תועפות ראם/קכג: הבדלים בין גרסאות בדף

{{עוגןמ|א}} בנדפס הגי' פי' אפילו לסטים ואינו מובן ופשוט דצ"ל שם פי' אפי' לסטים ישראל וכמש"כ כאן.

{{עוגןמ|ב}} פרט להקדש. בשדך פרט כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס.

{{עוגןמ|ג}} בשדך מכאן כו' כצ"ל והפי' שכ' רבינו כ"ה בירושלמי על ההיא משנה וכ"כ הסמ"ג לאוין רפ"ח ד"ז בשם הירושלמי וגי' הספרי לפנינו וחכמים מחייבים מכאן אמרו כו' ועיי"ש בז"א.

{{עוגןמ|ד}} פי' דגדיש מיקרי. עיין ב"ב ע"ב ב' רשב"ם ד"ה תורת גדיש עליו שכתב דאפילו כשהוא לבדו אינו שכחה כדדרשינן בספרי עומר ולא הגדיש עכ"ל והיינו פי' רבינו הרא"ם ובס' מילי דנזיקין לב"ב שם הניח דברי הרשב"ם בצ"ע דלמאי הוצרך לזה דהא מלקחתו ילפינן ליה כמש"כ הרשב"ם שם סד"ה שני עומרים כו' ועיין במשניות הנד"מ בתוס' אנשי שם פיאה פ"ו מ"ו ברע"ב ד"ה לא אם אמרת משכ"ש בשם ס' ש"ל.

{{עוגןמ|ה}} לא. ט"ס הוא וכן מחקה הווי העמודים בנדפס וכ"כ השם חדש.

{{עוגןמ|ו}} פ"ב והובא בחולין שם ושם אמרו באילן ב' שכחה ופיאה וכ"ה בנדפס וכאן ליתא ועיין בס' פאת השלחן סי' ד' סקל"ד שיטת הגר"א ועיין להלן סי' ק"ס שכתב שם רבינו שנים שבאילן.

{{עוגןמ|ז}} ראב"ע אומר מנין כו' כצ"ל וכן בת"כ ויקרא ה' י"ז איתא ראב"ע ועיי"ש באורך יותר ממשכ"ר כאן ובס' הרוקח בראש הספר סוף הל' חסידות הובא כלשון הת"כ אלא בדברי רבי שם שכתב הרוקח בזה"ל רבי אומר הה"א ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים וגו' ואם הכתוב ענש למי שבא לו ספק נפש אמור מעתה המגבה את הצדקות כו' עאכ"ו שתנתן לו נפשו עכ"ל אבל בלשון הת"כ לפנינו כתוב רבי אומר הה"א כו' קבע הכתוב פקוח נפש למי שבא לידו ספק נפש ולא ידע אמור מעתה כו':