חכמת אדם/פו
|
< הקודם · הבא > |
א כשם שהאלילים אסורים בהנאה כך כל הנאות הבאו' ממנה אסורו' אפי' אם שרפה ישראל אסור להנות בגחלתה ואפרה ואם הסיק בהן התנור ואפה הפת או שנטל עץ מן אשרה וארג בו בגד או סכין של ע"א ושחט בה הכל מבואר בש"ע סי' קמ"ב ולפי שאשרה וכל דינים אלו אינם בנמצאים כלל לכן לא העתקתי:
ב מרחץ שיש בו אליל מותר לרחוץ בה מפני שלא נעשית שם לעבדה אלא לנוי ועוד דכתיב את אלהיהם בזמן שנוהגים בה משום אלהות אבל בזו הכל משתינים לפניה (שם סעיף י"ד):
ג מי שהיה ביתו סמוך לבית אלילים ונפל אסור לבנותו כיצד יעשה כונס לתוך שלו ד' אמות ובונה ושאר פרטי הדינים מבואר בש"ע סי' קמ"ג ואם יש לאליל גנה או מרחץ אם אין השכר לע"א עצמה אעפ"י שנהנין מהן הכהנים יש לסמוך ולהקל ויש אוסרין וכל חניות והשכר לאליל אסור לשכור מהם ואם נופל השכר למדינה והם קונים צרכיהם מותר וכן גבאים שנוטלים מכס לאליל אם הוא לצרכי עכו"ם אסור ליתן אבל כשנופל השכר לכיס בני המדינה אעפ"י שהם קונים צרכי אליל מתר (שם):
ד ישראל שמכר אליל ולקח המעות מקודם ואח"כ לקח העכו"ם האיל לכ"ע אורים בהנאה (קל"ב) דכתיב והיית חרם כל מה שיהיה ממנו ה"ה כמוהו ואפי' החליף האליל על בעלי חיים וקיי"ל המשתחוה לבהמה לא נאסרה מ"מ אם החליפו באליל אסור ובחליפי חליפין יש מתירין דכתיב היא ולא חליפין וי"א גם בזה (ססי' קמ"ה). אבל אם א"י יש לחוש שמא מכרה לקנו' אליל אחר וא"כ הרי המעות מוקצה לע"א ואסורים (קמ"ד):
ה ישראל שמכר בהקפה אליל לעכו"ם וכן יי"נ האסור בהנאה בהקפה כיון שנכרי קנה במשיכה וא"כ מה שפורע לו אח"כ לא הוי דמי אליל ולכן י"א דלבעל היין לבד אסור מטעם קנס אבל לאחרים מותר ויש לסמוך ע"ז בהפ"מ (ש"ך סי' קל"ב ס"ק ג') ואם קודם שסילק הכרי לישראל חזר העכו"ם ומכר לעכו"ם אחר גם בזה י"א דאינו מותר אלא לאחרים אבל לבעל היין אסור ובמקום הפ"מ יש להקל דגם לבעל היין מותר (סי' קמ"ד סעיף ב' ובט"ז וש"ך שם):
ו המשתחוה למחובר כל שאין בו תפיסת יד אדם ה"ז מותר בהנאה שנאמר אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם ומ"מ הצפוי ומשמשיו אסורים בהנאה ואילן שנטעו מתחלה לעבדו אסור וזהו אשרה האמורה בתורה דאע"ג דהוא מחובר מ"מ היה בו תפיס' ידי אדם שהרי נטעו אבל אם לא נטעו מתחלה לעבדו כיון שנשרש דינו כמחובר ושאר הדיני' מבוארים בש"ע סי' קמ"ה:
ז אליל של עכו"ם שבטלה עכו"ם אפי' אינו שלו אלא של עכו"ם אחד ואפי' בעל כרחו ואפי' אם אינו עובד אותו אליל אלא לאליל אחר עכ"פ כיון שיודע עכ"פ בטיב אליל ה"ז מבוטלת ומותרת אבל קטן שאינו יודע בטיב ע"ז וכן ישמעאלים שאינם עובדים ע"ז כלל אינם יכולים לבטל וה"ה לגר תושב וכ"ש דישראל אינו יכול לבטל ע"ז אפי' של עכו"ם דכתיב פסילי אלהיהם כל שפסלו מאלוקי דאעפ"י שאינו עובד אותו מ"מ עובד לאחרת והוא בכלל אלהיהם משא"כ מי שאינו מחזיק כלום לאלקי דאינו יכול לפסלו (ובזמה"ז שהרבה מן האומות אינם מאמינים כלל בשום ע"ז צ"ע אם מהני ביטולם ועיין בע"ז ס"ד ע"ב) אבל אליל של ישראל אין לו ביטול עולמו' ואפילו יש לכותי שותפת בו אין ביטול העכו"ם מועיל לחלק הישראל (סעיף א' ה'):
ח אפי' ע"ז של כותי משבאת ליד הישראל וזכה בה שוב לא מהני לה ביטול מדרבנן דגזרינן משום ע"ז של ישראל ודוקא שכבר בא ליד הישראל אבל כל זמן שלא באת לידו אלא שקנאה בכסף מן הכותי ולא משך עדיין אעפ"י שמעות קונה בנכרי לא גזרו בזה כיון שעדיין לא בא ליד הישראל לא מחזי כע"ז של ישראל (שם ובט"ז סק"ג) אבל אם בא ליד הישראל אעפ"י שלא קנאה בזה כגון שמצאה לפני יאוש או שגזלה כיון שהיא ביד הישראל גזרינן שפיר משום ע"ז של ישראל (ש"ך בשם הב"ח ונ"ל דגם הט"ז מודה בזה) ודוקא לע"ז עצמה אבל במשמשי ע"ז ונויה אעפ"י שכבר באו ליד הישראל מהני ביטול הגוי (שם סעיף ב'):
ט לפיכך הלוקח שברי כלי מתכות מן הנוי ומצא בהם ע"ז אם נתן מעות ולא משך יחזירה לעכו"ם או שיאמר לכותי לבטלן וכן אם משך ולא נתן המעות אעפ"י שמשיכה קונה בודאי מ"מ מותר להחזיר לכותי שהרי המשיכה היה בטעות שאלו ידע שהיה בהם ע"ז לא היה קונה וגם בזה מותר לומר לכותי לבטלה אבל אם כבר נתן המעות וגם משך אע"ג דמ"מ הוי כמקח טעות מ"מ כשיחזור ויתן הע"ז לכותי ויקבל ממנו המעות מחזי כמוכר ע"ז וצריך להוליך הע"ז לים המלך בזה לא מהני ג"כ מה שמבטל אח"כ הכותי כיון שכבר בא ליד הישראל זכו בה (שם סעיף ג'):
י כיצד היא הביטול קטע ראש אזנה ראש חוטמה ראש אצבעה מיעוך פניה אעפ"י שלא חסרה הוי ביטול אבל רק בפניה או גררה אין זה ביטול כיון שלא עשה מעשה בגופה וי"א דאפילו באמירה בעלמא שאומר שרוצה ליקטע ראש אזנה הוי ביטול ודוקא שאומר בהדיא שמבטלה אבל אם מכרה לישראל שאינו צורף או אפי' לנכרי צורף לא הוי ביטול די"ל דהכותי סובר שהישראל והנכרי יעבדנה אבל אם מכרה לצורף ישראל י"א דהוי ביטול וי"א דלא הוי ביטול אבל במשכנה אפי' א"ל אם לא אפדה עד יום פלוני יהיה שלך אסור לכ"ע ובמשמישי' ונויה אם מכרן או אפי' משכנס וא"ל אם לא אפדה עד יום פלוני יהיה שלך אפשר שיש לסמוך על המתירין ונ"ל אפי' בישראל שאינו צורף (עיין סי' קמ"ו סעיף ח' ובסי' קל"ט סעיף ט' וסעיף י"ב) הא דמהני ביטול באמירה בעלמא דוקא כשהנכרי מבטל' ברצונה אבל אם היה באונס לא הוי ביטול דדוקא כשעושה מעשה בגוף ע"ז מהני אפי' בעל כרחו דגוי משא"כ באמירה בעלמא (סעיף ז'):
יא ע"ג שנשתברה מאליה השברים אסורים עד שיבטל לפיכך המוצא שברי ע"ז אסורים בהנאה שמא לא בטלה עכו"ם ואם השברים הם שאין הדיוט יכול להחזירם ולחברם סגי כשמבטל חתיכה א' ואם הדיוט יכול להחזירם צריך ביטול לכל שבר ושבר (וא"ל דלהוי כע"ז שבאת ליד ישראל דלא מהני כדלעיל סי' א' וצ"ל בשברים לא גזרו רבנן כיון דמציאת שברים הוי מלתא דל"ש אבל כשמוצא ע"ז שלמה לא מהני ביטול עיין בש"ך סי' קמ"ו ס"ק ל'):
יב המבטל ע"ז נתבטלו משמשיה אפי' הם ביד ישראל שהם טפלים לע"ז אבל אם בטל המשמשין לא נתבטל הע"ז (שם סעיף י"ג):
יג מצוה על כל המצוא ע"ז שיבערנה ויאבדנה וכיצד מבערה שוחק וזורה לרוח או לנהרות או מטיל לים אפי' בלא שחיקה דין שם חשש שימצאנה אחר וה"ה למשמשין ולנויה שנאמר אבד תאבדון והלוקחה לביתו עובר משום לא תביא תועבה אל ביתך ובא"י בזמן שיד ישראל תקיפה צריך לשרש אחריה אבל לא בח"ל אלא אם בא לידו יבערנה (שם):
יד וכשם שמצוה לאבד ולהשחית את העכו"ם כן אסור לאבד ולהשחית דברים הקדושים. ולכן כל המוחק אות א' משבעה שמות הקדושים שאינם נמחקים חייב מלקות ולא מאותיו' הנטפלות מאחריהם כגון ך' מאלקיך וכ' מ' של אלקיכם. ואלו הן הי"ה א"ד שדי אל אלקים אהי' צבאות. וי"א גם שלום (סי' רע"ו ובנקה"כ) שנאמר ואבדתם את שמם כו' לא תעשון כן לה' כו' ושאר כתבי הקודש כולן ופירושיהן וביאורן אסור לשרפן או לאבדן ביד והמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות ולכן צריך ליזהר שלא לקשור ספרים בדפין של סרפים הנדפסים אעפ"י שאין בהם משות (ועיין כ"ז ברמב"ם פ"ו מהל' יסודי התורה ובמ"א סי' קנ"ב קנ"ד):
טו הסותר אפי' אבן אחד דרך השחתה מן המזבח ומן המקדש לוקה שנאמר כי את מזבחותם תתוצון כו' לא תעשון כן כו' ולכן אסור לנתוץ אבן אחד מבית הכנסת ובהמ "ד דרך השחתה אבל דרך תיקון מותר (וראיה מב"ב דף ד' דרי"בב נתן עצה להורדוס לסתור בהמ"ק ולבנותו) ונ"ל דאסר לסתור כותל בהכנ"ס לעשות חלונות לעזרת נשים דאז"נ אין בו קדושת בהכ"נ כלל כלל וא"כ אף שאינו דרך השחתה מ"מ אסור מדרבנן:
טז וס"ת שיש בו עמודים או יריעות שאינם נכתבים ביופי אע"פ שהם כשרים מותר לסלקן ולגנזם ולכתוב אחרים תחתיהן ואין כאן משום בל תשחית דהא עושה לצורך תיקון (וגם זה נ"ל דמוכח משם דהא סתירת בהמ"ק שם לחד תירוצא דמשני דמלכותא שאני דלא הדרי משמע אע"ג דלא חזי תיוהא בבהמ"ק סתרי כדי ליפותו ומצאתי בס"ח סי' תתע"ט שכ"כ בהדיא):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |