בינה לעתים/יום טוב/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''אפרוח שנולד ביו"ט אסור מפני שהוא מוקצה ועגל שנולד ביו"ט אם היתה אמו עומדת לאכילה מותר מפני שהוא מוכן על גבי אמו, ואלו שחט אמו היה זה שבמעיה מותר ביו"ט אע"פ שלא נולד.'''  הנה מהרש"ל ביש"ש תמה בזה דלמה פוסקים נגד לישנא בתרא דר' יוחנן חולק ארב, כיון דתניא כוותיה דר"י א"כ הלכה כר"י ובמלתא דרבנן פשיטא דהלכה כדברי המיקל, ונראה דס"ל להרי"ף והרמב"ם דהא דשמואל ור"י מתירין באפרוח שנולד ביו"ט הואיל ומתיר עצמו בשחיטה וודאי דהאי סברא אינו מועיל כלל להתיר איסור מוקצה, דא"כ בהמה העומדת לגדל וולדות יהיה מותרת ביו"ט וכן מדבריות דקיימ"ל דאין שוחטין מדבריות, אלא דהם אזלי לשיטתייהו דלית להו איסור מוקצה כלל, רק דבאפרוח היה ס"ד לאסור אפי' לר' שמעון דהוי כמו מיא בעיבא דהוי נולד ואסור דיוצא מגדר דומם לגדר חי, ולזה קאמר שפיר הואיל ומתיר עצמו לשחיטה וא"כ האי שינוי למעליותא הוא דע"י כך הוא נולד לו היתר שחיטה, ואין זה כלל בגדר הנולד דהא ע"י זה הוא נגרם לו היתר שחיטה, אבל למאן דאית ליה מוקצה אין זה כלל מספיק להתירו.<br>'''  ואסתייעא'''  לן הך מילתא מתלמוד דבני מערבא דתניא התם עגל שנולד ביו"ט מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה, בעי ר' זעירא ומעתה אף מדבריות יהיה מתיר עצמו בשחיטה וצבי תהיה מותרת וכו' והודה ר"ז ואמר עגל מאתמול היה גומר ברם בייתות בו ביום נולדה בו ביום נגמרה, הרצון דעגל אינו אסור רק משום נולד, ולכך מסייע היתר כדי להתיר את עצמו בשחיטה, משא"כ בייתות בו ביום נגמרה וכו' ר"ל דהא מאתמול לא היה דעתו כלל לשוחטו, והרי ביו"ט הוא דעלה בדעתו לשוחטו וא"כ בו ביום נגמרה, וא"כ הרי כאן איסור מוקצה ולא מהני האי סברא הואיל ומתיר את עצמו בשחיטה, ומעתה אנן דקיימ"ל כרב נחמן דביו"ט סתם לן תנא כר' יהודה דאית ליה מוקצה וא"כ אינו מועיל כלל היתר שחיטה ולכך פסקו שפיר באפרוח דאסור כרב.<br>'''  ונסתייע'''  לן עוד מהא דתניא כוותיה דר' יוחנן עגל שנולד ביו"ט מותר הואיל ומוכן אגב אמו, אפרוח שנולד ביו"ט מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה, וקשה א"כ למה לי הטעם דעגל מותר משום דמוכן אגב אמו, ולפי מש"כ ניחא דקמשמע לן דוקא אם אין האם מוקצה לר"ש הוא דמותר אבל אם היא מוקצה אף לר"ש כגון אם היא מדבריות ובייתות הרועים באפר דאפי' לר"ש אית ליה מוקצה בזה כמבואר בשלהי דשבת, עגל אסורה דאין מוכן לבין השמשות אגב אמו והטעם דמתיר את עצמו בשחיטה אינו מועיל כלל לגבי מוקצה, משא"כ אפרוח אין בו איסור מוקצה כלל לר"ש, והאי ברייתא ר"ש היא.<br>'''  והנה'''  למאי דקיימ"ל שבת ויו"ט שני קדושות הן ומטעם מוקצה מותר ביו"ט אחר שבת, זולת דעת רבינו יחיאל הובא בטור דעת האוסרים משום דשבת הוא מכין ליו"ט ומדברי הט"ז משמע אף למאן דאוסר אפרוח משום מוקצה, ביו"ט אחר שבת ונולדה בשבת אסורה מטעם הכנה נראה דמחמת מוקצה מותר דשני קדושות הן, והנה הב"י ומהרש"ל בים של שלמה נתקשו בזה דא"כ למה לי הטעם מוקצה כלל באפרוח נימא גזירה משום יו"ט אחר שבת והרב מהרש"א בחידושיו [בתוס' דף ד' ד"ה אלא בהכנה דרבה וכו'] נמשך ג"כ לשיטת ב"י ומהרש"ל עיין שם וצ"ל דס"ל דגזרינן יו"ט דעלמא ונולדה ביה אטו יו"ט אחר שבת ונולדה בשבת אמנם לדעת אחרונים [סוף סי' תקי"ג] אין זה גזירה כלל דבין לידת שבת ללידת יו"ט לא יטעו אינשי [עיי"ש שתירצו בזה נכונה], ואפשר לומר כי ראיה דלהון הוא מדברי הרא"ש שכתב גבי עגל ולא שייך הכא טעם הכנה כלל וכו' עיי"ש ויש להבין דמה בקש הרא"ש בזה ונכנס בגדר הדוחק, ולחלק בין הכנת ביצה להכנת עגל דלמא באמת נולדה בשבת אסורה ביו"ט כמ"ש המ"מ וג"כ דעת הרבה פוסקים האוסרים אותה, אלא ודאי דכוונת הרא"ש הוא א"כ איך קתני בברייתא ועגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט ואמאי אי ס"ד דבעגל שייך הכנה דרבה א"כ עגל שנולד ביו"ט יהיה אסור לשחוט ביו"ט דעלמא משום גזירה אטו יו"ט אחר שבת, וא"כ הוא הדבר אשר אמרנו דגזרינן יו"ט דעלמא ונולדה ביה אטו יו"ט אחר שבת ונולדה בשבת, אך זהו אינו מספיק לבטל דבריהם הבנויים ע"פ השכל וסברא ישרה, ויותר טוב לדחוק בדברי הרא"ש ולפרש דס"ל הרא"ש דאי ס"ד נולדה בשבת אסורה ביו"ט שלאחריו משום הכנה א"כ אדמפלגי רב ור' יוחנן בביצה הנולדה בשבת אי מותרת ביו"ט לפלוגי בעגל דהוי רבותא טפי לרב דקיימ"ל כוותיה דאפי' עגל שאם נולד ביו"ט מותרת מ"מ אם נולדה בשבת אסורה ביו"ט שלאחריו משום הכנה ובעגל ליכא למטעי ולומר דטעמא דרב הוא משום קדושה אחת, משא"כ בביצה, אלא ודאי דבאמת מותר והיינו מטעם שכתב הרא"ש עיי"ש וק"ל.

''' עגל'''  

''' שנולד ביו"ט אם היתה אמו עומדת לאכילה.'''  עיין במ"מ שהבין דברי רבינו דאין כוונתו הוא לשלול בנולדה מן הטריפה, דזה מוכן אגב אמו לכלבים, רק כוונתו למעט אם האם עומדת לגדל ולדות עיי"ש, ולולא דמסתפינא הייתי אומר דאף בנולדה מן הטריפה היא אסורה, דהיא קשה איך היתה מוכן אגב אמו לכלבים הא אסור לשחוט אותה ביו"ט דקיימ"ל כר' יוסי [הגלילי] דס"ל לכם ולא לכלבים, וא"כ אסור לשחוט טריפה לצורך כלבים, ועיי' בתוס' [דף ו' ע"ב ד"ה השתא וכו'], ורמב"ן בספר מלחמות ביצה ושבת בהאי שמעתתא דלכם ולא לכלבים דהקשו איך הוכיחו מאם לא היתה נבילה מערב שבת וכו' דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים הא לא הוי מוכן לאדם כלל דבין השמשות לא מצי שחיט לה שמא הוא שבת, ולפי תירוץ הרמב"ן ניחא דס"ל בשביל מניעת השחיטה מחמת איסור לא קרוי איסור מוקצה, דאריה הוא דרביע עלה ועיי"ש שהאריך בזה וכ"כ הר"ן על הך קושיא אלא מעתה שבת דעלמא תשתרי, אך לדעת התוס' שהביא דריב"ם גורס בשביל זה אם לא היתה נבילה מערב יו"ט עיי"ש ועיין בתוס' דשבת ובחולין דף י"ד, ולפי מה דקיימ"ל באו"ח סי' תק"ה דבשבת אפי' בהמה עומדת לאכילה וחולב בהמה לתוך אוכלין אסור וזהו דלא כהרמב"ן והר"ן הנ"ל, א"כ קושיא הנ"ל במקומה עומדת, אחר כתבי זה מצאתי בהראב"ד בתומת ישרים בהשגתו על הרז"ה שהרגיש בזה הקושיא, וצ"ל דוודאי הא דמקשה וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה דלמא באמת עגל שנולד מן הטריפה אסור, אלא ודאי דברייתא היא וכן מצאתי בירושלמי פ"ג במתני' בכור שנפל לבור וכו' תני עגל בכור שנולד מן הטריפה ביו"ט מותר, ומעתה שפיר משני הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים די"ל האי ברייתא ר' עקיבא היא דס"ל {{ממ|ביצה כ"א}} דאף נפש בהמה במשמע, ומותר לשחוט את הטריפה לצורך כלבים, וא"כ לדידן דקיי"ל כר"י ואסור לשחוט טריפה לצורך כלבים ולית ליה מוכן אגב אמו לכלבים, וא"כ בנולדה מן הטריפה אסור ביו"ט, ולכך כתב הרמב"ם סתם אם היתה האם עומדת לאכילה וצ"ע.<br>'''  ובהכי'''  ניחא נמי הא דלא פריך וכי מה בין זה לעגל שנולד מן ספק טריפה, וזה יכול לברר ואין זה מן המוכן לא לאדם ולא לכלבים וכמו שאכתוב לקמן בשם מהרש"א, וא"כ לא יוכל להשיב הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים, ולפמ"ש ניחא דמברייתא הנ"ל הוא דפריך ושם נאמר טריפה דוקא ולא ספק.<br>''' ובהך'''  דינא אם עומדת לגדל וולדות לשיטת הרמב"ם דאוסר מוקצה ביו"ט אסור נמי הא, אבל לשיטת ר"ת דאוסר נולד ומתיר מוקצה דעת הים של שלמה להתיר דבע"ח אינו בגדר הנולד ומסייע לדבריו מדברי הרא"ש עיי"ש, ובאמת לשיטתו דפסק אפרוח מותר הואיל ומתיר את עצמו בשחיטה ה"ה בעגל דהא לשיטת התוס' והרא"ש אפרוח הוא מוקצה אפי' לר"ש, אמנם וודאי [לדידן] דקיימ"ל אפרוח אסור ולית לן הואיל ומתיר את עצמו בשחיטה, ה"ה עגל אם האם עומדת לגדל וולדות שאסור, והיש"ש הביא ראיה מתוס' ד"ה עגל וצ"ע דס"ל לתוס' דעגל הנולד מבהמה העומדת לגדל וולדות דלא יהיה נולד כלל, ומאי שנא מקורה שנשברה, ועצמות וקליפין דהוי נולד לדעת הרא"ש ועגל היוצא ממעי אמו לא יהיה נולד דבר זה הוא רחוק קצת מן הסברא, ומ"ש התוס' ד"ה עגל שנולד וכו' נראה לפענ"ד דלא תימא כהבנת מהרש"ל ביש"ש בתוס' והיינו דיהיה אוסרין אותה משום נולד, והיינו כשנולד מן הבהמה העומדת לגדל וולדות, דלמאן תמה אי לר' יוחנן הא ס"ל אפי' אפרוח מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה, ולרב הא באמת אסור אם אין האם עומדת לאכילה, וכדאמרינן הואיל ומוכן אגב אמו, גם יש לדקדק בדבריהם אמאי נקטו בלשונם בקושיא כמו ביצה, למה נקטו ביצה ולא שאר איסורי מוקצה, גם בתירוצם דחילקו בין דבר מאכל לבע"ח למה נקטו בלשונם משקין שזבו ופירות הנושרים ולא סתמא לחלק בין אוכל לבע"ח, אלא ודאי דקושית התוס' הוא למאן דאוסר הביצה בתרנגולת העומדת לאכילה משום פירות הנושרים ומשקין שזבו א"כ אף הנולד מן הבהמה יהיה אסורה משום כך כמו ביצה ואף העומדת לאכילה, ועל זה מתרצים התוס' שפיר דלא שייך למימר בעגל רק במאכל כמו פירות הנושרים וביצה דהוא דבר מאכל או משום משקין שזבו אבל בע"ח לא דמי לה כלל וכלל ולכך לא שייך האי גזירה כלל ודברי התוס' הם נכונים וברורים אבל לומר דעגל שנולד מבהמה העומדת לגדל וולדות דלא שייך בהו נולד זאת לא שמענו כלל, ועיין בהרמב"ן במלחמותיו שכתב ג"כ כמ"ש ומתוכו מבואר כוונת התוס' ודו"ק.<br>'''  והנה'''  מהרש"א הקשה דלמה לא הקשה הש"ס לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד קודם יו"ט ולא ידעינן אי כלו חדשיו דבעינן שמונה ימים ויום ח' שלו כלה ביו"ט וא"כ לא חזיא כלל בין השמשות, ותירץ דבאמת למאי דס"ל לרב בעגל שנולד מן הטריפה דמוכן אגב אמו לכלבים קושטא הוא דעגל שנולד קודם יו"ט לא חזיא לכלבים ואסור לרב באמת עיי"ש במהרש"א, ולמדנו ממנו שלשה דברים.<br>''' האחד''' מה שכבר נסתפקתי בזה כמה שנים בעוף ספק טריפה וכלו לו כ"א יום או בהמה י"ב חדשים ביו"ט אי מותר לשוחטו ביו"ט הואיל ואיתקצי לבין השמשות דמי יודע שיחיה למחר ובין השמשות היה בחזקת ספק טריפה, ועלה ברוחי לומר לא מבעיא לדעת הרמב"ן במלחמות דס"ל במוקצה מחמת איסור אם נסתלק ממנו בשבת וי"ט האיסור ממילא, דהוא מותר וכמו שפירש בשבת דעלמא תשתרי וכו' עיי"ש פשיטא דמותר דהא איסתלק איסורא, אלא אפי' לשיטת הפוסקים החולקים היה דעתי נוטה להתיר, דהא למחר כי כלו לו הזמן ספק טריפה איגלאי מילתא למפרע דלא היה כלל טריפה מעולם, ומה דהיה אסור באכילה הוא רק משום אריה הוא דרביע עלה, והרי דומה כמו שנאבד לו מפתח מחדריו שאוכלים בתוכו בין השמשות וכי נימא משום כך איתקצאי, ומהך דבכור הנולד ביו"ט הוא ומומו עמו [שזה מן המוכן] דצ"ל למ"ד יש מוקצה לחצי שבת [דמיירי] דיתבי דיינא התם אף דאגלאי מילתא למפרע דלא הוי עליה קדושת בכור כלל דנולד ביה מומין ליכא ראייה משום דהואיל ואין מבקרין אותו לכתחילה א"כ אינו יושב ומצפה דמי יימר דמתרמי ליה חכם ויעבור על חז"ל, אבל כאן הוא יושב ומצפה למחר יגיע לו זמן כשרותו, וכי האי גוונא על כרחך צ"ל לדעת הרמב"ן הנ"ל דס"ל היכא דנסתלק האיסור ממילא דלא הוי מוקצה א"כ למה האי בכור מוקצה למ"ד יש מוקצה לחצי שבת והלא איסתלק איסורא דמוקצה אלא ש"מ דשם שאני הואיל ואין מבקרין אותו לכתחילה, אמנם דעת רבינו מהרש"א נראה דהיכא דכלו לו הח' ימים ביו"ט דהוי מוקצה דאף דאז נתברר למפרע דלא הוי בכלל נפל וה"ה ומכ"ש לספק טריפה דבטלה דעתי.<br>'''  שנית'''  למדנו ממנו שכתב דהו"ל להקשות לרב דחל יום ח' ביו"ט, שמע מינה דס"ל לר' יוחנן דמתיר אפרוח שנולד ביו"ט ולית ביה מוקצה הואיל ומתיר עצמו בשחיטה אף זה מותר, וזה לא נראה לי כלל דכי אמרינן הואיל ומתיר עצמו בשחיטה היינו דוקא מה שנולד ביו"ט ויצא מגדר מת לגדר חי משא"כ מה שנולד ח' ימים קודם י"ט דהוי בגדר שחיטה רק אריה הוא דרביע עלה ואסור מטעם חששא דנפל, וביו"ט אתודע דליתא, ומה שייך כאן הואיל ומתיר עצמו בשחיטה, ועיין במה שכתבתי לעיל בשם הירושלמי הנ"ל דפריך מדבריות יהיו מותרות וכו', ואולי יש לחלק בין איסור דעלמא משא"כ בספק נפל וא"כ אינו בתורת שחיטה.<br>''' שלישית''' למדנו ממנו דספק טריפה שיוכל להתברר כשרותו הוא יותר מוקצה מוודאי טריפה דאלו וודאי טריפה מוכן לכלבים משא"כ ספק טריפה אינו מוכן לכלבים דיושב ומצפה דיכשר אף לאדם, ומהא דרביע עלה איסור ספק טריפה איתקצי לבין השמשות כמ"ש מהרש"א הנ"ל באם שכלו לו הח' ימים ללידתו ביו"ט דלא הוי מוכן לכלבים ואיתקצי לבין השמשות.<br>'''  ויש'''  להקשות לפ"ז לעיל דמשני וספיקא אסורה דאיירי בספק טריפה ופריך א"כ אמאי נתערבה באלף כולן אסורות אימא דאיירי אם נתערבה באלף ספק טריפה ביו"ט, דזאת הברייתא איירי ביו"ט כדתני ביצה שנולדה ביו"ט אם נתערבה באלף כולן אסורות, דספק טריפה מוקצה הוא כנ"ל ואם נתערבה באלף כולן אסורות דהיינו ביו"ט דלענין מוקצה הוי דבר שיש לו מתירין, ויש לומר דאסורה דומיא איסור של תערובות קאי ואי איירי בספק טריפה א"כ ביצה ההיא אף ביום שאחר יו"ט אסורה, א"כ אף אסורות דקתני אתערובות משמע ג"כ כמוהו, ועוד דאף אם נתערבה קאי אספק מ"מ אוודאי נמי קאי, ומעתה וודאי טריפה דמוכן לכלבים אינו מוקצה {{ממ|וכקושית התוס' באפרוח}} ופריך הגמ' שפיר, ובזה מיושב קושית הרב הש"ך ביו"ד סימן ק"ב מה שהקשה בדברי המחבר שכתב בשם יש מי שאומר דספק טריפה לא חשיב כלל דבר שיש לו מתירין הואיל ואין המתיר בא עכ"פ והקשה הש"ך דמאי קמ"ל הא מוכח כן מש"ס דביצה דפריך אי אספק טריפה קאי אמאי נתערבה באלף כולן אסורות ולפמ"ש ניחא דאף דספק טריפה יהיה דשיל"מ מ"מ אם נתערבה קאי נמי אוודאי טריפה וזה לא מקרי כלל דשיל"מ כנ"ל ואסורה לעולם ודו"ק.<br>'''  והנה'''  דעת הטור והרא"ש דבעי דוקא הפריס ע"ג קרקע ותירוץ היותר נכון הוא כמ"ש הרמ"א סימן תצ"ח דאף דקיי"ל בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים מ"מ ביו"ט חששו חכמים דאולי יהיה טריפה ויהיה שחיטה שלא לצורך, והא דהקשה המג"א {{ממ|סימן הנ"ל ס"ק ט"ז}} מאי שנא מהאי דנפולה דצריך בדיקה לאחר שחיטה ואם לא בדקה אסורה ומ"מ מותר לשחטו ביו"ט ולמה לא יהיה נולד ביו"ט דקיימ"ל דאין בו ריסוק אברים ומותר אף בלי בדיקה שיהיה מותר לשחטו ביו"ט, ונ"ל דס"ל להרמ"א הא דהתירו עגל בחול ולא חששו כלל לריסוק אברים הוא משום דרוב וולדות נולדים בריאים ואין בהם כלל ריסוק איברים ולשחטן בלא"ה מותר והאי דמותר דאזלינן בתר רובא דעלמא, ומעתה בעגל הנולד ביו"ט דספק הוא על השחיטה אם יש לשחוט אותו ביו"ט דאולי יהיה טריפה ועשה איסור בשחיטתו על זה ליכא למימר דאזלינן בתר רובא, זה אינו דהוי דבר שיש לו מתירין ולא אזלינן כלל בתר רובא בדשיל"מ, והא ליכא למימר דהא חוזר וניעור לאיסורא ביו"ט הבא אם לא הפריס [א"ה דרך משל ביום א' דפסח כשיגיע שביעי דפסח הוא ג"כ אסור לשחוט מטעם הנ"ל ולשיטת הפוסקים אין זה דשיל"מ כמו חמץ בפסח כ"מ בחידושיו] וא"כ לא הוי דשיל"מ כיון דחוזר וניעור לאיסורו, זה אינו דהא הרא"ש קאמר בפרק אלו טריפות דאם עמדה לכו"ע אין חוששין לריסוק איברים א"כ ה"ה בשהתה מעת לעת דחד דינא אית ליה כעמדה, ולכך לא אוסר הרא"ש רק בנולדה ביו"ט ולא בערב יו"ט דאינו חוזר לאיסורו ביו"ט הבא דהא כבר עבר מעת לעת, משא"כ בנפולה דלא מהני שהיה מעת לעת כלל דמ"מ צריך בדיקה אם לא הלכה א"כ שפיר סמכינן אחזקה ורובא לשוחטו ביו"ט ולק"מ דליכא למימר דהוי דשיל"מ, זה אינו דהא יכול להיות שתחזור לאיסורו ביו"ט הבא דהיינו אם יהיה כך ביו"ט הבא ולא הלכה יהיה עדיין אסורה לשחוט, ומה תאמר אולי תהלך בנתיים עכ"פ אין המתיר [עתיד] לבוא בוודאי וזה לא מקרי כלל דשיל"מ ולכך מותר לשחוט אותה ביו"ט דסמכינן ארובא וחזקה, ודברי הרמ"א המה נכונים וברורים ודו"ק.<br>''' והפר"ח''' הקשה על הרא"ש מהא דמייתי סייעתא לרב נחמן דאמר בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים מהא דתניא עגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט ואוקמינן דאיירי ביוצא דופן, והא דתנן בכור שנולד הוא ומומו עמו שהוא מן המוכן מוקמינן בהפריס על גבי קרקע, ומשמע דלפי מה דאמר ר"נ בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים א"צ כלל לאוקמי בהפריס ע"ג קרקע, ולפי דברי הרא"ש צריך עכ"פ שהפריס כדי שיהיה מותר לשחוט אותו ביו"ט, ויפה הקשה לכאורה, אמנם שתי תשובות בדבר, דהנה מהרש"ל ביש"ש פי' הא דכתב הרא"ש דבעי דוקא הפריס ע"ג קרקע היינו היכא דלא ידעינן אם כלו חדשיו דבעי המתנה שמנה ימים ולכך בעי הרא"ש הפריס ע"ג קרקע להוציא אותה מחזקת נפל וקשה א"כ מה הוא שכתב הרא"ש וכן מוכח בפרק אלו טריפות הא בפרק אלו טריפות לא נזכר כלל מזה דבר, וצ"ל דהנה לכאורה להרא"ש ראייה מוכרחת לשיטת מהרש"ל, דהנה קשה מאי דמקשה מהאי דעגל שנולד ביו"ט וכו' מאי קושיא אימא דאיירי בעמדה ובהא לא אמר ר"נ כלל כמ"ש הרא"ש גופיה עיי"ש, גם הש"ס בעצמו תירץ כן אקושיא דבכור וכו' דאיירי בהפריס ולא תירץ כן אקושיא ראשונה.<br>''' וצ"ל''' דקושית הש"ס הוא מהאי ברייתא דתניא כוותיה דר' יוחנן דמתיר אפרוח שנולד ביו"ט הואיל ומתיר את עצמו בשחיטה ועגל מותר הואיל ומוכן אגב אמו, וקשה למה קתני בברייתא עגל בכי האי גוונא דאפי' רב מודה ביה דחזיא אגב אמו לאשמועינן רבותא טפי בנולד ח' ימים קודם יו"ט ולא ידעינן אם כלו חדשיו דלר' יוחנן גם זה מותר ולרב אסור כמ"ש לעיל בשם מהרש"א דלר' יוחנן באמת מותר ולרב אסור ועל כרחך צ"ל דברייתא איירי בלא הפריס ע"ג קרקע ובזאת אסור לכו"ע והיינו משום ספק נפל וא"כ פריך הש"ס שפיר דאין לומר דאיירי בעמדה או בהפריס דא"כ קושיא הנ"ל במקומה עומדת ותירץ הש"ס דאיירי ביוצא דופן דבריסוק איברים ליכא חששא כלל אבל לגבי נפל איכא חששא ביוצא דופן כיון דלא היה כאן לידה מעליא ולא מהני שיהה ח' ימים, וא"כ דברי מהרש"ל מוכרחים מש"ס דחולין. [א"ה ובחידושים הוסיף הגאון ז"ל לבאר, די"ל הא דסמכינן על שיהה ח' ימים לומר וודאי אינו נפל, היינו דבלא"ה רוב מסייע, דרוב בהמות וולדות מעליא יולדים ואינם מפילים נפלים, וזהו בילדה, אבל אם חתכו הרחם והוציאו העובר אזלא הרוב הנ"ל דבאמת לא הולידה הבהמה ועל שיהה לחוד לא סמכינן, וא"כ תו לק"מ דליתני בלא ידעינן דכלו חדשיו וביו"ט כלים ח' ימים דלא מהני כלל שיהה ח' ימים ביוצא דופן כנ"ל ודו"ק]. והנה בלאו הכי צריך להבין לפי מה שכתב הרא"ש על דברי ר"נ דאיירי על כרחך בלא עמדה דבעמדה א"כ יקשה פשיטא דאין בו חשש ריסוק איברים ובתוספת נזכר שלא הלכה וגירסת הרא"ש שלא עמדה עיקר דאי הלכה אין צריכין להביא ראיה משאר וולדות דבהלכה אף בנפולה א"צ בדיקה כלל, א"כ קשה מאי מייתי סיעתא לר"נ מהא דתנן בכור שנולד ביו"ט הוא ומומו עמו שהוא מן המוכן אימא דאיירי בעמדה, אמנם לפמ"ש רש"י בהפריס על גבי קרקע דפשטה רגל לעמוד, וצריך לכאורה להבין מה בקש רש"י בזה ולמה לא פירש"י כפשוטו דבאמת איירי בעמדה איברא למאי דאמרינן בביצה למ"ד יש מוקצה לחצי שבת אף בבכור בנולד הוא ומומו עמו אי לאו דיתבי בית דין בלידתו היה אסור דהא איתקצי בלידתו, וא"כ וודאי בלידתו לא עמדה רגלה תיכף וצריך עכ"פ רגע אחת שיהיה יקום על רגלו, וא"כ למ"ד יש מוקצה לחצי שבת מגו דאיתקצי לשבת רגע אחת איתקצי לכולי יומא, ולכך משני הפריס ופשטה ידה לעמוד ובזאת יתכן שפיר דתיכף בעת הלידה פשטה ידה לעמוד, ושוב אין כאן כלל זמן אחד מהזמנים שיחול עליו איסור מוקצה.<br>''' ומעתה''' לק"מ לדברי ר' נחמן דאמר דבית הרחם אין בו משום ריסוק איברים שפיר י"ל משום שחיטת יו"ט כדעת הרא"ש ואיירי בעמדה, ואי קשיא הא קודם העמדה היה מוקצה לשעה, זה אינו דזהו רק איסור לכתחלה ובדיעבד אם שחטה מותר אף בלי בדיקה, וזה לא קרוי כלל וכלל מוקצה, ומכ"ש בזה דאינו בעי העמדה רק לכתחילה מחששא דריסוק איברים, ובהכי ניחא נמי הא דאמר רבא לר"נ תניא דמסייע לך, דזאת תליא אי אמרינן ביו"ט מוקצה, ור' נחמן ס"ל ריש ביצה מוקצה ביו"ט דקיל דמשו"ה סתם לן תנא ביו"ט כר' יהודה, וא"כ מדויק היטב מלת מסייע לך, ר"ל לשיטתך בביצה דיש מוקצה ביו"ט.<br>''' ועוד''' יש מקום ליישב ולומר בשנבין הא דמוקמינן ליה בש"ס האי עגל שנולד ביו"ט במציאות רחוק ודחוק דאיירי ביוצא דופן ולא משני כפשוטו דאיירי בהפריס ע"ג קרקע דהא בלא"ה צריכין ליישב כן אמשנה דבכור, אמנם בעגל שנולד ביו"ט אי אפשר לשנויי בהפריס דהוי כעמדה דהלכה אפשר דלא שייכא בעגל הנולד אי אמרינן [יש] מוקצה לחצי שבת, רק מה בכך בעמדה דהא בעינן בדיקה וא"כ למ"ד אין מלבנין את הרעפים ביו"ט מפני שצריך לבודקן ובהמה הצריכה בדיקה אסור לשחוט אותה ביו"ט ולכך משני ליה ביוצא דופן איירי, משא"כ בבכור דנולד הוא ומומו עמו י"ל שפיר דהפריס ע"ג קרקע ואף דבעי בדיקה מ"מ הוי איירי דעבר ושחטו וקמ"ל דהוא מן המוכן דבלא"ה צ"ל דאיירי דעבר אף דנולד הוא ומומו עמו מ"מ הא קיימ"ל דאין מבקרין אותו לכתחילה, ועל כרחך צ"ל דאיירי דיעבד א"כ אף בזה י"ל דאיירי הכי דכבר שחטו אותו ומותר.<br>''' ועיין''' בתשובת חוות יאיר דהקשה ג"כ בשם הגאון מהר"ג אשכנזי מהא דמשני בהפריס ע"ג קרקע והוי כעמדה הא קיימ"ל עמדה צריכה בדיקה א"כ קשה למ"ד צריך לבודקן תנן, ולפי מש"כ דאיירי בדיעבד ניחא ולק"מ [ועיין להלן סוף הלכה ד' בענין שחיטת נפולה ביו"ט].<br>''' ומעתה''' מיושב ג"כ קושית הפר"ח דהא האי דעגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט וכן האי דבכור הנולד ביו"ט ומומו עמו וכו' להס"ד דאיירי לשחוט לכתחילה א"כ אף לר' נחמן צריך דוקא הפריס ע"ג קרקע לשחוט לכתחילה עליו וא"צ בדיקה משא"כ אלו חוששין לריסוק איברים א"כ עכ"פ בעי בדיקה וא"כ אף בעמדה בעי בדיקה וא"כ איך אפשר לשחוט אותן ביו"ט למ"ד צריך לבודקן לכך משני דהאי דעגל וכו' איירי ביוצא דופן, והאי דבכור בהפריס ע"ג קרקע ובדיעבד כנ"ל ואתי שפיר ודוק היטיב.<br>''' איברא''' לשיטת הרא"ש דס"ל אף לולי דברי ר"נ בעמדה א"צ בדיקה כלל א"כ על כרחך צ"ל הא דלא משני בעמדה היינו כנ"ל דלא תקשה למ"ד יש מוקצה לחצי שבת, ובהפריס ע"ג קרקע ליכא לשנויי דהיינו בפשטה רגלה לעמוד דזהו שייך תיכף בעת לידה, וזאת, דלולי דברי ר"נ היה צריך עכ"פ בדיקה א"כ יקשה למ"ד מפני שצריך לבודקן תנן, אמנם קשה דמאי דוחקיה לימא באמת דלולי דברי ר"נ היינו אומרים דבהפריס ע"ג קרקע א"צ כלל בדיקה ומילתא דר"נ איירי דאיכא ריעותא ואפי' הפריס פרסה אינה מפריס וקמ"ל דאפ"ה אין בו משום ריסוק איברים, וצריך לומר דזה ידוע להש"ס ממעשים בכל יום דעגל שנולד ופרוס איננו מפריס דאין שוחטין אותו ביו"ט ור"נ סתמא קאמר בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים ולא הודיענו דעכ"פ אסור לשחוט אותה ביו"ט לכתחילה, אלא ודאי דאיירי בהפריס ע"ג קרקע דזהו מותר ביו"ט וקמ"ל דאין בו ריסוק איברים משום דהוי ס"ד דהפריס ולא עמדה צריכה בדיקה, ולכך מייתי שפיר סיעתא כנ"ל ואתי שפיר כמ"ש לעיל ודברי הרא"ש מוכרחים קצת משמעתא דחולין, אך כל זה דוחק ועכ"פ צריך להבין דלמה לא משני בהאי דעגל שנולד ביו"ט דאיירי בעמדה דבהפריס לא מצי לשנויי דמ"מ בעי בדיקה כנ"ל אבל מ"מ הו"ל לשנויי בעמדה ואי משום דהוי מוקצה לחצי שבת, דהא לפי מה דקיימ"ל השתא באמת לא אמרינן כלל יש מוקצה לחצי שבת.<br>''' ולכך''' היה נראה דתירץ מה דקאי באמת אף דקיימ"ל אין חוששין לריסוק איברים, והוא דקשיא ליה לרב קושית הש"ס דביצה מהך ברייתא עגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט ואמאי, ואין לומר הואיל ומוכן אגב אמו, מן הטריפה מאי איכא למימר, ואין לומר כקושית התוס' שם דהא יכול לשוחטו במעי אמו, דהא תירצו התוס' דלכתחילה אסור דהוי כשוחט בלילה, אמנם אי איירי ביוצא דופן אף בין השמשות היה יכול לחתוך ולהוציא העובר דהא בלא"ה טריפה היא, וא"כ שפיר אוקימנא ביוצא דופן דזהו לפי המסקנא, אמנם הא תינח באוקימתא ראשונה באוקימתא שניה מאי איכא למימר, דבלא"ה משני בהפריס ולא משני דאיירי בעמדה, וצ"ל דניחא ליה לשנות בהפריס, אף באמת דקיימ"ל דאין חוששין לריסוק איברים מ"מ בעי דוקא הפריס דאל"כ הא יש חשש דריסוק איברים ביו"ט כיון דאיכא ריעותא דלא הפריס ואסור לשוחטו ביו"ט, ולכך מוקמינן בכי האי גוונא במאי דקאי למסקנא ואתי שפיר ודו"ק היטב.<br>''' וכתב''' המ"מ ועגל שנולד בשבת יש מי שאוסר אותו ביו"ט הסמוכה, ויש מי שמתיר גם ליומו ומותר לחולה לשחוט לו עכ"ל, ונראה הא דכתב דמותר לחולה אף ביומו אין בזה מחלוקת כלל דכו"ע מודים בזה שמותר לחולה, רק דזהו טעם דלכך מותר בנולד בשבת ליו"ט הסמוכה לו, הואיל וביומו מותר לחולה א"כ שבת לעצמו הכין, ולא מקרי כלל שבת מכין ליו"ט ודברי הלח"מ אינם ברורים בזה.