רע"ב/טהרות/ח

רע"ב ‏ טהרות ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הדר עם עם הארץ. מוקפות צמיד פתיל. טמאות, משום אשתו נדה, שמא הסיטה וישבה וטמאה את הכל:

ר' יהודה מטהר בתנור. משום דאי אפשר להסיטו, דסתמו מחובר קצת, שעושין לו טפילה לחברו בארץ. ומאן דמטמא סבר גזרינן מחובר אטו שאינו מחובר. ואין הלכה כר' יהודה:

ב

המפקיד כלים אצל עם הארץ טמאים טמא מת. וצריכין הזאה שלישי ושביעי:

אם מכירו. אם העם הארץ מכיר במפקיד שהוא כהן אוכל בתרומה, זהיר על הפקדון שלו שלא יטמאנו במת, ואינו צריך הזאה:

אבל טמאין מדרס. משום אשתו נדה שמא ישבה עליהן, דאינו נזהר מטומאת אשתו:

בזמן שהיא רוצצת. שהכיסוי דוחק הבגדים מחמת שהיא מלאה ביותר:

טמאים מדרס. הבגדים. דכשאשתו יושבת על התיבה או נשענת עליה, מכבדת על הבגדים:

אם אינה רוצצת טמאין מדף. כלומר טומאה קלה, לטמא אוכלין ומשקין, כמו על גבו של זב שאינו מטמא בגדים:

אע"פ שהמפתח ביד בעלים. דחיישינן שמא הסיטה:

ג

המאבד ביום ומצא ביום טהור. דמסתמא אם היה אדם מוצאו ונוגע בו היה מגביהו, כדרך מוצא אבידה. אבל בלילה, אפילו שעה אחת דלא חזי ליה, חיישינן שמא נגע בו אדם טמא ולא ראהו. ומתניתין ברה"ר דספיקו טהור איירי, ואעפ"כ בלילה טמאים מדרס וטמא מת. אבל ברה"י דספיקו טמא, בין ביום בין בלילה טמאים. והכי איתא בתוספתא:

ברשות הרבים טהורים ברשות היחיד טמאין. דאין כאן אלא ספק שמא נגע בהן נכרי או עם הארץ, הלכך ברה"ר דספיקו טהור, טהורים. ברה"י דספיקו טמא, טמאים:

מפני שהונח ברשות עם הארץ. וכל מה שבבית עם הארץ הוי טמא מת וצריך הזאה:

ד

מפני שהיו גנבים. כלומר, כיון דהניחו נעול ומצאו פתוח, ודאי גנבים היו שם ופתחוהו, והאי דלא מטמאינן ליה, דאימור נמלכו והלכו להן ולא נגעו בכל מה שבבית. והלכה כחכמים:

ה

שנכנסה שלא ברשות. ומרתתא שלא תתפס כגנב וממהרת לצאת, ואע"פ שלצורך בנו או בהמתו של בעל הבית נכנסה:

ו

כל המיוחד למאכל אדם. כגון סתם אוכלין:

טמא. טומאת אוכלין עד שיפסל מאכילת הכלב:

עד שייחדנו לאדם. דיש חילוק בין אפוקי טומאה מיניה, לאתויי ליה טומאה:

גוזל שנפל לגת. כשלא נפל לגת לא פליגי ר' יוחנן בן נורי ורבנן. דנבלת עוף טהור בכרכים לא בעיא מחשבה לשווייה אוכל, משום דאיכא רוב עם הבאים לשוק ואכלי נבלת עוף טהור. ובכפרים דליכא רוב עם, בעי מחשבה כדפרישנא בריש פרק קמא. כשנפל לגת ומת בכרכים, רבנן סברי אע"ג דבכרכים לא בעי מחשבה, היכא דנפל לגת מאסתו גתו ואינו ראוי ובעי מחשבה. ור' יוחנן בן נורי סבר לא מאסתו גתו והרי הוא כשאר נבלת עוף טהור דלא בעיא מחשבה בכרכים. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:

חשב עליו חרש שוטה וקטן. להאכילו לנכרי:

ז

אחורי כלים שנטמאו במשקים. האי דנקט אחורי כלים, משום דקילו, שכלי שנטמאו אחוריו במשקין טמאין, אחוריו טמאין, תוכו אזניו אוגניו וידיו טהורין, משום דטומאת משקים לטמא כלים מדרבנן הקילו בה. אבל אם נטמא תוכו במשקין טמאין, נטמא כולו:

מטמאים את המשקין. אפילו דחולין:

ואין פוסלין את האוכלין. ואפילו דתרומה:

ר' יהושע אומר מטמאין את המשקין ופוסלין את האוכלים. ר' יהושע יליף (בנדה ז:) דאחורי כלים פוסלים אוכלי תרומה ק"ו מטבול יום, מה טבול יום שאינו מטמא את המשקין דלא גזרו רבנן על טבול יום שיהא מטמא את המשקין, אפ"ה פוסל אוכלים של תרומה, דכתיב (ויקרא כב ז) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, אינו טהור לאכול בתרומה עד שיעריב שמשו, דקרא בתרומה משתעי. אחורי כלים שמטמאין את המשקין, אינו דין שיהו פוסלין את התרומה. ור' אליעזר דלא חייש להאי קל וחומר, משום דאחורי כלים שנטמאו במשקין דרבנן, וטבול יום דאורייתא, ודרבנן מדאורייתא אין דנין ק"ו:

שמעון אחי עזריה. לפי שעזריה עסק בפרקמטיא והיה מספק מזון לשמעון אחיו שיעסוק בתורה, לפיכך נקרא על שם עזריה אחיו:

לא כך ולא כך. לא מטמאין משקה חולין ולא פוסלין אוכלי תרומה, אבל מטמאין משקה תרומה, ואותן משקין של תרומה מטמאין אחד באוכלי תרומה שנעשו שניים, ואותן אוכלים פוסלים אוכלים אחרים של תרומה. והיינו דקאמרי האוכלים של תרומה למשקין של תרומה, מטמאיך לא טמאוני, כלומר אחורי כלי המטמאיך, לא טמאוני, דלא פסלי אוכלי תרומה, ואתה טמאתני. והלכה כר' אליעזר:

ח

שהיא קטפרס. שצדה אחד נמוך כעין מדרון:

ומשקה טופח מלמטן. בצד הנמוך, והיינו בצק שבלילתה רכה ומשקה שלה טופח, אבל מלמעלה בלילתה עבה ואין משקה טופח:

שלש חתיכות. בין שלשתן כביצה, אחת טופח ושתים אינן טופח, סדורות זו אצל זו, והטופחת מלמטה, והשתא האמצעית נוגעת בטופחת, והעליונה נוגעת באמצעית: אינן מצטרפות, לכביצה לטמא המשקה טופח שלמטה ויחזור המשקה ויטמא את העריבה, דנגיעה אינה מחברת את הבצק, אא"כ נושכות כדתנן בפרק קמא (משנה ז) מקרצות נושכות זו את זו:

שתים מצטרפות. אם לא היו אלא שתי חתיכות בצק, התחתונה שיש בה משקה טופח ושלמעלה הימנה הנוגעת בה, ובין שתיהן כביצה, מצטרפות לטמא המשקה ויחזור ויטמא את העריבה:

אפילו שתים אין מצטרפין אא"כ היו רוצצות משקה. לעולם אין משקה מחבר עד שיהיה משקה דוחק ועומד בין שתי החתיכות. ואין הלכה כרבי יוסי:

ואם היה משקה עומד. כלומר אם לא היה קטפרס אלא אשבורן, והמשקה עומד בין חתיכות הבצק, אפילו כל שיעור הביצה שבבצק פירורים דקין כעין החרדל מפורדים זה מזה, המשקה שעומד מחברן ומצטרפין לכביצה, ומטמאין המשקה וחוזר המשקה ומטמא את העריבה:

אוכל פרור. אוכל שהוא חלוק לפירורים פירורים דקין אינו מצטרף, דאין המשקה מחברן. ואין הלכה כרבי דוסא:

ט

כיון שהשיקה למקוה. כיון שחיבר קצה אחד מן המקל במקוה, אע"פ שלא הטבילו כולו, טהרו כל המשקין טמאין שבראשו האחר, דקטפרס חיבור:

עד שיטביל את כולה. דקסברי רבנן קטפרס אינו חיבור:

הניצוק. קילוח צינור הבא מלמעלה למטה בזקיפה כעמוד:

קטפרס. מים הבאים מלמעלה למטה דרך מדרון של תל גבוה:

ומשקה טופח. ואין בו טופח על מנת להטפיח, שאין בו כל כך משקה שאם טפח בהן ידו עלה בה משקה שיוכל להטפיח דבר אחר:

אינו חיבור לא לטומאה. שאם משקים תלושין הן ונגע טמא בתחתון, העליון טהור. וכן לענין משקה טופח, ואפילו במקום חלק, אם משקין מכאן ומשקין מכאן ומשקה טופח באמצע' נגע טמא במשקה טופח, משקין שמכאן ומכאן טהורים אע"פ שמחוברים לו:

ולא לטהרה. כגון גומא שאין בה ארבעים סאה, וניצוק או משקה טופח מחובר לגומא זו ולמקוה כשר, אינו חיבור, והטובל בגומא זו לא עלתה לו טבילה:

אשבורן. מקום עמוק שנקוו בו מים:

חיבור לטומאה ולטהרה. ואם נטמאו קצתן נטמאו כולן. וכן אם נתחברו קצת מהן למקוה וטהרו, טהרו כולן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף