דרישה/חושן משפט/רח: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ניווט כללי עליון}}

מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף כו' ויתן כשער ההיתר כו' בב"מ דף ס"ה אמר אביי האי מאן דמסיק זוזי דרביתא בחבריה וקא אזלי חיטי ארבע גריוי בזוזא בשוקא ויהיב ליה איהו ה' כי מפקינן מיניה ד' מפקינן מיניה רבא אמר ה' מפקינן מיניה דמעיקרא בתורת ריבית אתי לידיה ואמר אביי האי מאן דמסיק ד' זוזי דרביתא בחבריה ויהיב ליה גלימא בגווייהו כי מפקינן מיניה ד' מפקינן מיניה גלימא לא מפקינן מיניה רבא אמר גלימא מפקינן מיניה מ"ט כי היכי דלא לימרו גלימא דמכסי וקאי גלימא דרבית' הוא עכ"ל הגמ' וכתב הרשב"א ז"ל משמע דוקא משום דלא לימרו מכסה בגלימא דרביתא הוא דמהדרינן ליה הא לא"ה המקח קיים ולא אמרינן כיון דנעשה באיסור נתבטל המקח וכן בעובדא קמא דיהיב ליה ה' (פי' שם נמי הדין דא"צ להחזיר לו החטים אלא שיחזיר לו דמי שוויים והיותר נראה דה"ק דמעובדא קמא גם כן יש לדקדק כן דקאמר מפקינן מיניה ה' הואיל דבריבית אתא לידיה ול"ק משום דהמקח בטלו מכאן פסק ר' האי בתשובה דהיכא דאיכא איסור בזבינא דאוסיף בדמיה משום אגר נטר או פוסק על הפירות עד שלא יצא השער ונתקיים המקח בקנין ולא נתייקר השער המקח קיים ואין יכול לבטל המקח בשביל שנעשה באיסור עכ"ל דייק וכתב ולא נתייקר השער פי' דאז בכל אופן אין אחד מהם יכול לחזור אבל נתייקר השער אז הלוקח יכול לחזור ולומר לאו להכי ירדתי לקנות כשער היוקר (אבל ברישא בהוסיף בשיווי המקח אין אחד מהם יכול לחזור וכמ"ש בפרישה) וכ"כ תלמידי רשב"א ז"ל וכ"כ רב האי בתשובה (והביאם הב"י) [עב"ח שהביא ל' ב"י] (ויש בהעתקה זו השמטת הסופר הניכרת וכצ"ל בין על הלוקח בין על המוכר וכן אם פסק עד שלא יצא השער מיהו הלוקח כו') מבואר מלשונם שהלוקח יכול לחזור בו אם אינו רוצה ליקח כשער היוקר ובלאה"נ נראה להוכיח כן שהרי הא דאמרינן מקח הנעשה באיסור קיים ילפינן מההיא דא"נ כנ"ל ושם בלא נתייקר השער מיירי ודיו לבא מן הדין להיות כנדון ומנ"ל למימר דגם כשנתייקר מוכרח הלוקח ליקח כשער היוקר וכ"כ הריב"ש סימן ש"ה בפשיטות שאם נתייקר השער הלוקח יכול לחזור בו וברמזים דייק רבי' בפי' וכתב המקח קיים אם לא נתייקר השער משמע ודאי הא נתייקר לא אמרינן שהמקח קיים וכיון שכן יש לתמוה על הב"י שאחר שהביא ל' הרא"ש הנ"ל ול' רבי' האי הנ"ל דכתב דהלוקח יכול לחזור כתב ז"ל ואין דעת רבי' כן משמע שמפרש שמש"ר ויתן כשער של היתר ואין א' מהם יכול לומר כו' דקאי גם אהפוסק עד שלא יצא השער ואח"כ נתייקר וה"ק המקח קיים דאין הלוקח יכול לחזור בו אלא צריך ליקח כשער ההיתר דאם כפירושו איך תפס לו שיטה בפני עצמו נגד הרא"ש ושאר פוסקים מנא לו לומר כן מאחר שמקום מקור הדין בגמרא לא איירי בנתייקר השער וע"ק לפ"ז דא"כ הול"ל נתקיים בקנין ונתייקר השער המקח קיים ואין אחד כו' ועוד דהול"ל ויקח כשער ההיתר דאז היה נשמע דבא לומר שע"כ צריך ליקח כשער היוקר וא"י לחזור בו ומ"ש הב"י ראיה מנ"י והמ"מ אין משם ראיה להמעיין שם דנ"ל דאיירי נמי בלא נתייקר וכמ"ש בפרישה ודוק: