חיי אדם/ב/קמג: הבדלים בין גרסאות בדף

והנה ההמון חושבי' כששבים ביוה"כ נתכפר להם הכל ועל סמך זה הם עושים עונות בכל השנה כאלו הם ברשות עצמן ולכן יש שמתענין משבת לשבת בהפסקות ב' או ג' ימים רצופי' ועומדים ביוה"כ כל היום והלילה ואינם מגביהים ידיהם כלל וכיוצא בדברי' אלו מסיגופים ותעניות ובכל השנה הם עושים נאצות ותועבות גדולות ועליהם אמר המוכיח הגדול ר' ליב טארלער זל"הה משל נאה ואמר שפעם אחד נתאכסן אצל בעה"ב אחד וביקש ממנו למחול לו שאינו יכול לכבדו כראוי וא"ל אמת כי יש לי איזה אווזות שאשביע אותם לפטם אבל הם כחושות עדיין ואינן ראויין להתכבד ויהי היום לאחר איזה חדשים נזדמן עוד לאותו פונדק וקבלו הבעל הבית בסבר פנים יפות ושחט אווז וכבדו וכשישבו לאכול א"ל הבעה"ב זו היא מן האווזות שאמרתי שהם כחושות וא"ל המוכיח הלא א"א לפטם אווז רק ערך ג' או ד' וה' שבועות וזה כבר זמן רב והשיב שכך אני עושה כאשר האווז כבר מפוטם באופן שא"א לה עוד לאכול אין אני נותן לה לאכול כמה ימים וע"י התענית אז יכולה לחזור ולאכול וכן אני עושה לה תמיד עד זמן שאני רוצה לאכלה כך דרכו של יצה"ר כמש"כ הולך אחריה כשור אל טבח יבא ר"ל שהשור קוד' שחיטה מפטמים אותו והשור סבר שהוא לטובתו ובאמת הוא לרעתו והנה כל חיות הקליפו' הוא כשאדם עושה איזה מצוה והוא רשע ובזה מניצוץ הקדושה אשר מגיע לאדם בשכר מצותו כ"ז לוקח הקליפה והיא חיותו וכאשר ירבה אדם לפשוע הרבה עד שלא נשאר בו שום ניצוץ קדושה אזי מפתה אותו להתענות בסיגופים ותעניות ולשוב בתשובה ואז הוא כקטן שנולד ואז כשיחזור לחטוא הוא חוזר ליתן בו כח ומזה תראה כמה טועים אותן אנשים כי אפי' להסוברים דיוה"כ מכפר בלא תשובה היינו כשעבר עביר' במקרה אבל כשחוטא ואומר יוה"כ מכפר לכ"ע אין יוה"כ מכפר דאין קטיגור נעשה סניגור כדאיתא להדיא בגמרא ולכן אל יסמוך האדם על זה ויהיו כל ימי השנה אצלו כמו ימים נוראים רק שבימים האלו ראוי לאדם להשגיח יותר ויותר על מעשיו ועיקר גדול שבימים אלו ילך כל אדם לבית הכנסת ובה"מד לשמוע דברי תוכחות ומוסר שדורשים שם כמשאז"ל אוהב את התוכחות והאיש השונא תוכחת רחוק מאד מתשובה כמש"כ אוהב תוכחת יאהב ונאמר אוהב מוסר אוהב דעת ושונא תוכחת בער ונאמר מוסר רע לעוזב אורח שונא תוכחת ימות ונאמר אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין ונאמר לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך.

'''אשמנו''' ע"ש הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ה#טו|הושע ה טו]]}} עד אשר יאשמו ובקשו פני והוא לשון ואשמה הנפש ההיא פי' הרמב"ן בחומש שהוא לשון שממה שמהראוי שתהי' הנפש שוממה ויכלול כאן אכלתי דברי' האסורים נבלות וטרפות שקצים ורמשים {{ממ|ובידוע שבעו"ה אין אדם כמעט שניצול מאכילת שרצים ולפעמים שלאחר שאכל הבשר נודע שהיתה נבילה וטרפה והאוכל דברים המוחזקים בתולעים כגון מאלינש והירק שקורין קראפע דומה כאוכל במזיד וזה ידוע ובדוק ומנוסה שכל הקאשיקעס שנוהגים שמניחים בם בשר ודגים הם מלאים תולעים וכל אדם יכול לבדוק כי כאשר יכה אותו על השולחן יפלו תולעים הרבה אין מספר וכן הרעסיטעש והנפות שתולים איזה ימים בחנות ומרתפים ואפי' בבתים יש בהם ג"כ תולעים לרוב}}. אכלתי בלא ברכה לפניו ולאחריו: