דרישה/חושן משפט/שנח: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ניווט כללי עליון}}

או שרוב הדבר כו' פי' שרוב רועים המוכרים חלב וגדיי' גנוב הוא בידם ואף שיש רועים שכל מה שמוכרים ברשות בעליהן הן מוכרים אפ"ה אסור לקנות ממנו שמחזיקין הרועה מן הרוב ול"ד למה שאמר שמואל שם דף קי"ט דמותר לקנות מהגזלן אפילו מיעוט ממונו משלו ורובו גזול תלינן ואומרים דהאי מידי דיהיב ליה מדידיה הוא דשאני התם דידוע דזה הגזלן עצמו יש לו ממון שאינו גזול דמותר ליהנות ממנו אבל כשתלינן לזה הרועה ברוב ליתא בידו כלל מה שמותר ליהנות ממנו שוב מצאתי שהמ"מ פ"ה דגזילה הקשה דברי הרמב"ם אהדדי ששם בדין גזלן כתב שאם המיעוט משלו אע"פ שרוב ממונו גזל מותר ליהנות ממנו ובפ"ו דהל' גניבה כתב דאם רוב הדבר ההוא גנוב אין לוקחין ממנו ומסיק דיש חילוק בין רוב הממון דמותר ובין רוב דבר ההוא גנוב דאסור ע"ש ונראה דכוונתו דמ"ש דרוב הממון קאי אממונו של זה והרי יש לו ג"כ מיעוט של היתר ורוב הדבר קאי אכ"ע ור"ל שהוא מרובה דאין בידם של היתר כלל (וי"מ החילוק בין רוב הממון כו' דקאמר בע"א ואין פירושם עולה יפה) אבל אין לחלק ולומר דליהנות דוקא מותר ולקנות אסור דהא בגמרא הנ"ל מתיר שמואל אפי' לקנות מיהו גי' הרי"ף והרא"ש (אסור) [מותר] ליהנות ולא מצינו לחלק בזה ועמ"ש (המ"מ) [הכ"מ] פ"ו דגניבה בזה וגם בפ"ה דגזילה ודבריו תמוהין מאוד ומוכח ממ"ש בפ"ה דגזילה דין ח' דהי' לפניו גירס' אחרת בדברי הרמב"ם שהרי [כתב] הרמב"ם כ' ז"ל ואסור ליהנות מן הגזילה אפילו אם היה מיעוט שלו ובנוסחאות שבידינו ושהיה ביד המ"מ כתוב דאם המיעוט שלו אע"פ שרוב ממונו גזול מותר ליהנות ממנו ולפי גירסתו תמה הכ"מ על המ"מ ריש פ"ו דגניבה: אבל אם הוא תפור כו' כבר כתבתי פירש"י בפרי' וז"ל הרשב"א עליו אין מחוור לי כו' [עיין ב"ח שהביאו] ונ"ל דמש"ה לא כתב הרשב"א הטעם בתלושין שתפרן שקנאם בשינוי החפירה משום דהוה שינוי החוזר וק"ל: אבל אם ידוע לנו שלא חלק אסור כו' ואין אנו תולין כו' עיין בב"י מ"ש בזה שמתמה על רבי' למה פסק כמר זוטרא ול"נ דודאי ס"ל לרבי' שרב אשי ואמימר הודו למר זוטרא וכן משמע ממה שהק' שם התו' [עיין ב"ח שהביא ל' הגמ' ול' התוס'] והנה ק' לכאורה מה התחילו התוס' להקשות מרבא למר זוטרא וכי גברא אגברא קא רמית אלא ודאי פשוט לתוספות דהלכתא כמר זוטרא שגם הם הודו לו וכדמשמע הל' השתא אמאי לא אכיל מר כו' וכמ"ש ב"י ולהכי הקשו שפיר ותירצו דהכא מיירי כשהביא מפרדס ונתן לפניהם והוקשה להם דא"כ מעיקרא מאי סברו אמימר ורב אשי ותירצו שמעיקרא לא חששו להאי חששא אבל ודאי לסוף הודו וק"ל: אין לוקחין מהגרדי כו' שם דף קי"ט ת"ר אין לוקחין מגרדי לא אירין ולא נירין ולא פיקלון ולא שירי פקעיות אבל לוקחין מהן בגד מנומר ערב ושתי טווי וארוג השטא טווי שקלי ארוג מיבעי' מאי ארוג תיכי ופירש"י טווי כו' [עב"ח שמביאו] נראה דמש"ה פי' דקאי אאירין משום דק' לי' הלא סתם גרדי רגילין להביא לו טווי לארוג מהן בגד ולמה קונין ממנו טווי מש"ה כ' דקאי אאירין וקמ"ל דאם ידוע להרוצה לקנות דהאי טוואו הגרדי בעצמו ואף שידוע לו שטוואו מהנירין אפ"ה מותר לקנות ממנו כיון שידוע הוא שהגרדי טוואו קנאו בהשינוי ותו גרסינן שם אין לוקחין מהצבע לא אותות ולא דוגמאות ולא תלושין של צמר אבל לוקחין מהן בגד צבוע טווי ובגדים השתא טווי שקיל בגדים מיבעיא מאי בגדי' נמטי עכ"ל הגמ' ופירש"י ז"ל אבל לוקחין בגד צבוע טווי ובגדים והנך דוגמאות שטוואן או שעשה מהן בגדי' לוקחין עכ"ל והא דפי' כן הוא ג"כ מטעם שכתבתי לפני זה דק' ליה אמאי קונין מהן הא מביאין לצבע הטווי והבגדים לצבוע וכאן מיירי שבא ליקח מהצבע כשעדיין לא נצטבעו שהרי בגד צבוע כבר קתני לפני זה מש"ה כתב דמיירי בידוע שהצבע טוואו ועשאן בגדי' וקמ"ל דאע"פ שגם הוא ידוע שהן מהאותות והדוגמאות אפ"ה קנינהו בשינוי והנה לכאורה ק' למה לא כ"ר הני חידושים דקתני הברייתא בפי' דאפילו הטווי שטוה מהאותות והדוגמאות או נמטי מותר לקנות מהצבע וצריכים לומר דרבי' סמך אמ"ש ברישא דקונין מגרדי טווי הארוג דפי' אפילו הוא ידוע שטוואו מהאירין שסתמא בחזקת גזל אפ"ה אמרי' שקנאו בשינוי הטוווה וה"ה בטוויה שטוה הצבע מהאותות והדוגמאות וס"ל נמי דשינוי דעושה מהן נמטי הוא כ"כ כשינוי דעשה מהן טווי וקנאו הצבע מש"ה לא הוצרך לכתבו והברייתא דחזר וקתני לה משום דאין ברייתא סומכת על ברייתא אחריתא משא"כ רבי' דכתב הדינים רצופי' זא"ז וק"ל: ומש"ר אבל לוקחין מהן בגד וצמר צבוע כב"י אינו מכוון כו' [עב"ח שמביאו] עד ור"ל דאינו קונה מהצבע כ"א בגד צבוע או שטוה הדוגמאות או עשה מהן לבדין אבל צמר צבוע אסור וז"ל הד"מ לוקחין בגד וצמר צבוע וכתב הב"י ובגמ' ליכא אלא בגד צבוע ופירש"י משום דקנאו בשינוי ומשמע דצמר צבוע אין קונין ממנו עכ"ל וכתב אח"כ וכתב הרמב"ם פ"ו דגניבה לוקחין מהסורק כר מלא מוכין וכתב המ"מ בריית' היא סוף ב"ק ואמרינן הטעם משום דקנינהו בשינוי ואע"ג דשינוי החוזר לברייתו אינו שינוי הכא שאני שאין זה גזל ודאי אלא מספק אתה בא לאסרו וכיון שכן בשינוי כל שהוא מותר עכ"ל המ"מ וא"כ אפשר ליישב דברי רבי' במ"ש צמר צבוע משום שפסק כאותה ברייתא דס"ל דשינוי החוזר לברייתו הוה שינוי לענין זה ולא כאותה ברייתא דנקטה דוקא בגד צבוע משום דצמר צבוע הוי שינוי החוזר לברייתו כדאיתא ריש הגוזל קמא עכ"ל ודברי הגאונים הנ"ל הב"י וד"מ הנ"ל נפלאים הם בעיני דלמה לא יקנה מהן צמר צבוע הרי קנינהו הצבע בשינוי הצביעה ואף שכתב בד"מ שבריש הגוזל קמא איתא דהוא שינוי החוזר לברייתו הלא תשובתו בצדו דשם בריש הגוזל סוף דף צ"ג מחלק בין צבע לצבע דיש צבע שיכול להעבירו ותו לא הוי שינוי ואינו קונה ויש צבע כגון קלא אילן דאינו יכול להעבירו וקאמר שם דאותו מיקרי שינוי ע"ש ומינה איירי רבי' וכמ"ש לקמן בסי' ש"ס ז"ל צבעו בענין שאינו חוזר לברייתו קנה עכ"ל ומור"ם בעצמו כ"כ שם בס"ז ע"ש גם הא דתנן שם דף ק"ב בהנותן צמר לצבע דמסיק וקאמר לצבוע לו אדום וצבעו שחור ר"מ אומר נותן לו דמי צמרו' ופירש"י משום דקניי' בשינוי דמשמע דוקא בצבע לו בצבע אחר ממה שצוה עליו הוא דקנאו הצבע ולא באותו צבע וכדפירש"י שם לפני זה בהדיא בצבעו כיעור י"ל נמי דמיירי בצבע שיכול להעבירו וכ"ש לפי' הירושלמי (והרא"ש ורבי' תפסו לעיקר כמ"ש לעיל בסי' ש"ו) דפירשו אותה המשנה דמיירי בבעל הבית נותן צבע ומש"ה כשלא שינה לצבוע בצבע אחר אלא צבעו בצבע שנותן הבע"ה לא הוי שינוי וגם ק' לדבריהם מ"ש בגד צבוע דיקנה מהם ופירש"י משום דקנאו בשינוי וע"כ בשינוי הצביעה קאמר דאין לומר בשינוי האריגה דהא אין מדרך סתם צבע לארוג הבגדים אלא מביאין לו בגדים לצבוע ומי יימר לן שבגד זה מתחלה הביאו לו חוטין והוא ארגן דמותר לקנות ממנו ועוד דא"כ בלא צביעה נמי וכדקתני בברייתא שלפני זה אלא ע"כ קנאו בשינוי הצביעה קאמר וע"כ בצבע שאין יכול להעבירו איירי וכמ"ש וא"כ ה"ה צמר צבוע נמי דמ"ש וא"ל משום דבבגד איכא תרתי וכדפירש"י דאין דרך לגנוב בגד וא"נ גנבו קנאו בשינוי דא"כ צמר נמי אין דרכו לגנוב צמר מרובה דמ"ש בגד המביאים לו לצבוע דאין דרכו לגנוב ומ"ש מצמר הרבה שמביאין לו לצבוע שנאמר שדרכו לגנוב ועוד דהרי לא אסר תנא דברייתא זו לקנות אלא אותות ודוגמאות שהוא מעט מעט ורגלים. לדבר שהוא בעלים אבל לא אסר לקנות צמר צבוע הרבה ודוחק לומר דהרבה צמר צבוע אסור לקנות מטעם דיש לחשוש דאותו צמר צבוע אסף הצבע מהאותות והדוגמאות וכיון דאשמועינן התנא אסור לקנות מהן אותות ודוגמאות ה"ה צמר צבוע מהאי חששא גופא דאין זה מדרך התנא לקצר במקום חידוש וחשש רחוק כזה ועכ"פ ק' על בעל ד"מ ז"ל דכתב טעם אחר דמש"ה אסור לקנות משום דהוי שינוי אע"ג דחוזר כר דא"כ בגד נמי ע"כ נראה דרבינו דייק מהברייתא דאינו אוסר לקנות אלא דוגמאות משמע הא צמר צבוע הרבה מותר ומטעם דפירש"י גבי בגד משום דאיכא תרתי וה"ה בצמר מרובה וכמ"ש ומש"ר אבל לוקחין מהן בגד וצמר צבוע האי תיבת צבוע קאי גם אבגד הנזכר וכאילו אמר בגד צבוע וצמר צבוע וכמו שכתבתי בפרישה ע"ש ודוק ובהאי בגד צבוע אין חילוק בין הוא נמטי או לא דמיירי דהבעלים הביאו לו הבגד לצבוע והוא קנאו בצביעה ומה לי בגד ארוג או בגד של נמטי או צמר לעולם כשצבעו קנאו בצביעה: