חיי אדם/א/מ
|
< הקודם · הבא > |
דין נט"י לסעודה (סי' קס"א קס"ב קס"ג)
א שיעור המים לנט"י לא פחות מרביעית לכל יד דבזה לא יצטרך ליזהר בהרבה דברים שצריך ליזהר ואין כל אדם בקי בזה ובזה יוצא כל הספיקות והנוטל בשפע יתברך ומ"מ יש לנהוג דאפילו אם נטל כל יד מרביעית ישפוך עליהם מים שניים (כדעת הראב"ד הביאו המגן אברהם שם בסק"ג) נוטלין לנט"י בין על גבי כלי ובין על הקרקע:
ב ישפוך רביעית מים על היד בבת אחת עד הקנה של זרוע דהיינו האצבעות והיד ולפחות עד סוף קשרי אצבעותיו במקום שמחוברים ליד (סי' קס"א) ולכן אין ליטול ידיו מכלי שפיו צר שאין המים יורדין בבת אחת (קס"ב מ"א ס"ק ה') והט"ז כ' סק"ה דכל זמן שאין פוסק מלזוב מקרי שפיכה אחת אף על פי שאינו בא בבת אחת:
ג נטל ידו אחת ברביעית ונגע בשניה קודם הנטילה או שאדם אחר נגע בידיו בעוד שהם לחות צריך לנגב ידיו ולחזור וליטול שהיד מקבל טומאה מיד האחרת ומ"מ נ"ל שאם כבר בירך ענט"י ונזכר יחזור ויטול ידיו ולא יברך (עיין סי' קס"ב במגן אברהם ס"ק ז' וס"ק ח'. וצ"ע מסק"א ועיין א"ר ס"ק י"ג): [א]
ד לאחר שנטל ב' ידיו ישפשפם ביחד ויגביהם נגד ראשו כמ"ש שאו ידיכם כו' ואז יברך ענט"י קודם הניגוב דכל זה מקרי עובר לעשייתן דגם הניגוב הוא צורך הנטילה דאסור לאכול קודם הניגוב שכל האוכל קודם ניגוב כאלו אוכל לחם טמא ולא ינגב ידיו בחלוקו שקשה לשכחה. ואם טבל ידיו או ששפך רביעית בבת אחת א"צ ניגוב ומ"מ יש בו משום מיאוס. וו"א דוקא במטביל א"צ ניגוב אבל בנוטל מרביעית אפילו נתן על כל יד רביעית צריך ניגוב ואם לא בירך קודם הניגוב ס' אם יברך לאחר הניגוב קודם המוציא. ולאחר שבירך המוציא אין מברך לכ"ע (סי' קנ"ח):
ה צריך ליזהר מחציצה שלא יהיה טיט או עפר תחת הציפורן מה שיוצא חוץ לבשר אבל מה שהוא תחת הציפורן נגד הבשר אין חוצץ כיון שהוא דבר מועט אין דרך ב"א להקפיד ע"ז אבל שלא כנגד הבשר הכל מקפידין ואף שהוא אינו מקפיד בטלה דעתו אצל כל אדם ובשאר היד הכל חוצץ אם הוא דבר הנדבק (קס"א):
ו אפי' דבר שמכסה כל היד אם דרכו בכך אינו חוצץ כגון מי שהוא צובע וידיו צבועות וטבח ומוכר שומן ויש דם ושומן על ידו (במגן אברהם סק"ז ט"ס וצ"ל ס"פ י"א דזבחים) כיון שכל אותן בני אומנות אין מקפידין אינו חוצץ וכן מי שכותב תמיד ואצבעותיו מלוכלכו' בדיו אינו חוצץ ואם אין אומנתו בכך חוצץ וצריך להסיר הטבעות ואם היה רפוי בדיעבד עלתה לו נטילה (שם):
ז היה לו מכה בידו ורטיה עליה אינו חוצץ וצריך ליטול ברביעית בבת אחת ואם אינו יכול ליטול ידיו כלל מחמת חולי יכרוך ידיו במפה (סי' קס"ב):
ח מי שנתפחמו ידיו משחרות קדרה וכיוצא בו בשבת נ"ל דאם אין בו ממש רק חזותא בעלמא או אפילו יש בו ממש רק שהוא במיעוט היד מותר ליטול ידיו ובלבד שלא ינגבם דהוי כמותק רק ימתין עד שיתנגבו ממילא ואם הוא בענין שמקפיד עליו אפילו במיעוט היד חוצץ ואם אין בו רק חזותא בעלמא אפילו ברוב היד אינו חוצץ [ב]
ט מותר לשבור הקרח בשבת כדי ליטול מים ליטול את ידיו (ש"ך):
י י"א דבעי כוונה לנטילה לפיכך מי שנטל ידיו מפני שהיו מלוכלכים או אפילו לדבר שטיבולו במשקה אם כדין נט"י כיון שי"א דא"צ נטילה אע"פ שלא הסיח דעתו ורוצה לאכול פת יחזור ויטול ידיו אבל לא יברך דשמא הלכה כי"א דלא בעי כוונה לנטילה (קנ"ח):
יא אם הוא בדרך ואין מים מצוים בו לפניו ברחוק יותר מן ד' מילין ולאחריו מיל מותר לו לכרוך ידיו במפה ואוכל בלא נט"י ואם הוא מסופק אם ימצא בד' מילין והוא רעב הרבה יכול ג"כ לאכול ע"י מפה וההולך במקום סכנה שירא לחפש אחר מים מותר לאכול ג"כ במפה ושומרי גנות ופרדסים וכיוצא בו כלאחריו דמי והיושב בביתו כ"ע אם דינו כלפניו (מ"א קס"ג) ול"נ פשוט דדמי כלאחריו (וז"ל ירושלמי חלה פ"ב) שומרי גנות מה את עביד כלפניהן כלאחריהן נשמענה מן הדא האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה הדא אשה לא בתוך ביתה יושבת ותימר אין מטריחין עלה אוף הכי כו'):
יב יש עוד תקנה בשעת הדחק כגון שנוסע בדרך בעגלה עם נכרים ואין ממתינים עליו עד שימצא מים אזי בשחרית בשעה שנוטל ידיו לתפלה או אפי' באמצע היום נוטל ידיו כדין ואין מברך ענט"י ומתנה שיהיה נטילה זו עולה לו כל היום ואז מותר לאכול כשירצה רק בתנאי שישמור ידיו שלא יגעו במקום מטונף אלא ישים ידיו בבתי ידים שקורין (הענטשוך) (אע"ג דבעינן תיכף לנט"י סעודה זה דוקא כשנוטל ידיו לאכיל' ואוכל תיכף אבל כשאינו נוטל ידיו לאכילה לא בעינן תיכף) וכשנוטל ידיו לאכילה ואכל והתנה שתעלה לו נטילה זו אף לאחר שעה כששמר ידיו ולא הסיח דעתו י"א דמהני והכל לפי שעת הדחק רק שצריך בכל זה זהירות וזריזות שלא יסיח דעתו משמירת ידיו ולכן אין לסמוך ע"ז אם לא בדוחק גדול וגם במקום שמועיל תנאי אעפ"כ אם נמצא מים יטול ידיו ולא יברך (סימן קס"ד) ומזה נ"ל שיצא הטעות להמון עם שנוטלין ידיהם פעם אחת ועי"ז אוכלין כל היום ושתים רעות עושין אחד שמסיחין דעתם ואחד שאינם מברכין ברכת המזון ולזה לא מהני תנאי:
יג העושה צרכיו ורוצה לאכול כיון דאסור להפסיק בין הנטילה לברכת ענט"י וגם אסור להפסיק בין נט"י להמוציא לכן יטול ידיו שלא כדין נט"י ויברך אשר יצר ואח"כ יטול כדין ויברך ענט"י ואם נטל ידיו כדין יברך תחלה ענט"י ואח"כ א"י ויסמוך על הפוסקים דס"ל דא"י לא הוי הפסק דומיא דגביל לתורא בכלל ה' סי' מגן אברהם (מגן אברהם שם) אבל כשעשה צרכיו באמצע סעודה שא"צ לברך המוציא יטול ידיו כדין ויברך ענט"י ואח"כ א"י (סי' קס"ה):
יד מי שנגע באמצע סעודה בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחכך ראשו או שהשתין צריך לחזור וליטול ידיו וא"צ לברך ענט"י אבל העושה צרכיו או שנגע בטינוף ממש או שנגע במי רגליו צריך לברך [ג] (סי' קנ"ח קס"ד ק"ע):
טו בכל מקום שצריך לברך המוציא באמצע סעודה כדלקמן כלל מ"ד מחמת היסח הדעת צריך ג"כ נט"י אבל א"צ לברך ב"המז אא"כ הלך והפליג או שהסיח דעתו באמת מלאכול (סי' קע"ח):
טז המתפלל בתוך הסעודה י"א דצריך נט"י (מגן אברהם) וי"א דא"צ (א"ר) וכן נ"ל אם אין מים מזומנים לפניו ועכ"פ נ"ל דלא יברך [ד] (סי' קע"ח):
יז המתנמנם באמצע סעודה פחות מס' נשמין א"צ נטילה ואם יותר אפילו ביום צריך נט"י ג' פעמים משום רוח רעה כדלעיל כלל ב'. ומ"מ אפילו נאנס בשינה זמן מה אפי' ערך שעה א"צ לברך על הנטילה [ה] (שם):
יח נגע ביד א' במקום מטונף א"צ ליטול אלא אותו יד ואפי' באמצע סעודה (כן משמע בפסחים קט"ז תוס' ד"ה כל שטיבולו כו' ובתוי"ט פ"ב דידים מ"א ובסי' ק"ע ומברך ענט"י):
יט נגע בשערות ראשו ולא חיכך הראש א"צ נטילה אבל המחכך ראשו צריך נט"י (כן מוכח סי' קס"ב סעיף ח' מדברי רמ"א וכ"כ א"ר):
כ נ"ל דנוגע באמצע סעודה בס"ת או בתפילין או ברצועות או במגילה מן המגילות הנכתבים על קלף כדין צריך ליטול ידיו שהרי כל אלו מטמאין הידים כמבואר בש"ע סי' קמ"ז במגן אברהם שם. אך כיון שלא מצאתי דין זה בפוסקים יטול ידיו ולא יברך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |