כתב יד חדושים על התורה (בראשית-ויקרא)/בראשית/פרשת נח

כתב יד חדושים על התורה (בראשית-ויקרא) בראשית פרשת נח

[המשך עמוד 7]

לפ' נח מהגאון הנ"ל

בפירוש רש"י בחומש קץ כל בשר בא לפני כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלמוסיא בא לעולם כו' כי מלאה הארץ חמס מפניהם לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל:

ולכאורה נראה דברי רש"י כסותרי[ם] אהדד וכן הק[שה] בשפתי חכמי[ם] ע"ש.

ותירץ אמ"ו אי לאו שעברו על הגזל היה להם תירוץ ג"כ על העריות, משא"כ כיון שעברו על הגזל שפיר נחתם גזר דינם ממ"נ. ע"פ מה דאמרינן בגמ' דסנהדרין מכל עץ הגן ולא מן הגזל. ויש להקשות הלא באדה"ר לא היה שייך גזל כלל שהיה הכל שלו כדפי' רש"י בפ' ויקרא אדם כי יקריב מכם קרבן. כאדם מה אדם לא הקריב מגזל שהיה הכל שלו כו' ע"ש. וצ"ל דמש"ה הקרא לאמר מיותר דכתיב ויצו על האדם לאמר. ודרש הכי לאמר לדורות שיזהיר לבניו שיזהרו מן הגזל. אבל בגמ' דרשינן ממילת לאמר זו גילוי עריות. וה[שתא] א[תי] ש[פיר] על העריות לחוד היו יכולין לומר דלא נצטוו רק לפ"ז מילת לאמר ל[מה] ל[י], וצ"ל לאמר לדורות גבי גזל וא"כ אין להם תירוץ על הגזל ושפיר נחתם גזר ממ"נ וק"ל:

לפ' נח מהגאון מהורר אב"ד זצ"ל

במדרש ולקחתם לכם ביום ראשון. רב אמי שאל לר' שמואל בר נחמן מאחר ששמעתי עליך שבעל הגדה אתה אמור לי מה הוא דכתיב צדקתך כהררי אל. אמר לו זה אתרוג ולולב וכו'. וזה תמו' למה דוקא מפני שהוא בעל הגדה וכו':

לתרץ נקדי[ם] מ"ד[רש] קודם למ"ד[רש] הנ"ל צדקתך וגו' צדקה עשה הקב"ה עם נח בהררי אל שנאמר ותנח התיבה על הרי אררט. לפ[י] ז[ה] ק[שה] על רב אמי ששאל פי' הפסוק של צדקתך לר' שמואל הלא יש לו פי' המד[רש] הנ"ל צדקה עשה עם נח:

היפה תואר מק' על מד[רש] הנ"ל מה היתה צדקה של הקב"ה עם נח בתיבה שתינח על הרי אררט מ"מ לא הי[ה] יכול לצאת מהתיבה מה לי' שהי' נח על ההר ומה לי שהי' על הארץ בעמק עד שחרבו המים, ומפרש ואמר דזה הי' צדקת'? שנאמר וכפרת אותה מבית ומבחוץ בכופר. ואי' בגמ' ברותחין קלקלו כו' ומאחר שהי' התיבה זמן ארוך במים רותחין נמס הזפת והכופר ויזובו המים לתיבה אם ישארו עוד במים לכן עשה הקב"ה צדקה ותנח על ההר ששם לא היה מים כו':

והנה אם מצינו טעם לשבח שאפי' יהי' התיבה על הארץ במים ג"כ לא הי' ריעותא לנח הדרא קשי' לדוכת' וא"כ לפ"ז שפיר שאל לר' אמי פי' של הפסוק צדקתך:

ואי' בגמ' ורש"י וישאר אך נח. מלמד שאף הוא גנח דם מפני הצינה כך דרשו רבותינו בעלי הגדה והקשה ר' אלי' מזרחי ז"ל מהיכן הי' לו צינה והלא ברותחין נדונו ותי' משום דאתי' כמ"ד צידי תיבה נצטננו כדאמרינן עוג וראם נקשרו בתיבה וצידי תיבה נצטננו לכך גנח הדם נמצא לבעל הגדה צריך לומר שצידי התיבה נצטננו וא"כ הדרי קושי' היפ"ת לדוכתי' מה היתה צדקתו עם נח שתנח על ההר הלא גם בעמק לא ימס הזפת שצידי תיבה נצטננו כנ"ל. ובזה יובן שאל ר' אמי לר"ש הנ"ל מאחר שבעל הגדה את א"כ סביר' לך ע"כ וישאר אך נח, שגנח דם מפני צינה. ל"ק קושי' המזרחי וצ"ל כתרוצו שצידי תיבה נצטננו וא"כ לדידך ל[מה] ל[י] על צדקתך כפי' המ"ד[רש] דקשה קושי' היפ"ת וא"ל כתירוצו שלא ימס הזפת כנ"ל הלא לפי סברתו צידי תיבה נצטננו כנ"ל, וא"כ מה פי' אמרת בפסוק זה של צדקתך לכך אמר לו אתרוג ולולב ולא פי' המדרש ודוק:

· מעבר לתחילת הדף