חיי אדם/ב/צא: הבדלים בין גרסאות בדף

{{עוגןמ|א}} {{מרכז|{{גופן|4||'''המולחו והמעבדו {{ממ|סי' תצ"ט ות"ק}}'''}}}}<br>אין מולחין עורות שהוא צורך עיבוד וחייבין עליו וכן אין מולחין החלבים אפילו נשחטה בי"ט דדבר שאינו אוכל גמור שייך בו עיבוד. וכבר בארנו דבמלאכה דאורייתא לא התירו משום שמא ימנע ולא ישחוט וכן אסור לשטחן ע"ג יתידות דמוכח מילתא שעושה כן כדי שלא יסריח ויטעה לומר שהתירו אף המליחה וכן אסור למלוח בשר על החלב באויר דכיון דאין דרך בחול למלוח כן מוכח מלתא שעושה כן בשביל החלב ומ"מ מותר לטלטלו ולהצניעו משום הפסד דאין זה אלא מדרבנן והתירו משום שמא ימנע כו' {{ממ|תצ"ט}}:

{{עוגןמ|ב}} אע"ג דאין עיבוד באוכלין מדאורייתא מ"מ מדרבנן אסור כמבואר בהלכות שבת ולכן בשר שנשחט מעי"ט ונמלח והודח משום דם אסור למלחו שנית בי"ט כדי שלא יפסיד ואפילו קודם אכילה שהרי אין דרך למלוח בשר בשעת בישולו ואדרבה מדיחין אותו ממלחו בשעת הבישול וא"כ מוכחא מלתא שמולח רק לתקן הבשר ולכן אסור אבל מותר למלוח בשר אפילו נשחט מעי"ט להוציא דמו שאם ימלח מעי"ט ויצטרך למלחו עוד הפעם שלא יסרח אין טעמו כ"כ {{ממ|תק"י}} {{ממ|וצ"ע באגודה בעירובין פ"ח בהגהה שם}}:

{{עוגןמ|ג}} מיני דגים המתקלקלין כשיניחו זמן רב במלח מותר למלחן בי"ט אעפ"י שקרען מעי"ט אבל הדגים שהן משובחין כשמניחין במלח אסור למלחן בי"ט כשהיה יכול למלחן מעי"ט דהוי כמכשירי א"נ שאפשר לעשותן מעי"ט {{ממ|שם במ"א ודינו כדלקמן כלל צ"ד}}:

{{עוגןמ|ד}} היה לו בשר הרבה יותר ממה שצריך היום וצריך למלוח להוציא דמו ואם לא ימלח השאר יפסיד אם הוא בליל י"ט או ביום קודם אכילה או שרוצה לאכול היום עוד מותר למלוח אפילו כמה חתי' בבת אחת דהכל חדא טרחא הוא ואם כבר מלח מה שצריך לאותו יום מותר להערים ולומר אני חפץ לאכול חתיכה זו ולא מזו שכבר מלח וכן בכל חתי' וחתי' אלא אם כבר אכל וא"צ עוד היום אסור ואם נשחט בי"ט מותר למלוח על ידי הערמה זו אפילו אחר שאכל אם יש הפסד בוודאי כשלא ימלח דומיא שהתירו במסוכנת במלאכת שוחט סימן ז'. ונ"ל דה"ה דגים שהמלח מועיל להם אם קרען בי"ט לאכול מהם בו ביום ואם יניחן כך יפסידו בוודאי דמותר למלוח ע"י הערמה זו אפילו אחר אכילה אבל שלא לצורך היום אסור לקרען ופשיטא למלחן ובמקום הפסד גדול יש להתיר כמו במסוכנת כלל פ"ט סימן ז' ודוקא בענין שלא היה יכול לקרען ולמלחן מעיו"ט אבל אם כבר הוה בביתו מעיו"ט אסור כדלקמן סימן ו' ולעיל סימן ב':

{{עוגןמ|ה}} כשנשחט בי"ט וחושש שמא יפסיד וצריך למלחו להוציא דמו כמו שבארנו כיון שא"א למלוח עד שינקר מותר לנקר כל הבשר ע"י הערמה זו אבל אם נשחט מעי"ט לא ינקר אלא מה שצריך וטוב לשנות קצת אם אפשר אבל אחוריים דא"א ע"י שינוי יש להחמיר שלא לנקרו אם נשחט מעי"ט והיה שהות לנקרו מעי"ט ובמקום דחוק יש להקל לצורך י"ט:

{{עוגןמ|ו}} אם הבשר ביום ג' לשחיטתו ואם ישהה אחר י"ט יהיה אסור לאכלו כ"א צלי אסור לנקרו ולהדיחו על ידי הערמה שיאמר אוכל ממנו כזית כיון דהיה יכול לנקרן מעי"ט ועל ידי פשיעתו גרם לעצמו פסידא ואם כבר נקרו מותר להדיחו בי"ט דמ"מ ראוי לאכילה ואינו עושה מעשה רק ששופך עליו מים וראוי לכתחיל' שימלאו מים מעי"ט ויאכלו הקצבים חתיכה ממנה ואם אפשר להניח ההדחה עד י"ט ב' לא ידיחו בי"ט ראשון {{ממ|פ"ח ס"ס ת"ק}}:

{{עוגןמ|ז}} אעפ"י שבשבת אסור למלוח הרבה חתי' צנון דהוי כעיבוד אבל בי"ט מותר שא"א לעשותו מעי"ט ויש מחמירין גם בזה דאפשר לטבול א' א' במלח ויאכל {{ממ|סימן תק"י}}:

{{עוגןמ|ח}} מולגין הראש והרגלים ומהבהבין אותן באור אבל אין טופלין בסיד דמחזי כמעבד {{ממ|סימן ת"ק}} מותר למלוג תרנגולת אבל לא גדי שלם אפילו אם מולג לאכול העור {{ממ|תצ"ט}}:

{{עוגןמ|ט}} בהמה שנשחטה בי"ט מותר לטלטל העור ולתת אותה במקום דריסת רגלי בני אדם שבדרך הילוכם ידרסו עליו ולא יפסיד העור ואף על גב דגם זה אסור מדרבנן התירו בזה סופן משום תחילתן דאל"כ מימנע ולא שחיט {{נשמת אדם|א}} אבל לשטחה על גבי יתידות אסור דמוכחא מילתא שעושה זה לצורך העור {{ממ|תצ"ט מ"א דלא כב"ח}}: