אשל אברהם (אשכנזי)/סוד טעמים ונקודות: הבדלים בין גרסאות בדף

'''זרקא''' דא איהי שכינתא קדישא דאתקריאת הכי זרקא קדישא בגין דאיהי אבן יקרה דאתמר בה אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קיח#כב|תהלים קיח, כב]]}}. דלזמנין אזדריקת מעילא לתתא ולזמנין מתתא לעילא, איהי י' בריש א' ואיהי יו"ד בסופה, עלה אתמר מגיד מראשית אחרית {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מו#י|ישעיה מו, י]]}}. כמו שנרמז בתקונים דף נ"ז ב' ודף נ"ח א' ביוסיטא דאומר כנ"ל, ואומר וכד אית בישראל משכילים בחכמה דאיהי י' מחשבה עילאה, ידעין לזרקא לה להאי אבנא דאיהי בת יחידה לההוא אתר דאתגזרת, בגין דברתא באבא אתעבידת, הה"ד ה' בחכמה יסד ארץ {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ג#יט|משלי ג, יט]]}}. כלומר בחכמה דאיהו אבא יסד ברתא וכו'. ואומר ואע"ג דאיהי זעירא לתתא - לעילא לית לה סוף, והאי אבנא כבר נודע דאיהי בניינא דכל עלמין, ועלה אתמר אבן שלמה וצדק יהיה לך {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כה#טו|דברים כה, טו]]}}. כמו שנרמז בתקונים חדשים דף כ"א ב' דאומר כנ"ל, ואומר וכד איהי סליקת לעילא ברישא דכל רישין, שאלין בגינה מלאכיא אי"ה מקום כבודו, דלזמנין איהו בעלה ו' בין אבא ואמא, והכי צריך לסלקא מחשבתא בצלותא בהאי תגא דאיהי אבן מוכללת ומעוטרת דאתמר בה כל הזוקף זוקף בשם {{בב|[[בבלי/ברכות/יב/א|ברכות י"ב.]]}}. דצריך לסלקא לה לאתר דאתנטילת, דכדין כד סליקת אימא עילאה פרישת גדפהא ונטילת לה ופרחת בה עד דמטי לה לגבי בעלה, וכד סליקת ליה מתתקנא בכל עשר ספירן מתקשטת בכל תקונין ולבושין דילה כלהו מרקמן מכל גוונין דעלה, וחמש אור נהירין בה, בההוא זמנא מה כתיב בבעלה דאיהו ו' עמודא דאמצעיתא, וראיתיה לזכור ברית עולם {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ט#טז|בראשית ט, טז]]}}. כמו שנרמז בתקונים חדשים דף כ"ב א' דאומר כנ"ל. ואומר וכד מיחדא לון אמא לתרווייהו איהי אמרת לגבי י' עלאה דאיהו אבא דאקרי מלכא: מלכי ישפר עלך {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/ד#כד|דניאל ד, כד]]}}. ודא איהו מ'קף ש'ופר לישנא דשופרא, בההוא זמנא דמתחברת עם בעלה יימא לה אבא ה'ולך ס'גולתא, רחימא עם בעלה, בגין דאיהי סגולתא על תרין דרועין וגופא דאינון אברהם יצחק ויעקב, כמו שנרמז בדף הנ"ל בעמוד ב' דאומר כנ"ל, ואומר וכד האי זרקא אתגליא בעלמא, אתמר בה: על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון וגו' {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מ#ט|ישעיה מ, ט]]}}. עלי לך בנקודה עלאה מן סגולתא דאיהו חלם על צרי, כלומר כתר על חכמה ובינה, כמו שנרמז בתקונים דף ק"ז א' דאומר כתר על חכמה ובינה איהו סגולתא חלם על צרי, וכגוונא דתיבת שופר איהו רמז לחכמה כיון דבינה אומרת לחכמה מלכי ישפר עלך כנ"ל, הכי תיבת ש'ופר איהו רמז לבעלה דאיהו ו' ישראל סבא, רזא דאת ל' דאקרי מגדל דפרח באוירא, ובההוא סבובא דקא מסבב לה סחור סחור אתעביד בעגולא ט' כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ז ב' דאומר כנ"ל, והאי איהו רזא דמקף שופר. כלומר דשופר דאיהו דכורא דאקרי הכי שופר שהוא מלשון שופרא כנ"ל, איהו דמקיף לה סחור סחור, ולזמנין תיבת שופר איהו רמז לבינה, ואיהו אוף הכי רמז לדכורא דאקרי ק'ול ואקרי ש'ופר כמו שנרמז בזהר פרשת ויקרא דף ו' ב' דאומר קול השופר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יט#יט|שמות יט, יט]]}} תרי, קול חד - השופר תרי. והאי קול דנפיק משופר אוף איהו שופר אקרי, כד"א יתקע בשופר גדול {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/כז#יג|ישעיה כז, יג]]}}. ועל דא קול השופר הולך כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יט#יט|שמות יט, יט]]}}, כד"א כל הנחלים הולכים אל הים {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/א#ז|קהלת א, ז]]}}. וכוונתו הוא זה דהאי קול דאיהו ו' כד אתייא לתתא איהו אקרי זעיר, שכן ו' אע"ג דאיהו ו' עלאה באתריה בעמודא דאמצעיתא, עכ"ד כד נחית לגבי צדיק לאתחברא ביה זעירא אתקרי כמו שנרמז בתקונים דף ס"ג א' דאומר כנ"ל, ועל דא כתיב וחזק מאד. רמז דאיהו מסטרא דדינא שכן אורייתא אתייהיבת מתמן, נמצא דהאי קול איהו ו' דאקרי שופר, ואית שופר גדול דאיהו ו' עלאה, ואית שופר זעירא דאיהו ו' זעירא, ושופר זעירא דא אקרי שופר הולך, בגין דאחרא איהו שופר גנוז טמיר ולא הולך, כמו שנרמז בזהר חדש פרשת בלק דף פ"ט ב' דאומר כנ"ל. והאי שופר גדול דאיהו גנוז ולא הולך איהו ו' מיהו"ק דאצילות ממש, ועל דא אקרי הכי שופר גדול כגוונא דבינה עילאה דאתקריאת שופר גדול, ואיהו גניז אוף הכי כגוונא דבינה עלאה, ואינו הולך כגוונא דהאי שופר תניינא דאיהו ו' מסטרא דגליפו דחותמא דאקרי הכי שופר זעירא כד איהו לתתא דאתחבר בצדיק כנ"ל, אבל כד סליק לעילא ואתחבר באת ו' עלאה מאצילות ממש אוף איהו גדול אקרי, אבל כד הולך איהו בלחודוי זעירא אקרי, ובג"ד אקרי שופר הולך. וכגוונא דאיהו אזיל הכי אזלין כל אינון שבעין שייפין דגופא דאינון מצעדי גבר דמתתקנן כל חד וחד כדקא חזי ליה, ושאר תנועי כלהו אזלין בהדיה, הן למיזל הן למפסק הן לנגנא בחדוה הן למשתק הן למיהב דינא, כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף כ"ד ב' דאומר כנ"ל. ובארח כלל נפרש איזה עניינים הכרחיים ואחר כך נפרט לון, והיינו בקדמיתא בעי למנדע דמה דקא חשיב שבעין שייפין דגופא ואינון שבעין ותרין אתוון דאקרון שייפין דגופא כמו שכבר פירשנו לעיל, עכ"ד האי דאקרי שופר הולך איהו ו', והאי ו' איהו חד מאלין שייפין דאינון שבעין ותרין, ואת '''א'''' אוף הכי איהי בלחודהא קיימא לנטלא כלא, בגין דאת ו' ואת '''א'''' כלא רזא חדא איהו כמו שנרמז בזהר חדש פרשת בראשית דף ח' ב' דאומר כנ"ל. ושבעין ותרין שייפין דגופא אלין אינון שבעין ממנן דסחרין כורסייא קדישא, ואקרון דודים דעליהון אתמר נזכירה דודיך מיין {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/א#ד|שה"ש א, ד]]}}. דאינון אוף הכי ע' שמהן עלאין דאתקרי קב"ה בהו, ואלין אינון הנרמזים בו'יסע ו'יבא ו'יט כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף ט"ו א' ב' דאומר על ע' מלאכין דאינון רברבין ושליטין דאקרון דודים, נטלין דינא מההוא יין דמנטרא מאינון ע' שמהן דאינון נהורין טמירין, שכן אלין ע' דסחרין כורסייא קדישא לתתא נהירין מאינון ע' פנימיים, ודא הוא "מיין", מאינון נהרין עלאין דאקרון יינא דאורייתא, ואינון בוצינין עלאין דנהרין, רזא דע' שמהן דאתקרי בהו קב"ה בגין דאינון מאתן ושית סרי אתוון שייפין דגופא עלאה קדישא, ותלתין ותרין שבילין דאתכלילן ביה הא מאתן וארבעין ותמניא שייפין דגופא עלאה קדישא, רזא דאקרי אדם דשליט על כורסייא כמ"ש בסתרי תורה פ' וירא דף ק"ט א' דאומר כנ"ל. ואלין שבעין שמהן תתאין דקאמרן תליין מע' שמהן עלאין, וכלא איהו קשורא חדא, דכד מתחברן אלין ע' שמהן תתאין בכורסייא קדישא דאיהי אדנ"י ואתעבירו גופא לה, כדין כלהו ברזא חדא בכללא חדא אקרי, ויהו"ק הוא ובית דינו. כלומר מלכות ובית דינו, ודא רזא דאומר קרא ויהו"ק המטיר וגו' מאת יהו"ק מן השמים {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יט#כד|בראשית יט, כד]]}}. האי איהו רזא דשמא קדישא רזא דאקרי שמים דאינון ע' שמהן עלאין כנ"ל כמו שנרמז בזהר הנ"ל דף ק"ח ב' דאומר כנ"ל. ואומר סתרא דסתרין לחכימין אתמסר, שמא דא אקרי שמים וכו' ע"ש. והאי איהו רמז לדרגא דשיר משולש וע' שמהן תתאין דאתעבידו גופא למלכות דאתקריאת אדנ"י כנ"ל, איהו רזא דשמא דאלקים בכללא דכל שאר מלאכין דתליין מנהון דאינון בסוד לבושין לאלין מלאכים פנימיים, כמו שנרמז בזהר חדש פ' יתרו דף נ"ג א' דאומר על עשר כתות דמלאכין דכלהו מתלבשין ונהרין בגוונין דאנפין, ור"ל על המלאכין דאקרון גוונין דאנפין, כמו שאומר דגוונין אינון לבושין וכלא איהו לרמוז דכלהו מלאכין קדישין נכללין בגופא קדישא בר מהני דאינון מסאבין דליתהון בכללא דגופא, כמו שנרמז באדרת נשא דף קמ"ג ב' דאומר כנ"ל.