תועפות ראם/שמח: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ניווט כללי עליון}}

{{עוגןמ|ה}} המוסגר הוספתי מהיראים הנדפס. ודברי רבינו צריכין ביאור דזה ברור דעיקר הלאו ואבן משכית לא תתנו וגו' פי' להשתחות עליה אפי' לשמים וע"ז אמרו חז"ל השתחואה הוא פישוט יו"ר דאילו להשתחות לע"ז אפילו בלא פישוט יו"ר חייב כמבואר בהוריות ד' א' ולענין עיקר הלאו להשתחוות עליה לשמים אינו עובר אלא כשהשתחוה דוקא ולא משעה שהוא נותן אבן משכית ע"מ להשתחות וראיה ברורה לזה ממשאה"כ ומזרעך לא תתן להעביר למולך ואמרו בסנהדרין ס"ד ב' מסר למולך ולא העביר יכול יהא חייב ת"ל להעביר ופרש"י לא תתן להעביר משמע ליה לתנא נתינה הבאה לכלל העברה ולא משמע לי' נתינה ע"מ להעביר לחיוביה על נתינה לחודי' עכ"ל וה"ה נמי במקרא זה ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה היינו נתינה הבאה לכלל השתחואה ואינו חייב אלא כשהשתחוה דוקא אלא לענין הנכלל במקרא הזה ג"כ לשם ע"ז והוא דבר הלמד מענינו כמו הלאו הראשון לא תעשו לכם אלילים והלאו השני ופסל ומצבה לא תקימו לכם שמדבר במצבה שנעשית לשם ע"ז כמ"ש לא תקימו אלו מרקוליס כו' עז"א רבינו שמשעה שנותן להשתחות [ובנדפס הגי' שמשעה שנותן לבו להשתחות ואולי תיבת לבו ט"ס וצ"ל אבן] עובר משום נתינה וה"ר מקדושין ועיין בהרא"ש פ"ק דר"ה סי' ה' ובק"נ שם אות כ'. והנה הרמב"ן ריש פ' שופטים והחינוך מ' שמ"ט כתבו הטעם באבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה אפי' לשמים מפני שהוא נראה כעובד לשכיות ההם וכ' ע"ז הווי העמודים וק"ק דא"כ היכי פריך בע"ז מ"ג ב' ומי חיישינן לחשדא כו' והא מדאורייתא חיישינן הכא לחשדא ומאי משני נמי רבים שאני הא בפ' הקורא עומד מוכח דאפי' רבים אסור דפריך מאי אריא רב אפי' כולהו נמי עיי"ש עכ"ל ולק"מ דשאני הכא שרואין אותו משתחוה על האבנים בפישוט יו"ר איכא חשדא משא"כ התם דלא חזינן לי' כלל שהוא עושה מעשה עבדות להאנדרטא אלא ששוהה אותו בביתו ותו ל"מ שפיר פרכינן ומי חיישינן לחשדא בכה"ג. ומש"כ שם עוד הווי העמודים לפי טעם החינוך והרמב"ן אמאי אסור אפי' במחשבה הא ליכא חשדא עכ"ל לפי מה שבארתי למעלה א"ש דאף רבינו הרא"ם לא ס"ל לאסור במחשבה לשמים: