חכמת אדם/קנא

חכמת אדם ‏ קנא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שער השמחה הלכות אבילות דין בקור חולים ורפואה וגוסס (סי' של"ו של"ז של"ח של"ט)

א מצוה לבקר חולים. הקרובים והחברים נכנסים מיד אבל הרחוקים אינם נכנסים אלא אחר ג' ימים כדי דלא ליתרע מזליה להטיל עליו שם חולה ואם קפץ עליו החולי אפילו הרחוקים נכנסים מיד ואפילו הגדול ילך לבקר הקטן ואפילו כמה פעמים ביום ואפילו בן גילו (ר"ל הנולד בשעתו) שנוטל א' מששים מחליו אפ"ה יבקר וכל המוסיף ה"ז משובח. ובלבד שלא יהיה לטורח על החולה אבל השונא לא יבקר חולה ולא ינחם באבלו שלא יחשב ששמח לאידו ואינו אלא לצער לו אבל ללותו מותר דזה סוף כל אדם ומיהו הכל לפי השונאים והשנאה:

ב כשהחולה שוכב על הארץ לא ישב המבקר ע"ג ספסל שגבוה ממנו שהשכינה למעלה מראשותיו אבל כשהחולה מוטל במטה מותר:

ג עיקר מצות בק"ח שיבקש עליו רחמים ואם ביקר ולא ביקש לא קיים המצוה ולכן אין מבקרין בג' שעות ראשונות של יום מפני שכל חולה מיקל עליו חליו בבקר ולא יחוש לבקש רחמים ולא בג' שעות אחרונות של יום שאז מכביד עליו חליו ויתיאש מלבקש:

ד כשמבקש רחמים אם מבקש לפניו יכול לבקש בכל לשון שירצה שהרי מבקש כביכול לפני השכיכה שהיא אצל החולה אבל כשמתפלל שלא בפניו דאז מלאכי השרת נזקקין להעלות תפלתו ואינם מכירים בשאר לשונות ולכן מתפלל דוקא בלש"הק ויכלול אותו בתוך חולי ישראל שמתוך כך תפלתו נשמעת יותר ויאמר המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל ובשבת יאמר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום:

ה המבקרים אומרים לו שיתן דעתו על עניניו אם הלוה או הפקיד אצל אחרים או אחרים אצלו ואל יפחד מפני זה מהמות: וז"ל ספר חסידים תשי"ז שמע עצה וקבל מוסר שמע עצה בחיים וקבל עצה מאחרים שהרבה ראיתי שציוו בחלים ובני ביתם לא עשו מצותם וזהו שנאמר למען תחכם באחריתך עוד שם כשקרבו ימי אדם למות יצוה לפני עדים ואפילו לאביו לא יאמין כ"ש לבניו ולאשתו עכ"ל):

ו אין מבקרין לא לחולי מעים משום כיסופא ולא לחולי עין ולחולי ראש שהדבור קשה להם וכן לכל חולי שהדבור קשה לו אין מבקרין אותו בפניו אלא נכנסין בבית החיצון ושואלים ודורשין בו אם צריכין לכבד ולרבץ לפניו וכיוצא בו ושומעין צערו ומבקשים עליו רחמים ומבקרין חולי נכרים:

ז בחולי מעיים אין האיש משמש את האשה פן יתגבר יצרו כיון שהוא בריא אבל האשה משמשת את האיש כיון שהוא חולה:

ח נוהגין לברך החולים בב"הכנ ואם הוא מסוכן מותר לברך אפילו בשבת וי"ט וילך אצל חכם שבעיר שיבקש רחמים עליו:

ט ניחום אבילים קודם לבק"ח דניחום אבילי' הוא ג"ח לחיים ולהמתים וזה דוקא כשא"א לקיים שניהם אבל כשאפשר לקיים שניהם בק"ח קודם כדי שיבקש רחמים עליו שיחיה או לכבד ולרבץ לפניו דהוי כאלו מחייהו:

י חולה שמת לו מת אין מודיעין לו שמא תטרף דעתו עליו ואפילו אם נודע לו אין מצוים לו לקרוע שמא תגדל דאגתו ואין בוכין ואין מספידין בפניו בין על מתו ובין על מת אחר אעפ"י שאינו קרובו שיפחד שגם הוא ימות ומשתקין את המנחמין אפילו אינו קרובו שעי"ז נזכר למיתת אותו פלוני (של"ז):

יא המנהג בקהלות ק' ובפרט בק"ק ברלין כשאדם חולה ביום ג' לחליו (כדאמר רבא הכריזו דחלש) הולכין אליו גבאי בק"ח או שאר אנשים ואומרים לו אתה ידעת שכן הוא התיקון והמנהג אצל כל החולים ולכן אין לך לדאוג מזה כלום ולכן תעשה צואה מה שתרצה ומה שאתה חייב או אחרים חייבין לך ועוד אומרים לו התודה כי כל המתודה על חטאיו מוחלין לו וכיון שבאותן הקהלות המנהג כן אין החולה דואג מזה כלום וכן ראוי לתקן בכל עיר ועיר אך במקים שאין מנהג זה אין אומרים כן לחולה שמא ידאג על מיתתו שכן דרך ההמון לדאוג כשאומרים לו התודה ומ"מ כשרואין המבקרים שנטה למות מסבבים עמו בדברים ואומרים לו התודה ואל תדאג מזה כי הרבה התודו ולא מתו והרבה שלא התודו ומתו ובשכר שאתה מתודה אתה חי וכל המתודה יש לו חלע"ה ואם אינו יכול להתודות בפיו יתודה בלבו ואם אינו יודע להתודות אומרים לו אמור יה"ר שתהא מיתתי כפרה על כל עונותי. וא"א כל אלו הדברים בפני ע"ה ולא בפני נשים וקטנים שמא יבכו וישברו לב החולה אלא מוציאין אותן לחוץ וגם יאמרו לו שיבקש מחילה לכל מי שחטא כנגדו בין בממון ובין בדברים:

יב סדר ווידוי ש"מ לרמב"ן. יעשה צוואה ויבקש מחילה לכל מי שחטא ויבקש מרבים שיעזרוהו בתפלה ויעשה תשובה שלימה דהיינו שיגמור בלבו שלא לשוב עוד לעשות מכל מה שעשה ויטול ידיו (ויברך ענט"י כ"כ רי"ו נתיב כ"ח וצ"ע) ויתעטף בציצית ויאמר ה' אלהים אמת ותורתו אמת ומשה נביאו אמת ובשמ"לו ויקרא אשרי יושבי כו' עד סוף המזמור ומזמור תפלה לדוד הטה ה' אזניך מזמור פ"ו. ומזמור ד' למנצח מזמור לדוד בקראי ענני. ומזמור קכ"א אשא עיני כו'. ואח"כ ווידוי ש"מ וזה נוסחתו מודה אני לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם יצחק ויעקב אלהי אלהים ואדוני האדונים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד עושה שמים וארץ עושה חסד ומשפט בארץ היה הוה ויהיה שרפואתי בידך ומיתתי בידך יהר"מ שתרפאני רפואה שלימה כי אתה אל רופא רחמן ואם אמות תהא מיתתי כפרה על כל חטאי ועוני ופשעי שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך ותן חלקי בתורתך ובגן עדן וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים ואני מודה ומאמין שהאל הבורא יתברך שמו הוא ברא כל העולמות והאציל וברא ויצר ועשה והוא המשגיח לבדו בכל העולמות ואין שום מציאות לכל העולמות בלתי השגחתו ומאהבתו את אבותינו בחר בעמו ישראל ונתן לנו תורתו אשר היא נצחית וקיימת על ידי נאמן ביתו משה רבינו ועל ידו נתן תורה שבכתב שהוא תורתינו הקדושה אשר בידינו וגם מסר לו בעל פה פירוש התורה והיא הגמרא הקדושה אני מאמין שזה מסר הקב"ה למשה ומאמין שדבר עם נביאיו הקדושים והם ספרי נביאים וכתובים ואני מאמין שיביא לעמו ישראל משיח צדקינו כאשר נהיה ראוים לפניו לגאלינו ושיחיה המתים וכשהשעה דחוקה יזקוף אצבעותיו למעלה ויאמר רבש"ע הריני מקבל עלי המיתה בפועל ממש בשמחה ובלב שלם לקיים מ"ע כוללת כל המצות ותיקון כל הלאוין שכולן נתקין לעשה להעביר מחשבת יצה"ר אשר חפץ להדיח נשמתי מעבודת הקודש והנני מוסר גופי ונפשי ורוחי ונשמתי על יחוד שמו הגדול (ע' יונת אלם ד' פ"ט) וזכני ליחד שם קדשך באהבה רבה וחיבה יתירה לסלקא יקרא מתתא לעילא לאתר דשקי' עמיקא דבירא נגיד ונפיק ותהיה מסירת נפשי בסוד מי נוקבא ליחדא קב"ה ושכינתיה ברחימו ודחילא ביחודא שלים ולבתר לאמשכא מעילא לתתא מההוא שקיא דנחלא לכל דרגא ודרגא עד דרגא בתראה ולקשרא קשרא דכולא כמו שנאמר כי שם ה' אקרא הבו כו' יהר"מ שיהא שלום מנוחתי ויכוין בשם יתעלה ובמעמד הר סיני ויאמר שמע ישראל כו' בשכמ"לו. ולפי צחות החולה כן יאריך בדברי ווידוי ותחנונים. ויאמר עלינו לשבח עד ע"כ נקוה לך ואמת ויציב עד עזרת:

יג הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו ליתן גט ולמתנה ולענין כהן אם מותר לכנוס בבית שיש בו גוסס יש מתירין ויש אוסרין ומ"מ א"צ להקיצו ולהגיד לו כשיש גוסס כמו שצריכין להקיצו כשיש מת כדלקמן כלל קנ"ט וכן אם הגידו והוא ערום מותר להמתין עד שילבש עצמו ואח"כ יצא וקרוב הדבר לומר שא"צ לצאת כלל מבית שיש בו גוסס דדוקא לכתחילה אסור לכנוס אלא שנכון להחמיר ולצאת (סי' ש"ע ש"ך ס"קד וסי' של"ט):

יד אסור לעשות דבר לקרב מיתתו ולכן אין קושרין לחייו כדי שלא יפתח פיו ואין שומטין הכר מתחתיו ואין נותנין אותו ע"ג חול כדי שלאחר שימות לא יחממו אותו הכרים כללו של דבר שלא יגע בו כלל וכל הנוגע בו ה"ז שופך דמים ולמה הדבר דומה לנר מטפטף שכיון שנוגע בה אדם מיד נכבה ואין קורעין ולא חולצין ולא מספידין עליו ולא מכניסין עמו ארון לבית עד שימות ואין פותחין עליו בצ"ה עד שתצא נפשו וכן אין חוצבין לו קבר עד אחר שימות ומ"מ כיון דמצד הדין מותר אם אין החולה מרגיש בזה ולכן אם הוא בע"ש וחוששין שמא לא יספיקו לקוברו וגם אסור להניחו פתוח ולכן צריך לשער שאם יהיה שהות שאם לא יספיק לקוברו (אזי) יסתמו הקבר בריוח קודם שבת (ש"ך ס"קו) ואסור לחצוב שום קבר להיות פתוח עד למחר שלא יקברו בו המת באותו היום ויש סכנה בדבר וכן אסור לגרום שימות מהרה אעפ"י שהוא גוסס זמן ארוך ויש צער גדול למת ולקרוביו ואסור להשמיט הכר והכסת מתחתיו מכח שאומרים שיש נוצות מקצת עופות שגורמים זה וכן לא יזיזנו ממקומו או לשום מפתחות בה"כנס תחת ראשו כל זה אסור אבל אם יש שם דבר שגורם עיכוב יציאת הנפש כגון שיש שם באותו בית קול דופק כגון חוטב עצים וכיוצא בזה מותר להסירו דאין בזה מעשה כלל אלא שמסיר המונע ואינו נוגע בו כלל:

טו מי שאמרו לו ראינו קרובך גוסס היום ג' ימים צריך להתאבל עליו דודאי כבר מת דדוקא בעודו לפנינו חשוב כחי אבל לא כשאינו לפנינו:

טז כיון שנטה אדם למות אין רשאי ליפרד ממנו כדי שלא תצא נפשו והוא יחידי מפני שהנפש משתוממת בשעה שיוצאת מן הגוף ומצוה לעמוד על האדם בשעת יציאת נשמה שנאמר ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים ימותו וגו' (סי' של"ט סעיף ב' ג' ד) וידברו עמו דברי תורה או יאמר תהלים (ס"א):

יז מנהג לשפוך כל המים שאובים שבשכונת המת דהיינו ג' בתים והטעם שידעו הכל שיש בו מקרה מות ולא יצטרך להודיע בפה ויהא מוציא דבה ועוד שמלאך המות מפיל במים טפת דם המות (שם):

יח לאחר שמת לא יזיזו אותו תיכף שמא נתעלף אלא ישהה מעט ונוהגין להניח אצל נחיריו נוצה ואם נשאר מונח שם בידוע שמת ואז אומרים תיכף צדוק הדין וכשמגיע לדיין האמת קורע האבל והעומדים שם כמבואר בכלל שאחר זה סי' ד' ועכשיו נוהגין לומר צ"ה בבית הקברות ויש שאומרים אותו בעוד שהמת עדיין בבית ונ"ל דהאבלים יאמרו תיכף כמש"כ בש"ע כי כן עיקר הדין ואם הוא יורש את המת מברך ג"כ שהחיינו כמבואר בח"א כלל ס"ב סי' י"א ומברכין ברכת דיין אמת אפילו בשבת וי"ט (רוקח):

יט העומדים אצל הגוסס לא יעסקו בדברים בטילים אלא יעסקו בתורה או בתהלים כמבואר במעבר יבק ויזהרו יפה העומדים שם שלא יצא שום אבר ממנו חוץ למטה כי כל אבר שיצא חוץ למטה בשעת מיתה אינו נכנס עמו לקבורה ולכן כתיב ביעקב ויאסוף רגליו אל המטה ולכן יתקנו המטה בענין זה דהיינו שיעמידו כסאות (שקורין שטולין) סביב מטתו בכדי שלא יוכל להוציא ידיו או רגליו לחוץ ומ"מ אם לא עשו כן והוציא אבר אסור להחזירו שהרי אסור ליגע בגוסס:

כ כבר כתבתי בחיבורי ח"א כלל ס"ז סי' י"ט דאסור לטלטל המת בשבת אפילו כשהוא מלובש אפילו ע"י ככר או תינוק אם לא שהוא במקום שאם יניחנו שם במטה יסריח או שמלוכלך בטיט וצואה מיתר ע"י ככר או תינוק או ע"י כסות כדי שלא יתבזה בין החיים אבל אם הוא מונח במקום שאין לחוש לזה או שמת סמוך לחשיכה אסור אלא יניחוהו כך עד שתחשך ואין מזיזין בו אבר וכתבתי שם דאפילו אסור לעמוץ את עיניו אע"ג שאומרים שהוא סכנה י"ל דבשבת קדושת שבת מציל מכל רע וע"ש בח"א:

כא אסור לטלטל המת לצורך כהנים או לצורך מצוה אפילו ע"י ככר ותינוק רק ע"י נכרי או אפילו ע"י ישראל בטלטול מן הצד דהיינו להפכו ממטה למטה אפילו ע"י ישראל ודוקא אם הקרובים רוצים אבל אינו יכול לכופן להוציאו מן הבית כדי להציל הכהן מאיסור ואם היא נפל דליכא משום כבוד כופין הקרובים להוציאו מן הבית בשביל כהנים על פי אופנים המבוארים וע"ש בח"א:

כב כיון שנתנה התורה רשות לרופא לרפאות ולכן כל היודע ובקי בחכמת רפואה ה"ז מצוה ובכלל פיקוח נפש הוא ואם מונע עצמו ה"ז שופך דמים ואפילו יש לו מי שירפאנו שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות ומיהו לא יתעסק ברפואה אלא א"כ הוא בקי ולא יהא שם גדול ממנו שאם לא כן ה"ז שופך דמים ואם ריפא שלא ברשות וטעה והזיק חייב בתשלומין אפילו אם הוא בקי ואם ריפא בהרמנותא דמלכא וטעה והזיק פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואם המית ונודע לו ששגג גולה על ידו (סי' של"ו סעיף א') ומ"מ א"צ למנוע בשביל חשש ומצוה היא:

כג הרופא אסור ליטול שכר החכמה והלימוד דאבידת גופו היא ורחמנא אמר והשבות לו לרבות אבדת גופו אבל שכר הטורח והבטלה מותר (שם סעיף ב'):

כד מי שיש לו סממנים וחבירו חולה וצריך להם אסור לו להעלות בדמיהם יותר מן הראוי ולא עוד אלא אפילו פסקו לו בדמיהם הרבה מפני צורך השעה שלא מצאו סממני' אלא בידו אין לו אלא דמיהן אבל אם התנה בשכר הרופא הרב' חייב ליתן לו שחכמתו מכר לו ואין לו דמים ואע"פי שיש מצוה עליו לרפאותו שכל מצות עשה דרמיא אכולי עלמא אם נזדמנה לאחד ולא רצה לקיימה אלא בממון אין מוציאין הממון מידו ולא מפקיעין מידו חיוב שלהן (שם סעיף ג'):

כה אילו לא נתנה התורה רשות לרפאות כדכתיב ורפא ירפא היה אסור לנו להתרפאות שהרי ההולך בדרכי התורה לא יגיע לו שום מקרה ממקרי הזמן משנוי אוירים ולא ע"י מאכלים כדכתיב ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך ר"ל שתהיה בהם הברכה ולא שום דבר רע המזיק והסירותי מחלה מקרבך ר"ל משנוי אוירים (רא"בע בפ' משפטים) וכתיב עין ה' אל יראיו שהוא ברחמיו משגיח תמיד עליהם והמושגח ממנו ית' ודאי שאין מגיע לו שום נזק וזהו שאמרו אין מזל לישראל ר"ל שאין מונהגים על פי מזל אלא ע"י ית' אך כשאדם אינו מתנהג ומודבק בו ית' אזי נשאר תחת המזל וזהו שאמרו מאן דנולד במזל פ' כו' היינו שהמזל מראה שיהיה כך אבל ביד האדם לשנות המזל והקב"ה יודע מחשבות אדם כי לא יהיו תחת סוג זה מעין ה' אל יראיו וברא בעולמו עשבים ואילנות וכיוצא בהם שיהיה בהם הטבע להתרפאות בהם ונתן לנו רשות להתרפאות בהם להועיל על פי טבע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.