חכמת אדם/ע
|
< הקודם · הבא > |
א השולח ע"י אין יהודי בשר או חתי' דגים שאין ניכרי' בהם סנפיר וקשקש' שיש בזה איסור מ"הת צריך ב' חותמות אבל דבר שאינו אלא מדרבנן כגון חלב דרוב חלב הוא טהור וכן גבינה דאפי' אם העמיד בקיבת נבלה מכל מקום אין איסורו אלא מדרבנן דבודאי יש ס' נגד הקיבה אלא דאסור משום דבר המעמיד וכן כל איסורי דרבנן ולכן די בחותם א'. ואם מפקיד אצלו ועתיד לראות חותמו או אפי' בשולח לחבירו והודיע לו (ש"ך ס"ק ט"ו) שמודיע לחבירו צורת החותם וא"כ מרתת י"א דאפי' לכתחלה סגי בחותם א' אפי' בדבר שאיסורו מה"ת וי"א דאפי' בשולח סגי בחותם א' דדוקא בישראל חשוד בעינן ב"ח ועכ"פ בדיעבד בודאי מותר אפי' בחותם א' אפי' בשולח (רמ"א סעיף א') ומ"מ אפי' בב' חותמות אע"ג דמדינא אמרינן לא מזייף ומכ"ש בחנוני מ"מ נכון הדבר להודיע לחבירו צורת החותם כדי שיחזור ויעיין בהחותם אם אינו מזויף (ש"ך שם) ובפרט בזמ"הז שנתקלקלו הדורות (ובדידי הוי עובדא שקניתי גבינה מחנווני לאחר שהרא' לי כ' הכשר מהגאון ר' רפאל אב"ד דק"ק המבורג ולאחר העיון היטיב ראיתי שהוא מזויף כי לקח החתימה שהיה מונח על נייר וקשר אותו בגבינה אחר והקשר היה נטמן בגבינה. ואם נדפס על הגבינות כשר בזמ"הז צריך לחוש בדבר אם לא שיש כ' הכשר מאדם מפורסם אעפ"י שאינו מכיר חתימת ידו ונתכוין המשקל על הגבינות פ"ח סעי' ט' ע"ש שהאריך: ודוקא שיש ג"כ חותם על הגבינות אבל בלא"ה אפי' ניכר ח"י כתב הכשר אסור ממ"נ אם המשקל מכוון הלא ידוע שדרך הגבינו' להתייבש ואם אינו מכוון אין כאן סימן וע"ש בפ"ח: ובזמ"הז יש שיודעים לכתוב וגם ישראל אפקורסים ראוי לחוש עד שיכיר אם הוא חתימת ידו וכן בשר הנמצא בידי אין יהודי וכתוב עליו חותם או כשר אע"ג דמדינא מותר אעפ"י שאינו יודע מי כתבו מ"מ בזמה"ז דמצויין כדלעיל אסור לקנות מהם אא"כ יודע מי כתבו:
ב כיון שהחתימו כראוי מדינא א"צ לחזור ולראותו מ"מ אם רואה שהחותם מקולקל ונעשה ע"י אדם בכוונה אסור אפי' החתים במאה חותמות אבל במקום שיכולים לתלות שנסתר ונתקלקל מעצמו או ע"י בהמה או תינוקת שלא בכוונה או שהיה ישראל יוצא ונכנס מותר בדיעבד (סי' ק"ל סעי' ח'):
ג אפי' נתקלקל החותם בכוונה (ש"ך ס"ק כ"א) לא חיישינן לחליפין אלא בדבר שיש לו הנאה בחליפין או ביין שי"ל שאסרו בנגיעה ע"י התעסקות אבל אם רואה הדבר ששלח או הפקיד והוא טוב כמו ששלח ולא נהנה אם החליפו לא חיישינן שיחליף להכעיס (סי' קי"ח סעי' ב'):
ד מפתח וחותם הוי ב' חותמות. ובדברים שדי בחותם א' אם היה שם שני מפתחות דינו כחותם א' (פרי חדש) ומפתח אחד במקום הפ"מ יש להתיר ולומר דדינו כחותם א' (ב"ח ט"ז פ"ח סעי' ד') וכן ב' מפתחות חשוב כשני חותמות:
ה אם שולח איזה דבר בשק וחתם השק אינו אפי' כחותם א' אא"כ הפך התפירות לפנים ואם חתם הדבר ששלח וגם חתם השק הוי כשני חותמות (שם סעי' ד'):
ו אם שלח בשר ע"י אין יהודי כל חתי' שניכ' בה ניקור ישראל מן הגידי' והחוטי' כדרך שישראל מנקרים הוי סימן וכן עוף שניכר בה ניקור הגיד של הצואר הוי סימן אבל שחיטה לא הוי סימן ולכן אם שלח על ידי בהמה או עוף לשחוט בלא חותם אסור ואם כתב השוחט ע"י ששחט עוף או בהמה ובע"הב מכיר העוף או הבהמה בטביעות עין מותר אבל בלא כתב מהשוחט אסור שמא שחטו להחזיק בידו דמי השחיטה או משום טורח הדרך (שם ובש"ך ס"ק כ"ו וט"ז סי' ס"ב ס"ק ג'):
ז שלח בשר וכל דבר שהוא מה"ת וניכר מקצת חתי' ע"י ניקור ויש בו חתיכות אחרות שאינו ניכר בו. הניכרות מותרות והאחרים אסורים אע"ג שהם יותר יפים מאלו החתיכות שאינם מנוקרים ויש סברא לומר אלו החליף היה נוטל היפים אפ"ה אסור דהוי ספק דאורייתא אבל אם שלח גבינות או שאר איסור דרבנן ומכיר קצתם שלא הוחלפו כולן מותרין אף אלו שאינו מכיר אם אותן שמכיר שלא הוחלפו הם יותר טובים דאי איתא שהחליף היה לוקח הטובים שבהם (שם סעי' ה'):
ח היה אותו מקום מעבר לרבים אפי' לא שכיחי ישראל מותר בדיעבד אפי' בלא חות' שירא שמא יראה א' מן העוברי' ויגידו לישראל ויתפס עליו כגנב (שם סעי' ז' ובט"ז) ולכתחלה לא ישלח אלא ע"י חותם ומ"מ המנהג לשלוח ע"י אין יהודי במקום מעבר לרבים והוא שכונת ישראל ואין אין יהודי' מצוין שם (ט"ז ס"ק י"א ושם ט"ס דמידע ידעי הוא ס"ק בפ"ע דהיינו ס"ק י"ב):
ט המניח אין יהודי בביתו ובו דברים שאם הוחלפו יש בהם איסור דאורייתא אם הוא יוצא ונכנס או אפי' קטן או אפי' שהה זמן רב רק שלא הודיעו שדעתו לשהות מותר אפילו בדבר שנהנה בחליפין שמתירא שמא יבא הישראל ואם הודיעו שדעתו לשהות אסור ואם בא ומצא שהדלת סגור לעולם אסור אם הוא דבר שנהנה בחליפין ולכן יש להחמיר שלא להניח הקדירות אצל השפחות כשהולכין לבה"כ והשפחות יודעין ששוהין שם אם לא שנשאר בבית יוצא ונכנס ואז אפילו לכתחלה מותר (סעי' ד' ובסעי' י"ב ובש"ך ס"ק ל"ב ל"ז):
י ישראל ונכרי ששפתו ב' קדירות זו אצל זו זה שחוטה וזה נבלה מותר ואין לחוש שמא כשהחזיר ישראל פניו החליף הנכרי דמרתת ואפי' אם של ישראל משובח ואפי' הן מגולין אין לחוש שמא יתזו ניצוצות. ומ"מ יזהר שלא יתזו ניציצות ולכתחילה יש ליזהר שלא לשפות שתי קדרות זה אצל זה (שם סעי' י"א):
יא הא דמתירין מחמת דמרתת אין חילוק בין שפחתו לאכסנאים שאינם מכירים זא"ז דגם בזה שייך מרתת (ש"ך ס"ק ל"ה):
יב נכרי שאמר אל תאכלו מקדירה זו שאני השלכתי חלב לתוכו אין משגיחין עליו ומותר המאכל (שם ש"ך ס"ק ל"ח):
יג דין ישראל שעשה גבינות בבית נכרי ושכח החות' מבואר לעיל בדין חלב וגבינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |