הלכות קטנות/ב/רסז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
(הופנה מהדף הלכות קטנות/ב/רסח)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלכות קטנות TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png רסז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

רס"ז רס"ח רס"ט ר"ע) שאלה: הא דלא תהוי בעבורי אחסנתא (ב"ב קל"ג:) אי הוי בקרקעות דווקא. ואי הוו בר נידוי. ואם נתן לאחרים ע"מ שכשיהיו בניו נוהגים כשורה יחזיר להם מהו.

תשובה: אפשר היה לומר שלא דברו חכמים אלא בקרקעות כי אחוזת עולם הם ומלא תסוב נחלה איכא למילף דלאו שפיר למיעבד הכי והתם משום קרקעות היו נידונין בני יוסף והיינו דמייתי פ' יש נוחלין (שם) שכתב נכסיו ליונתן ן' עוזיאל בקרקעות איירי מדתני מכר שליש דהול"ל ונטל שליש לעצמו ומההיא דיוסי בן יועזר דאקדיש עליתא דדינרי הוה אפשר למילף דאפי' במטלטלין אסור אע"ג דבגמ' דחי לה לאו משום האי טעמא דחי לה משמע דבכל דבר אין רוח חכמים נוחה הימנו ויש במפרשים באותם שמרבים בנדוניאות לבנותיהם דאיכא משום אעבודי אחסנתא וסתם נדוניא מטלטלין עיין מהרשד"ם אה"ע סי' קפ"ח וקשיא לן עלה דבפ' נערה שנתפתתה (נ'.) א"ר אלעאי באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות ולא נגעו בה משם אעבורי אחסנתא ובפ' המקדש שדהו (כ"ח:) גבי אראב"ע ומה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו עאכ"ו שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו ומייתי עלה הא דהמבזבז דלראב"ע אית ליה ולר' אליעזר לית ליה אלא כל מה שמשייר קצת יכול לבזבז. ובפ' מציאת האשה (ס"ז:) מר עוקבא כי קא נייחא נפשיה אייתי ליה חושבנא דצדקה אמר זוודאי קלילי ואורחא רחיקתא קם בזבזיה לפלגיה ממוניה והיכי עביד הכי והא אל יבזבז יותר מחומש ה"מ מחיים שמא ירד מנכסיו אבל לאחר מיתה לא (עי' ברא"ש כתובות פ"ד סי' ט"ו ועי' רמ"א יו"ד סי' רמ"ט ס"א. שכ' אבל בשעת מותו יכול ליתן צדקה כל מה שירצה עי"ש. ועי' מש"כ שאלתות דר"א גאון פ' תשא ושאילות שלום שם.) מכל הני משמע דליכא אעבורי אחסנתא אלא בנותן או מקדיש כל נכסיו ולא שייר כלום והכי דייק מתניתין הכותב כל נכסיו לאחרים והניח את בניו אין רוח חנ"ה דמאי והניח את בניו דקאמר. ולמאי דמיבעיא לן אי הוי בר נידוי לא בא זה בכלל הכ"ד (ברכות י"ט. ויו"ד סי' של"ד סמ"ג) ואולי הוא בכלל המזלזל בדבר א' מדברי סופרי' ומיהו מאחר דבכלל זה איכא רוב הכ"ד דברים וזה לא נזכר י"ל דכיון שלא נזכר בגמרא אין לנדותו. ואם עבר החכם ונידהו נראה דצריך להתירו וז"ל רשב"ם אין לחכמים נחת רוח ממעשיו אלא חרון אף גורם להם שכועסין עליו דקעקר נחלה דאורייתא. ולמאי דאיבעיא תו אם מותר לתת לאחרים וכו' אלו לא הוה טעמא אלא משום דילמא נפיק מיניה זרעא מעלייא ניחא אבל איכא טעמא דעקר נחלה דאורייתא והרוצה לעשות דבר זה יניח דבר מועט משום ירושה והשאר יעשה מה שלבו חפץ. מיהו משמע דאיסורא איכא בכל גוונא דאם לא יהיה בנו אפשר בבן בנו עד סוף כל הדורות:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >