שפת אמת/פסח/תרל"א: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ברש"י, שר מיבעי ליה מהו ישיר, עלה בלבו שישיר כו'.''' כי הוא דבר לשעה לא נופל בו לשון ההוה ע"ש. וי"ל כי השירה למעלה מהזמן כי איך יוכל להיות ע"פ טבע שאמרו כל ישראל מלה במלה. רק שהיה ברוה"ק כמ"ש בזוה"ק. וזהו עצמו מקום המחשבה שלמעלה מהטבע ושם הוה ועבר ועתיד הכל אחד. וזהו עצמו פי' ישיר כי היה להם מדרגה גבוה שעלו למקור התורה שהרי המשיכו דברי השירה לעולם. וז"ש ישיר כו' השירה כו' לאמר. וזה כל ענין השירה להיות נדבק בשורשו. כמ"ש זה אלי כו'. הפי' שכל אחד הכיר כי כחו וחיותו הוא מהשי"ת. כי בגלות נסתר זה ואחר גמר הגאולה נתגלה להם שהשי"ת הוא מחיה כל הנבראים. וז"ש ויאמינו בה' אף כי גם מקודם נאמר ויאמן העם. אבל יש אמון רבתא אבל מקטני אמנה. וכמ"ש במדרש בראשית ואהי' אצלו אמון כו' פדגוג כו' ע"ש, והכל בחינת אמונה שגם מה שנסתר בהטבע ע"י אמונה נמשך כל הטבע לשורשו ג"כ שהבריאה ע"י התורה ועתה היה אמונה שלמה שנתברר כח הבריאה. שרק מהשי"ת. ונתמשכו אחרי שורש החיים. והיה זה הכנה לקבלת התורה שהרי [דברי] השירה הם דברים הכתובים בתורה שהמשיכו ע"י האמונה כנ"ל. ובמדרש, נכון כסאך אע"פ שמעולם אתה לא נתיישבה כסאך אלא מאז ישיר כו'. והוא כנ"ל שאחרי קי"ס נגלה כבוד מלכותו יתברך להיות מבורר בכל דבר קטן וגדול שהוא מחיותו יתברך וזה נתיישבה מלכותך שיהיה פנימיות החיות מיושב וקבוע בתוך כל נברא שהוא כסא לנקודה הקדושה השרויה שמה. וזהו אז שז' ימי הבנין דביקין בשורש העליון שהוא למעלה מהטבע. '''מי כמוכה באלים.''' הפי' כמ"ש בזוה"ק ע"פ אין צור כאלוקינו שכח כל הכוחות הוא רק מחיותו ית' עי"ש פרשת תזריע ובמ"א. וזהו '''נאדר בקודש''' אע"פ שכל הכחות ממנו יתברך  אעפ"כ קדושה ונבדלת הנקודה הקדושה שבתוך כל דבר. '''עושה פלא.''' שגם במעשהגשמיות יש ממנו ית' נקודה נפלאת ומובדלת כמ"ש נפלאות עשה. וכ"כ רמ"א ז"ל באו"ח על ומפליא לעשות שנדבק הנשמה בגשם האדם ע"ש.   

'''ואיתא''' כי חזקי' לא אמר שירה על הנס לכך לא נעשה משיח. '''ואא"ז מו"ר זצלה"ה''' פי' כי היה נגלה לו בבירור איך הארץ ומלואה להשי"ת ולא נתפעל יותר ע"י הנס כו' ע"ש. וכן מפורש במדרש שה"ש ע"ש. והוא כנ"ל שעיקר השירה המשכה ואמונה להתדבק בשורש העליון ע"י שנפתח מקום שלמעלה מהטבע. שהרי כל נס בא מלמעלה מהטבע וצריך להתדבק שמה. וכן היה חזקי' תמיד כמ"ש והטוב בעיניך עשיתי ופי' חז"ל שסמך גאולה לתפלה והוא כנ"ל שכל מעשה גשמיי היה ג"כ לפניו כעושה לפני המלך שהיה דבוק בנקודה הפנימיות שבכל מעשה. והתפלה הוא כשצריכין צעקה לעורר הפנימיות מההסתר. וגאולה הוא פתיחת הפנימיות ובאמת ע"י אמונה שמצפה לישועתו ית' נפתח הפנימיות כנ"ל. והלא בוודאי גם מרע"ה ובנ"י אז היו במדריגה זו. אך כי אין שיעור להשגת נפלאותיו ית' וע"י שהיו בנ"י דביקין במשה רע"ה דכתיב ובמשה עבדו לכך זכו להתחבר עמו והמשיכו דברי השירה שהיא כוללת שבח כל הנסים שהי' ושיהי' כמ"ש בזוה"ק. ושם תמיד יש התחדשות יותר. [ובחזקי' נראה שלא הי' יכול לומר שירה על ידי חסרון הדור כנ"ל ולא נעשה משיח שלא הי' דורו ראוי לגאולה שלימה]: