2,479
עריכות
שו"ת חתם סופר/ה/קמה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
רווחים מיותרים
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה לפורמט בידי מתנדבי האוצר) |
מ (רווחים מיותרים) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
'''רב | '''רב''' שלומים לך תלמידי הותיק הרבני המופלג מו"ה ישראל נ"י: | ||
'''אודות | '''אודות''' הצוואה של ר' זעליג ז"ל שחילק נכסיו לחמשה חלקים והשוה הבכור והפשוטים ובתו ואשתו וקרן קיימת הכל שוה בשוה ונסתפקו אם הצוואה קיימת או לא מפני שהתנה עמ"ש בתורה וכבר ראית בש"ס וטוש"ע ח"מ סי' רפ"א כל הנגזר מפי חז"ל על זה והנה עיינתי בלשון הצוואה וסידורה ולדעתי הצוואה קיימת בלי שום פקפוק וערעור כלל: | ||
'''הנה | '''הנה''' בפונקט שני בחלוקת הבית כ' פערלאססע איך דאז בית הנ"ל אין חמשה חלקים נעמליך חלק א' וכו' ר"ל אני מניח ביתי לחמשה חלקים חלק א' לפלוני וכו' יפה כתבת כי לשון מניח הוא לשון ירושה כפי שראית בש"ך סי' רפ"א סק"ח בשם דברי ריבות אבל לא עיינת במה שציוה הש"ך לעיין סי' רנ"ג סעיף ב' דמניח הוא לשון מתנה ויפול לשון ירושה והוא מתשו' הרא"ש שבטור שם וראיתו מוכרחת דמניח בשכ"מ הוא כמו יטול בברי דהנחה הוא היפוך מנטילה כדתנן אפי' אלו נוטלין ואלו מניחין ה"ז תמיד גבי לחה"פ וא"כ כבר נתקיימה הצוואה בלי שום פקפוק, ובגליון ש"ע שלי כתבתי בסי' רפ"א בש"ך סק"ח וז"ל צע"ג בתשו' דברי ריבות דשם מבואר דחשש למהרי"ק שאין לשון מניח משמעות של כלום דלולי כן היתה אמו זוכה מכח לשון מניח ואי ס"ד דס"ל שהוא לשון ירושה איך תזכה האם נמצא מוכח דליכא אלא ב' דיעות או דעת מהרי"ק דלית לי' משמעות של כלום ולא קיי"ל הכי ואידך דעת הרא"ש שהוא לשון מתנה והכי קיי"ל בש"ע סי' רנ"ג אבל לשון ירושה לית מאן דס"ל: | ||
'''אך | '''אך''' אפי' לפי דברי מעלתך שיהי' מניח לשון ירושה ויפה כתבת דמ"ש חלק א' וכו' האי חלק א' אינו לשון מתנה אלא שם דבר של חלק בעלמא ונמשך אחר לשון מניח שהתחיל בו מ"מ נ"ל כיון דבפונקט ששי כשחילק ממון ומטלטלין כ' ולזוגתי מ' רוזה יותן סך וכו' והשאר יחולק לשלשה חלקים חלק א' לבני וכו'. הנה נ"ל פשוט דהכל נמשך אל לשון יותן שהתחיל גבי אשתו שאמר יותן לזוגתי כך וכך וכו' והשאר יחולק לשלשה חלקים חלק א' לבני כאלו אמר חלק א' יותן לבני פלוני וחלק א' יותן לבני פלוני וכו' דלעולם אמרי' דדיבור הראשון מושך עצמו ואחרים עמו עד סוף כל הדבורים וכה"ג כ' מהרי"ק שרש צ"ז וז"ל והנה בצוואה זו אין כ' בה רק לשון הנחה וז"ל ועוד צותה להניח נו"ן דוקאטן לר' מנחם וכו' ואחר לשון זה נמשכו כל המתנות וכו' ע"ש הרי דהי' דן על תיבת הנחה שבתחלה להמשיכו על כל הצוואה וה"ה הכא. ובלאה"נ אפי' אי תיבת יותן דלגבי אשה לא יומשך אשארי מקבלי מתנה מ"מ הרי כ' והשאר יחולק לשלשה חלקים ויחולק הוה שפיר לשון מתנה כאלו אמר יותנו כמ"ש בתשו' הרא"ש כלל פ"ג סי' ה' ופסקו בש"ע סי' רפ"א סעיף ח' והרא"ש מייתי ראי' מפ' המוכר את הבית ומהתימה שכן מוכרע ממקומו במתני' פי"נ קכ"ו המחלק נכסיו על פיו ריבה לא' ומיעט לא' והשוה להן הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום הרי שהמחלק שלא אמר משום ירושה רוצה לומר במתנה וכן מבואר בלשון רשב"ם שם וזה ברור בלי פקפוק: | ||
'''וכיון | '''וכיון''' שזה ברור שמתנת המעות הי' בלשון מתנה המועיל והם בעצמם אותם האנשים שהניח להם הבית בפונקט ב' הנ"ל ה"ל ב' שדות לאדם א' שהרי לכל א' מהם יש לו חלק בבית וחלק במטלטלין אלא שחלקו בבית ניתן לו בלשון ירושה לדעת דברי ריבות וחלקו במטלטלין ניתן לו במתנה ושני שדות לאדם א' כל שיש בא' מהם לשון מתנה אפי' שלא הי' בתוך כד"ד מועיל אפי' לאותו שהוא בלשון ירושה ודברי הצוואה קיימת בכל מכל כל: | ||
'''והאמנם | '''והאמנם''' יש לפקפק קצת במ"ש הנימוק"י דוקא אם אמר בוי"ו העיטוף ותנתן אבל אם אמר תנתן בלא וי"ו אפי' באדם א' ושדה א' לא מהני לשון המתנה ללשון הירושה אלא אמרי' או תפוס לשון ראשון או לשון אחרון עכ"ל ורמ"א בהגה' הזכיר דעה זו בקיצור ע"ש ובנידון שלפנינו לא הומשכו הפונקטין בוי"ו העיטוף או בשאר לשון ולא עוד אלא שפונקט ה' מפסקת בין משפטי הבית למשפטי המטלטלין ומדבר במילי אוחרן במלבושי האשה וכלי ביתה ימי מגר אלמנותה וא"כ אפשר דלא מהני לשון מתנה דמטלטלין ללשון ירושה דבית אך היות כי דעת הנימוק"י בשם הרשב"א מייתי רמ"א רק בלשון י"א, ואנן הא כבר כתבנו לעיל דלדעת הרא"ש והטור וש"ע וסמ"ע וש"ך סי' רנ"ג וכן דעת ריב"ש כמ"ש ב"י שם דמניח לשון מתנה הוא וא"כ די במתנת הבית בפ"ע בלי צירוף המטלטלי' ולא באנו אלא לצאת ידי דעת דברי ריבות דס"ל מניח הוא לשון ירושה א"כ לא נחוש לזה לדעת הי"א הנ"ל כן נראה לע"ד בחפזי כתבתי דברי א"נ. פ"ב נגהי ליום ד' כ"ה תמוז תקע"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: | ||