אורים/חושן משפט/פד: הבדלים בין גרסאות בדף

'''הפוגם כו' '''  כתב הסמ"ע בשם ב"י דתקנה שהתקינו בו אבל פגמו בנו לא תקנו שבועה ועיין תומים מה שכתבתי בזה ולדינא הסכמתי עם הש"ך דאין חילוק בפוגם בין אבל בן כלל רק דלא אמרי' ביה אין אדם מוריש שבועה לבניו כדלקמן סימן ק"ח ע"ש:

'''לא יפרע אלא בשבועה '''  משום דפרע דייק דמפרע לא דייק לכך רמו רבנן שבועה עליו כי היכי דלידוק גמרא:

'''אלא בשבועה '''  ואם טוען הלוה פרעתיך ג' פעמים כל פעם דינר והמלוה אמר פעמיים ומשלישי אינו זוכר הדין עם הלוה ואם יש לו שטר או משכון חייב להחזיר ב"י ורשב"א סמ"ע ופשוט ועיין לעיל סימן נ"ט:

'''קושטא קאמר '''  עיין תומים מ"ש דאם תפס המלוה דנראה דאין לנדותו שישבע בהך דפרעו בעדים ובהך דדקדק לצרף פרוטה פרוטה ע"ש:

'''בין בכולו כו' '''  דסתם נאמנות מועיל להכל ובפרט דאין להשביע מספק ועיין בעה"ת שער כ"א ח"ד:

'''אבל אם הוא תוך זמנו וכו' '''  הסמ"ע הקשה דהא רבינו האי גאון חולק ומחייב שבועה וכן הקשה בהא דפסק מחבר דאי קטען השבע לי דמ"מ מחויב לישבע דזה לא מצינו בטור ורמב"ם וכן הק' בש"ך ועיין מ"ש בתומים ישוב לזה באריכות:

'''תוך זמנו '''  וכן כת"י למ"ד דאין נאמן לומר פרעתי אם פוגם צריך לישבע דלא עדיף משטר ות"ז אין צריך לישבע כן העלה הט"ז ונכון כמ"ש בתומים ועיין תומים במלוה ע"פ תוך זמנו דא"נ לומר פרעתי אם פגם החוב דפרע מקצת תוך זמנו אזלא החזקה והממע"ה ואי החשש דאפשר שלא יתחייב כלל לפרוע צ"ע:

'''פרעון ביני שיטי '''  דהואיל דנכתב על השטר ה"ל כאלו לא נעשה שטר יותר סמ"ע ובתשובת הרא"ש נאמר טעם אחר בשלמא בשובר בעדים יש לומר פ"א אתרמי ופ"א לא אתרמי משא"כ ע"ג השטר תמיד מצוי ליה ואם א"י לכתוב מצוים הרבה לכתוב ועיין תומים מ"ש הש"ך דבעינן דמודה הלוה שבידיעתו נכתב ביני שיטי. ואני כתבתי לחלק כשיש שובר ביד הלוה אז לא מהני אף שנכתוב הפרעון גם כן על השטר אבל כשאין שובר בידו רק נכתב ב"ש אזי לא הוי פוגם כמ"ש הרא"ש ולא מ"ל דנכתב בלי ידיעתו ע"ש. ועוד הנחתי בתומים בצ"ע אם פרעון הנכתב ב"ש הוא בניסן והוא הלוה טוען מקדם פרעתיך באדר והאמנתיך רק אחר כך בניסן ראיתיך מכחישני לא פרעתיך עד שכתבתי ב"ש אי הוה בכלל פוגם או לא וצ"ע:

'''כפוגם '''  וה"ה אם כתוב שזה שפרע היה בתורת הלואה ולא בתורת פרעון ג"כ לא הוי כפוג' כן משמע מהרא"ש בתשובה עיין תומים:

'''הוא כתב יד הלוה '''  דתו ליכא למיחש לזיופי ועיין תומים שכתבתי דצריך כת"י הלוה אפילו לדעת מחבר דמכשיר לעיל גרר ביני שיטי ואם בא לטרוף מן הלקוחות אפשר דאפי' כת"י הלוה אינו מועיל דחוששין לזיוף וקנוניא וצ"ע:

'''אמנה היתה בינינו '''  וא"כ העדים לא פעלו עולה כלל וכתב הסמ"ע והמלוה נאמן במגו ואין לזה מגו להוציא כיון דשטרו בידו עכ"ל ודבריו בלתי מובן דמה צורך למגו כאן הא במה שאמר שחייב לו שטרו בידו ואי לומר דאולי ידעו העדים מן אמנה ונפסל שטר חזקה על עדים שכשרים הם ולא פעלו עולה ואי דאין צריך שבועה ג"כ לא מטעם מגו רק חז"ל לא תקנו שבועה רק בפוגמת ולא בפוחתת ודבריו קשה להבין:

'''אא"כ יאמר השבע לי '''  ואין זה משיב אבידה דקי"ל לא ישבע דא"כ אתא לאערומי דמתיירא שיטיל הלוה עליו שבועה וא"י לישבע יאמר על מקצת שטר אמנה ובפרישה כתב לחלק בין תובע לנתבע ולא הבנתי דבריו ופשוט כמ"ש:

'''ונשבע הלוה וכו' '''  ולא מהני מגו דהוה מגו להוציא דשטר חספא בעלמא. ולמ"ד דאמרי' מגו להוציא בשטר מקוים צ"ל דהך דהכא באינו מקיים רק אפשר למצוא קיום ומ"מ פסול ועיין מש"ל בכללי מגו:

'''היסת '''  ועיין תומים אם אמר ת"ק היה ע"ת ולא נתקיים התנאי מה דינו ע"ש:

'''ע"א וכו' '''  עיין תומים שהארכתי במחלוקת הפוסקים אי טענו ע"פ העד כי הוא א"י אם פרע אם יכול להטיל שבועת המשנה ע"ש שהארכתי:

'''אחד '''  היינו עד כשר אבל קרוב או פסול אף דסבירא ליה לרמ"א דיכול להשביע ע"י הוגד לי היינו היסת אבל נגד שטר בשביעת המשנה בעינן לכ"ע כשר ועיין תומים ודלא כבית שמואל:

'''אלא בשבועה '''  אפילו לא טען השבע לי אנן טענינן ליה ואי מהני נאמנות עיין מש"ל בסימן ע"א באריכות:

'''אא"כ טען וכו' '''  עיין מש"ל גבי פוגם שטר באריכות בתומים כי הכל חד דינא אית ליה:

'''אין יורשיו גובים וכו' '''  דין זה צ"ע כי קי"ל דלא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו רק בשביעה הבא לפרוע מנכסי יתומים ועיין תומים שהארכתי ליישב דברי רא"ש דכאן איירי דהלוה חי ורוצה לישבע דפרעו אבל אם גם הוא מת אחר כך לכ"ע יורשי המלוה גובים שטרם בשבועת יתומים ע"ש: