חיי אדם/א/טו
|
< הקודם · הבא > |
הלכות מזוזה ומעקה (י"ד מסי' רפ"ה עד סי' רצ"א)
א חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו והמקיים ג' מצות אלו ע"ז נאמר[1] והחוט המשולש כו' לפיכך כשיצא אדם מפתח ביתו ינשק המזוזה (ובזוהר הקדוש[2] מפליג מאוד בזה וז"ל פיקודא למיקבע בר נש מזוזה לתרעיה דלא ינשי בר נש דוכרנא דקב"ה לעלמין ודא איהו כגוונא דציצית כד"א וראיתם אותו וזכרתם את כו' כיון דחמי בר נש האי דוכרנא אידכר בגרמיה למעבד פיקודא דמארי' ורזא כו' עכ"ל. הרי מבואר בזוהר כוונת מצות מזוזה לכן יזהר האדם מאד בכוונתה) וישם על לבו להשגיח אם היא כתיקונה:
ב מצוות עשה שיקבע מזוזה על כל בית ובית שיש לו ואפילו יש לו מאה חדרים כלם חייבים במזוזה. וכן אם יש לחדר אחד כמה פתחים העשוים לכניסה ויציאה אף על פי שרגיל באחד מהם כולן חייבין ואפילו אם נתמעטו הדיורין עכשיו ואין צריך אלא לפתח אחד כולן חייבין אבל אם הפתח עשוי רק להכניס דרך שם לפרקים משאות אם יש שם פתח אחר שחייב במזוזה כדלקמן סי' ה' אותו פתח שאינו עשוי לכניסה ויציאה פטור אבל אם אינו ראוי למזוזה אז אינה אלא כחור והגדולה היא עיקר הפתח (סימן רפ"ו):
ג גם שערי חצירות ועיירות חייבין במזוזה כדכתיב[3] ובשעריך (שם):
ד בית השותפים חייב אע"ג דכתיב ביתך דמשמע לשון יחיד מ"מ מדכתיב ירבו ימיכם משמע אפילו רבים ודוקא שותפות ישראלים אבל שותפות מן הנכרי וכן חצר שישראל ונכרי דרים בו פטור ואפילו רוצה ישראל. שמא יטלוהו הנכרי ויבא לבזיון וכן במקום שמוכרים משקה שקורין שיינק אם יש לחוש שיגנבוהו לא יקבע שם מזוזה אלא בדרך שא"א להם ליקח אותה (שם):
ה אין הבית חייב במזוזה לכ"ע ולברך על קביעתה אלא באלו תנאים. (א') שיהא בו ד' אמות על ד' אמות. (ב) שיהיה לו ב' מזוזות ומשקוף על גביהם. (ג') שיהיה להבית תקרה. (ד') שיהיה לו דלתות (ה') שיהיה הפתח גבוה לא פחות מי"ט וי"א דגם רחבו צריך שיהיה ד' טפחים (עיין סי' רפ"ז בש"ך). (ו) שיהיה עשוי לדירת אדם. (ז) שיהיה עשוי לדירת כבוד. (ח) שיהיה דירת קבע ועכשיו נבאר פרטיהם (שם):
ו אין בו ד' אמות על ד"א לא נקרא בית ופטור ואם ארכו יתר על רחבו ויש בו כדי לרבע ד' על ד' י"א חייב וי"א דפטור אא"כ שהוא מרובע לפחות ד' על ד' ולכן יקבענה בלא ברכה או שיברך על פתח אחר שקובע שם ויכוין לפטור גם זה (שם):
ז אין לו אלא מזוזה א' כגון שמצד א' עובר הכותל להלאה מהפתח אם המזוזה מצד שמאל פטור ואם מצד ימין י"א דחייב ולכן יקבענה בלא ברכה ודווקא שהכותל עובר להלאה מהפתח דאל"כ הוי קצה הכותל במקום מזוזה דכל מקום שהכותל כלה מיקרי מזוזה ט"ז סי' רפ"ז וכן הוא בגמרא דף ל"ד בפתחי דקרנא דאמרינן עדי פצימא ואם יש לו ב' מזוזות רק שאין לו משקוף אלא שכיפה כמין קשת עליהם או אפילו אין לו מזוזות ג"כ רק הכיפה הולך ומתעגל מהארץ אם יש בגובה י' טפחים לפחות רוחב ד"ט חייב ואם רוח הרביעית פתוחה לגמרי אע"פי שיש שם עמודים העשוים לחזק התקרה פטורה שהרי אין כאן פתח כלל (רפ"ז):
ח היה מקצתו מקורה ומקצתו אינו מקורה אם התקרה לצד הפתח ויש בו ד' על ד' חייב (רפ"ו):
ט י"א דאפי' אין לו דלתות חייב וי"א דפטור ולכן לא יקבע המזוזה עד שיתלה מקודם הדלת ואם קבעה מקודם א"כ לדעת הפוטר אע"פי שאח"כ תלה בו דלת המזוזה פסולה דהוי תעשה ולא מן העשוי לכן אם עדיין אין לו דלת יקבענה בלא ברכה וכשיתלה בו הדלת יחזור ויטלנה ויקבענה והנכון שיעשה אז מזוזה גם בבית אחר אם יש לו ויפטרנה בברכה זו (שם):
י בהכ"נ פטור שאין בה בית דירה וב"המד י"א דחייב כיון שיושבים שם כל היום דומה לבית דירה ויקבענה בלא ברכה (שם):
יא אם אין עשוי לדירה בקביעות פטור לפיכך סוכת החג בחג והחנויות שבשוקים שאין יושב אלא ביום פטור (ז"ל הרמב"ם. ונ"ל שיצא לו מברייתא דסוכה ח' ב' סוכות של יוצרים ע"ש ברש"י). וכן מרפסת שהיא דרך לעלות בה לעליות שקורים גאנעק והגינה ובית שער שהוא בית קטן שאצל שער החצר שהשומר יושב שם פטורים כיון שאינן מיוחדין לדירה. וי"א דמרפס' וגינה חייב מדרבנן ואם בית פתוח לא' מאלו חייבים ואם בית שער פתוח לבית ולחצר חייב שתי מזוזות א' במקום שפתוח לבית וא' במקום שפתוח לחצר וכן אם הוא בין גינה לבית:
יב אם אין עשוי לדירת כבוד פטור לפיכך בית הכסא ומרחץ ובורסקי ובית הטבילה פטורים אבל רפת בקר ולולין של תרנגולים ובית התבן והעצים ואוצרות של יין או שאר משקים אם יש להם שיעור בית חייבין דלא נפיש זוהמא כ"כ ובמקום שתינוקות מצויין או לפעמים רוחצין בו או שמשמשין בו יכסה המזוזה (צ"ע מ"ש לענין לברך בתוכה דינו כבית הכסא כדאי' בש"ע סי' ע"ט וא"כ למה לולין חייבין במזוזה):
יג אותן פתחים שהם חלוקים ועמוד באמצע די להם במזוזה אחת אפילו יש בעובי העמוד טפח שעמוד זה אינו אלא לנוי. ודוקא כשדלת א' לשניהם וכשזה נפתח גם זה נפתח אבל כשיש דלת לכל אחד לעצמו כמו שיש לעשירים שער קטן אצל שער גדול כדי שלא יהיה השער הגדול פתוח תמיד ומשתמשים תמיד בקטן ובגדול רק לפרקים לכן אם יש ביניהם עמוד טפח חייב ב' מזוזות ואם עומד במקצוע מב' רוחות בצפון ומערב עיין ט"ז וש"ך (שם):
יד ארובה שבין בית לעליה ועולים לה בסולם ועושים סביב הסולם היקף מחיצות ויש שם צורת הפתח אם עושין למטה או למעלה חייב במזוזה ואם עשו למטה ולמעלה חייבין בשניהם (שם):
טו מרתף שאין בו פתח עם מזוזות לכנס בו אלא שהמזוזות והפתח הם שוכבים על הארץ נ"ל דפטורה דלא נקרא מזוזה אלא כשעומדת (כדאיתא בקידושין דכ"ב ע"ב מה מזוזה מעומד וע"ש ברש"י):
טז בא לקבעה יניחנה בשפופרת או בכל דבר ויקבענה במקומה ויברך אקב"ו לקבוע מזוזה והקובע כמה מזווזת בבית אחת מברך אחת לכולן (רפ"ט):
יז איזה מקום קביעותה בתוך חלל הפתח בטפח הסמוך לחוץ בתחילת שליש העליון של גובה השער דכתיב וקשרתם וכתבתם מה קשירת תפילין בגובה זרוע אף מזוזה בגובה ואם הניח למעלה מזה כשרה ובלבד שירחיקנה מהמשקוף טפח וי"א דעיקר מצותה מטפח הסמוך למשקוף עד תחלת שליש העליון מלמעלה למטה (עיין סי' רפ"ט בנק"הכ) ואם היה הפתח גבוה הרבה יניחנה כנגד כתיפיו אבל לא למעלה מכתיפיו בענין שלא יראנה (ומסתברא דמזה לא מיירי הגמרא כ"כ הב"ח) ואם הניחה למטה משליש העליון פסול. וצריך לקבעה בימין הנכנס ואם קבעה משמאל פסול ונ"ל דאעפ"י שצריך להסירה ולהניחה כדין מ"מ לעולם לא יברך (עיין ב"י) ואין חילוק בין שהוא איטר או לא ואפילו כל בני ביתו איטרים לא אזלינן בתרייהו דדוקא תפילין שהם חובת הגוף אזלינן בתר דידיה משא"כ מזוזה שהיא חובת הבית אזלינן בתר ימין של כל העולם (שם):
יח ב' בתים של כל א' יש פתח לר"הר ובמחיצה שביניהם יש ג"כ פתח אזלינן בתר היכר ציר דהיינו לאותו בית שהדלת נפתח לתוכו הוא הבית ועושין בימין הכניסה שלו ודוקא במקום שב' הבתים הן שוין בתשמישן אבל אם א' הוא עיקר תשמישו לא אשגחינן בהיכר ציר דאפילו הדלת נפתח לשני מ"מ מקום שרוב תשמישו בו הוא הבית ונותנין בימין שלו. וחדר שבין ב' בתים שקורין פיר הויז אם יש פתח לחצר עושין המזוזות בבתים בכ"א מימין כניסת הבית ואם לאו אזי נחשב כחדר לפנים מחדר (ט"ז ססי' רפ"ט) ואפילו אינו רגיל בפתח א' שפתוח לחצר אפ"ה דינו כפתח כלעיל סי' ב' (שם):
יט כיצד קובעה, ימסמרנה במסמרים במזוזת הפתח או יחפור בה חפירה, ויקבענה שם, ולא יעמיק לחפור טפח בעומק, דלא הוי 'על מזוזה' אלא תוך מזוזה וצריך ליזהר בזה כשעושה חור בכותל החצר להכניס שם מזוזה, שלא יעמיק טפח ואם עשה כן פסולה. ואם נתנה לפי שעה, אין צריך לקבעה במסמורים. וכורכה מסופה לראשה, דהיינו מ'אחד' כלפי' שמע' ויניחנה בשפוע באלכסון. ויהיה ראש המזוזה דהיינו שמע לצד פנים של הבית ושיטה אחרונה לצד חוץ. ואם לא קבעה אלא תלאה פסולה ולכן צריך ליזהר שיתחוב מסמר מלמעלה וגם מלמטה כדי שלא תהיה תלויה (שם):
כ קבעה במזוזות הפתח בעודה תלושה ואח"כ חיברה לפתח פסולה דהוי תעשה ולא מן העשוי' (שם):
כא בתים הפתוחים לרחוב ושם גונבים אותם יש לסמוך בשעת הדחק לקבוע המזוזה אחורי הדלת [א] ונ"ל דדוקא במזוזה עצמה ולא בכותל. ואם הרחיק טפח מחלל הפתח לכולי עלמא פסול דלא יהא אלא שקבעה במזוזה עצמה בעומק טפח דפסולה כדלעיל בסימן י"ח:
כב מזוזה חובת הדר שאם יש לו בית ואין דר בו פטור המזוזה ואם דר בו אעפ"י שאינו שלו אלא ששכרה מאחר [ב] ואפילו שכרה מנכרי אם ידור בו לאחר שלשים יום חייב דאז הוי דירת קבע אבל בפחות מל' יום פטור ומ"מ אם רצה לקבעה בתוך ל' יום ולברך לא הפסיד ועיין כלל י"א סימן כ"א לענין טלית שאולה. ובארץ ישראל לעולם חייב מיד: ומיהו אם יש סכנה בדבר שיאמר הנכרי שעושה לו כשפים פטור (סימן רפ"ז):
כג ואפילו כשיצא מן הבית אם נשאר הבית ביד ישראל אסור ליטלה ואם מקפיד על המעות השני צריך לשלם לו ואם שכר הבית מהנכרי או שמשכירו לנכרי נוטלה ויוצא כדי שלא תבא לידי ביזיון ואפילו אם ביקש הנכרי שיתנו לו מזוזה ורוצה לקבעו בפתח אסור ליתנה לו אם לא במקום חשש משום איבה ושירע משום זה לישראל דאז מותר (רצ"א):
כד וכשהוא יוצא מפתח ביתו אם הוא דר בעליה ישים אל לבו להשגיח אם יש מחיצה סביב המדרגות שיורד בה כדין מעקה (דאע"ג דאי' בספרי הביאו הכ"מ בפ' י"א מהל' רוצח א"כ למה נאמר גגך פרט לכבש נ"ל דר"ל המקום שעולין ויורדין בו אבל שאר הצדדין חייב דלא גרע מבור) ואם יש לו בור ובאר בחצרו ישגיח שיהיה סביב לו חוליא גבוה י"ט או כיסוי כראוי כדי שלא יפול בו אדם בין שיש בו מים או לא וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מ"ע להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה שנאמר השמר לך ושמור נפשך ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מ"ע ועבר בלא תשים מי' ונ"ל דאין מברכין על עשייתן (אע"ג דהעושה מעקה מברך התם בהדיא כתיב ועשית מעקה אבל להסיר המכשולות העיקר הוא שעובר בל"ת כדאי' בספרי אין לי אלא גג מנין לרבות בורות ת"ל לא תשים ואף על גב דהרמב"ם והש"ע כתבו דעובר מ"ע דהשמר נפשך אין מברכין על עשה זו שאינו מיוחדת על זה אלא הוא כללות והמדקדק ברמב"ם וטור וש"ע בח"מ סימן תכ"ז יראה להדיא דכן הוא) ושאר דברים האסורים משום סכנה ביארתי בחלק י"ד אי"ה כלל ס"ח:
כה העושה מעקה לגגו של בית דירה מברך אקב"ו לעשות מעקה (כ"כ הרמב"ם) [ג] ונ"ל אפילו לדידן מברכין לעשות מעקה וכן מוכח בר"ן פסחים ובאבודרהם ודוקא ביתו או אפי' שותפין אבל בית אוצרות (ומה שק' ממזוזה עיין סמ"ע) ובקר או בית שאין בו ד"א על ד' אמות אינו נקרא בית דירה (ואם יש בה כדי לרבע ד' על ד' דינן כדלעיל במזוזה וכן בתי כנסיות וב"המד פטורים שאינם עשויין לדירה. גובה המעקה אין פחות מי"ט ותהיה חזקה כדי שישען אדם עליה ולא תפול):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |