חכמת אדם/קנ

חכמת אדם ‏ קנ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין פדיון הבן (סי' ש"ה)

א מ"ע מה"ת לפדות כל איש מישראל בנו שהוא בכור לאמו הישראלית בה' שקלים והם לפי חשבון הגר"א שלשים זהו' ומעט יותר וכן נהגו פה ק"ק ווילנא וקרוב לזה שמעתי שבק"ק פראג נותנין חצי סאפרען ועוד כמה קרייצר שעולה ג"כ כמעט כחשבון הזה אמת שכ"כ בבאורי הגר"א בי"ד אך זוכרני בימיו היו נותנים ארבעים זהו' פ"ט שהם ה' ר"ט דסתם ר"ט במדינה זו הוא ח' זהו' וראיתו משקלים פ"ב מ"ד היו שוקלין דרבונות חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעין ע"ש בפי' הרמב"ם דתמיד נותנים כפי המטבע היותר גדולה וע' ברמב"מ פ"א מהל' שקלים הל' ה' מחצית השקל מצותה שיתן מחצית מטבע של אותו זמן בכל מקום וע' בבכורות ד' נ"ב בגמ' ומ"מ עכשיו גם בקהלתנו נתבטל שם ר"ט אלא רובל וא"כ צריך ליתן ה' רובל כנ"ל ומאשכנז אין ראי' דהתם הר"ט הוא ששה זהו' ואין האשה חייבת לפדות בנה:

ב ה' שקלים אלו נותן לכהן א' או אפי' לעשרה בין בבת א' בין בזה אחר זה וי"א דלכהן א' צריך ליתן בב"א (דו"פ בשם רש"ל) ואע"ג דבלשון הגמ' ופוסקים שכ' יצא משמע דלכתחלה לא יעשה כן נ"ל דל"ד דלא יהא אלא כשאר מתנות כהונה ועיין סי' ס"א לענין זרוע ולחיים:

ג אלו ה' סלעים נותנין לכהן בין בכסף או בשוה כסף מכל דבר שירצה חוץ מעבדים וקרקעות ושטרות שיש לו על חבירו ואם פדה בהם אינו פדוי מה"ת אבל אם נתן שט"ח לכהן על ה' סלעים אע"ג שהוא חייב ליתנם לו ומה"ת הוא פדוי מ"מ מדרבנן אינו פדוי גזרה שמא יאמרו פודין בשטרות שיש לו על חבירו ואם נתן לו כלי שאינו שוה בשוק ה' סלעים וקבלו הכהן בה' סלעים אם הוא שוה ה' לשום אדם בנו פדוי ואפי' לא שמו הכלי בתחלה אם הוא שוה ה' סלעים בנו פדוי ואם אינו שוה אינו פדוי ומ"מ אם הכהן רוצה להחזיק הכלי א"צ להחזיר לו אלא ישלים לו עד ה' סלעים:

ד מתנה על מנת להחזיר מהני ובנו פדוי. ודוקא שאמר לו הרי לך ה' סלעים ע"מ להחזיר לי דבכה"ג גומר בלבו שעה א' לשם מתנה כלומר מעכשיו תהא נתונה לך מיהו תחזירנה אח"כ אבל כשאומר הילך ה' סלעים ואתה תחזירנו לי ולא א"ל על מנת או אפי' לא אמר כלום אלא שאומר סתם הילך ה' סלעים אלא שדעתו שיחזיר לו כלו או מקצתן ולולי זה לא היה נותן לכהן אע"פי שהכהן לא החזיר לו כלום וגם לא היה דעתו מתחלה להחזיר לו אינו פדוי כיון דלא גמר בלבו שעה א' לשם מתנה כללו ש"ד שצריך שיהיה דעת האב ליתנו במתנה גמורה לפי שעה ויאמר כן בפירוש לכהן אני נותן לך במתנה גמורה לפי שעה ע"מ להחזיר לי וכיון שהוא אומר כן בפירוש לכהן והכהן מרוצה בזה בנו פדוי אבל אם היה דעת הכהן שלא להחזיר אינו פדוי ומ"מ אפי' נתן לו בסתם רשאי הכהן להחזיר לו הפדיון אך לא יהיה רגיל להחזיר לכל שלא להפסיד שאר כהנים שמתוך כך יתנו הכל לזה הכהן וכ"ש שמזה הטעם לא יקבל ע"מ להחזיר ומ"מ לעניים מותר להחזיר בכל פעם:

ה הפריש ה' סלעים לפדיון בנו ונאבדו חייב באחריותן עד שיבואו ביד כהן:

ו אמר לכהן שנותן לו לפדות את בנו אסור לחזור בו ודינו בכולן כמו גבי מילה בסי' א':

ז סדר פה"ב מביא הבכור לפני הכהן ואומר לו שהוא פטר רחם מאשתו הישראלי' והכהן שואל אותו במאי בעית טפי בנך בכורך או שתתן ה' סלעים דמחייבת מה"ת (וצ"ע שהרי אם האב רוצה להניח הבן לכהן אינו יוצא רק צריך לפדותו דוקא כדאי' שם ברמ"א) והאב אומר חפץ אני בבן בכורי והילך ה' סלעים בפדיונו ובשעה שרוצה ליתן המעות לכהן מברך אקב"ו על פדיון הבן ומברך שהחינו ואח"כ נותן המעות לכהן כדי שתהא הברכה עובר לעשייתן וכן הפודה עצמו מברך נוסח זו ומי שהוא עשיר נכון לעשות סעודה והיא סעודת מצוה ולאחר המוציא פודין אותו ואם יש יין בעיר מברך הכהן על היין מיד אחר הפדיון ואם אין יין אזי פודין לפני נט"י ומברך הכהן שהכל על שכר או יי"ש ואין נוהגין לברך שהשמחה במעונו ואם האב כהן ודאי אין ראוי לפדותו ע"י שליח אבל אם אין האב כהן אע"ג שיכול לפדותו במקום שהוא שם ואומר לכהן יש לי בכור לפדותו והכהן אומר במאי בעית כדלעיל מ"מ אם חושש האב שמא ישכח או לא יהיה שם כהן וכיוצא בו מותר לעשות שליח שיפדה את בנו והשליח מודיע לכהן שהוא שליח מאבי הבן לפדותו וכן הב"ד יכול לפדותו וכ"ש אבי אביו (עש"ך ס"ק י"ח ובב"א שער א"וה לענין כיסוי דם):

ח אין הבכור ראוי לפדיון עד שיעברו עליו ל' יום ואחר ל' יום דהיינו ביום ל"א יפדנו מיד שלא ישהה המצוה כדנפקי' מושמרתם את המצות מצוה שבא לידך אל תחמיצנה ואם חל יום ל"א בשבת אין פודין אותו בשבת וה"ה בי"ט דהוי כמקח וממכר אלא ימתין ליום א' ואם רצה יכול לפדותו בליל מוצאי שבת דמותר לפדות בלילה אלא שנוהגין להמתין לפדות עד יום א' ולכן אם חל יום ל"א בתענית צבור והוא רוצה לעשות סעודה וא"כ כשיעשה ביום הפדיון ובלילה הסעודה אין כאן פרסומי מילתא עושין הסעודה בלילה שלפני התענית ופודין אותו אז בלילה או אם ירצה כשחל יום ל' בע"ש וכבר נעשה הבן כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים שהוא חדש כמש"כ מבן חדש תפדה ולכן בשעה שכבר עבר כ"ט י"ב תשצ"ג יכול לפדותו וכן בתענית צבור יפדנו ביום ל' לאחר שעברו עליו חדש ימים שהם כ"ט י"ב תשצ"ג ואם ירצה יכול לפדות ביום התענית ולעשות הסעודה בלילה שלאחריו (ש"ך ס"ק י"א) אבל במ"א סי' של"ט כ' דהפדיון צריך להיות דוקא ביום ל"א דאז הוא מבן חדש ומעלה אבל לאחר כ"ט י"ב תשצ"ג לא נקרא חדש ומעלה וכדאמרינן אין מחשבין שעות לחדשים:

ט מותר לעשות פ"הב בח"המ אע"ג דאין מערבין שמחה בשמחה דדוקא שמחת נשואין אסור דשמח הרבה (סעי' י"א):

י תינוק בכור שחלה (כצ"ל בש"ך) ולא נתרפא עד יום ל"א אע"ג דמצות פד"הב נעשית בעיקר זמנה יש להקדים המילה משום דהמילה היא אות הכנסת ברית ואלמלא קבלת הברית אין חיוב למצות פדה"ב ואח"כ יפדה אותו בו ביום (ש"ך ס"ק י"ב):

יא מת הבן בתוך ל' ואפי' ביום ל' וכן אם נעשה טרפה ודאית קודם שעברו עליו ל' יום אע"פי שחיה שנים הרבה (עש"ך ס"ק ט"ז) אינו חייב בפדיון ואפי' הקדים ונתן לכהן הפדיון יחזירנו לו ואם מת לאחר ל' יום חייב לפדותו ולברך על פדה"ב אבל לא יברך שהחיינו ואע"ג דאם מת אביו ויורשו מברך דיין האמת וגם שהחיינו היינו כיון דזוכה לירושה משא"כ הכא (ואם מת ביום ל' לאחר שעברו עליו כ"ט י"ב תשצ"ג תליא בפלוגתא דלש"ך חייב ולמ"א פטור ונ"ל דהכהן הוי המוציא מחבירו ועליו הראיה):

יב מי שפדה בנו בתוך ל' יום ואמר לו מעכשיו אין בנו פדוי אפי' המעות עדיין בעין כיון דלא שייך בו פדיון מסתמא מתנה נתן לו ואם א"ל לאחר ל' יום אע"פי שאין המעות קימים לאחר ל' יום מ"מ בנו פדוי וי"א דאם אין המעות קיימים או שהחזירו לאב תוך ל' יום אפי' בדיעבד אינו פדוי וכן אם לא אמר לו כלום אלא שנתן לו סתם בתוך ל' לפדיון בנו יש בו ג"כ מחלוקת (עיין ט"ז וש"ך סעיף י"ג) ולכן טוב לחזור ולפדותו:

יג מי שהוא ספק אם הוא חייב בפדיון פטור שהכהן הוי המ"עה:

יד מת האב בתוך ל' יום הרי הבן בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה שנפדה ואם מת לאחר ל' יום בחזקת שנפדה עד שיודיעוהו שצוה אביו שלא נפדה:

טו עבר האב ולא פדה בנו כשיגדיל חייב לפדות את עצמו אם לא פדאוהו ב"ד כדלעיל סי' ז' ומ"מ אם אין נכסים לאב ולא פדאוהו ב"ד כותבין לו על טס כסף או ד"א שאינו נפדה ותולין בצוארו כדי שידע שלא נפדה:

טז אין פדיון הבכור תלוי אלא בפטר רחם שאם אינו בכור לאם אע"פי שהוא בכור לאב אינו חייב לפדותו ואם יש לו כמה נשים ויש לו בכור מכל א' וא' חייב לפדות כלם וכהנים ולוים פטורים מפד"הב ואפי' כהנת ולויה נשואה לישראל אין הבן בפדיון שאין הדבר תלוי באב אלא באם שנאמר פטר רחם בישראל ואם נתעברה מנכרי אם היא לויה פטור מפדיון שאין לויה מתחללת מביאה פסולה. אבל אם היא ישראלית או כהנת חייב בפה"ב שהרי תיכף כשנבעלה לפסול לה הרי נתחללה מן הכהונה ולא נקראת עוד כהנת ומ"מ אין האם חייבת לפדותו כדלעיל סי' א' אלא כשיגדל הבן יפדה א"ע. ודוקא שנתעברה מן הנכרי אבל אם לא נתעברה ממנו רק שזנתה עם נכרי ואח"כ נתעברה מישראל חייב האב הישראל לפדותו דלא יהא אלא שהיא ישראלית. ואם היא אומרת שמישראל נתעברה והישראל מכחישה ואומר שמנכרי נתעברה וא"כ האב ודאי פטור לפדותו שהרי הוא אומר שאינו בני וה"ל הכהן המע"ה והבן נמי פטור שיוכל לומר שהוא מאמין לדברי אמו שאומרת שלא זנתה עם נכרי וא"כ היא נשארת בכהונה ופטור ודוקא כשהיא פנויה אבל אם היתה נשואה כיון שבעל נאמן לומר לענין ירושה ושאר דברים י"א דצריך הבן לפדות עצמו (ש"ך ס"ק כ"ג):

יז כהן שנולד לו בן חלל (כגון מגרושה או חלוצה ושאר פסולים לכהונה (כמבואר בא"הע סי' ו' ז') וא"כ אע"ג שהיא חללה מ"מ דינה כישראלית וחייב בפ"הב אלא שמ"מ פטור דהאב בעצמו זוכה בממון ולכן אפי' אם מת האב לאחר ל' יום יורש בנו ממנו הלכך יפריש ה' סלעים ויעכב לעצמו אבל אם מת האב בתוך ל' יום וא"כ לא זכה האב עדיין בפדיונו ולכן חייב הבן לפדות א"ע:

יח הכותית והשפחה שילדו ואח"כ נתגיירו ונשתחררו וילדו אח"כ פטור שאין זה פטר רחם (סעיף כ"א שם):

יט המפלת אחר ארבעים יום פוטר את הבא אחריו שהרי הנפל כבר פטר רחם אבל ראש של נפל אינו פוטר לפיכך בן ח' חדשים שהוציא ראשו והוא חי והחזירו ומת או בן ט' שהוציא ראשו אפי' אחר שמת והוחזר ואח"כ יצא אחיו וילדה ולד קיימא אינו פטר רחם שהרי נפטר בראשו של ראשון ומשתצא פדחתו פוטר הבא אחריו וכן המפלת כמין בהמה חיה ועוף שחצי פרצוף פניהם דומה לצורת אדם או סנדל או שליא או שפיר מרוקם (פי' חתי' של בשר כצורת סנדל ופירוש שליא הכיס שהעובר מונח בתוכו ופי' שפיר מרוקם חתיכה של בשר ויש בה צורת אדם ערוך) או שיצא הולד מחותך איברים איברים הנולד אחר כל אחד מאלו אינו פטר רחם (סעיף כ"ב):

כ בן ח' שהוציא ראשו מת והמפלת שפיר מלא דם או מלא מים או מלא גונים והמפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים והמפלת ליום ארבעים הנולד אחר כל אלו בכור לפדיון וכל זמן שאין איבריו מרוקמים אין פוטר הבא אחריו ואפי' בזמ"הז סומכין ע"ז (סעיף כ"ג) ובתשו' ח"צ סי' ק"ד מסיק ב"הז כל שעברו ארבעים יום והפילה שפיר הבא אחריו פטור מפה"ב ואפי' הרוצה להחמיר עכ"פ לא יברך אלא יתן לכהן דמי הפדיון בלא ברכה אבל מעיקר הדין פטור (ונ"ל שכן יש לנהוג לפדות בלא ברכה):

כא יוצא דופן והנולד אחריו כדרכו שניהם פטורין הראשון מפני שלא יצא מהרחם והשני מפני שקדמו אחר (סעיף כ"ד):

כב דין יולדת זכר ונקבה ואינה יודעת איזה יצא ראשון וכן שתי נשים שילדו מפני שאינו בנמצא כלל לא העתקתי ומבואר בש"ע מסעיף כ"ה עד סוף הסימן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.