חכמת אדם/קכו: הבדלים בין גרסאות בדף

{{עוגןמ|א}} {{מרכז|{{גופן|5||'''דין איסור יחוד {{ממ|סי' כ"ב}}'''}}}}<br>אסור להתיחד עם ערוה מהעריות בין חייבי לאוין ומכ"ש חייבי כריתות ומיתות ב"ד ולדעת רוב הפוסקים הוא מדאורייתא בין ישראלית ובין נכרית בין פנויה בין נשואה ומכין שניהם מלקית מרדות אם היה ע"ז ב' עדים חוץ מאשת איש ישראלית שאף על פי שאסור להתיחד עמה אם נתיחד אין לוקין שלא להוציא לעז עליה שזנתה ונמצא מוציאין לעז על בניה שהם ממזרים ומכ"ש שאין אוסרין אשה על בעלה בשביל יחוד לבד {{ממ|ובא"הע סי' י"א מבואר באיזה ענין אוסרה על בעלה}}:

{{עוגןמ|ב}} במקום שיש איש ואשתו עמו לא שייך שם איסור ייחוד שהוא בוש מפני אשתו וא"כ גם באנשים אחרים אין בהם יחוד שהרי אשה זו ובעלה משמרים אותם וכן הנשים האחרות אין בהם משום יחוד שהרי אשה לא תזנה בפני בעלה א"כ גם הנשים האחרות בושים לזנות אבל אשה לא תתייחד עם הנכרי אע"פי שאשתו עמו {{ממ|סי' כ"ב סעיף ג'}}:

{{עוגןמ|ג}} אפילו ב' נשים ואנשים הרבה אסור להתייחד אע"פ שהם כשרים דאין אנו בחזקת כשרות כ"כ אבל ג' נשים עם אנשים הרבה מותר ונ"ל דה"ה עם ב' אנשים לדעה זו {{ממ|סעיף ה' ב"ש ורש"ל לדעת הרמב"ם}} והט"ז כתב דאף הרמב"ם מתיר ב' אנשים עם ב' נשים:

{{עוגןמ|ד}} אבל איש אחד עם ב' נשים לכ"ע אסור ששתיהן נוחות להתפתות ואין בושה זה מזה ועם ג' נשים {{ממ|דזה מקרי הרבה}} ואין לבו גם בהן רש"י וסמ"ג מתירין אפי' איש אחד והרמב"ם ור"ת אוסרים וכ"ז לדעת הש"ע דפסק כהרמב"ם:

{{עוגןמ|ה}} אבל יש פוסקין דאשה אחת מתיחדת עם ב' אנשים שאינם חשודים בדבר איסור דמסתמא הם כשירים וכיון שהם שנים אין זה יחוד אבל בחשודים אפילו עם י' אסור והרבה נשים עם הרבה פרוצים דעת האחרונים נוטה לאיסור {{ממ|עיין בח"מ ססק"ט שכתב דלפ"ז אין נ"מ בדין זה דנשים הרבה עם אנשים הרבה דממ"נ בכשירים אפי' אשה אחת מותר ובפריצים אפילו הרבה אסור אלא שהש"ע אזיל לשיטתו דפסק כרמב"ם ואמנם הסמ"ג סוף הלכות א"ב פסק כדעת רמ"א ע"ש בשם ירושלמי דסוטה ואפ"ה כתב לדין זה דאנשים הרבה עם נשים הרבה וצ"ע ומיהו י"ל דהסמ"ג מפרש דוקא תלמידים שהם כשרים ומצאתי כן ביש"ש קדושין}} וכ"ז בעיר אבל בשדה או בלילה אפי' בעיר אפי' כשרים בעינן דוקא ג' אנשים דחיישינן שמא יצטרך א' לנקביו וילך ממנה ותשאר היא עם אחד ולפ"ז דוקא כשילכו עמה לשמור אותה א"כ השני מחוייב לשמור אותה אבל אם אין הולכין לשמור רק בהזדמן בעלמא מותר אפי' רק ב' אנשים דאם יצטרך א' לנקביו אז גם השני ילך עמו ותשאר היא לבדה דהא לא חיישינן שמא ישאר א' עמה במזיד דהא בעינן דוקא שיהיו אנשים כשרים ולא יעבור במזיד וכן בלילה לא מהני ב' אפילו כשרים דחיישינן שמא יישן אחד מהם וישאר השני עמה אע"ג דאפשר לו להקיץ חבירו שהרי מיירי בכשרים מ"מ ביני לביני מתיחד עמה אך האחרונים כתבו דאפי' אם אינם הולכין עמה לשומרה אסור אלא דוקא בג' אנשים ולכן נתפשט המנהג דהנשים לוקחין עמהם תינוק או תינוקות בדרך דאז כשתצטרך היא או התינוק לנקביו תלך היא עם התינוק ויש מן האחרונים שאוסרים גם בזה בדרך דלא מהני תינוק אלא בעיר אבל לא בדרך והט"ז מתיר דבודאי לא חיישינן שתזנה אלא דחיישינן כיון שהם לבדם אזי יפתה אותה וכיון שיש קטנה עמה יבוש ממנה וכשתלך לנקבים ילכו שניהם וישאר העגלן לבדו: {{בינת אדם|יו}}

{{עוגןמ|ו}} אשה שבעלה בעיר אין חוששין להתיחד עמה מפני שאימת בעלה עליה ואם היה זה גם בה כגון שגדלה עמו או שהיא קרובתו ופשיטא כשקינא לה בעלה עם זה לא יתיחד עמה אעפ"י שבעלה בעיר ודעת רש"י דלכתחלה אסור אפילו בעלה בעיר. ונ"ל דדוקא בביתה אין בה משום יחוד דחוששת שמא יבא בעלה אבל כשתלך היא לבית אחר א"כ אין אימת בעלה עלי' שהרי בעלה אינו יודע היכן היא ואם הלכה ברשות בעלה וכ"ש כשבעלה נתן לה רשות לדבר עם איש א' דבר סתר ולסגור הדלת פשיטא דאסור: {{בינת אדם|יז}}

{{עוגןמ|ז}} בית שפתחו פתוח לר"ה אין בו משום יחוד ואם פתוח לחצר שיש שם ג' בני אדם דנחשב ר"ה לטומאה צ"ע אם ה"ה לענין יחוד וכן אם דר בעליה ואם יש ב' חדרים זה כנגד זה והאיש בחדרו והאשה בחדר שכנגדו נ"ל דתליא בפלוגתא דלרש"י אסור ולרמב"ם מותר {{בינת אדם|יח}} והא דפתוח לר"ה דמותר רק ביום ובתחלת הלילה כ"ז שלא כלה רגל מן השוק אבל ב' או ג' שעות בלילה שכ"א יושב בביתו לא מהני פ"פ לר"ה {{ממ|ב"ה בשם כנה"ג}}:

{{עוגןמ|ח}} מותר להתיחד עם ב' יבמות או אשה וחמותה או אשה ובת בעלה או אשה ובת חמותה מפני שאלו הנשים שונאות זו את זו ואין מחפות זו על זו {{ממ|סעי' י'}}:

{{עוגןמ|ט}} אשה שיש עמה תינוקת קטנה שיודעת מה הוא ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה מחמת קטנותה מותר להתיחד עמה שאינה מזנה לפניה לפי שהיא מגלה סודה וכן תינוק בן ט' שנה וכבר ביארנו די"א דדוקא בעיר מהני אבל לא בדרך:

{{עוגןמ|י}} מי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות בין זכרים ובין נקבות מפני שאמותיהם באות לבית הספר לבניהן ואפי' במקום דליכא יחוד מ"מ אסור משום שמתגרה בנשים וכן אשה א' לא תלמד קטנים בין ז"ונ מפני אבותיהן שיבואו להתיחד עמה ואין המלמד צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר אלא הוא מלמד במקומו והיא בביתה והמ"מ כתב דדוקא מי שאין לו אשה כלל אבל כשאשתו במקום אחר מותר וע"ז סומכין המלמדים ללמוד בקהלות אחרות {{ממ|ב"ש ס"ק כ"א}}:

{{עוגןמ|יא}} אסור לת"ח לדור בקביעות בחצר שיש בו אלמנה אבל מותר להתאכסן אפילו בביתה בדרך שאין בו יחוד בדרך ארעי {{ממ|משמעות לשון הראב"ד שמשיג על הרמב"ם שאוסר אפי' בחצר וע"ז כתב דהפריז על המדה שלא אמרו חכמים אלא שלא יתאכסן עמה עכ"ל ר"ל בביתה אבל בחצר מותר אבל להתאכסן בדרך מקרה אפי' בביתה גם לראב"ד מותר}}:

{{עוגןמ|יב}} מותר לאב להתיחד עם בתו והאם עם בנה אפי' לדור בקביעות ועם אחותו התירו יחוד ארעי והמחמיר תע"ב:

{{עוגןמ|יג}} מי שאין לו אשה לא ישכור משרתת אלמנה אפילו יש לה בן אצלה דלא בכל שעה יהיה הבן שם והיינו אם הוא דר לבדו בבית:

{{עוגןמ|יד}} לא נחשדו על משכב זכור ועל הבהמה לפיכך אין איסור להתיחד עמהן ואם נתרחק אפי' מיחוד זכור ובהמה ה"ז משובח ומ"מ במדינה שרבו הפריצים יש להתרחק מלהתיחד עם הזכר ודוקא יחוד בעלמא אבל לשכוב יחד צריך להתרחק בכל מקום וכ"ש ב' רווקין אסורין לשכוב יחד ויש למחות ביד העושין כן:

{{עוגןמ|טו}} אסור להיות סרסור להביא נשים לחבירו לניאוף שנאמר לא תנאף כאלו כתיב תנאיף {{ממ|שבועות מ"ו ע"ב וסמ"ג לאוין ססי' ק"ג}} ול"ד לחבירו אלא אפי' לנכרי עובר: