ירושלמי/סוטה/א/ג: הבדלים בין גרסאות בדף

{{שולי הגליון}}

==ציונים ומראי מקומות==

עי' מל"מ שם שפי' מתני' דאומרת טמאה לך מיירי אחר ששתתה דומיא דבאו עדים דאי קודם ששתתה הא כיון שאומרת טמאה אני כמי שאמרה איני שותה דלא מסתבר שכופין אותה לשתות, וממילא אסורה בתרומה משום נסתרה כמתני' דלעיל, ואע"פ שבדקוה המים תלינן שהיה לבעלה עוון או שיש עדים שזינתה.והיינו דאמר בירושלמי דע"כ כמשנה ראשונה שנאמנת דאי כאחרונה שאינה נאמנת, אף היתה אוכלת בתרומה. ובקר"א ו. דחה דהריו דודאי אי שתתה אינה נאמנת דלא תלינן במידי דלא שכיחי, אלא מתני' באומרת טמאה ורוצה לשתות. ובחידושי הגרי"ז הק' אכולן השנויין במתני' דמאי קמ"ל תיפו"ל משום דנסתרה ואינה שותה, ותי' דאומרת איני שותה ושבעלה אינו ורצה להשקותה קמ"ל שאינן יכולין לחזור בהן עי"ש וטמאה אני לך קמ"ל דאסורה בתורת ודאי ולא מספיקא. נ' דר"ל דלהבנת המל"מ דאין כופין אותה לשתות אם תחזור בה ישקוה אבל אי טמאה היא ודאי אינה יכולה לחזור. ועוד יש לומר דאי איסורה מספיקא אינה לוקה משא"כ אי ודאי, דאפי' אם נפ' דאסורה איסור גמור בספק הרי כתבו התוס' כח. שאינו אלא איסור עשה אבל אי טמאה ודאי לוקה, וכן ראיתי ביגדיל תורה ותליא באשלי רברבי אי לוקין מכח שויא אנפשיה חד"א עי' חזו"א אה"ע ב יז שהביא מהגר"א דלוקין ותמה עליו והדברים ארוכין