חיי אדם/ב/קל: הבדלים בין גרסאות בדף

{{אות סעיף|א}} {{מרכז|{{גופן|4||'''דיני הסדר בליל פסח {{ממ|מסי' תע"ב עד סי' ת"פ}}'''}}}}<br>כבר כתבנו שכל א' מישראל חייב לאכול מצה המשומרת לשם מצוה בליל פסח מן התורה ולכתחלה המצוה שיאכל כזית מאותו מצה שמברכין עליו המוציא ועמו כזית שמברכין עליו על אכילת מצה דהיינו מן המצה הפרוסה ואחר כך כזית שאוכל עם המרור שכורכין כריכה ואחר כך אפיקומן. והטעם לאלו ג' זיתים שכזית ראשון הוא משום מצת מצוה וזה מה"ת אפי' בזמן הזה כדכתיב בערב תאכלו מצות. וכזית של כריכה הוא דיש מחלוקת במה שכתוב בפסח על מצות ומרורי' יאכלוהו דרבנן סברי דר"ל שיאכל עם הפסח מצה וגם מרור מצה בפני עצמו ומרור בפני עצמו והלל סובר דר"ל שיאכל שניהם עם הפסח ולכן מתחל' אנו עושין כדברי רבנן ואוכלין מצה בפ"ע ומרור בפ"ע ואח"כ זכר למקדש כהלל אנו אוכלין שניה' ביחד וכזית אפיקומן הוא במקו' פסח שנאכל באחרונה ולכן אוכלין כזית אפיקומן באחרונה {{ממ|תע"ג}}. ושיעור כזית הוא כחצי ביצה וחולה יכול לסמוך על הפוסקי' שהוא כשליש ביצה אם א"א לו לאכול ביצה {{ממ|תפ"ז}} והנשבע שלא לאכול מצה סתם וא"כ כיון שחל על מצת הרשות חל נמי על מצת מצוה וצריך להתיר השבועה ואם פירש שלא יאכל בליל פסח הוי שבועת שוא ולוקה ואוכל ואם אמר קונם אכילת מצה צריך להתיר נדרו {{ממ|תפ"ה}}:

{{אות סעיף|יט}} אם יש אנשים או נשים בבית אחד שאינם יודעים לעשות הסדר או אפי' ב' או ג' בתים יכול אחר לעשות להם דהיינו לאחר שעשה הסדר בביתו ואכל ובירך בהמ"ז הולך לבית אחר ועושה קידוש בשבילם והם ישתו ואומר הגדה לפניה' עד גאל ישראל ואז הם שותים כוס שני ואוכלין מצה ומרור ואוכלין כל צרכיה' אבל הוא אסור לאכול ולשתות עמהם שהרי כבר אכל אפיקומן בביתו ואפילו אם לא יאכל אפיקומן בביתו מ"מ לכתחלה י"א דאפילו שאר מצות אינו נכון לאכול בב' מקומות ואח"כ יברכו בהמ"ז ואם אינם יודעים יקרא עמהם מלה במלה ואח"כ ילך לבית השני והשלישי ועושה להם כסדר הזה ואח"כ הולך לביתו וגומר ההלל ושותה כוס ד'. ואח"כ ילך לבתיהם ויגמור עמהם ההלל או אם ירצה גומר הכל בביתו ואח"כ הולך לבתים אחרים או אם ירצה עושה הסדר תחלה בבית אחרים ואינו אוכל עמהם ואח"כ הולך לביתו ועושה הסדר {{ממ|תפ"ד}}:<br>{{מרכז|{{גופן|4||'''הסדר בקצרה</strong></big><br>'''{{ממ|א}}''' יכין מושבו מבע"י כפי יכולתו במצעות נאות ויהיו הכוסות שטופות ומודחות מבע"י ודינם כדין כוס של בהמ"ז כמבואר לעיל בהל' ברכות ויהיה הכוס שלם ומחזיק עכ"פ רביעית ואם אינו מחזיק רביעית לא יצא כדין ותיכף שיבא מבהכ"נ יעשה הסד' כדי שלא ישנו התינוקו' כדי שישאלו מה נשתנה ותהיה הקער' סדורה לפניו דהיינו שיניח בקערה ג' מצות ויכסה אותם במכסה כמו בשבת וי"ט אך מה שנוהגין לכרוך המצות ומניחין המטפחות בין מצה למצה הוא מנהג בורות. ועליהם הזרוע מימין. וביצה משמאל. מרור לברכה באמצע. חרוסת תחת הזרוע. כרפס תחת הביצה. מרור לכריכה באמצע וסדר זה אינו מעכב. והמי מלח יניח על השלחן והמי מלח יעשה מבע"י ואם שכח יתן המים תחלה ואח"כ יתן לתוכו מלח:<br>'''{{ממ|ב}}''' תיכף בביאתו מב"הכ מנהגינו ללבוש קיטל ואבל אינו לובש ומ"מ הלובש ג"כ לא הפסיד. אח"ז ימזוג הכוסות ואם יש לו משרת המשרת ימזוג להראות חירות:<br>'''קדש {{ממ|ג}}''' קודם שיקדש יזהיר לכל ב"ב זכרים ונקבות שישתו מן הכוסות עכ"פ רוב רביעית בפעם א' בלא שום הפסק ויש שמקמצין וכועסים על המשרתים אם שותין הרבה ועתידים ליתן הדין כי הוא מכשילם ומונעם מן המצוה ואם הפסיק בשתיה בכדי שתית רביעי' בשני כוסות ראשונו' יחזור וישתה ובשתי אחרונו' לא ישתה ואם שהה בין שתיה לשתיה כשיעור אכילת פרס לעול' יחזור וישתה כוס אחר. לא יקדש עד שתחשך דהיינו צאת הכוכבי' ואז יקדש כמ"ת בהגד' ואם חל בשבת אומר ויכולו ואם חל במ"ש אומר יקנה"ז ואם שכח להבדיל ולא נזכר עד שהתחיל ההגדה ישלים ההגדה דכיון דהבדלה צריכה כוס קבוע נראה כמוסיף על הכוסות ולכן ישלים ההגדה עד גאל ישראל ואח"כ יבדיל ואם לא נזכר עד אמצע הסעודה יבדיל בתוך הסעודה ויברך בפה"ג אם לא היה דעתו לשתות יין בתוך הסעודה ואם שכח עד אחר בהמ"ז יאמר הלל והבדלה על כוס ד' כיון דא"א בענין אחר {{ממ|מ"א וח"י}} וא"צ ליטול ידיו קודם קידוש אם לא שאין ידיו נקיות ירחץ מעט וקודם שיקדש יכוין שרוצה לקיים מצות קידוש וגם לקיים מצות ד' כוסות שכוס של קידוש הוא א' מד' כוסות ויש נוהגין לומר הריני מוכן לקדש ולקיים מצות ד' כוסות רק שצריכין ליזהר שלא יאמרו זה לאחר קידוש שהרי בירך על הכוס בפה"ג אלא דוקא קודם קידוש וקודם הגדה יכוין או יאמר לצאת ידי מצות סיפור יציאת מצרים:<br>'''ורחץ {{ממ|ד}}''' לאחר שקידש יטול ידיו דמדינא כל דבר שטיבולו במשקה צריך נט"י ואע"ג דבזמה"ז אין נוהגין כן רק מי שנוהג בפרישות מ"מ בליל פסח נוהגין ליטול כדין נטילה בלא ברכה כדי לעשות היכר לתינוקות כדי שישאלו.<br>'''כרפס {{ממ|ה}}''' אח"ז יטול פעטערזייל {{ממ|שקורין פעטרושקא}} או ירק אחר וטובל במי המלח ומברך בפ"הא ואם גדלו הירק בכלי בבי' כמו שנוהגין שנוטעין בצלים בכלי בבית אזי לא יברך בפ"הא רק שהכל:<br>'''יחץ {{ממ|ו}}''' אח"ז יקח המצה האמצעית וישברנה לב' חלקים דהיינו חלק א' גדול והב' קטן ממנו והחלק הגדול יניח תחת המפה לאפיקומן ויהיו נזהרין שיכרוך האפיקומן במטפחות שלא כבסו בקראכמעל כי הכרים מסתמא מכובסים בקראכמעל ממעל כנהוג. והחלק הקטן יחזיר לקערה ויהיה מגולה כל זמן אמירת הגדה רק כשמגיע לוהיא שעמדה לאבותינו אז נוטלין הכוס בידו אז יכסה המצה ואח"כ יגלה אותו עד שיגיע ללפיכך ואז נוטל הכוס ומכסה המצה:<br>'''מגיד {{ממ|ו}}''' אח"ז יגביה הקערה ונוהגין שכל בני ביתו מגביהין הקערה ולפעמים שאשתו נדה ואז מתביישת או שבאים לידי שחוק ולכן יותר נכון שלעולם לא תגביה אשתו הקערה כמו שנוהגין כמה גדולים ויאמר הא לחמא עניא. מוזגין כוס שני עד שישאל התינוק מה נשתנה אם אין שם תינוק ישאל בנו או חבירו או אפילו אשתו ואז יאמר עבדים היינו והנכון כמו שנוהגים היראים לפרש ההגדה בלשון אשכנז או בלשון שמבינים. שהרי גם נשים חייבות בכל המצות ובאמירת הגדה ולכן חיוב שגם המשרתת תשב אצל השלחן ותשמע כל הגדה ואם צריכה לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחוייבת לשמוע הקידוש ולכשיגיע לרבן גמליאל אומר כל שלא אמר כו' תכנס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותה שתשמע העשרה מכות שהביא על המצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל. וכשיגיע למצה זו צריך להגביה המצה להראותה למסובין ויש שנושקין אותה כדי לחבב המצוה בעיניהם וכן כשיגיע למרור זה. אבל כשיאמר פסח שהיו אבותינו כו' לא יגביה. וכשיגיע ללפיכך מגביה כ"א כוסו בידו עד שחותם גאל ישראל ואז יכסה הפת וישתה כוס שני וכבר נתפשט המנהג שמברכין על כל כוס וכוס ברכה ראשונה אבל ברכה אחרונה אין מברכין רק על כוס ד':<br>'''רחצה {{ממ|ח}}''' יטול ידיו כדין נט"י לאכילה ויברך:<br>'''מוציא מצה {{ממ|ט}}''' לפי שביו"ט צריך לחם משנה אך ברכת אכילת מצה צריך דוקא בפרוסה שהרי נקראת לחם עוני ומה דרכו של עני בפרוסה לכן מניחין הפרוסה בין ב' השלימות ולוקח שלשתן בידו ומברך המוציא ועל אכילת מצה ואחר כך מניח השלישית בקערה ובוצע מהעליונה ומהפרוסה מכל א' כזית ויאכל בהסיבה השני זיתים ביחד ואם א"א לאכול שניהם ביחד יאכל של המוציא תחלה ואח"כ מהפרוסה ולכתחלה ירסק היטב השני זיתים או הזית בפיו ויבלעם בבת אחת ואם קשה לו לבלוע יאכל מעט מעט רק שלא ישהה בכדי אכילת פרס מתחלת אכילת הכזית עד סוף אכילת הכזית:<br>'''מרור {{ממ|י}}''' אח"ז ירכך החרוסת דהיינו שישפוך לתוכו יין או חומץ כדי שיהא ראוי לטבל בו ויקח כזית מרור וכבר כתבתי שיפרר אותו מקודם כדי שיפיג טעם קצת אבל לא יניח להפיג כל טעמו ויטבלנו בחרוסת וינערנו ממנו דא"כ יבטל טעם המרור ויברך על אכילת מרור וצריך שילעוס המרור שיטעום הטעם המר אבל אם בלע ולא לעסו לא יצא אבל מצה אעפ"י שלא לעסו יצא והמרור לא יהיה כבוש מע"ל אפילו במים:<br>'''כורך {{ממ|יא}}''' אח"כ יקח כזית מצה מן השלישית השלימה כדי לקיים בה ג"כ מצוה ואם צריך לה למחר יקח מן העליונה או מן האמצעית ויקח עוד כזית מרור וכורכה עם המצה והנכון לטבל גם מרור זה בחרוסת ויאכל שני הזיתים בבת א' אם אפשר לו כדלעיל סימן ט' ויזהר שלא יסיח בדברים שאינו צרכי סעודה עד לאחר שאכל הכריכה שהרי ברכת אכילת מצה ומרור קאי גם על זה ומ"מ אם סח בדיעבד א"צ לברך. ודע דאין חילוק בין המרור שמברך עליו או זה שלוקח בכריכה דלא כששמעתי ממקצת בני אדם בשם כתבי האר"י שהם ב' מינים והם אינם יודעים בין ימינם לשמאלם שהרי ה' מיני ירק שיוצאין בהם מצטרפין זה לזה אפילו לקט מכולן כזית יצא אלא דהעולם נוהגים ליקח העליון של חריין לברך עליו שהוא נוח יותר לאכול וגם שהם הידור מצוה):<br>'''שלחן עורך {{ממ|יב}}''' אח"כ אוכל סעודתו ואין אוכלין צלי בב' לילות אלו אפילו בשלו ואחר כך צלאו בקדרה ואפילו בשר עוף אם לא לצורך חולה וביצים צלויות מותר ויש מקומות שנוהגים לאכול ביצים בשני לילות והמיקל בזה שלא לאכול תע"ב כי ממלאין כריסם ואוכלין אפיקומן באכילה גסה וכן אני נוהג והכל לפי שהוא אדם ישגיח על עצמו שלא למלאות בטנו:<br>'''צפון {{ממ|יג}}''' לאחר גמר סעודתו אוכלים מן המצה שמונח תחת הסיבה והוא נקרא אפיקומן ולכתחלה יאכל כ"א ב' זיתים א' זכר לפסח וא' זכר לחגיגה ועכ"פ לא יפחות מכזית א' ויאכלנו בהסיבה ויהא זהיר לאכלו קודם חצות ויקדים עצמו שגם ההלל יקרא קודם חצות {{ממ|ואם שכח לאכול אפיקומן עיין לעיל סי' ט"ו}} ואחר האפיקומן לא יאכל ולא ישתה שום דבר:<br>'''ברך {{ממ|י"ד}}''' אח"ז מוזגין כוס שלישי ונוטל מים אחרונים ומברך בהמ"ז ומצוה לחזור אחר זימון ונהגו שבעל הבית בעצמו מברך ולאחר בה"מז שותין כוס ג' בהסיבה ומברך ברכה ראשונה ואסור לשתות בין כוס ג' לכוס ד' ומ"מ אם הוא כוס גדול והיה דעתו על זה בשעת ברכה מותר לשתות ממנו כמה פעמים דהכל נחשב לשתיה אחת:<br>'''הלל {{ממ|טו}}''' אחר בהמ"ז נוהגין לפתוח הדלת כדי לזכור שהוא ליל שמורים ובזכות אמונה זו יבא משיח וישפוך חמתו על העובדי כוכבים ולכן אומרים שפוך חמתך כו' ואח"כ מוזגין כוס ד' ומתחילין לא לנו וגומרין ההלל ואומר יהללוך עד אתה אל ואינו חותם ואומר הלל הגדול היינו כ"ו כל"ח ואח"כ אומר נשמת וישתבח עד מעתה וע"ע וחותם עד חי העולמים ואפילו אבל בתוך ז' אומר הלל ולאחר שסיים הברכה מברך ושותה כוס ד' בהסיבה ואם רוצה ממתין עד שיאמר הפיוטים תחלה ואחר שתייתו מברך ברכה אחרונה אם שתה רביעית בפעם א' ואחר ד' כוסות אינו רשאי לשתות רק מים או לאקריץ יש להתיר אם צריך לשתות וכ"ש בליל שני דמותר אבל בכל דבר דין ליל ב' כלולה ראשונה:<br>'''נרצה {{ממ|טז}}''' חייב אדם לספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שינה ולכן יש קוראים אחר הסדר שיר השירים. ונוהגין. שלא לקרות על מטתו רק פ' שמע ולא שאר פסוקים שקורין בשאר לילות להגן להראות שהוא מאמין שהוא ליל שמורים מן המזיקים אבל אם לא קרא קריאת שמע בזמנו דהיינו שהתפלל מעריב קודם לצאת הכוכבים מחוייב לומר כל הג' פרשיות שהרי מחוייב לקרות ק"ש עכ"פ:<br>'''{{ממ|יז}}''' שאר דינים כגון שאין לו מצה שמורה אלא כזית או ששכח לאכול אפיקומן או מי שרוצה לעשות הסדר בהרבה בתים תמצא בכלל שלמעלה:<br>'''{{ממ|יח}}''' דין התפלות ידוע ומפסיקין לומר משיב הרוח בתפלת המוסף ביום א' ואם עשה מבואר בהלכות תפלה כלל כ"ד ושם כלל כ"ח:<br>'''{{ממ|יט}}''' נוהגין שלא לשמש מטתו ב' לילות ש"פ עפ"י האר"י ז"ל ואמנם כבר כתבתי שאין זה אלא להיראים שלא יכשלו ח"ו בעבירה אבל לא למי שיצרו תקפו אין לו להחמיר כלל כי אין בו אלא מידת חסידית ואין לך איסור בתשמיש מדינא באשתו הכשרה רק אבלות שלו או שלה ובט"ב ויום הכפורים: