חכמת אדם/פד
|
< הקודם · הבא > |
א ע"כ אסורה בהנאה ואפי' אם שרפה ישראל אסור להנות בגחלתה ואפרה (סי' קמ"ב) וכן תשמישי ע"כ ונוי שלה ותקריבתה בין ע"כ של נכרי ובין ע"כ של ישראל מומר דכתיב לא תביא תועבה כו' וכתיב ולא ידבק כו' מן החרם (סי' קל"ט):
ב ע"כ של נכרי אסורה מיד כשנעשה דכתיב פסילי אלהיהם תשרפון משפסלו ועשה נעשה אלקי. ושל ישראל אינו אסור עד שיעבדנה דכתיב ושם בסתר עד ישים לה דברי' שבסתר (שם סעיף א'):
ג תשמישי' ונויה בין של כותי או של ישראל אינו ואסור עד שישתמשו דכתיב אבד כו' כל המקומות אשר עבדו שם ואינו ר"ל המקומות שהוא הקרקע שהרי כתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם שאפי' עובדים להר אינו נעשה ע"ז אע"כ כל המקומות ר"ל התשמישים ומדכתיב אשר עבדו ולא כתיב אשר עשו אלא ש"מ דתשמישים אינם אסורים עד שיעבדו וכ"ש דנו אינו אסור עד שישתמשו בהם לע"ז ונוי' ע"ז דאסור ילפינן מדכתיב לא תחמד כסף וזהב עליהם (שם):
ד תקרובת ע"ז אסור בהנאה שנאמר ויאכלו זבחי מים וכתיב אשר חלב זבחימו כו' מה זבח אסור בהנאה אף תקרובת ע"ז אסור בהנאה:
ה ע"כ של כותי וכ"ש נויה ותשמישיה מהני להם ביטול דכתיב פסילי אלהיהם כו' לא תחמוד כסף כו' ולקחת לך והוא מיותר דודאי החימוד הוא כדי ליקחם וכבר כתיב תשרפון באש וע"כ האי ולקחת לך קאי על ראש הפסוק שאמר פסילי אלהיהם ודרש ינן נמי לשון פסולת ור"ל אם פסלת אותו. דהיינו ע"י ביטול אזי ולקחת לך. אבל תקרובת ע"ז לא מהני ביטול שהרי הכ' קראה זבחי מתים מה מת אין לו ביטול אף תקרוב' כן ושל ישראל בין אליל ובין התשמישין לא מהני ביטול דכתיב לא תטע לך אשרה אצל מזבח מה מזבח טעון גניזה אף עכו"ם טעון גניזה (סעיף ב'):
ו איזו נוי ואיזו תקרובת נוי כגון שמדליק לפנים נרות או שטח לפניהם בגדים וכלים נאים לנוי ותקרובת כל שכיוצא בו קרב ע"ג מזבח כמו כל מיני מאכל כגון בשר ושמנים וסלתות ומים ומלח אם הניחו לפניהם לשם תקרבות נאסר מיד אבל דבר שאין מקריבין ממנו בפנים אינו נאסר ובשר חיה ועוף כ' הט"ז כיון שאינו קרב ע"ג מזבח אינו נאסר משום תקרוב' (סעי' ג'):
ז אבל אם שחט לפנים אפי' חגב נאסר אפי' אין עבודתה בכך. כל דבר שכיוצא בו קרב לפנים אם מוצא אותו בפני האליל או שמוצא אותו לפנים מהמחיצה הפרוסה לפנים אסור שאנו תולין שהכניסו שם לשם תקרובת ואפי' מים ומלח שאינו דרך כבוד. וכל שמוצא חוץ מהמחיצה אם הוא דרך כבוד אסור משום נוי ואם לאו מותר. ופעור ומרקוליס כל מה שמצא עמהם אפי' דרך בזיון בחוץ הכל אסור ומה שרואין שמכניסין אותו לאליל ועדיין לא נכנס מותר שעדיין לא נעשה תקרובת (סעיף ה' ו') וכל בעל נפש יחמיר שכל הדברים שהיו בביתם איכא משום תקרובת דשמא נכנסו במקום עבודתם ואין להם ביטול כלל להרמב"ם וא"כ אסור ליקח הנרות (ש"ך ס"ק ג') ודין תקרובת ע"ז שנתערב מבואר בש"ע סי' ק"מ:
ח מצא בראשה מעות כסות וכלים אם מצאן דרך כבוד אסורים משום נוי ואם הם דרך בזיון כגון כיס תלוי בצוארו ובגד מקופל על כתיפו וכלי כפוי על ראשו מותרין אבל מעות בלא כיס וכלים דרך מלבוש וכלי נעשה ככובע ה"ז נוי ואסור:
ט הככרות שנותנים לכהנים שלה מותרים שאין מקריבין אותם אלא חק לכהנים:
י נרות של שעוה שמדליקין בפניה נויה הם ואסורים אפי' לאחר שכב דשמא כיבן לחזור ולהדליקן אבל אם כיבן לצורך עצמו זה בטולו ולכן אם משכנס או מכרו לישראל אעפ"י שאינו יודע שכבן לצורך עצמו כיון שמכרן או משכנן מסתמא כיבן לצורך עצמו ומותר אבל אם ידוע בודאי שכבו מאיליהן אעפ"י שמכרן או משכנן מחלוקת הפוסקים די"א דמכר ומשכן הוי כביטול וכן סתם הב"י (סעיף י"ב ורמ"א בסי' קמ"ו סעיף ח') וי"א דזה לא הוי ביטול ואעפ"י שבודאי ביטלן מ"מ אסורים לנר מצוה לנר שבת וחנוכה או ללמוד לאורן ובבהכ"נ וכן תכשיטי הכהנים כגון המעילים שלובשים כהניהם לא יתקן מהם טליתות ולא שום דבר מצוה משום דמאיסי לגבוה (סעיף י"ג) ונ"ל דשעוה הנוטף מהנרות להסוברים דמכירה לבד לא הוי ביטול אסור פי' להדיוט דדוקא במכרן לאחר שכבה מותר דאמרי' שכיבן למכרן משא"כ בשעוה הנוטף ולנר מצוה לכ"ע אסור דעדיין חזותי' עליה (ועיין בא"ח סי' תרע"ג בט"ז ס"ק י') וחתי' שעוה שנותנים לפניה מותרת דלאו נוי הן ולא תקרובת (שם):
יא מלבושים שלובשים הכהנים כשנכנסים לבית עכו"ם נוי שלהן הן ולא נוי של אליל ואפילו ביטול א"צ וי"א שצריכים ביטול אבל מה שלובשין לאליל וכן הבגדים ששוטחין לפניה מקרי נוי וצריך ביטול (שם סעיף י'):
יב כלים שאוחז הכהן בידו כגון הגביעים והמחתה שמקטיר בה וחלילים ושאר כלי זמר (סי' קמ"ג סעיף ד') משמשים הן וצריכים ביטול וכל המשמשין אם מכרן או משכנן לישראל זהו ביטולם וי"א דאין זה ביטול דסובר הנכרי כיון שאינם ראוים לישראל מסתמא יחזור הישראל וימכרם לנכרי (סעיף י"ב):
יג ספרי עכו"ם ביד ישראל השייכים לזמר בהם לעכו"ם י"א דמותר למכרם להם וי"א דאסור והמחמיר תע"ב (שם סעיף ט"ו):
יד אילני סרק שרגילין ליטע בפני ע"ז לא גרע מנוי ונטיעתן זו היא תשמישן ולכן אסורים בהנאה ואפי' לישב בצלן (סי' קמ"ב סעיף י"ג ובש"ך) ואם נטל מן האילן מקל א' או אפי' עלה א' לצרכו זהו ביטולו והאילן ומה שנטל ממנו מותר אבל אם נטל ליפות האילן לא נתבטל האילן ומ"מ מה שנטל מותר שהרי זרקה (סי' קמ"ו סעיף ו'):
טו הבית תפלה של עכו"ם שיש בו עבודת כוכבים אעפ"י שאין הבית נעבד מ"מ לא נרע מתשמישן ונויה ולכן אפילו אם פנו משם האליל אסורה בהנאה אא"כ הוציא עכו"ם את האליל בדרך ביטול דהיינו שלא להכניס עוד שם אבל הוציאה ישראל לא מהני לבטל מבית זה דין משמשין ואם הבית הוא משמש לאליל של ישראל לא מהני ביטול עולמית כדלעיל סימן ה' (סי' קמ"ה) ומיהו לאחר שנתבטלה כדין מותר אפי' להתפלל בתוכה ואינו דומה לשאר דברים שאסורים למצוה כדלעיל סי' ג' דשאני הכא כיון שהוא מחובר אע"ג דתלוש ובסוף חברו הוי כתלוש מ"מ לענין זה הוי כמחובר (מ"א בסי' קנ"ד ס"ק י"ז) אבל בית שלא הוקצהו לע"ז לגמרי אלא לפי שעה הקצו לע"ז כ"ז שהע"ז בתוכה אסור בהנאה ואם הוציאה אפי' ע"י ישראל ואפי' דעתו להחזירה מותר (סי' קמ"ה סעיף ג'):
טז כיון דבית ע"ז אסור בהנאה א"כ אסור לכנוס לתוכה ואפי' לישב בצלה אבל לעבור בצלה מותר (סעיף ט') ומצוה להתרחק שלא ילך נגד הפתח בתוך ד' אמות (סי' קמ"ב סעיף י') ואסור לשמוע הכלי שיר ולהריח הריח ולהסתכל בנויה וכ"ש בע"ז עצמה (סעיף ט"ו) ואם צריך לילך דרך שם ישמור א"ע שלא יהנה ואע"ג דאינו מתכוין כיון דהוי פ"ר ובמתכוין אסור אפילו אין לו דרך אחר (סי' קמ"ב קמ"ט ק"נ ובש"ך שם):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |