ר"ן/עבודה זרה/עא/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף ילקוט אוצר הספרים |
גמ' אמר אמימר משיכה בעכו"ם קונה. נראה לי דלאמימר בין דסבר ליה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות. בין אי סבר לה כר"ל דאמר משיכה קונה מפורשת מן התו' הכי קאמר משיכה בעכו"ם קונה ולא מעות. וראיה לדבר מדאמרינן בפ"ב דבכורות (ד' י"ג:) ולאמימר דאמר משיכה בעכו"ם קונה הניחא אי סבר לה כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות אבל משיכה לא קניא לעמיתך בכסף לעכו"ם במשיכה. אלא אי סבר כר"ל דאמר משיכה מפורשת מן התורה לעמיתך במשיכה ולעכו"ם במשיכה לעמיתך למה לי. ומתרצינן לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר לעכו"ם אונאה. הניחא אי סבר לה כמ"ד גזילו של עכו"ם אסור היינו דאצטריך למשריא אונאה אלא אי סבר לה כמאן דאמר גזילו של [עכו"ם מותר אונאה מבעיא אמרי אי סבר לה כמ"ד גזילו] מותר ע"כ כר' יוחנן ס"ל ע"כ סוגיא דהתם. ולפי סוגי' זו אין ספק דאמימר דאמר משיכה בעכו"ם ם קונה משיכה ולא מעות קאמר דאי ס"ד אף משיכה קאמר וה"ה למעות מאי קא מקשי' התם אלא אי סבר לה כר"ל דאמר משיכה מפורשת מן התורה לעמיתך במשיכה ולעכו"ם במשיכה לעמיתך למה לי. הא מבעיא ליה למידרש לעמיתך בחדא דהיינו משיכה הא לעכו"ם בתרתי משיכה ומעות כדקס"ד למידרש לעמיתך בכה"ג בריש סוגי' דהתם. אלא ע"כ אמימר משיכה ולא מעות קאמר ומשו"ה מבעיא לן לעמיתך למה לי דישראל נמי הכי דיני' למ"ד משיכה מפורשת מן התורה. וכיון שכן יש כאן שאלה אליבא דאמימר דמוקמי האי מימרא דרב דאמר להו להנהו סבוותא אקדימו ושקולי זוזי מיניה בדאיכא עכבת יין אפומא דמנא שנעשה כיין נסך קודם שמשך אותו העכו"ם ומשו"ה מצריך רב למקדם ולמשקל זוזי מינייהו ולפום מאי דכתיבנא קשיא טובא כי מקדמי ושקלי זוזי מאי הוי דכיון דלאמימר משיכה קונה ולא מעות כי קא הוי יין נסך אכתי ברשות ישראל הוא וכשעכו"ם מושך אותו ונקנין באותה שעה. דמיו שהקדים לישראל דמי יין נסך קא שקיל. וכי תימא אע"ג דלא קני לי' זוזי לעכו"ם מ"מ על דעת שיוציאם ישראל נתנם לו וזוזי דישראל הוו לגמרי ומאותה שעה נעשו המעות של ישראל אע"פ שלא קנו לו לעכו"ם את היין. ולא דמיא להא דאמרי' לקמן דבשהקדים לו דינר כל זמן שלא פסק דמיו אסורין כיון שלא [קנה] מעותיו דהתם [היינו] טעמא דכיון דלא פסק לו לא סמכא דעתיהו וזוזי הוו פקדון אבל הכא קים להו דלא הדרי בהו וקנה להו ישראל להנהו זוזי מההיא שעתא. אכתי לא ניחא דכיון דקיי"ל דכור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה נמצא שזה העכו"ם אפי' לאחר שקיבל לתוך כליו רובו של יין ונעשה יין נסך יכול לחזור בו ואלו חזר בו חייב להחזיר לו המעות. וכיון שיכול לחזור בו נמצא שישראל זה רוצה בקיומו של יין נסך כדי שלא יחזור בו העכו"ם ויהא חייב להחזיר לו הדמים. והיכי אמרי' ש"מ נצוק חבור כלו' ניחא בהכי. אדרבה קשיא טפי שנמצא שיינו של ישראל שהוא עומד עדיין לתוך כליו נתנסך והוא צריך ליתן אותו לעכו"ם כדי שלא יהא חייב להחזיר דמים שקיבל ונמצא רוצה בקיומו של יין נסך. זו היא שאלתן של הראשונים ז"ל ומכח קושיא זו אמרו דאמימר דאמר משיכה בעכו"ם קונה אף משיכה קאמר וה"ה למעות. וזה א"א כמו שבארתי מההיא סוגי' דבכורות. ולפיכך נ"ל שאין זו קושיא כלל דודאי לאמימר רב הכי אמר להו להני סבוותא אקדימו ושקולו זוזי מנייהו והתנו עמהם שאם יחזרו בהם יהיו המעות שבידכם מתנה שבודאי לא יהיו ישראלים הללו מניחים שיתנסך יינם בכליו של עכו"ם ושאח"כ יהא רשות ביד עכו"ם לחזור בו. ועוד שקרוב אני בזה לומר שאין צריך תנאי בזה שכל שנתן העכו"ם מעות ליד הישראל אע"פ שאין המעות קונות כיון שהפסיד ישראל יינו ע"פ העכו"ם וא"א לעכו"ם להחזירו לישראל להיתירו הראשון נקנו לו לישראל מעותיו ואפי' חזר בו העכו"ם אין ישראל חייב להחזיר לו מעות. נמצא שאין ישראל זה רוצה בקיומו של יין נסך כלל ומשו"ה שרי באקדומי ומשקל זוזי מנייהו אעפ"י שלאמימר משיכה קונה ולא מעות:
שם רב אשי אמר לעולם משיכה בעכו"ם אינו קונה. פי' רב אשי ס"ל כר"ל דאמר משיכה מפורשת מן התורה כדאי' בפ' הזהב ודרוש הכי לעמיתך במשיכה הא לעכו"ם בכסף. דאילו לר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות איפכא הוא לעמיתך במעות הא לעכו"ם במשיכה. וא"ת א"כ היכי א"ל רבינא לרב אשי בסוף סוגיין ת"ש דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הא רב אשי כר"ל ס"ל ודלא כר"י. י"ל דהכי קאמר ליה ת"ש ממילתא דקיי"ל הכי דההיא דר' חייא בר אבא הלכה פסוקה היא:
שם. אמר רב אשי מנא אמינא לה כדאמר להו רב להנהו סבוותא. וא"ת מאי קא מייתי ראיה רב אשי ממימריה דרב כר"ל ס"ל כדאמרי' בפ' הזהב אמר קרא ומתני' מסייע לי' לר"ל וכו' מתני' מאי היא נתנה לבלן ואמר רב בלן דוקא וכו' ולר"ל ודאי משיכה בעכו"ם אינה קונה ומשו"ה צריך לאקדומי ולמשקל זוזי מינייהו ואמימר דאמר כר"י דס"ל דבר תו' מעות קונות הא לעכו"ם במשיכה. יש לי לומר דאמימר ודאי לא מסיימא אי כר' יוחנן דוקא ואי אפי' כר"ל וכדאי' בסוגי' דבכורות וכמ"ש למעלה דאי ס"ל לאמימר גזילו של עכו"ם אסור מימרי' אפי' כר"ל אתיא ומשו"ה מייתי רב אשי מנא אמינא לה מדרב אע"ג דרב כר"ל ס"ל. ועוד דמעשה רב:
ולענין פסק הלכה קיי"ל כאמימר דאמר משיכה בעכו"ם קונה דמסקנא דסוגיין הכי ש"מ משיכה בעכו"ם קונה הלכך לא צריך לאקדומי ולמשקל זוזי מיניהו אלא כיון דמשכי' קני' יין נסך לא הוי למיסר בהנאה עד דנגע בי' ביין במגע בכונה ואפי' אי כייל ורמי למנא דעכו"ם ואיכא עכבת יין אפומה דמנא שרי והא קיי"ל כרשב"ג בסתם יינם ואפילו יין ביין הלכך לא קיי"ל כרב. אבל רבי' האי גאון ז"ל פסקה לדרב בספר המקח בשער י"א:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |