תועפות ראם/שסו: הבדלים בין גרסאות בדף

{{עוגןמ|א}} בשו"ת עמק הלכה חאו"ח סי' נ"א כתב על הספרי דלא אמרו אלא בהיכל ועזרה אם נתץ לוקה ולא בהר הבית אלא איסורא אית ביה וה"ה לבית הכנסת לדעת המרדכי בפ' בני העיר ועיין מה שכתבתי למעלה סי' ק"ד.  

{{עוגןמ|ב}} וכ"כ הרמב"ם פ"ו מהל' יסה"ת ה"ז והיד המלך שם כ' ל"י מאין הוציאו רבינו וחפשתי עד מקום שידי מגעת ולא מצאתי כו' ונראה לי דרבינו מצא חילוק זה מרומז בספרי כו' עכ"ל וכבר כ"כ הרא"ם בפי' לרש"י בפ' ראה עיי"ש והגר"א בביאוריו לאו"ח ס"ס קנ"ב הערה מקורו דהא בהמ"ק גופיה סתרי' הורדוס בב"ב ג' ב' וכן בבהכ"נ לא לסתור אינש בהכ"נ כו' ועיין סוטה ל"ב סע"א ובשו"ת בית אפרים חלק יו"ד ובתשובות הרי"מ חאו"ח ס"ב וביד שאול ליו"ד סימן רע"ו ס"ק י"א.  

{{עוגןמ|ג}} את השם. לפנינו בספרי דברים פ' ס"א הגי' אות אחת מן השם וכ"ה במ"ס פ"ה ה"ו ובסמ"ג לאוין ג' ועיין מש"כ לעיל סי' שמ"ד אות ז'.  

{{עוגןמ|ד}} ר"ג בנדפס ריב"ז.  

{{עוגןמ|ה}} המוסגר הוספתי מהיראים הנדפס וכן מוסגר הקודם והמה מוכרחים להגיהם וכ"ה בהגמי"י רפ"ו מהל' יסה"ת ע"ש הרא"ם ולשון היראים הנדפס הוא כך ואם כתב אותיות של שם ולא נתכוון לקדשן בכתיבתן כדתניא בפ' הבונה כו' ואין שם אלו התיבות אין בהם קדושה אלא ההגמי"י כתב ע"ש הרא"ם כמש"כ במוסגר ואפשר לפרש דהך ואם כתב כו' אדלעיל קאי ואיזהו חול ונמחק ואם כתב אותיות של שם ולא נתכוון לקדשן בכתיבתן פי' שגם הם נמחקין כשמות של חול כמבואר במ"ס פ"ה ה"ג בדברי רבנן דר' יהודה מוחקו וכותב את השם וכ"ה בירושלמי שבת פי"ב ה"ה מיהו אף לפי מש"כ ההגמי"י בלשון היראים אין בהם קדושה ג"כ ר"ל דמותר למוחקו כדמוכח מהמשך דברי רבינו דמיירי בענין מחיקת השם דעובר בל"ת וע"ז כתב אם כתב אותיות של שם ולא נתכוון לקדשן בכתיבתן אין בהם קדושה והיינו ע"כ דמותר למוחקן וכ"כ המח"א בהגהות י"ד דל"ז ע"ב וז"ל אבל ראיתי בהגמי"י שהביא משם הרא"ם דכל שלא נתקדש השם מותר למוחקו כו' הביאו הברכ"י יו"ד סי' רע"ו סי' כ"ד דין ט' ועיי"ש בברכ"י שכ' בביאור דברי רבינו כתב אותיות של שם ולא נתכוון לקדשן בכתיבתן דר"ל דלא נתכוון לכתוב השם כי אם נכחב בבלי דעת כההיא דנתכוין לכתוב יהודה וזהו שאמר כתב אותיות של שם ובכה"ג דוקא כתב רבינו אין בהם קדושה ומותר למוחקו משא"כ היכא דרוצה ומכוון לכתוב השם וכתב השם אלא שלא נתכוון לקדשו כמו שצריך לומר או לכוין בכל אזכרה שכותב שהוא לשם קדושת השם אבל כתבו בפשיטות כמו שהוא כותב בשאר תיבות שהוא יודע משמעותן וכותבן נהי דלס"ת מיפסיל אבל לענין מחיקה אף שלא נתקדש השם שם מיהא הוי ולקי עליה אם מחקיה וכדעת הפר"ח בנימוקיו לספר המדע פ"ו דיסודי התורה עיי"ש ויפה כתב הברכ"י לפמש"כ רבינו כאן וטעמא דבכל [כצ"ל] דבר התלוי בקדושה בעינן כוונה כדתניא בנזיר הקדש טעות בה"א אינו הקדש ע"כ ובנדפס ליתא הרי דרבינו מיירי להדיא בכה"ג דהיה הקדש בטעות פי' שנמצא השם כתוב בטעות שלא כיון לכותבו וכההיא דנתכוין לכתוב יהודה משא"כ היכא דידע שכותב שם אלא שלא כיון לקדשו אין זה שייך להקדש בטעות והבן. וכ"כ בס' משנ"ח סי' ג' להוכיח מהא דאמרינן בפ"ק דערכין והביאו רבינו בסמוך נכרי שהקדיש קורה והיה שם כתוב עליה דיגוז ויגנוז דבסתמא היינו שיודע עכ"פ שכותב אותיות השם רק שלא היה במחשבתו לשם קדושת השם אסור למוחקו ולאבדו והסמ"ק לא קאמר דמותר למוחקו אלא היכא שנכתב שלא מדעת שאינו יודע אם כותב אותיות השם כלל והוי כמתעסק דפסול בקדשים עיי"ש וכ"כ הפ"מ ח"א שאלה מ"ה דדוקא בכה"ג שנתכוין לכתוב יהודה דהוי כנכתב בפי' שלא לשמו אבל בסתמא שנכתב השם נראה דבדיעבד כשר השם ואסור למוחקו וחייב מלקות עיי"ש והוא דלא כמהרש"ל בביאוריו לסמ"ג לאוין ג' שהקשה שם עמש"כ הסמ"ג שם ובלבד שנתכוון לכתוב שם דכוונה בעינן כדמוכח בשבת ובסופרים דתניא הרי שהיה צריך כו' וז"ל מהרש"ל קשה דילמא התם דוקא שנתכון לכתוב יהודה הוא דאינו קדוש אבל סתם הוא חמור יותר וי"ל מדאמרו שאף בהעברת קולמוס אינו מקודש א"כ ממילא שמעינן דסתם נמי לא עדיף יותר דאל"כ למה לא יהא מהני הכא לכתב יהודה אף בהעברת קולמוס עכ"ל דאם כוונת הסמ"ג כדברי רבינו היראים לק"מ קושיית מהרש"ל ועיין באו"ז ח"א הל' תפילין ס"ס תקנ"ו שכ' דבמ"ס ובירושלמי איכא שלש מחלוקת בדבר דלת"ק דר"י מוחקו וכותב את השם ולר"י מעביר עליו קולמס ומקדשו וחכ"א אין השם מן המובחר הלכך מעכבו פי' קודרו לזה השם וכותב שם אחר וסיים שם בזה"ל ומיהו אין הלכה כת"ק דר"י חדא שלא הוזכר בתלמוד שלנו כו' אלא הלכה כחכמים דאמרו אין השם מן המובחר כו' עיי"ש ומדברי רבינו כאן נראה דלחכמים שאמרו אין זה שם מן המובחר ס"ל דאין להעביר עליו קולמס ולקדשו אלא מותר למוחקו ועיין בחו"י סי' ט"ז ובישועות יעקב ליו"ד סי' רע"ו בדברי נכד המחבר אריכות דברים בדברי היראים ועיין יד שאול ליו"ד סי' רע"ו סק"א.  

{{עוגןמ|ו}} בקשתיו ולא מצאתיו. שם חדש.  

{{עוגןמ|ז}} אלא. צ"ל אלמא וכ"ה בנדפס ודע דמדברי רבינו אין להוכיח שפסק כחכמים דר"י שאין זה מן המובחר דאפי' לר"י יש להוכיח דאם כתב שם שלא בכוונת קדושה אינו קדוש מדבעי העברת קולמס והשם חדש כ' עמש"כ הב"י יו"ד סי' רע"ו בבד"ה היה לו לכתוב השם כו' עד והלכה כרבנן דאמרי אינו מקודש וכתבו רבינו ירוחם עכ"ל וז"ל הש"ח ולא ידעתי אמאי לא הביאו ג"כ משם רבינו או בשם הגמי"י עכ"ל ובאמת בדברי רבינו אינו מבואר דהלכה כרבנן וכנ"ל אלא דלפמש"כ מהרש"ל בביאוריו לסמ"ג הבאתיו לעיל אות ה' ראיה דהלכה כרבנן דאל"כ אין ראי' משם אבל לפמש"כ שם דלא כמהרש"ל א"ש דלא הביא מדברי רבינו.  

{{עוגןמ|ח}} כגון על קלף כו'. ז"ל הסמ"ג לאוין ג' שאם כתב שם על יריעה בס"ת או תפילין ואפי' בטעות שכל היריעה קדושה עכ"ל. ולמד שם ד"ז ממש"כ בה"ג כתב שם שלא במקומו פי' במקום שאינו ראוי ליכתב לא קדיש כולי' גליון דידיה כדתניא הי' כתוב על ידות הכלים כו' מכלל זה אתה למד שאם כתב שם על יריעה כו' וכתב בס' משנת חכמים סי' ג' וז"ל ולכאורה הא דהביא הסמ"ג בשם בה"ג הוא מפורש בתלמוד וי"ל דבה"ג אתי לאשמעינן בזה טובא כו' ובה"ג דכתב בלשונו שכתב במקום שאינו ראוי לכתוב ולא כתב במקום שא"צ לכתוב ש"מ דעל היריעה הוי מקום שראוי לכתוב ואף אם נכתב בטעות קדושת השם עליו לענין גליון עכ"ל ועיי"ש שכתב דהיינו ללשון הא' שפרש"י בערכין ו' א' ד"ה שם שלא במקומו אינו קדוש דכל שנכתב על היריעה קדוש אף הגליון ודוקא ידות הכלים או קורה לא קדיש כ"א מקום השם משא"כ בכתב על היריעה דקדיש אף הגליון ודלא כלשון הב' שפרש"י שם בכל ענין לא קדיש הגליון כ"א בכותב כל המקרא עם השם עכ"ד שם ובמחכ"ת לא עיין בפנים דברי הבה"ג בהל' סופרים סי' ע"ה שכתב שם בזה"ל שם שלא במקומו לא קידש כולי' גליון דיליה כדתניא הי' כתוב על ידות הכלים כו' הר"ז יגרור ויגנוז עכ"ל ומש"כ הסמ"ג פי' במקום שאינו ראוי ליכתב הוא מדברי עצמו ולאו מלשון בה"ג הוא וכן מה שסיים הסמ"ג פי' יחתוך מקומו ויגנוז ג"כ מדברי עצמו הוא ואינו בבה"ג כמפורש לפנינו בבה"ג וא"כ אין לומר דהסמ"ג למד מדברי בה"ג שכ' במקום שא"ר לכתוב ולא כתב במקום שא"צ לכתוב כו' אלא פשוט דכוונת הסמ"ג למש"כ בה"ג כולי' גליון דיליה דבגמרא ליתא ש"מ דדוקא שם שלא במקומו לא קידש כולי' גליון דיליה אבל שם במקומו דהיינו על יריעה כו' שכל היריעה קדושה והוא ברור בפי' דברי הסמ"ג ובדברי רבינו מפורש ככל דברי הסמ"ג ולא הביא כלל מדברי בה"ג ובנדפס כתוב תיבת "הגה"ה" קודם ואם כתב שם במקומו כו' וכאן ליתא והסמ"ג שם הביא דברי הרר"א ממיץ ועיין בביאור מעשה בצלאל לספר הריקאנטי סי' מ"ד מש"ש ע"ד רבינו שאפי' שם אחד שכתוב על הקלף אוסר כל הקלף לשורפו ועיין בהרא"ש פ"ג דמ"ק סי' ס"ד ובק"נ שם אות קמ"ג. ובמש"כ המשנ"ח הנ"מ בין ב' הפירושים שברש"י ערכין ו' א' הוא דלא כהש"ג פ"ד דשבועות שכ' שם דלל"ר השם עצמו הוא קדוש אפי' נכתב שלא במקומו משא"כ ללשון הב' שפרש"י ר"ל דלא קדיש השם כלל מאחר שנכתב שלא במקומו ואחרי ד' הש"ג נמשך הב"א בחי' לשבת דק"כ ע"ב דלפי' הב' שברש"י שֵֹם שלא במקומו אין השם קדוש אלא שכ' שם דלא קדוש מה"ת אלא מדרבנן וכ"כ מהריא"ל בעטור סופרים שלו למ"ס פ"ד ה"א וז"ל שם בל"ק דהיכא דנכתב השם שלא במקומו אין השם קדוש ושרי למוחקו כו' דהעיקר כל"ב דרש"י ז"ל דהשם עצמו קדוש אף שלא במקומו כמש"כ רש"י שם במקומו בעצמו עכ"ל [ונראה דט"ס בדבריו ותחת ל"ק צ"ל ל"ב וכן להיפך] אבל המשנ"ח השיג על הש"ג דבאמת בשם עצמו לכולי לישנא קדוש מן התורה ואסור למוחקו בין שנכתב במקומו ובין שנכתב שלא במקומו ולא נ"מ אלא לענין המותר ממקום השם וכ"כ היד שאול הל' ס"ת סי' רע"ו סע"ק א' ועיין בסמוך אות י"ג.  

{{עוגןמ|ט}} וכתוב שם למעלה [ירמי' ל"ו כ"ד] ולא קרעו את בגדיהם המלך וכל עבדיו מכלל דהיה להם לקרוע כ"ה בסמ"ג שם ע"ש רבינו הררא"ם ועיי"ש בביאורי מהרש"ל שכ' דמשכ"ר אם כ' שם בסתו"מ אפי' בטעות אינו רשאי כו' נלמד ג"כ מהך דמ"ק דהא לא האמינו לירמיה שמפי הגבורה נאמרה א"כ היה נראה בעיניהם כטעות דאין לך טעות גדול מזה ואעפ"כ קצף ה' עליהם דהיה להם לקרוע אפי' לפי דעתם.  

{{עוגןמ|י}} שדרכו כו' לשון הנדפס שאין דרכו ליכתב פי' שלא על הקלף כו' ונכון.  

{{עוגןמ|יא}} מקודש כו' לשון הנדפס ששם במקומו מקדש אף שלא במקומו וטעמא כו' ונכון.  

{{עוגןמ|יב}} ראיתי בס' הראב"ן שכ' כל הטפל לשם מלפניו אינו נמחק שהרי קדשו השם כגון לה' כה'. מלאחריו כגון אלקינו אלקיכם נו וכם נמחק. והוא תמוה ונראה שט"ס שם וצ"ל בהיפך מלפניו נמחק מלאחריו אינו נמחק כמבואר ג"כ בדברי רבינו סוף סימן ובס' יד שאול להל' ס"ת סי' רע"ו דין י"ב הביא מש"כ היראים דמ"ש הטפל לשם מלפניו נמחק היינו בכותב שלא במקומו דוקא ותמה עליו דהא כל שהשם במקומו דמקדש אף לפניו היינו שיש עליה קדושה על כל היריעה אבל לא עדיף מקדושת ס"ת בעצמה עיי"ש ובאות הסמוך בארתי דברי רבינו וא"ש.