חכמת אדם/קסד: הבדלים בין גרסאות בדף

{{עוגןמ|א}} {{מרכז|{{גופן|5||'''דברים שהאבל אסור בהם בכללן ודין מלאכה {{ממ|ש"פ}}:'''}}}}<br>אלו דברים שהאבל אסור בהם. במלאכה. ברחיצה. וסיכה ונעילת הסנדל. תשמיש המטה. אסור לקרות בתורה. ובשאילת שלום. ובכביסה. וחייב בעטיפת הראש. ובכפיית המטה: כל אלו אסור וחייב כל ז'. ואסור להניח תפילין ביום ראשון בלבד. ואסור בגיהוץ ותספורת. ושמחה: ואחוי הקרע כל ל'. וכל דברי אבילות נוהגין בין ביום ובין בלילה. וכולם אינן אלא מדרבנן אפילו ביום א' ואסמכוהו כלם אקראי כמו שנכתוב אי"ה כ"א במקומו {{ממ|שם}} ואבל העושה מלאכה מנדין אותו {{ממ|ט"ז סק"א}} ונ"ל דה"ה בכולם):

{{עוגןמ|ב}} מלאכה שנאמר והפכתי חגיכם לאבל הרי הקיש הכתוב אבל לחג ומה חג אסור בעשיית מלאכה אף אבל אסור במלאכה והטעם שאסרו במלאכה הוא כדי שלא יסיח דעתו מן האבילות לפיכך חלקו בדבר ואמרו כל ג' ימים ראשונים שצערו גדול ואבלו רב דנקבע ג' ימים לבכי כדלקמן ולכן אפילו עני המתפרנס מן הצדקה אסור מכאן ואילך שנתקרר מעט אם היה עני ואין לו מה יאכל א"צ להתפרנס מצדקה אלא עושה בצנעה בתוך ביתו ומ"מ אם אפשר לו להסתפק במלאכת ארעי ובצנעה כגון אשה וטוה בפלך בתוך ביתה ואם אין מספיק לו מתירין לו אפילו אומנות בתוך ביתו אבל אמרו חכמים תבא מארה לשכיניו שהצריכוהו לכך. ודין מלאכת הכתיבה כל מה שמותר לכתוב בח"המ כמבואר בחבורי ח"א הל' ח"המ מותר בימי אבלו וכל מה שאסור בח"המ אסור לכתוב בימי אבלו {{ממ|שם}}:

{{עוגןמ|ג}} כשם שהוא אסור במלאכה כך אסור לעשות מלאכתו ע"י אחרים אפילו ע"י נכרים ואם הוא דבר האבד מותר ע"י אחרים אפילו דבר האסור במועד משום טורח היינו משום כבוד המועד אבל הכא מאי איכפת לן בטורח של אחרים ולכן מותר אפילו הוא מעשה אומן כיון שהוא ע"י אחרים אבל הוא עצמו אסור לעשות אפילו דבר האבוד ואפילו ע"י עבדיו ושפחותיו או בניו ובנותיו אפילו גדולים אם מעשה ידיהם שלו אבל כשמעשה ידיהם שלהם אפילו קטנים מותרים. ומ"מ כיון דיש מקילין לגמרי בדבר האבד אפי' ע"י עצמו אם א"א לעשות ע"י אחרים ולכן יש להקל לאחר ג' ימים הראשונים או במקום הפסד מרובה אפילו תוך ג"י ואפילו הוא דבר שיש בו טורח ומעשה אומן רק שיהיה בצנעה {{ממ|שם}} אבל מה שאינו דבר האבוד אע"ג דיש דברים המותרין בח"המ משום כבוד י"ט אבל באבל אסורים אפילו ע"י אחרים {{ממ|סעי' י'}}:

{{עוגןמ|ד}} כשם שאסור במלאכה כך אסור לישא וליתן בסחורה ולילך ממדינה למדינה בסחור' ואם הוא דבר האבד שאם לא ימכור עכשיו יפסיד מהקרן נמכרת ע"י אחרי' ונ"ל דכ"ש בפרקמטיא וכן בכל דבר שנכתוב נעשית ע"י אחרי' דאם א"א לעשו' ע"י אחרים דמותר ע"י עצמו עפ"י אופנים המבוארים במלאכה {{ממ|ומה שכ' בש"ע ע"י אחרים היינו לפי שגם במלאכה כ"כ ומה שלא הגיה הרמ"א משום דהוא כ"ש ממלאכה}} ודוקא כשיהיה לו הפסד אבל אם לא יפסיד אלא שאם ימכרנה עתה ירויח יותר משאם ימכרנה אח"כ אסור ואם מסתפק שמא יפסיד מן הקרן צ"ע {{ממ|דלענין ח"המ כ' המ"א בסי' תקמ"א דספק דבר אבד מותר וא"כ י"ל דה"ה ק"ו בזה אך כתבתי שם בנ"א שזה אינו מוסכם וא"כ י"ל כיון דחמור מח"המ כ"ע מודים דאסור ומלשון רמב"ן שכתב הטור וז"ל אם שיירות באות כו' וחושש שיזולו הסחורות כו' ואצ"ל אם חושש שמא יפסיד מהקרן שלו משמע דמותר}} ומ"מ אם הוא דבר שאינו מצוי כגון שיירות או ספינות באו או שמבקשים לצאת ומוכרים בזול או לוקחים ביוקר מותר למכור ולקנות ע"י אחרים אפילו שלא לצורך תשמישו אלא לעשות סחורה להשתכר {{ממ|שם}} ועוד שהרי רש"ל בתשובה סי' ס"ו כ' דלפי הגמרא דילן אין איסור בפרקמטי' אף לאבל:

{{עוגןמ|ה}} מותר להלות בריבית לישמעאלים שרגילים ללות ממנו ע"י אחרים משום דהוי דבר האבד שאם לא ילוה להם ילכו לאחרים וירגילם לבא אצלו וכבר כתבתי בחיבורי ח"א בהל' ח"המ דה"ה למכור סחורה לרגילים אצלו מותר מטעם זה:

{{עוגןמ|ו}} מותר לשלוח לתבוע חובות מאדם שעכשיו מוצא אותו ואם ימתין לאחר ז' לא ימצא אותו וכן אם חושש שילך לו או שעדיו חולים מותר לעשות מורשה לדון עמו ולפי מה שכתבתי שם בשם הט"ז דמותר בחובות ח"המ בזמ"הז דחיישינן לקלקול חובות א"כ ה"ה באבלות נ"ל דמותר לעולם {{ממ|שם}}:

{{עוגןמ|ז}} אבל ששדהו ביד אחרים באריסות דהיינו לשליש ולרביע או בחכירות {{ממ|שנותן לו סכום מפירות השדה כך וכך}} וקבלנות {{ממ|שנותן לו מעות סכום ידוע}} הרי אלו עובדין כדרכן בימי האבל של בעל השדה דכיון שיש לאריס חלק בפירות אין לו לאריס להפסיד בשביל שבעל השדה הוא אבל ואפילו שלמו ימי חכירותם קודם האבלות ונשארו הם בשדה כמו שהיו מותרין שמנהג ידוע הוא דארעא לאריסותא עומד ומסתמא לא מסלק ליה וה"ל כמו מושכרת אצלו מעיקרא {{ממ|שם}}:

{{עוגןמ|ח}} ואם האריס נעשה אבל לא יעבוד הוא בעצמו אבל ע"י אחרים מותר לכ"ע שאין זה נקרא מלאכת האבל אלא של בעל השדה {{ממ|סעי' י"ב}} ונ"ל דמיירי אפי' במקום שאינו דבר האבד דאל"כ אפי' במלאכת האבל מותר ע"י אחרים כדלעיל סי' ג':

{{עוגןמ|ט}} וכ"ז באריסות אבל שכיר יום שעיבד שדה האבל אפי' בעיר אחרת לא יעשה שהרי זה הוא מלאכת האבל והוא בפרהסיא:

{{עוגןמ|י}} בד"א בשדה. אבל אם יש לאבל חמור או ספינה מוחכר או מושכר {{ממ|חכירות שייך בפירות ושכירות במעות}} ביד אחר אם עדיין לא כלה הזמן והוא שכרם קודם שהתחיל האבלות מותר לשוכר לעשות בהן מלאכתו דשכירות קניא וחשובים כשלו אבל אם כבר כלה הזמן קודם שהתחיל האבילות אעפ"י שדעתו להחזיק עוד בשכירות לחדש או לשבוע ה"ז לא יעשה בו מלאכה כיון שדרך בני אדם להחליף חמור וספינה לפי הזמן ולפי השכר שמתחלפים תמיד ולכן אינו דומה לשדה בסי' ז':

{{עוגןמ|יא}} וכן אפי' היה החמור או הספינה ביד אחרים למחצה ולשליש ולרביע יש אוסרין דדוקא בשדה מותר דלאריסות קיימא אבל כלים ובהמה נקראים לעולם על שם הבעלים ויש מתירין דכיון שהוא למחצה ולשליש כו' הוי דומיא דשדה:

{{עוגןמ|יב}} אם האבל בעצמו מושכר לאחר לא יעשה מלאכה בימי אבלו שהרי אפי' עני המתפרנס מן הצדקה אסור תוך ג"י ראשונים אפי' בצינעה מ"מ מותר לעשות מלאכתו ע"י אחרים ואפי' בדבר שאינו אביד והוא יקח השכר מן הבעלים שהרי עיקר המלאכה של בע"הב וכיון שנעשית ע"י אחרים אין כאן פרהסיא וא"כ דומה ממש לסי' ג' {{ממ|עיין ש"ך ס"ק י"ז נ"ל דעיקר קו' הרא"ש כיון דהוי פרהסיא וא"כ שפיר כ' בד"מ דע"י אחר מותר כיון דאינו פרהסיא ולכן משרתת בבית אסורה לעשות מלאכת בע"הב כדין שאר אבל ודוקא מלאכה או ללכת מן הבית דברים ששאר אבל אסור אבל מלאכת צרכי הבית כגון לאפות ולבשל והצעת המטה וכיבוד הבית וכיוצא בו מותרת שאפילו בע"הב אבל מותר לעשות כל צרכי הבית הצריך לו רק שלא יעשה מה שאינו צריך לו ולכן אפי' המשרתת בשכר מותר אבל השמש שאירע לו אבל אסו' לו לילך לב"הכ ולשמש בצרכי הקהל דכל מה ששאר אבל אסור אסור גם לשמש (סעי' כ"ב וט"ז שם}} ונ"ל דשוחט דמתא מותר לשחוט בתוך ביתו דמ"ש מאפיה ובשול אע"ג שנוטל שכר מהקהל בכל שבוע אבל אסור ליקח שכר בעד כל עוף ובהמה ששוחט דמה שהתירו למשרתת בשכר היינו משום שהוא בהבלעה כדרך לשכור משרתים אבל שלא בהבלעה אסור וללכת חוץ לביתו לשחוט אסור. ונ"ל דאם אין שם שוחט אחר אלא האבל ואין לצבור לאכול מותר לילך בלילה לשחוט דבלא"ה אין איסור כ"כ בלילה כדלקמן בכלל סי' קס"ז ואפילו ביום אפשר דיש להקל {{ממ|עיין בקו' מצבת משה סי' ז'}} ומותר לאבל לטחון קמח ולאפות לו פת אפי' מלא תנור אעפ"י שא"צ אלא א' מפני שהפת נאפה יפה ומיהו לטחון יותר ממה שצריך נראה דאסור ומ"מ אם טחן לצורך ימי אבלו והותיר מותר וכן מותר לקצוץ עצים לצורך ולהטיל שכר מה שצריך לימי אבלו ואם עשה יותר מה שצריך לאכול בדיעבד מותר ובלבד שלא יערים וכן כל מלאכות המותרים לעשות בי"ט מותר בימי אבלו {{ממ|ב"י וד"מ}}:

{{עוגןמ|יג}} היתה מלאכת אחרים ביד האבל אפי' בדבר תלוש כגון לארוג וכיוצא בו וכן סופר הכותב ס"ת שיכול לעשות בצינעה אפילו בקבלנות לא יעשה ואם הוא דבר האבד יעשה ע"י אחרים דדוקא לעיל סי' י"ב כיון שמושכר לחדש וכיוצא בו מותר אפי' באינו אבוד משא"כ הכא {{ממ|ש"ך ס"ק י"ט}} אבל מותר לקבל מלאכה בימי אבלו לעשות אח"כ ובלבד שלא ישקול ולא ימדוד כדרך שעושה בחול {{ממ|סעיף י"ז}}:

{{עוגןמ|יד}} היתה מלאכתו ביד אחרים בקבלנות בדבר תלוש קודם שנעשה אבל בביתו לא יעשו אבל מותרים לעשות בבית אחרים אבל אם שכרן בימי האבלות אסורים לעשות לו אפי' בבית אחרים ואם היה לו בקבלנות ביד אחרים קודם שנעשה אבל לבנות ביתו בחול לא יעשו אפי' הוא חוץ לתחום העיר דשמא יבואו שם ישראל ויאמרו שזה נתן לבנות בימי אבלו ולא ידעו שהוא בקבלנות ואם הקבלנים הם נכרים כיון שהוא חוץ לתחום אם אין עיר אחרת של ישראל בתוך תחומו של בנין זה מותרים לבנות בשבת וי"ט שחלו בימי האבל דכיון דבאמת הוא קבלנות וא"כ נכרי אדעתא דנפשיה קעביד ואינו אסור אלא משום חשד ובכ"הג ליכא חשד כיון שאין ישראל מצוים שם בשבת {{ממ|סעיף י"ח}}:

{{עוגןמ|טו}} בד"א בבנין אבל אם קבלו בקבלנות לחרוש ולזרוע שדהו י"א כיון דשדה לאריסות עומד מותרין לחרוש ולזרוע בימי אבלו של בעל השדה דליכא חשד וי"א כיון שאח"כ יראו שזה אינו נוטל חלק בפירות וידעו שהיה רק שכיר יחשדוהו שהיו שכירי יום וששכר אותם לעשות בימי אבלו {{ממ|י"ט}}:

{{עוגןמ|טז}} ב' שותפים חנונים שאירע אבל לאחד מהם נועלים חנותם שלא יעשה השותף בפרהסיא אבל יכול לעשות בצנעה בתוך ביתו אפי' בעסק השותפת ואם האבל אדם חשוב והשותפת נקראת על שמו שהכל יודעים שיש לאבל חלק בו אסור לשני לעשות אפי' בתיך ביתו ומ"מ כבר נתפשט המנהג להקל לאחר ג' ימים ומ"מ נ"ל בכל הדברים הנזכר בכלל זה ובאחרים ג"י הוא דוקא מיום ד' ואילך {{ממ|סי' כ"א}} ולכן ר"ל דבכל הדברים אין להקל אלא לאחר ג' ימים {{ממ|ועיין בקונטרס מצבת משה סימן ד'}}:

{{עוגןמ|יז}} ההולך ממקום למקום לסחורה ושמע שמועה קרובה אם יכול למעט בעסקיו ימעט וא"ל יגלגל עמהם {{ממ|סעי' כ"ג}} (דברי הש"ע לא זכיתי להבין על בוריו ומצאתי בריטב"א וז"ל פר"ח אם יוכל למעט בעסקיו שלא יקנה ושלא ימכור ימעט ויקנה צרכיו ע"י אחרים ואפי' למזונותיו ואפי' לאחר ג' וא"ל יגלגל עמהם שיקנה הוא עצמו צרכי הדרך ודברים שהם משום חיי נפש ואפי' תוך ג' ימים שאסור לעשות מלאכה אפי' לעני המתפרנס מן הצדקה הכא שהוא בדרך התירו לו לגלגל כבענין זה שאמרנו ונראה שה"ה שיעשה מלאכה כדי חייו כיון דהוא במקום שאין מכירין אותו ולא יטול מן הצדקה אם אינו לפי כבודו כי גדול כבוד הבריות כו' ונ"ל דאם הוא על יריד ולא ימצא עוד לקנות ולמכור דינו כדלעיל סימן ד':

{{עוגןמ|יח}} על כל המתים לאחר ז' אע"ג דמותר במלאכה ומכ"ש בסחורה מ"מ אם רצה למעט לא הוי כמקשה על מתו אבל על אביו ואמו נכון למעט כל ל' בסחורה {{ממ|ססעי' כ"ד וכמש"כ הב"י בבד"ה}} וי"א דגם בתוך ז' ודבר האבד דמותר על כל המתים אבל באביו ואמו אפי' דבר האבד קצת ימעט {{ממ|שם וע"ש בב"י}}:

{{עוגןמ|יט}} על כ"ה אסור עד ל' יום לילך בסחורה למרחוק דאיכא פרסום גדול ודומה לשמחה שהולך בשיירא ושמחים הרבה בדרך באביו ואמו עד שיגערו בו חביריו ויאמרו לו לך עמנו {{ממ|סעי' כ"ה}}: