תועפות ראם/כג: הבדלים בין גרסאות בדף

{{עוגןמ|א}} בנדפס סי' רט"ז.  

{{עוגןמ|ב}} בחייה אלמא כו' וכ"כ רש"י ס"פ החולץ וכ"כ החינוך מ' ר"ו אבל ביבמות ח' ב' אמרו לאחר מיתה מואשה אל אחותה נפקא  

{{עוגןמ|ג}} כדתנן. ט"ס ומייותר.  

{{עוגןמ|ד}} עובר בלאו כו'. הוא חידוש דין שיעבור בלאו על הקדושין לבד. לשון הרב הגאון רא"ד שליט"א. ועיין ביאורי מהרש"ל לסמ"ג לאוין ק"ח שהאריך שם לתמוה בכי"ב על הסמ"ג שכ' שם אין קדושין תופסין בה ולוקה כו' וסוף דבריו שם מה שכ' הספר ולוקה עליה היינו אם בעלה ובא להשמיענו אע"פ שקדש אפ"ה לוקה דלא תימא מאחר שקידשה א"כ הוציאו הקדושין האיסור כו' קמ"ל דלוקה והקדושין אין תופסין כו' והא דקאמר לא תקח פי' לא תקדש ע"מ לבעול וה"נ יתפרשו דברי הרא"ם בכאן ועיין ס' החינוך מ' ר"ו שכ' שם אבל מכ"מ מתחייב העושה בהן מעשה הקדושין כו' ושם אי אפשר לפרש כפי' מהרש"ל והמנחת חינוך שם או"ב הניח דבריו בצ"ע ובהשמטות קומץ מנחה שם כ' וז"ל שו"ר שהוא גמרא בקדושין דס"ז גבי אחות אשה דהא לכתחילה והא דיעבד וכל העריות הוקשו שם לאחות אשה נראה מבואר שם דאיסורא איכא לכתחילה עכ"ל ובמחכ"ת אינו כן דהא דבעינן למימר הא לכחחילה היינו רק מקמי דידעינן דאין קדושין תופנין בעריות אבל לבתר דידעינן אין קדושין תופסין בעריות ודאי דליכא איסורא מן התורה בקדשין דעריות וכל קיחה דכתיב בעריות היינו שכיבה ובקרובי אשתו כתיב קיחה משום דדרך לקוחין אסרה תורה כמ"ש ביבמות צ"ז א' וכ"כ בס' באה"ט ויקרא י"ח ספי"ז, ובספר יראים הנדפס כתוב בזה"ל והמקדש עובר בלאו דכתיב לא תקח לא תקדש עכ"ל ונראה לי דה"פ והמקדש ר"ל אם קידש אשם א' עובר בלאו של אחות אשה וע"ז הביא ראיה דכתיב לא תקח לא תקדש ורמז לדברי הגמרא יבמות צ"ז א' בכולן נאמר שכיבה וכאן נאמר קיחה [ואשה אל אחותה לא תקח] לומר לך דרך ליקוחין אסרה תורה [שהיתה ראשונה לקוחתו חייב על השנייה כשבא עליה] וכ"כ החינוך שם וז"ל ופירשו ג"כ שהאיסור יחול מכיון שיקדשנה וכדמשמע לן לשון קיחה באשה לעולם כמו שאמרנו עכ"ל אבל גירסרת הכת"י דכאן אי אפשר לפרש כן. ומו"ר הרב הגאון כו' מד"א דמחנינו שליט"א העירני לעיין בספר מים עמוקים להר"א מזרחי שאלה מ' ושם פירש דברי הסמ"ג באופן אחר דלא כמהרש"ל ועיין בסמוך.  

{{עוגןמ|ה}} אע"ג כו'. בנדפס כתוב בזה"ל הוקשו לאחות אשה דלא תפסי בהו קידושי ותו לא מידי והוא מסכים מאד למה שכתבתי באות הקדום בפי' היראים הנדפס.  

{{עוגןמ|ו}} אחות זקוקתו מן הייבום כ"ה בנדפס וכצ"ל.  

{{עוגןמ|ז}} מה כו' ט"ס וכצ"ל מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת מוציא אשתו בגט ואחותה אסורה לעולם.  

{{עוגןמ|ח}} ואחות חלוצתו תולדה כצ"ל.  

{{עוגןמ|ט}} חולצתו. צ"ל חולצת.  

{{עוגןמ|י}} חסר, בן לקיש. וכ"ה בנדפס.  

{{עוגןמ|יא}} רביעית. נראה לי פירושו תולדה רביעית דרבינו הרא"ם חשב מקודם שלשה תולדות. א', אחות זקוקתו מן הייבום. ב'. וכל היכא דצריכה גט נראה פירושו אסורה מדרבנן. ג'. אחות חלוצתו. וזש"ר ובה"ג מצאתי תולדה רביעית ומה שאמר שבאשתו שנייה ר"ל מה ששייך לאשתו שניי' דהיינו לאחר מיתת הראשונה שנושא השנייה ולא זכר רבינו בפירוש שם התולדה וכוונת רבינו למ"ש בה"ג בסי' כ"ט ד' נ"ב ע"ד ד' ווארשא תרל"ה וז"ל אחותה בחיי אשתו הוא דחייב עליה כרת אבל לאחר מיתת אשתו קאי באיסורא ולא מיחייב כרת כו' עכ"ל ובהגהות מהראש"ט שם כ' קאי באיסורא פי' באוסור זנות אבל בס' רביד הזהב פ' אחרי כ' דדברי בה"ג מרפסן איגרי כו' ודוחק גדול ליישב דבלא נשאין אסורא עכ"ל וזהו שהשיג עליו רבינו ואמר ולא הבנתי מהו ובכת"י כאן הוסיף דברים דתניא כו' עד גמירא שאיננו בנדפס ורבינו לא הביאו כאן אלא לראיה דלא כבה"ג וכמו שסיים בדבריו וטעמא שהנטענת כו' ואתי לידי קלקול ור"ל וא"כ לא שייך זה אלא בחיי הנטענת משא"כ לאחר מיתתה כנ"ל בפי' דברי רבינו וא"ש תיבת דתניא ואין צורך להגיה ותניא וא"ש ג"כ למה כ' רבינו כאן הך ברייתא דפ' נושאין ומה שהוסיף בה"ג והלא כבר כתב רבינו ד"ז לעיל סי' ט"ו ט"ז י"ז.  

{{עוגןמ|יב}} אם. ט"ס וצ"ל אסור: