חכמת אדם/קלה
|
< הקודם · הבא > |
א המלוה את חבירו ומשכן לו בית או שדה על משך שנים הרבה ע"מ שיאכל הפירות כל ימי המשכונא אם היא כמשכנתא שהיו נוהגין בסורא (ולכן נקראת משכנתא דסורא) שהיה כותב לו בשטר שלאחר המשך תחזיר המשכון לבעליו חנם אפילו אם השכירות שוה אלף דינר לשנה ולפי חשבון הלואה אינו מגיע לנכות לכל שנה אלא דבר מועט מותר לכ"ע שאין זה דומה למשכיר ביתו בזול כדי שילוה לו מעות דהתם הוי הלואה אבל הכא אין כאן הלואה כלל אלא שמשכיר לו ביתו בזול ורשות לכל אדם למכור ולהשכיר בזול גדול וגם אין כאן ריוח בודאי שהרי אפשר שהשדה לא יעשה פירות והבית יפול או ישרוף ולא מבעיא כשאין הלוה יכול לסלקו תוך הזמן אלא אפילו אם מתנה הלוה שכשיהא לו מעות ינכה לו עבור כל שנה כפי שמגיע לחשבון והמותר יחזיר לו ודומה להלואה אפ"ה מותר כיון שאין כח ביד המלוה לגבות מחובו כלום וא"כ אין כאן הלואה אלא שכירות (סי' קע"ב סעיף א'):
ב ואמנם המנהג כהפוסקים להתיר אפילו אינו כמשכנתא דסורא אלא במשכנת' בנכייתא כגון שאין המלוה רוצה להלות לו לזמן ארוך אלא לאיזה שנים ושינכה לו מן החוב דבר קצוב אפילו דבר מועט לשנה ואפילו שהלוה יכול לסלקו בכל זמן מותר כיון שמנכה לו מן החוב והוי כקונה ממנו הפירות בין יהיה או לא ואפילו אם גם ביד המלוה לגבות חובו (ש"ך סק"ז) כיון שעכ"פ מנכה לו בעד כל שנה דבר קצוב אינו אלא כשכירות ומותר אבל אם אינו מנכה לו אם יוכל הלוה לסלקו בכל זמן י"א דהוי ר"ק ואם אינו יכול לסלקו עד כלות זמן הלואה כיון שאין כאן ריוח ידוע כמו שכתבנו הוי א"ר (ש"ך שם):
ג ודוקא שלא שיעבד הלוה למלו' שאר נכסיו שאם יקרה אונס באלו שמשכן לו יהיה שאר נכסיו משועבדים אע"ג שאעפ"כ רשות למלוה להגבות חובו משאר נכסיו כיון שהמלוה צריך לטרוח ולמצוא שאר נכסי הלוה מותר אבל אם כתב לו שיהיו שאר נכסיו משועבדים ונמצא תיכף כשישרוף ויפול הבית יש לו משכון אחר אסור כיון שאין באפשר כלל שיגיע למלוה שום הפסד (שם בהגהת רמ"א וש"ך ס"קי):
ד וה"ה מטלטלין וספרים ומקומות בב"הכנ שמותרין בנכייתא (שם) והלבוש אוסר מטלטלין ועיין לעיל כלל ק"ל לענין ספרי' ומקומות בה"כנ:
ה מ"מ יש חילוק בין משכנתא דסורא למשכנתא בנכייתא דבסור' י"א דמותר לחזור ולהשכיר אותה לבעל השדה ובלבד שלא התנה מתחלה על כך וגם שכבר החזיק המלוה בשדה. ובנכייתא אפילו שהתה זמן רב בידו אסור דכיון שהיא לוה שלו ושקיל מיניה יותר ממה שהלוהו ואם השכיר לבעל השדה רוב הפוסקים ס"ל דהוי ר"ק. ועוד דבסורא אם שכר אדם אחר מהמלוה מותר להשכירה ללוה ואפי' לא החזיק בה כלל המלוה (סי' קס"ד סעי' ב' בש"ך ס"קד) ובלבד שלא יתנה מתחלה בזה הלוה אבל בנכייתא אפילו כבר החזיק וירד לתוכה המלוה כמה שנים ואח"כ השכיר לאדם אחר אסור ללוה לשכור אותם מזה אעפ"י שלא התנה והוי א"ר ואם התנה כן מתחלה הוי ר"ק (שם ובסי' קע"ב סעי' ב' וש"ך ס"ק י"ט):
ו הא דמשכנתא שריא דוקא כשהשכין לו השדה בשעה שנותן לו המעות דהוי כמכר וקונה בכסף אבל אם הלוה היה חייב לו מכבר ועכשיו נותן לו משכנתא אפילו בנכייתא אסור דכיון דנותן לו בתורת משכון אין כאן דבר שעי"ז יקנה המלו' כיון שאינו נותן לו כסף ואם אמר לו תחזיק בשד' ותקנה אותה בחזקה להיות קנוי לך לפירותי' והוא החזיק כן מותר אם הוא בנכייתא וכ"ש דסורא (קע"ב סעי' ג' רמ"א וט"ז ס"ק ט'):
ז אבל מותר למכור שדהו לאחר ולהתנות עמו שימכרנו לו אח"כ וכן למכור ביתו ולהתנות עמו שישכרנה אח"כ דכיון שהוא מכיר' באמת לחלוטין אין כאן ריבית בשום ענין ובלבד שיחזיק בו הקונה תחלה כדין דאל"כ אין כאן מכר אלא הלואה (קס"ד סעי' ג' בט"ז):
ח הלוהו על שדהו ואמר לו אם לא תתן לי מכאן ועד ג' שנים הרי הוא שלי ולא אמר מעכשיו (ואם אמר מעכשיו מבואר כלל ק"מ) בענין שאין המקח קיים (כמבואר בח"מ סי' ר"ז ס"י) תוך ג' שנים לא יאכל הפירות ואם אכלם הוי ריבית קצוצה וי"א דאינו אלא א"ר דהוי כמשכנתא בלא נכייתא אבל מה שאכל אחר ג' שנים אכל בגזל ומה שהניחו לאכול מפני שהיה סבור שנחלטה לו והוי מחילה בטעות אבל מה שאכל תוך ג' שנים לא הויא טעות שהרי בידו וברשותו היה להחזיר המעות למלוה ואם לא החזיר ש"מ דמחל ולכן לא הוי אלא אבק ריבית (סעי' ד'):
ט בכל מקום דהמשכנתא הוי א"ר אם בא הלוה לנכות למלוה הפירות שאכל כפי חובו אע"ג די"ל שזה לא נקרא שמוציאין ממנו וכ"ש אכל טפי משיעור החוב לא מנכינן לי' דהואיל והמשכנתא הוי מתחלה ברשות המלוה שלוה עליו אלו מנכין לו אפילו מחובו הוי כאלו מוציאין הא"ר ממנו בדיינין מיהו אם אמר לו (י"א בב"ד וי"א אף שלא בב"ד) לא בעינא דתיכול פירות בריבית אפילו הוא באתרא דלא מסלקי מחלוקת בין הראשונים י"א דאע"ג דא"א להסתלק אותו לגמרי כיון דהוא באתרא דלא מסלקי מ"מ ב"ד שמין דמי כולי פירי והוא אוכל בשומא וי"א דלא מנכינן לי' כיון שהוא קודם זמן הסילוק והוי ספיקא דדינא והמ"עה (קע"ב ש"ך ס"ק י"ז) אבל באתרא דמסלקי אפי' בתוך הזמן או באתרא דלא מסלקי אלא שהוא לאחר זמן מנכין לו פירות שאכל כיון שזה מוחה עליו שלא יאכל בגזל (קע"ב סעי' א') ובנכייתא ושלים זמנא וזה אוכל לאחר זמנו בנכייתא כמו שהיה אוכל תחלה שזה מותרת אע"ג דלא כ' לי' אכול בנכייתא כ"ז שתמשך זו בידי: מ"מ אם אמר אטרח ואייתי זוזא אם אכל אח"כ אפי' באתרא דלא מסלקי מנכין בפירות שאכל אח"כ (שם ש"ך ס"ק י"ד):
י המלוה לחבירו ומשכן לו בית או שדה ואמר לו ע"מ כן אני מלוה לך שאם תמכרנה לא תמכרנה אלא לי בכך וכך בדמי שוין מותר אבל אם אמר אל תמכרנה אלא לי בכך וכך והוא שוה יותר אסור שהרי מוזיל גבי' בשביל מעותיו. מ"מ יש להחמיר לכתחלה שלא יאמר כלל בסך כך וכך דכיון שפוסק עמו דמים ידועים הוי אבק ריבית דהוי צד א' בריבית אלא יאמר תמכרם לי בדמי שויו (קע"ב סעי' ד' ובש"ך ס"ק כ"ח וכ"ט ולהסוברים צד א' בריבית מה"ת הוי ר"ק):
יא הממשכן בדרך היתר הנזכר וצריכין לסלק מס מן הקרקע אם מסלקין מעו' מיתר ללוה לסלק המס אעפ"י שהמלוה אוכל הפירות שהרי גוף הקרקע הוא של לוה אבל כשהמס מוטל על הפירו' כגון שהשר נוטל עישור תבואה וכיוצא בו אסור ללוה לסלק לאדון מכיסו שהרי פירות הקרקע לא היה יכול למשכן או למכור מה ששייך להשר ונמצא כשזה פורע בשביל המלוה נותן ריבית למלוה (סעי' ו' ל"ב ס"ק ל"ב):
יב במשכנתא זו אם נותן המלוה ללוה דבר מועט בכל שנה בשביל שיקבל עליו הלוה כל אחריות הקרקע אפי' מנפילה או שריפה י"א שזה אסור דהרי ליכא קרוב להפסד כלל למלוה בהאי משכנתא ובשביל אותו דבר מועט לא מקרי קרוב להפסד אבל אם התנה עמו לתת לו דבר מועט לשנה בשביל איזה תיקון שיצטרך בבית כגון שביר' קורה וכיוצא בזה שרי דאכתי נשאר על המלוה אחריות נפילה או שריפה. וכל משכנתא נפדית לחצאין שאם בא הלוה להחזיר לו קצת מעותיו תוך הזמן צריך לקבל במקצת פרעון מיהו אע"ג שמביא לו קצת המעות המלוה אוכל כל הפירות עד שיתן מותר המעו' דכולא משכנתא אישתעבידא לי' לכולא מלוה ואנו רואין המעות שנתן כאילו הם פקדון בידו עד שיפרע הכל (ש"ך ס"ק כ"ב): ומשכנתא שנעשית סתם ולא התנה זה עם זה כלום אם דסורא או בנכייתא הולכין אחר מנהג אותו העיר וכן בענין אם יוכל לסלקו או לא הכל כמנהג העיר ועיין ש"ך (סעי' ג'):
יג מי שיש לו חורבה ורוצה לבנותה ואומר לחבירו בנה חורבתי ודור בה ונכה לי בכל שנה דבר קצוב עד שיכלו דמי ההוצאה אפילו אם שוה ג' זהובים לשנה והוא אינו חושב אלא זהב א' מותר שזה דומה למשכנתא דסורא:
יד ראובן השכין ביתו של שמעון אצל לוי ושמעון שתק ולוי דר בבית זה כמה שנים מפני שהיה חושב שהוא ביתו של ראובן ודר בה בנכייתא ובאחד מדרכי ההיתר שכתבנו ואח"כ תבע שמעון את לוי והוציא הבית מיד לוי והוצרך לוי לשלם לו גם השכירות מכל הזמן שדר בו מפני שהיה קיימת לאגרא וגברא דעביד למיגר וכה"ג צריך ראובן לשלם לו ללוי הכל הקרן וגם כל שכירות הבית שמין לשמעון ואין בו משום ריבית שמה שמוסיף לו אינו מוסיף לו בשביל המתנת המעות רק בעד השכירות שנתן הוא נותן לו מחמת שמכר לו דירת הבית לדור בתוכו בעד הנכייתה שמנכה לו ונמצא עכשיו שאין דירת הבית שלו והמוכר דבר שאינו שלו הרי הוא חייב באחריותו ואף כי איזיל גבי האי הוי כאלו קיבל עליו אחריות המקח בכל מה ששוה (ססעי' ו'):
דין המלוה על המטבע והוסיפו על משקלו באיזה מטבע ישלם מבואר בש"ע סי' קס"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |