חובות הלבבות/שער עבודת האלהים/י
< הקודם · הבא > |
חובות הלבבות שער עבודת האלהים י
פרק י[עריכה]
אמר השכל: מדותיך רבות, אך אזכור לך מהם מה שנזדמן לי בקצרה, והוא שבמדותיך שתי מדות, הם השמחה והאבל, והם זה כנגד זה. ואופני השמוש בשמחה: כשתבטחי בהנאה קיימת תמיד ולא תתערב בהם תוגה ולא יארע לך פגע, התירי המדה הזאת, אבל מקום השמוש באבל: כי יפגשך דבר מצער קיים תמיד, אין בך יכולת לדחותו ולא פנים להתפרד ממנו, התירי גם כן מדת האבל והשתמשי בה, ובכלל מדותיך שתי מדות הם: המורא והתקוה, ומקום המורא שתהיה בענין שמביא אל הענין שיצטרך, ולא יהיה לך אחריתו טובה, ואין בך כח ויכולת לדחותו מעליך, אך מקום התקוה שתשתדלי בהקדמות המביאות הטובה אליך, ומחייבות לך הנעימות מבלי מונע שימנע מהם, ולא דבר שיבדיל בינך ובינו, בעשות המיצוע שצוה האל לעשותו מפני טוב אחריתו. ובכלל מדותיך שתי מדות: הגבורה והמורך, ומקום השמוש בגבורה בפגוע באויבי ה' להלחם בם וסבול כל עצב וכל נסיון ברצון הבורא יתעלה ורצון חסידיו, כמו שאמר כי עליך הורגנו כל היום וגו' (תהלים מד, כג). ואמר יהלמני צדיק וגומר (תהלים קמא, ה). אך מקום המורך בפגוע באוהבי ה' ובאנשי עבודתו, ושתתאחד מעמד כנגד מוכיחיך במה שיש בו חובתך, כמו שאמר יען רך לבבך ותכנע מפני ה' (מ"ב כב, יט). ובכלל מדותיך שתי מדות: הבשת והעזות, ומקום הבשת בהמרות המטיב לך בטובתו על פניו ובין ידיו, ובהוכיחו אותך בעדיו הטובים והרעים ופגיעות נביאיו, כמו שכתוב בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם וגומר (יחזקאל מג, י). ואמר בושתי וגם נכלמתי וגומר (ירמיה לא, יט). ומקום מדת העזות, בפגיעת הרשעים ואנשי העבירות והמינין החולקים על האמת, ולצוות בחסד ולהזהיר מן הגנות, ולהוביש החטאים ולהוכיח הקטנים והגדולים, כמו שכתוב שמתי פני כחלמיש וגו' (ישעיה נ, ז). וכן שתי מדות: הכעס והרצון, ומקום הכעס בנטותו מדין האמת ומדין הצדק, והגברת השקר על האמת ואנשיו. ומקום הרצון בהפיל כל הדברים על אופניהם, ובהניחם על מכוניהם ובלכת בדרכי האמת בהם, וכן שתי מדות: הרחמים והאכזריות, מקום הרחמים על הדלים והעניים והחולים והפורשים מן העולם, ומי שאינו מכיר אופני טובותיו, ומי שאינו יודע להנהיג עצמו, והאסיר ביד אויבו ומי שפקד טובה רבה, והמתחרט על עונותיו, והבוכה על מה שעבר מחטאיו מיראתו את עונש האלקים. ומקום האכזריות בהפרע מן הרשעים והינקם מן המשחיתים בארץ, כמו שאמר הכתוב: לא תחוס עינך וגומר (דברים ז, טז). וכן שני המדות: הגאוה והענוה, ומקום הגאוה והגובה, כשתפגעי בכופרים באלקים ובנוטים מעליו, אל תשפלי ואל תכנעי להם, שלא תראי כמצדקת אותם ונוטה אחר דעותם המשחיתות, אך התירי מדת הגאוה והגובה, המורה על הפך דעתם ומעוט רצונך בהם, כאשר ידעתה מענין מרדכי, ומקום השמוש בענוה: בפגיעתך אדם חסיד וגבר וירא אלקים וחכם בתורתו ומתעסק בעבודתו, ומי שיש לו עליך טובה וחסד, את חייבת לגומלו עליה, כל שכן מי שגדלו ועצמו טובותיו מגמלך עליהם, וכן כשתקחי הדין לאלקים מעצמך, כמו שנאמר או אז יכנע לבבם הערל וגו' (ויקרא כו, מא). ושתי מדות: האהבה והשנאה, מקום האהבה למי שמסכים עמך על רצון האלקים, ועל מי שישמחך באחרית ענינך, ומקום השנאה למי שעובר על רצון האלקים, ועמד כנגד אנשי האמת והביאך אל מה שתקציף בוראך, כמו שאמר עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם (משלי כח, ד). וכן שתי מדות: הנדיבות והכילות, ומקום הנדיבות לשום כל דבר במקומו, ולתת כל בעל מדה חמודה מן הממון והחכמה כפי מה שראוי לו, כמו שאמר אל תמנע טוב מבעליו (משלי ג, כז). ואמר יפוצו מעינותיך חוצה (משלי ה, טז). ומקום הכילות: על האכזרים והפתאים, ומי שאינם מכירים את עצמם ולא ערך הטובה עליהם, כמו שאמר: יוסר לץ לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו (משלי ט, ז). ואמרו ז"ל: כל העושה טובה למי שאינו מכירה כאלו זורק אבן למרקוליס. וכן שתי מדות: העצלה והחריצות, ומקום השמוש בעצלה בתאוות הבהמיות אשר הנאותיהם חולפות מן האדם, וישאר עליו חרפתם בעולם הזה ועונשם לעולם הבא. ומקום החריצות: בהנאות הרוחניות ובמעשים שמתכוונים בהם להגיע בהם אל רצון האלקים יתעלה, כמו שאמר דוד עליו השלום: חשתי ולא התמהמתי לשמור מצותיך (תהלים קיט, ס). ובמה שזכרתי בשער הזה די לבוחר בדרך הישרה ומבקש האמת לעצמו וחפץ בחכמה למענה, והאל יפק אותנו אל דרכי עבודתו ברחמיו: