לילך על קברו אלא יבקש ממנו מחילה במקום שביישו ואז צריך לעשות תשובה על שעבר חרם קדמונים שלא להוציא ש"ר על מתים: | ||
{{אות סעיף|ו}} ואם יש לחברו בידו ממון שיש לו תביעה עליה יודיענו אע"פ שחיברו לא ידע מזה כלל ועכ"פ יסדר לפני הרב ומ"ץ הענין בשלמות ובאמת בלא שקר דאל"כ אינו אלא כגונב דעת העליון וישאל היאך ינהג. כללו ש"ד כל דבר שבממון לא יסמוך על הוראתו כי היצה"ר יש לו התירים הרבה כ"א ישאל למ"ץ שיורה לו הדרך ע"פ דרכי התורה כדי שלא ישאר בידו ממון חברו בעול: | {{אות סעיף|ו}} ואם יש לחברו בידו ממון שיש לו תביעה עליה יודיענו אע"פ שחיברו לא ידע מזה כלל ועכ"פ יסדר לפני הרב ומ"ץ הענין בשלמות ובאמת בלא שקר דאל"כ אינו אלא כגונב דעת העליון וישאל היאך ינהג. כללו ש"ד כל דבר שבממון לא יסמוך על הוראתו כי היצה"ר יש לו התירים הרבה כ"א ישאל למ"ץ שיורה לו הדרך ע"פ דרכי התורה כדי שלא ישאר בידו ממון חברו בעול: | ||
{{אות סעיף|ז}} מצוה לטבול | {{אות סעיף|ז}} מצוה לטבול בערב יום הכיפורים אע"פ שהוא טהור מטומאת קרי ומכ"ש כששימש מטתו כדי שיהיה נקי וטהור ביום הקדוש ומ"מ אין מברכין על הטבילה ועיקר זמן הטבילה אחר חצות ומיהו הרוצה להקדים לא יקדים משעה ה' על היום שעה אחת קודם חצות והאומרים וידוי במקוה אינו אלא מנהג ואם הוא אסטניס שא"א לו לילך במקוה יטילו עליו ט' קבין מים ואפילו מים חמין הוא בערך ע"ו קווארט פולי"ש ויכול לשפוך אפילו מג' כלים רק שיתחיל בשני עד שלא פסק הראשון וכן בשלישי עד שלא פסק השני אבל ד' כלים אין מצטרפין והטובל עצמו במים שבכלים אינו כלום: | ||
{{אות סעיף|ח}} אפי' היא אבל בתוך ז' מותר לטבול בעיה"כ שעה קודם הלילה אע"ג דנוהגין לאסור רחיצה כל ל' טבילת מצוה שאני ושאר כל דיני אבילות כגון ישיבה ע"ג קרקע ובלא מנעלים נוהג עד הלילה דאין שום מעלה לעיו"כ משאר ערב יום טוב רק שמצוה לאכול: | {{אות סעיף|ח}} אפי' היא אבל בתוך ז' מותר לטבול בעיה"כ שעה קודם הלילה אע"ג דנוהגין לאסור רחיצה כל ל' טבילת מצוה שאני ושאר כל דיני אבילות כגון ישיבה ע"ג קרקע ובלא מנעלים נוהג עד הלילה דאין שום מעלה לעיו"כ משאר ערב יום טוב רק שמצוה לאכול: | ||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
{{אות סעיף|יד}} בעוד יום ודאי מדליקין נרות וידליק בחדר ששוכב שם כדי שלא יבא לידי תשמיש ואע"פ שי"א שאין מברכין על הנר ביוה"כ מ"מ המנהג הפשוט שמברכין להדליק נר של יוה"כ ואם חל בשבת פשיטא שמברכין להדליק נר של שבת ושל יוה"כ וגם שהחיינו ואמנם אז לא יברך שהחיינו בבהכ"נ: | {{אות סעיף|יד}} בעוד יום ודאי מדליקין נרות וידליק בחדר ששוכב שם כדי שלא יבא לידי תשמיש ואע"פ שי"א שאין מברכין על הנר ביוה"כ מ"מ המנהג הפשוט שמברכין להדליק נר של יוה"כ ואם חל בשבת פשיטא שמברכין להדליק נר של שבת ושל יוה"כ וגם שהחיינו ואמנם אז לא יברך שהחיינו בבהכ"נ: | ||
{{אות סעיף|טו}} מצוה להרבות נרות בבתי כנסיות דכתיב לקדוש ה' מכובד זה | {{אות סעיף|טו}} מצוה להרבות נרות בבתי כנסיות דכתיב לקדוש ה' מכובד זה יום הכיפורים שאין בו אכילה ושתיה מצוה לכבדו בנרות וכסות נקיה ונוהגין במדינתינו שכל בעה"ב עושה נר של שעוה לביתו וגם נוהגין לעשות נר בשביל נשמות אביו ואמו שמתו ואמנם גם בזה אדוקים מאד עד שמדליקין אפי' בהש"מ ויש למחות בידם ומ"מ ע"י נכרי נ"ל דמותר כיון שחושבין זה למצוה גדולה {{ממ|ע' בה' שבת כלל ה' סי' ו'}} ואם כבו הנרות ביוה"כ אסור לומר לנכרי לחזור להדליק וכן אסור לומר לנכרי לקבל שעוה הנוטף ואפילו לומר לו עיה"כ שידליק ויקבל השעוה אסור: | ||
{{אות סעיף|טז}} נוהגין להציע השולחנות | {{אות סעיף|טז}} נוהגין להציע השולחנות ביום הכיפורים כמו בשבת ונוהגין ללבוש הקיטל שהוא בגד מתים וגם אבל מותר ללבשו: | ||
{{אות סעיף|יז}} מאחר שהעולם מקפידים אם כבה נרו אף שלדעתי אין בו משום חשש דלפעמים נכבה מחמת רוח או מחמת חום מ"מ כיון שהעולם מקפידים בזה ראוי לכל אדם ליתן נרו לשמש ולא ישגיח עליו כלל וגם המותר יניח בבהכ"נ דבלא"ה למוצאי יו"כ מבטלין תפלת ערבית מתוך זה ולכן נכון לתקן כמו שכתבתי: | {{אות סעיף|יז}} מאחר שהעולם מקפידים אם כבה נרו אף שלדעתי אין בו משום חשש דלפעמים נכבה מחמת רוח או מחמת חום מ"מ כיון שהעולם מקפידים בזה ראוי לכל אדם ליתן נרו לשמש ולא ישגיח עליו כלל וגם המותר יניח בבהכ"נ דבלא"ה למוצאי יו"כ מבטלין תפלת ערבית מתוך זה ולכן נכון לתקן כמו שכתבתי: | ||